לפני הכל, אפתח בגילוי נאות: לפני יותר מ-20 שנה, כשיושי עוד היה יוחאי בלום, הגעתי לאירוע מיוחד בבית שלו. הגיוני שזה היה מופע הסלון הראשון בארץ, הרבה לפני שזה הפך לטרנד כזה לוהט והמגיפה היחידה שהכרנו הייתה השחורה מלימודי ההיסטוריה.

היינו אז בכיתות מקבילות בבית הספר ע"ש משה שרת בנצרת עילית (נוף הגליל של ימינו), ועד אז, השמות הבולטים היחידים שיצאו משם היו נתי רביץ, איה כורם וזבולון מושיאשווילי, אבל אני הרגשתי כבר אז שאם מישהו "ייצא" מאיתנו – זה רק יוחאי.

בכל אופן, מאז אותו מופע סלון אינטימי, אני זוכר בעיקר ביצוע אחד ל'נערה במשקפיים' של גידי גוב שהוקדש למי שהייתה אז החברה הראשונה שלו. כשסיימנו ללמוד, אני הלכתי לנח"ל ויושי איך לא, ללהקה צבאית, ומאז, עקבותיו נעלמו – הקשר נותק לגמרי.

קופצים כמעט 20 שנה קדימה. לרדיו יוצא שיר בשם 'זרים מכירים' שאני שומע במקרה, וכבר בפעם הראשונה – מעיף לי את השכל. למעשה, אני לא היחיד שעף על כנפיו של יושי, כי אותו שיר בכורה של אמן אלמוני לכאורה, נכנס מהר מאוד לפלייליסט גלגלצ, קיבל חיבוק גם מתחנות אחרות, סחף אחריו הרבה לבבות ויושי עצמו גם הוביל במועמדות לתואר 'פריצת השנה' של גלגלצ.

כהרגלי, יום או יומיים אחרי ששמעתי את השיר, נכנסתי לבדוק במי מדובר, הגדלתי את התמונה שמלווה את הסינגל, ואז קלטתי שזה אשכרה פאקינג יוחאי בלום. הלם מוחלט. כמובן שהתרגשתי לגלות שסוף סוף התחושות שלי התממשו, אבל גם ידעתי שיושי לא באמת בא משומקום; מאז שהשתחרר מלהקת חיל החינוך הוא הספיק להפיק, להקליט ולנגן עם כמה ממובילי המיינסטרים בארץ ממוקי דרך עילי בוטנר וילדי החוץ, שי גבסו, רמי קליינשטיין ועד קובי אפללו ואחרים.

חוץ מהעבודה עם כל השמות כאן למעלה, קרו עוד המון דברים מפתיעים שבכלל לא קשורים למוזיקה במעלה הדרך עד להחלטה שלו בגיל מאוחר לעשות את הצעד הגדול קדימה אל עבר קדמת הבמה. "למעשה, כבר בכיתה ב' התחלתי לנגן על פסנתר", מספר יושי בראיון מיוחד, "אבל זה לא עניין אותי בשום צורה. בהשפעת המשפחה, הקשבתי בעיקר לשלמה ארצי ורמי קליינשטיין שהיה עבורי אמן מאוד משמעותי כפסנתרן אדיר שכתב שירים וגם ביצע אותם. כשהייתי בכיתה ט', קליינשטיין הוציא ספר תווים שלמדתי בעל פה ואז פתאום היה איזה רגע, שבו הבנתי שאפשר פשוט למצוא איזה שיר מוכר וללמוד לנגן אותו בעצמי. זה ממש הפך את כל מה שהכרתי."

במהלך שירותו צבאי שלדבריו היה עבורו בית ספר מאלף לחיים כאמן, יושי הכיר את הזמרת רוני אלטר איתה שמר על קשר אחרי השחרור ומשם הדברים התחילו להתגלגל מעצמם. למרות שעבד כקלידן עם כמה וכמה מוזיקאים מצליחים, ביום בהיר אחד – הוא פשוט החליט שהוא נרשם ללימודי פילוסופיה.

"אחרי הצבא, היה לי מורה מאוד משמעותי למוזיקה שחלק גדול מהזמן בכלל דיבר איתי על פילוסופיה. באותה תקופה התחלתי לכתוב המון בקטע אובססיבי עד שבאיזה בוקר פשוט נסעתי לאוניברסיטה ונרשמתי ללימודים תוך כדי שאני עובד פולאון בתעשייה. אחרי כמה שנים סיימתי תואר שני והייתי כבר בדרך לדוקטורט בארה"ב אבל אז, לראשונה בחיים, עצרתי רגע לחשוב. קינאתי באנשים מסביבי בגיל 30  שחושבים מה יהיו כשיהיו גדולים".

אם חשבתם שזה השלב שבו יושי התמסר סופית למוזיקה - תחשבו שוב. באותה תקופה הוא אמנם ניגן עם מוקי בשלב שבו "ילד של אבא" הפך להיות השיר הכי מושמע ואהוב במדינה, אבל סיבוב פרסה הוביל אותו לכיוון אחר לגמרי: "המוזיקה רחשה כל הזמן סביבי ולא עזבה אותי וכאילו דרשה שאבוא אליה עד הסוף. איכשהו למרות הקולות בראש, החלטתי במהלך מטורף להתקבל לבית ספר לרפואה. זה כמעט ההפך במובן מסוים של מה שעשיתי עד אז, אבל אהבתי גם מדעים בקטע מוזר ונהניתי לעבוד עם אנשים ולגעת בהם. בשלב מסוים, מכל מיני סיבות, החלטתי לעזוב גם את זה, ובדיוק לפני שבוע,החברים שלמדו איתי סיימו את בחינות הגמר והתחילו סטאז'".

