גם אנחנו עדיין משפשפים אוזניים מול ההצלחה הבינלאומית והמטאורית של נגה ארז תוך חודשים ספורים בלבד. אחרי שקיבלה מחמאות מאח של בילי אייליש, ואז מבילי עצמה, ואז מאבא שלה, ואז הופיעה השבוע בתכניתו של ג'ימי קימל, יש מן תחושה באוויר שארז בדרך לעשות היסטוריה בכחול לבן, כזו שגרמה לנו להיזכר בכל אלה שצעדו שם לפניה; מהחלונות הגבוהים דרך מינימל קומפקט ועד לאורפנד לנד.
אז לכבוד היום הכי ישראלי בשנה, ולקראת מה שנראה כמו כיבוש ישראלי של הסצינה המוזיקלית מעבר לים (היי נועה קירל!), בואו נחזור רגע אל ההצלחות הגדולות של מיטב השגרירים המוזיקליים שלנו מעבר לים כדי לנסות להבין היכן טמון סוד ההצלחה ולמה חלקם בכלל העדיפו בסוף לחזור הביתה.
החלונות הגבוהים
חודשיים אחרי שיצא התקליט היחיד של ההרכב, כזה שרבים מגדירים כאלבום הרוק העברי הראשון, ישראל סיימה באופוריה את מלחמת ששת הימים. העולם נפעם מכוחה האדיר של המדינה הקטנה ורצה לשמוע מה יש לנו להציע גם בתחומים אחרים. זה התחיל עם מופעים באירופה שבהם אריק איינשטיין, ג'וזי כץ ושמוליק קראוס אירחו את יפה ירקוני. אחד המופעים בפריז שבו ביצעו הארבעה את השירים באנגלית וצרפתית גם הוקלט ויצא כתקליט שממנו זכור עד היום בעיקר הלהיט El El Israel!. בשלב מסוים החלו חילוקי דעות במשולש, אריק איינשטיין החליט לחזור לישראל ומשם החלום על בגט הפך לפיתה עם פלאפל.
מייק בראנט
שנה אחרי ש'החלונות' התפרקו, הזמר הצעיר שנולד בקפריסין וגדל בחיפה, הוזמן להופעה בטהרן. בצירוף מקרים נדיר, מי שנהנתה ממנו בקהל הייתה הכוכבת הצרפתייה דאז סילבי ורטאן שמיד הפגישה אותו בפריז עם בכירי התעשייה המקומית - ומאז הכל היסטוריה. באירוע מוזיקה בינלאומי ברנט מבצע את "Laisse Moi T’aimer" והופך לסופרסטאר ברגע. בקלות חסרת תקדים הוא מוכר מיליוני עותקים, זוכה באינספור פרסים ותחרויות והופך לאליל פופ בכל רחבי אירופה. תוך חמש שנים בלבד הוא מספיק לשחרר שמונה תקליטים שמספקים להיטים בזה אחר זה, אבל ההצלחה גובה ממנו מחיר כבד מדי, ובגיל 28 בלבד בראנט שם קץ לחייו בשנת והשאיר אחריו את התואר "הזמר הישראלי המצליח ביותר בחו"ל", עד היום.
עפרה חזה
אחרי עשור שבו היא כובשת בסערה את המוזיקה הישראלית וזוכה במשך ארבע שנים ברציפות בתואר זמרת השנה, עפרה נבחרת לייצג אותנו באירוויזיון 83 שמתקיים במינכן. הופעה נדירה מביאה אותה אל המקום השני ומשם הכל מתחיל לקרות. במהלך די מפתיע, היא משחררת אחרי כשנה אלבום משירי תימן שעליהם גדלה, והמפיק המוזיקלי יזהר אשדות, שהיה מהראשונים בארץ שהתמחה בפופ אלקטרוני שמע את התקליט והחליט לייצר גרסת רמיקס ל'גלבי'. כמו סרטון מוכר של גל גדות הגרסה הזו הופכת לדבר הכי ויראלי באירופה ועפרה הופכת לשם דבר גם בארה"ב, המזרח הרחוק ובחלק ממדינות ערב. אחרי מועמדות לפרס הגראמי ב-1993 ושיתופי פעולה עם איגי פופ, פול אנקה ופאולה עבדול - היא מחליטה לחזור לקריירה בארץ עד הסוף העגום שהגיע בטרם עת.
מינימל קומפקט
ברי סחרוף ורמי פורטיס הם מהמקרים הנדירים שזכו קודם כל להצלחה גדולה בחו"ל ורק בעקבותיה הגיעה ההכרה בארץ, זו שלמעשה שינתה את פני הרוק הישראלי. ב-1978, פורטיס שחרר את אלבומו הראשון 'פלונטר' שנכשל בענק כי היה "קיצוני" מדי בזמנו. בערך באותה תקופה ברי סחרוף משתחרר מצה"ל, והם מוצאים את עצמם יחד באמסטרדם לצד סמי בירנבך ומלכה שפיגל והם מתחילים לייצר מוזיקה. במהלך האייטיז הם עוברים כמה גלגולים, אבל לאט לאט הופכים לשם דבר ולמובילי הגל החדש באירופה. סיבובי ההופעות מצליחים שלהם בטירוף, אבל מתחים כאלו ואחרים נכנסו לתמונה, וב-1988 הם מתפרקים בפעם הראשונה. מאז ועד היום הספיקו החברים להתאחד כמה וכמה פעמים לסיבובי הופעות באירופה ובארץ שהפכו לסולדאאוט בכל פעם מחדש.
