האם זו באמת הייתה שנה קשה למוזיקה ישראלית? ובכן, אם לשפוט לפי המוזיקה המוקלטת שיצאה בשנה האחרונה, אין ספק שהתקופה הזו סיפקה לא מעט השראה ליוצרים הישראליים שבזכות ההסתגרות בביתם או באולפנם בישלו כמה חומרים נפלאים - ועכשיו, אחרי שחזרנו ליהנות מהם גל על במה - החלטנו להדליק זרקור על כמה מהשירים שאולי פספסתם בשבועות האחרונים - וחבל.
נגה ארז - Kids
בשבועיים האחרונים כולם (אבל כולם) מדברים על האלבום החדש של נגה ארז, וזה קורה לא רק בארץ - אלא גם בתעשיית הפופ הבינלאומית. ארבע שנים אחרי אלבומה הראשון "Off The Radar", היא נכנסה בענק מתחת לרדאר של המובילים בענף, וזה לא יהיה מפתיע אם תזכה או לפחות תהיה בין המועמדות לפרס גראמי או MTV כלשהו בסוף השנה הזו.
החודשיים הקרובים הם הזדמנות פז עבורנו הישראלים לראות אותה יחד עם המפיק והשותף להצלחה אורי רוסו בהופעות שלהם כאן בארץ, רגע לפני שהיא תצא לסיבוב הופעות מצופה במיטב הפסטיבלים ברחבי עולם. אילת, תל אביב, בנימינה, נהלל או פארק הירדן – זה לא משנה, העיקר שסמנו לעצמכם לוקיישן אחד מתוך כל אלו ותקפידו להיות שם בתאריך הנכון כדי לחזות במופלאה הזו שנכון לימים אלו אין ראויה ממנה לסיומת "ולתפארת מדינת ישראל". לא מאמינים? תשאלו את אח של בילי אייליש או ג'ימי קימל אצלו היא תתארח ביום שני הקרוב.
תומר ישעיהו - אגם הלימון
לא בטוח ששמתם לב, אבל ב-10 שנים בלבד הספיק תומר ישעיהו לשחרר 11 (!) אלבומים כולל אלו עם הרכביו הראשונים "הבשורה" ו-Isaiah. פרט חשוב בתקופה שבה רוב העוסקים במוזיקה וגם המאזינים עצמם טוענים שהאלבום המלא מת ואין סיבה להמשיך להשקיע במתכונת הזו.
אם תקשיבו לאלבום הזה במלואו, אין ספק שתצליחו להבין מה המהות ולמה גם ב-2021 עדיין כל כך חשוב לייצא אלבומים שמספרים עלילה שיש לה התחלה, אמצע וסוף. במקרה הזה, זכינו גם לסרט דוקו מעולה שמשלים את התמונה בבימויו של רועי ריק (סולן "הקולקטיב" לשעבר) ומתעד את תהליך יצירת האלבום וזמין לצפייה ביוטיוב. בכל מקרה, אם לא השתכנעתם, ובכל זאת אתם צריכים להתמקד בשיר אחד שיסחוף אתכם ליהנות מהשאר - לכו על "כמעט אהבה" שתורגם מצרפתית לקלאסיקה "אלין" של כריסטוף.
אביב אלוש - עם אחד
"תשאירו ת'עיניים פקוחות ותראו שכולנו צועדים במקום; חילופי האשמות בין האחד לשני לא יובילו לשום פתרון". כמה פשוט אבל ככה קליל הביא אותה לפני שבועיים אביב אלוש בשיר כיפי שאמור לאחד אותנו כמו ישיבה על כוס קפה שחור. נשמע ונראה שזה בא ממש לו בקלות לאלוש, בדיוק כפי שזה קורה לו בקריירת המשחק המצליחה שלו, ובינתיים נראה שהוא רוקד יפה בין שתי החתונות, אבל יהיה מעניין לראות אם בשלב מסוים הוא יבחר להתמקד במוזיקה בעיקר ויעבור מהמסך לבמות הגדולות בארץ. בינתיים – תיהנו מהפזמון המדבק הזה בנסיעה הקרובה שלכם במקום להקשיב לעוד מהדורה שמתריעה מפני המשך ההפרדה והניתוק בחברה הישראלית.
אורן ברזילי - השיר שלי
בחודש שעבר, כשיצא האלבום החדש שלו במסגרת ההודעה בפייסבוק, אורן ברזילי הזכיר כבדרך אגב (בסוגריים) שהלהקה שלו, אחת המצליחות ברוק הישראלי, למעשה התפרקה 30 שנה אחרי שהוקמה. כבר הרבה שנים שהוא מנהל גם קריירת סולו במקביל ומוציא אלבומים מסקרנים באנגלית ובעברית, אבל בגיל 47, ברזילי הולך עד הסוף עם החלום שלו לעשות משהו עם משמעות אחרת שמייצר חוויה שונה. קשה לומר שזו הפעם הראשונה שהוא עושה זאת, כי בכל אלבום מחדש הוא מייצר עבורנו חוויות חדשות ומסעירות על כל קשת הרגשות. האלבום החדש כולל שבעה ביצועים אינטימיים לשירים שאליהם הוא מרגיש הכי קרוב בתקופה הזו.
שי משולם ואהוד בנאי - התקווה
זהו סינגל הראשון מתוך האלבום החדש "אותו דבר" בו משתתפים גם ארז לב ארי, ברי סחרוף, היהודים, יוני רכטר, נורית גלרון , אמיר דדון ועוד - אבל "התקווה" הוא שיר שמח, שכשמו נותן סיבות לזקוף קומה ולקום, שלא נאמר - לרקוד. למרות זאת, מה שמעניין יותר בשיר, הוא האיש שעומד מאחוריו - שי משולם - מוזיקאי, אב לשלושה, מתופף וגיטריסט שאובחן כחולה ALS (מחלת ניוון שרירים) לפני כ-12 שנה. באלבום הראשון שיצא ב-2017 שי עוד הספיק לשיר בעצמו, אבל כיום הוא כבר לא שר או מדבר, אלא כותב דרך תוכנה מיוחדת, ויחד עם המפיק שי משה משה, שותפו לדרך, הוא מתקשר דרך קריאת שפתיים וחזון משותף שהופך את האלבום הזה לאחד האלבומים המסקרנים שייצאו בקרוב.
תמרדה - אדיסגה
הסינגל השלישי מתוך האלבום השני של תמר רדה מוקדש לעיר הולדתה באתיופיה. השיר עצמו מכניס את המאזין לכמה רגעים למסע הרגשי שעברה רדה בדרכה ארצה והדיסוננסים שבין התרבויות השונות, וכמו אמנים רבים בני דורה, גם כאן המילים של רדה מתארות את החיים שבמעבר בין אפריקה לישראל, הבדלי הזהות המסורתית שגדלה עליה אל מול העולם המערבי והליברלי שהגיעה אליו כשעלתה לישראל - ואיך מתוך הכעס והתסכול שבשוני במנטליות והשקפות העולם היא הצליחה בהתבגרותה להתאהב שוב בשתיהן.
קצת חבל שבחברה הישראלית ב-2021 עדיין צריך לעסוק בנושאים מהסוג הזה כדי שזה ייגע לאנשים במקומות הנכונים, אבל מתברר שהדיון לא מספיק עמוק. אגב, אם פספסתם, גם בחומרים הקודמים שלה תמרדה מפליאה בהגשה מעולה ומבססת את מקומה בסצנת הגרוב הישראלי. שימו אוזן בהול.