והיום יכולת להצטרף אליהם באיזו מחלקת קורונה עמוסה, לא?
"כן הא? זה היה הזוי, אבל תחשוב שהייתי יוצא משיעור קרדיולוגיה ומשם אוספים אותי בוואן להופעה עם מוקי בגולן ולמחרת בבוקר – ניגש למבחן מטורף. חוויתי את הפער בין העולמות בצורה מאוד עמוקה וקיצונית".

בין קניה ווסט לנעמי שמר

מכל בכירי המוזיקאים שעבד איתם, עילי בוטנר, כך לדברי יושי, הוא האיש המרכזי שהכל מתחיל ונגמר בו: "עילי בשבילי הוא בית. כשעשה את 'שווים', זה היה הפרויקט המשמעותי הראשון שלי, ומיד הבנתי שהוא מקצוען אמיתי ואיש אדיר שכותב שירים מדהימים. יש לנו חיבור מבית אבא מבחינת המוזיקה, זה כאילו כשהיינו ילדים למרות שלא הכרנו בכלל, שנינו שמענו בדיוק את אותם אמנים; נעמי שמר, אפי נצר, חנן יובל וסשה ארגוב, ולמדנו לנגן מאותם ספרי תווים. לשמחתי, הוא פנה אלי בדיוק כשהחלטתי לסיים באקדמיה כדי שאחזור לנגן עם ילדי החוץ".

ארבעה חודשים מהרגע שהחליט לעזוב את לימודי הרפואה, כל שירי אלבום הבכורה של יושי כבר היו מוכנים. "זה יצא ממני בטירוף", הוא מספר בהתלהבות. "היום אני כבר עובד על אלבום שני למרות שהראשון עוד לא יצא. פשוט נכנסתי לרבאק עם תשוקה שלא הייתה אף פעם. אגב, בסקיצות הראשונות- בכלל התכוונתי לתת את השירים לאמנים אחרים אבל כל מי ששמע אמר 'מזתומרת, אתה חייב לשיר את זה ואין מצב שמישהו אחר יבצע אותם!"

ומה לגבי השם יוצא הדופן? מקור שם הבמה שלו, יושי, בכלל נולד ככינוי של חבריו ללהקת המחול בה רקד כנער, אבל קשור גם לתרבות היפנית שאליה הוא מאוד מתחבר. אם תנסו להגדיר את המוזיקה שלו, לא בטוח שתצליחו אבל מרגיש שהיא נולדה כהכלאה בין התקליטים של יוסי בנאי ונעמי שמר להיפהופ ,R&B  וניאו-סול שהכיר בעשור האחרון - ראפ משיקגו פוגש עברית מעמק יזרעאל.

"אחרי כל המטען התרבותי שספגתי כנער, בשנים האחרונות, אני מאזין הרבה לקניה ווסט, אד שירן ודואה ליפה. ברגע שהבנתי שמותר לחבר בין עולמות וזה לגיטימי, הכל פשוט עף. כל השנים האלה, כשהופעתי לצד אחרים שמאוד הצליחו, לא באמת הבנתי מה זה אומר ששיר שלך נהיה אהוב ומקבל חיים משל עצמו. פתאום אני מתחיל לקבל תגובות וכל מיני גרסאות של אנשים מכל הארץ וזה מטורף כל כך"

'זרים מכירים' הוא הלהיט שרובכם התחלתם לזמזם השנה, אבל אחריו הגיעו עוד שני שירים מופלאים: 'הכי יפה' ו'להיות לדבר' שנכתב בהשראת סיפורו המרגש של מגיש הטלוויזיה אייל פלד.

חייבים לדבר על הקורונה לא? כשמדובר באמן שזו שנת הפריצה שלו ואין לו איך לתקשר עם הקהל, איך זה עובד?

"ברגע שהשירים הראשונים התחילו לתפוס ברדיו, באמת תוכננו כבר כמה הופעות ראשונות עם הרכב, אבל כמו לכולנו, אין לי שום שליטה על כלום כרגע. אני לא באמת מרגיש שזה פגע בי – תן לי רק לעטוף את עצמי בצלילים ולייצר אמנות והכל טוב. אני בפריחה מוזיקלית וצובר חומרים עד שנוכל לעבור שלב. לכולנו בתעשייה יש הבנה שמשהו הולך להשתנות באופן שבו אנשים מתקשרים עם הקהל שלהם. האם זה שלילי? לא בהכרח. אנחנו ב-2020 שהיא לא מקוללת בעיניי - כמו שבאולפן, יש היום טכנולוגיה מטורפת שמאפשרת דברים שבכלל לא דמיינו לפני 25 שנה, כנראה שיקרה תהליך דומה גם בעניין ההופעות".

אז לשמחתו, הוא לא באמצע סטאז' במחלקת קורונה, אלא בדרך לקריירה מבטיחה שמבחינתו התחילה הכי מושלם שיש: "זו הייתה שנה מדהימה בשבילי שהסתיימה עם המועמדות לפריצת השנה. למזלי, אחרי הרבה שנים אני סוף סוף מרגיש בבית ועכשיו רק נשאר לי לחזק ולהעמיק את החיבור והקשר לקהל".