"מקץ אלפיים שנות גלות, שואה, תקווה,
חלב חמוץ וגם דבש מר הארץ מניבה
משפחת שכול - שגרת יום חול,
ואיבה עתיקה שמכסה על הכל.
בראש מורכן נמשיך לסבול,
או שנצעק בקול גדול: אי אפשר לקנות גן עדן בדם"
אלו המילים שכתבה ענבל פרלמוטר בסוף שנת 1995, רגע אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין, לשיר "חמדת אבות 2", שזכה לאחרונה לביצוע מחודש של רונה קינן והילה רוח בפרויקט צו השעה. האמת? זה מצמרר להאזין לו עכשיו אחרי 25 שנה ולהבין שלא הרבה השתנה (ויש שיגידו אפילו החמיר), אבל השנה, באופן ספציפי, הוא מקבל משמעות שורטת במיוחד.
ממש היום, ה-15 בינואר, לפני 50 שנה, נולדה המוזיקאית והיוצרת המכשפת שהפכה למיתוס אחרי שהלכה לעולמה לפני כמעט 24 שנה. פרלמוטר נולדה ברחובות למשוררת עופרה שונית (סמוליאנוב) ולאברהם פרלמוטר, נכה צה"ל ומורה לגיטרה קלאסית, ואת נפלאות המוזיקה, שכאמור זרמה בביתה, גילתה כבר כשהייתה בת 8, אז אביה לימד אותה לנגן בכינור.
ב-1 באוקטובר 1997, ערב לפני הופעת איחוד של "המכשפות", להקת הרוק שהקימה ב-1992 יחד עם יפעת נץ ויעל כהן, פרלמוטר נהרגה בתאונת דרכים לאחר שחזרה מביקור אצל אמה ברחובות, אחרי ארוחת ערב ראש השנה. בדומה למוזיקאים אחרים בני דורה שנמצאים בשנת ה-50 לחייהם כמו גלעד כהנא, דנה ברגר, אסף אמדורסקי ואורית שחף, גם זו הייתה אמורה להיות כתבה שחוזרת לציוני הדרך המשמעותיים בקריירה המרשימה שלה מאז ועד היום. אבל המציאות, לצערנו, קבעה אחרת.
במקום ההקלטות האחרונות שיצאו לאחר מותה, היינו מזכירים כנראה את התקליט הרביעי של המכשפות שיצא אחרי האיחוד או את הפרויקט המסקרן עם שלומי שבן שצפוי לצאת בקרוב; במקום להזכיר את "חלום כהה" של אסף אמדורסקי בו היא מבליחה לרגע מצמרר במיוחד, היינו מפרגנים לשיר המחאה המצוין שהוציאה השנה בעקבות המצב; ובמקום שירי הגעגוע שנכתבו עליה בדיעבד, היינו משתפכים על הדואט המפתיע עם חווה אלברשטיין ונערכים למופע שהיה מציין 30 שנות קריירה.
לצערנו, המציאות כאמור הובילה למקום אחר לגמרי ולאחת האבידות הכואבות בתולדות המוזיקה הישראלית מאז ומעולם, ועד שהלכה לעולמה באותה תאונת דרכים טראגית, ענבל פרלמוטר הייתה שילוב מדויק בין כריזמה יוצאת דופן, שובבות אפלה וכישרון כתיבה נדיר שיכול היה באמת להפנט אותך.
וזה תמיד היה אצלה בלי מניירות ומאמץ מתיימר כלשהו – פרלמוטר מעולם לא עבדה על אימוץ תדמית מסוימת שתשאיר חותם. היא פשוט באמת הייתה כזו - יוצרת בלתי נשכחת, שלצערי לא זכיתי לראות בהופעה, אבל כשצפיתי בקליפים בכיכובה, נשארתי פשוט מרותק ופעור פה, מחכה לפעם הבאה שישודרו, וסקרן כבר בגיל 11 להבין מה הסיפור מאחוריה, מה נתן לה השראה באותם ימים והמום מהמבטים הדרמטיים וניסור הגיטרה האימתני - תחושה שהגיעה לשיא כשבפריים טיים של ערוץ 1, במסגרת פסטיבל עין גב 1993, פרלמוטר צרחה את 'קסם על ים כנרת' מול קהל של זקני עמק הירדן שנותרו קצת מבוהלים. כנראה עד היום.
