"שביר", אחד השירים הכי אהובים של אריק איינשטיין (יחד עם יצחק קלפטר) היה השיר שהוביל את ברי סחרוף ודודו טסה לדרך משותפת שהגיע לשיאה ביום שישי האחרון עם צאת האלבום החדש שלהם "בדל של אור".

השניים ביצעו אותו לראשונה לפני כשלוש שנים יחד עם אביתר בנאי, ושוב לפני כשנה במופע המחווה ליצחק קלפטר, ורגע לפני שחזרו איש איש לביתו, דודו לא התאפק, ומאחורי הקלעים פנה לברי והזמין אותו להקליט איתו "אלבום או שניים", ברי מצדו כנראה לא העריך נכון את הנחישות של טסה, והשיב לו: "אלבום זה אולי קצת מוגזם - אבל בטח ייצא מזה שיר יפה". בסוף כאמור יצא אלבום שלם.

יש משהו סמלי בעובדה ששיר של ענקי הרוק איינשטיין וקלפטר היה זה שהדליק את השניים להקליט אלבום שלם יחד, כי האלבום החדש והנהדר הזה שיצא כאמור ביום שישי האחרון מסמן למעשה את העברת השרביט ברוק הישראלי - מברי לדודו. מהמלך לנסיך. מהנסיך למלך הבא.

מעבר להתלהבות האדירה סביב האלבום שיצא בהפתעה מוחלטת וללא כל התראה מוקדמת, מדובר בחתיכת אירוע שיש לו משמעות כבדת משקל בעולם התרבות הישראלי, זאת לאור הטענה המוזרה שמקובל להשמיע בסביבתנו ש"הרוק הישראלי מת".

לא נפרוס פה את רשימת היוצרים הארוכה שעשתה דברים נפלאים ב-20 השנים האחרונות, אבל אין ספק שדודו טסה הוא הבולט שבהם וממשיך דרכם הבלתי מעורער של שלום ואריק, קלפטר ופוליקר, פורטיס וסחרוף. בגיל 43 טסה מחזיק כבר בהספק אדיר של 14 אלבומי אולפן (כולל יצירותיו עם להקת הכוויתים), ולמען האמת - זה מרגיש שהוא נמצא רק בתחילת דרכו.

ממול עומד לו נסיך (או מלך, תחליטו אתם) הרוק הישראלי הנצחי, ברי סחרוף, שחי בקצב יצירה אחר, והקהל הגדול שלו חיכה בצימאון אדיר לחומרים חדשים מאז האלבום "אתה נמצא כאן" שיצא ב-2011. בחמש השנים האחרונות ברי אמנם שיחרר את "ליקוטים" ו"היא הופיעה כמו הרוח" יחד עם אהוד בנאי, אבל שניהם הרגישו כפרויקטים צדדיים בדרך לדבר האמיתי.  על הרקע הזה, אפשר להבין את ההתרגשות הגדולה שהגיעה השבוע מכיוונים רבים מאז יציאתו של האלבום המשותף, והפעם לא בגלל סינגל מרגש ורב-משתתפים ששורף את הרשת.

הפעם כאמור מדובר באלבום, אלבום שלם ומושלם, שמספר סיפור שכולנו רצינו לשמוע כי למעשה חיכינו לבדל של אור בקצה המנהרה ששמה 2020. בעידן ובתעשייה שמתייחסת למוזיקאים שממשיכים להוציא אלבומים שלמים כדינוזאורים, נראה שזה לא ממש מטריד את ברי ודודו, ולמרות ההצלחה האדירה לה הם זוכים - הם מעולם לא היו חלק מהמציאות שהכתיבה אותה "תעשייה".

הקסם הבלתי נגמר באלבום הזה מתחיל ברצועה אינסטרומנטלית שנקראת "קרטאש" ומנגנים בה חברי תזמורת שהקליטו את הקטע במיוחד בטורקיה. "ראי זה פלא", השיר השני באלבום, נשמע כמו המשך ישיר ל"לאן תיקחי אותי היום", הסינגל המצליח של טסה שיצא לפני כארבע שנים. את שניהם אגב כתב טסה יחד עם גלעד כהנא, מי שמלווה אותו בשנים האחרונות, וכפי שעשה בעבר גם עבור אביתר בנאי ויובל דיין, נדמה שכהנא מעדיף להשאיר לאחרים את הטקסטים העמוקים והחשופים יותר שלו.

הקו החשוף והנוגע הזה ממשיך ב"כל שנוצץ" וב"מה אספר לך", שמלווה בטקסט מפיל, שכנראה נוגע בתקופה מסוימת בחייו של כל אחד מאלה שלקחו חלק בכתיבה ובהלחנה שלו, וגם בכל אחד מאיתנו: "אני בא משקט, אני בא משיר, אני בא מפחד, מערבב אותי בעיר,  אני נע בין עצב תהומי לשמחה העילאית"

שותף נוסף של טסה לכתיבה בשנים האחרונות הוא המשורר אלי אליהו, שלוקח חלק גם באלבום הזה עם "הכי קרוב שיש", "לעת ערב" והשיר שהוא שיא האלבום בעיני – "הרגעים האחרונים של האור". שיר שלא ברור מתי בדיוק נכתב, אבל אין ספק שהוא מייצג יותר מכל את האלבום שנכתב בתקופה של שינוי סדרי עולם ואנשים שמנסים להתנחם מדי יום ברגעים הקטנים האחרונים של היום בלי מושג "לאן הולכים מכאן".

ברי אגב, התייחס לכך בעצמו כשכתב בפייסבוק ביום שישי האחרון: "האלבום הזה יוצא בתקופה של הרבה ערפל ואי ודאות, כשהעולם כולו משתנה ובאופק ניצוץ של אופטימיות. מתוך השקט באו הצלילים, מתוך האפלה בא 'בדל של אור'".

כמעט כל השירים באלבום הולחנו במשותף ע"י השניים, מלבד הפתעת האלבום - "יא בא לא" - שכתבו והלחינו האחים רחבאני לזמרת הלבנונית המיתולוגית פיירוז - ואיזה ביצוע נפלא הביאו כאן השניים לשיר שזכה בעבר לכמה וכמה גרסאות שונות.  אגב, אם לא די בכך, ברי ודודו שלפו מהכובע את אפרת בן צור, אחד הקולות הנשיים הייחודים בישראל, שמשתתפת בשני שירים באלבום ומוסיפה את הגוון שכל כך התגעגענו אליו וכל כך כיף לצלול איתו ולתוכו.

אם בכל זאת מחפשים חיסרון באלבום הנהדר הזה, זו רק העובדה שלא נוכל ליהנות ממופע השקה שלו, אז כשאין אופציה להדרן, כמעט טבעי שלקינוח את האלבום הזה יחתום שיר רוק כנעני שכתב לרגל המצב אהוד בנאי, שגם משתף בו פעולה עם השניים, ומשאיר אותנו בקולו עם סוף פתוח: "והאבן עוד עומדת על פי הבאר, האם מישהו כאן יודע את קוד המעיין המתגבר".

מי שיצליח לפצח את הקוד, מתבקש לעדכן את כל הנוגעים בדבר- רגע לפני שכולנו מאבדים כיוון לחלוטין. בינתיים, אפשר להתעודד מהעובדה שלפחות ברוק הישראלי, השרביט הועבר בהצלחה יתרה, ומבחינתנו אין בעיה שברי ודודו ימשיכו ברוטציה הזו לנצח.