דנה אינטרנשיונל
במקרה הזה מדובר בתקופה קצרה יחסית ובתהילה בינלאמית שחלפה מהר מדי - אבל אי אפשר להתעלם ממה שעשתה הדיווה בסוף שנות ה-90. אחרי ארבעה אלבומים בארץ שביססו את מקומה בפופ המקומי, דנה מגיעה לאירוויזיון עם השיר המנצח של יואב גינאי וצביקה פיק. 18 שנים אחרי הפעם האחרונה היא מביאה את הזכייה הביתה והופכת לסמל של קהילת הלהט"בים ברחבי אירופה והעולם. באותה שנה המגזין "טיים" בוחר בה לאחת מחמשת האנשים המשפיעים בעולם במקביל לאינספור קמפיינים והופעות באירועים יצוגיים. אחרי שנתיים היא חותמת בחברת התקליטים סוני, אבל אז העניין מתבטל, ולאט לאט דנה חזרה להיות בעיקר שלנו.
אינפקטד מאשרום
ההרכב שהוקם על ידי עמית דובדבני וארז אייזן בסוף שנות ה-90 נחשב עד היום לאחד מהרכבי הטראנס המצליחים בעולם. כבר באלבום הראשון המוזיקה שלהם הצליחה להגיע לחובבי פסיי-טראנס ברחבי העולם, אבל הפריצה הגדולה הגיעה אחרי Converting Vegeterians, אלבומם הרביעי שהוביל לסיבובי הופעות משוגעים ברחבי העולם. ב-2005 הצמד יורד ללוס אנג'לס ומאז הם מגיעים מדי פעם להופעות בארץ ופרויקטים ספציפיים מתוכם רובנו בעיקר זוכרים את "יומולדת" עם ברי סחרוף. ב-2007 הם כבר נבחרים במקום התשיעי ברשימת הרכבי המוזיקה האלקטרונית הטובים בעולם, וגם היום, 25 שנה אחרי שהוקמו - הפטריה עוד ממשיכה לתת.
בלקן ביט בוקס
בדומה למינימל קומפקט, גם כאן מדובר בהרכב שעשה שמות על הבמות בחו"ל קצת לפני שהוא ממש התפרסם בארץ. תמיר מוסקט (שנחשב היום לאחד המפיקים המבוקשים בארץ) ואורי קפלן התחילו לבשל את הרעיון בברוקלין בשנת 2000, חברו לתומר יוסף ויצאו למסע שבו אירחו אמנים מתחלפים בהופעות שונות. באותן שנים הקונספט היה מעין קרקס מוזיקלי נודד ופרוע עם אטרף שסחרר המונים בכל מקום אליו הגיעו. הקהל האירופי סביבם הלך וגדל עד שב-2005 סופסוף יצא אלבומם הראשון, ובמקביל לקריירה עצמאית שכל אחד מהם פיתח מחוץ להרכב, הם המשיכו לשחרר אלבומים מעולים שמתבלים את המחאה שטמונה בהם בים של סגנונות גרוב מכל העולם. זו הסיבה שהם הפכו להרכב כזה מצליח וסוחף, אבל למרות הכל, כפי שקורה לרוב ההרכבים בהתבגרותם, בשנים האחרונות הם הפסיקו כמעט לחלוטין להופיע בחו"ל ומתרכזים בשיתופי פעולה מקומיים עם A-WA, גלעד כהנא, ברי סחרוף ואחרים.
אורפנד לנד
אולי הסיפור הכי מפתיע בכל הרשימה הזו ובישראל בכלל, כי לעומת כל השמות הקודמים שהצליחו בענק באירופה או ארה"ב - כאן מדובר בלהקה עם הערצה חסרת תקדים דווקא במדינות ערב. הרכב "המטאל המזרחי" אם נגדיר זאת ככה, נולד כבר בניינטיז ועבר גלגולים שונים, אבל רק ב-2006, בעקבות האלבום הרביעי שהפיק להם סטיבן וילסון (בלאקפילד), ההצלחה מעבר לים החלה לתת את אותותיה. באותו שלב הם מתחילים להופיע באופן קבוע בטורקיה, הופעות שאליהן מגיעים מעריצים מכל המדינות שבהם למרבה הצער חברי הלהקה הם לא יכולים לנחות; מלבנון, דרך סוריה ואפילו עיראק.
ב-2012 מעריצי הלהקה מריצים יוזמה להענקת פרס נובל לשלום לחבריה ומצליחים להחתים אלפי אנשים. הנובל לא הגיע עד היום, אבל הלהקה זכתה מאז במגוון פרסים במדינות שונות. במקביל, יש מדינות ערביות שבהן המוזיקה שלהם נאסרה להשמעה והמעריצים מאזינים לה במחתרת. שיא התופעה הגיע לפני כשלוש שנים, כשסולן הלהקה, קובי פרחי, עצר הופעה באיסטנבול ושאל אנשים בקהל מאיפה הגיעו. כשהתברר לו שיש שם נציגים כמעט מכל מדינות ערב הוא קרא לקהל: "חברים שלי! אנחנו יהודים מישראל! כשזה מגיע למוזיקה אין בעיה, כי אנחנו אחים ואחיות. זה מה שאנחנו. זה הכל". אותו סרטון שצולם בהופעה הפך לווירלי, והציטוט הזה של פרחי הוא השורה התחתונה כאן - כל עוד ניתן לנגה ארז או נועה קירל ולמוזיקה שלהן להיות השגרירות שלנו - ננצח איתן הכל.