למרות ההנחה הרווחת על הנסיבות שהובילו למותה, והתמכרותה להרואין בזמן שהותה בלונדון בתחילת שנות ה-20 לחייה (כשנה לפני מותה ניסתה פרלמוטר להיגמל מספר פעמים בעזרתם של חברים קרובים), חשוב לציין שלאחר התאונה הקטלנית לא נמצאו בדמה סימנים לצריכת אלכוהול או סמים, ומכריה העידו שדווקא הייתה אז בימים של פריחה ואופטימיות לצד זוגיות יציבה ועם הרבה תוכניות לעתיד.
מכאן, כאמור, אין יסוד סביר להניח שרצתה במותה, למרות רמזים שהופיעו למשל בשיר 'חלום': "התעוררתי (או לא) בצל חומה ענקית ובדרך אל השער כל גרגיר ניצב כמו הר, חוסם ראות... ורציתי למות."
המסתורין סביב מותה המוקדם נשאר לנצח, ועם השנים הגעגוע בקרב היוצרים ששיתפו איתה פעולה, רק הלך והתגבר. "חלום כהה" זכה להכרה גדולה כאחד השירים האהובים של אסף אמדורסקי, אבל הוא לא שיר הזיכרון היחיד שנכתב עליה או בהשראתה.
ב-2001, הוציאה קורין אלאל את האלבום "תנינענק", שבו חלק מהשירים הוקדשו לפרלמוטר, וכלל גם את "גשם של פתאום" שענבל כתבה בעצמה. בנוסף, אחד השירים הכי יפים ולא מוכרים של דניאל סולומון מאלבומו "רבות הדרכים" שיצא ב-2005, נקרא "מיתר קרוע" ונכתב למעשה על פרלמוטר. שנה לאחר מכן גם ערן צור הקליט לראשונה את "על קו העימות", שיר שענבל כתבה כעשר שנים קודם לכן.
בנוסף לכל אלו, הייתה גם התקופה באמצע הניינטיז שבה ענבל החליטה לברוח מהמציאות הישראלית ללונדון ושם הספיקה להקליט עם רם אוריון (נושאי המגבעת) סקיצות לאלבום שלם באנגלית תחת השם Inballance. זה היה אלבום מיוחד ומעורפל שאכן העיד על אי יציבות, אבל חשף פן נוסף באישיותה ובהתפתחות המוזיקלית שאליה כיוונה.
השירים מאותו אלבום, שנוצרו כאמור בסמוך לרגע בו ההרואין הפך לחלק משמעותי מחייה, נגנזו למשך שנים ארוכות, עד 2016, כשרם אוריון החליט להעלות את כולו לרשת ולתרום את הכנסותיו לארגון למען בעלי חיים שבו ענבל התנדבה.
אז האם המורשת של ענבל פרלמוטר והמוזיקה שהספיקה ליצור בקריירה הקצרה שלה השפיעה ישירות ובאה לידי ביטוי במוזיקה הישראלית העכשווית? למרבה הצער, ברור שלא מספיק. זה קרה מסיבות כאלו ואחרות, וב-20 השנה האחרונות, כל מה שקרוב למה שענבל עשתה – לא מקבל את הבמה, הפך לאלטרנטיבי מדי, ונראה שללהקת נשים בועטת שמתרכזת ברוק חסר פשרות אין סיכוי להיכנס היום למיינסטרים.
אז מה נשאר אחרי כל הגעגוע? בעיקר עשרות השירים המופלאים שהספיקה לשחרר עד למותה, ולנו רק נשאר להמשיך ולדמיין מה היה אם.
