פיליפ סלוויי – Coming Up For Air
"מישהו יודע מה קורה עם רדיוהד?", נזרקה שאלה בסביבתי לא מזמן. זיכרון עמום העלה איזו כותרת עמומה לא פחות על התכנסות באולפן ליצירת אלבום חדש. בינתיים, פיליפ סלווי, חבר ומתופף הלהקה, מתארגן לסולו. לא פעם ראשונה.
ביט אלקטרוני פותח, מאסיב אטאק סטייל, אחר כך מכות קלות על התופים, הגיטרה הכי נעימה בעולם ושירה מבוישת מסתתרת מאחורי אפקט. לקחת אוויר ולצלול.
Royal Blood – Figure It Out
"רויאל בלאד" הם אחת ההבטחות הגדולות של הבריטים לעולם ב-2014. בינתיים ההייפ הזה עובד והצמד מברייטון חימם את "ארקטיק מאנקיז" בשתי הופעות הענק שלהם בפינסברי פארק, וכמובן זכה גם לספוט משלו על במת ג'ון פיל בגלסטונברי.
אלבום הבכורה צפוי לצאת בסוף אוגוסט. יש הרגשה שעוד אין להם ממש קול אישי ומאופיין אבל עם נתוני הפתיחה והגיטרות המבושלות אין לי ספק שזה יקרה.
רוברט פלאנט – Rainbow
הנה עוד מישהו שהופיע בגלסטונברי בסוף השבוע שעבר (עם חולצה די כעורה, יש לציין). שיר ראשון מאלבום חדש לאחד הקולות הגדולים בהיסטוריה של הרוקנ'רול. הפעם רוברט פלנט גיבש לצידו הרכב חדש, "The Sensational Space Shifters", שמשלב בחומרים שלו השפעות של מוזיקה אפריקאית, או כמו שהצהיר בידיעה לעיתונות "כשהטרנס פוגש את לד זפלין".
אוקיי, אז זה נשמע כמו הדרך הבטוחה להתרחק מהפרויקט הזה, אלא שהשיר החדש דווקא מרגיש מצוין. יש בו טון של נשמה, קצת מהמתיקות שאפיינה את האלבום שלו עם אליסון קראוס (2007), גיטרות וביצוע קולי שקשה להתעלם מהם.
ראיין אדמס - Gimme Something Good
איכשהו אף פעם לא נדבקתי לראיין אדאמס. לא היה לי ספק לגבי האמת האמנותית שלו, אבל הרבה פעמים... אוף, זה היה פשוט קצת משעמם.
מי שהרגיל את הקהל שלו לאלבום חדש כל שנה, לקח פסק זמן יוצא דופן בקריירה וחוזר עכשיו עם שיר קליט להפליא, כזה שיכבוש בקלות את תחנות "אמצע הדרך". השירה של אדאמס צלולה וחדה מתמיד, הפולק פינה את מקומו לאווירה מעט יותר מחושמלת והטקסט אישי ונוגע. הנה לכם להיט.
לני קרביץ – The Chamber
למי שתהה מה לני קרביץ עושה היום. או, שאולי בעצם עדיף לא לדעת.
דולי פרטון – Jolene (Live In Galstonbury
סוף השבוע שעבר היה כולו בסימן פסטיבל גלסטונברי, לא רק אצלי בבית אלא גם בתקשורת המוזשיקה הבינלאומית. פסטיבל המוזיקה הגדול בעולם מושך אליו למעלה מ-170 אלף איש בכל שנה לשלושה ימים עם מאות הופעות על עשרות במות. באנגליה זו כבר מסורת ארוכת שנים – פעם בשנה, סופשבוע אחד שהוא ממש חג של מוזיקה.
עבור הצופה מהצד, ש"במקרה" לא השיג כרטיס או שבוחר שלא להתפלש בבוץ שבשטח, הדבר הכי מדהים הוא שהכל מתועד. אינסוף שעות של שידור חי באינטרנט, ברדיו ובטלוויזיה המקומיים. לא חסרו שיאים בפסטיבל השנה, גם אם הליינאפ מעט פחות מוצלח מאשתקד, אך מי שכבשה את הקהל וזכתה להרבה כבוד בספוט הקלאסי של יום ראשון אחר הצהריים היא דולי פרטון. פרטון, בת 68, אייקון קאנטרי עם תדמית טראשית למדי, הצליחה לאחד סביבה קהל עצום – מבוגרים וצעירים, היפסטרים ורוקרים מזדקנים, להופעה בלתי נשכחת.
*אסף הראל מגיש את "מהניילונים" ב-88FM – ימי שלישי ב-22:00.