החלק השני של מפת הראפ הישראלי (החלק הראשון כאן), שמשלים את הרשימה ל-100 ראפרים בדיוק, מורכב מראפרים שבאו מחוץ למרכז הארץ. בין אם אלו מחדשי השפה הירושלמים, הפופ-ראפ של הצפון או הטראפ המחוספס של הדרומיים, הראפ שלהם מתקשר תמיד עם הסאונד של תל אביב, אבל אף פעם לא זהה לו, תמיד מביא אספקט נוסף שמשפיע על המוזיקה. הראפ של הפריפריה התרבותית אולי מתנכז גם הוא למרכז - אבל תמיד נאחז בנאמנות למקום ממנו בא, בלי קשר לאיפה הראפר שוכר דירה כרגע.
עד לאחרונה, הרשימה הזו הייתה מדע בדיוני של ממש. לא רק שלא היו 100 ראפרים ישראלים פעילים, בקושי היו כמה מאות מאזינים לראפ העברי. אבל ב-2020 זה כבר דבר מתבקש בזכות העבודה הקשה של עשרות האמנים, ובזכות היסודות שבנו כל מי שתפס מקרופון לפניהם, כל מי שהיה אמיץ מספיק לבטא את הקול שלו בעזרת סגנון מוזיקלי אפרו-אמריקאי שהפך לז'אנר המגדיר של זמננו. "אני חלק ממיעוט שעוד יהפוך לרוב", ריפרפ נצ'י נצ' לפני עשור - והנבואה מגשימה את עצמה.
ובעיני, הדבר הכי משמעותי ברשימה הזו הם דווקא כל האנשים שלא נכנסו. הראפרים שלא הוציאו פרויקט משמעותי, שלא היו פעילים ברציפות בחמש השנים האחרונות או אלו שעדיין לא הקליטו חומרים - כי אם היינו מונים את כל הראפרים כולם, הייתם קוראים את זה עד פסח.
זה משמח לאללה שגם 100 מקומות לא מספיקים כדי לכסות את כולם, אבל אפשר ללמוד הרבה על המגוון העצום של מוזיקאי היפ הופ שפועלים במדינה, אנשים שמקדישים את חייהם בדרך כזו או אחרת כדי לשבת על הביט, להגיד את הדברים שעל ליבם ולבנות פה תרבות היפ הופ חזקה שתמשיך להתקדם גם בשנים והעשורים הבאים – וזה ממש לא משנה מאיפה הם באים.
ירושלים והסביבה
סגול 59
שם אמיתי: חן רותם
שורה זכירה: "יותר סול מדה לה, מעשן את הפרח/ ישן עם עין אחת פקוחה כמו עופר שלח" (מתוך "מיקרופון פתוח" של פלד ואורטגה)
שיר מומלץ: "אדמה רוח וקאש"
הוא אולי מגיע במקור מקיבוץ עין החורש (שם קיבל את שם הבמה המיתולוגי שלו), אבל סגול ביסס את עצמו כאמ.סי ירושלמי עוד מהימים בהם היה איזה ריב מדומיין בין אזור חיוג 02 ל-03. הוא אחד מהראפרים הוותיקים ביותר במדינה (מאז אמצע שנות ה-90), בטח אחד מהראפרים המבוגרים במדינה (בן 52) וכפי שאלבומו האחרון מהשנה שעברה לימד אותנו - הוא עדיין אחד האמסיז השנונים בארץ. אגדה של ממש שכבר עשרים שנה מגדל ומטפח את הדור הבא של הראפ הישראלי, גם ברמת הכלל (הוא הופיע כסוג של מנטור באלבום הבכורה של רביד פלוטניק) וגם ברמת הפרט (בנו, תומי, הוא מפיק וראפר בעצמו).
שירוטו
שם אמיתי: תומי רותם
מגיע מ: גבעת זאב
שורה זכירה: "הייתי מקשיב באדיקות לביטים ולחיתוכים/ שאלתי את אבא מה המשמעות של סימפולים/ וזה היה הרגע בו הוא שלף את התקליטים/ השמיע לי ת'מקורות שמהם לקחו דגימות וזה הדהים אותי" (מתוך "הדור הבא חלק 6" של סגול 59)
שיר מומלץ: "גב זקוף"
למרות שהוא רק בן 24, לשירוטו יש יותר ניסיון בראפ מרוב הראפרים שפעילים היום. זה מה שקורה כשכבר בגיל 4 אבא שלך מארח אותך באלבום. אותו ילד קטן לא נתן לעצמו לנוח על זרי הדפנה ועשה הכל כדי לא להיזכר רק בתור הבן של סגול (אם כי הוא ממש לא מתבייש בזה), והפך לאורך השנים בעבודה קשה למפיק נהדר וראפר מרתק, סוג של גרסה משופרת לאביו, שמצליח לחבר את שורשי האולדסקול עליהם גדל לאותו דור חדש, "הדור הבא" כפי שהוא נקרא באלבומים, שעכשיו הפך לדור הזה.
הדג נחש
מגיעים מ: ירושלים
שורה זכירה: "הדג נחש עושים היפ הופ ציוני" (מתוך "גבי ודבי")
שיר מומלץ: "מה נעשה?"
זה מעט אירוני שהדג נחש הצליחו לשרוד הרבה מעבר לאותו "היפ הופ ציוני" שהוצמד להם באופן שגוי, ולעד נזכר בשל אותו שיר אירוני. בפועל, הם היפ הופ ישראלי למהדרין עם רוח גבית של מחאה, כוח מניע של פ'אנק ויכולת מופלאה לקלוע לאוזן הישראלית. באמת שזו אנומליה, להקה לא מסחרית בעליל שהצליחה לעלות מעל לז'אנר ולהצליח באופן חסר תקדים, כל זאת בזמן שהם מבצעים שירים על כיבוש, על שחיתות ועל כל מה שלא יושב להם טוב במדינה. העובדה שהם מצליחים לעשות זאת כבר רבע מאה היא כבר בגדר נס.
אחשתיים
שם אמיתי: יון ורגליס
מגיע מ: ירושלים
שורה זכירה: "במכולת, במכולת, נהג מונית, נרקומן, ערס ואלכוהוליק" (מתוך "במכולת")
שיר מומלץ: "זוג נעליים"
גם בהרכב: סאדייל (לשעבר)
מי היה מאמין שמקרה המיתוג המחודש הכי מוצלח מאז "השרוף" יגיע דווקא מהבחור שהכי זכור מ-"חצי חצי"? יון 'קוריאה', כפי שנקרא בימיו בסאדייל, היה שנים אמ.סי מפחיד תרתי משמע שעשה הארדקור ראפ רוסי-עברי עם וריד פועם, תופים תוקפים וסאונד מחוספס. ואז, לפתע, בלי שום התרעה, הוא שינה שם, סגנון וגישה - והפך לכוכב טראפ קומי. זה היה מוזר ומצחיק ומבריק ועשוי נהדר, וזה הפך לפי כמה יותר מוזר מרגע שהוא התחיל לעשות פרסומות מושלמות למקדונלדס יחד עם סוויסה, ואחר כך גם לבדו. כן, אותו בחור מהשיר "חצי חצי" מוכר היום בזכות ה"דאבל דאבל".
נתי חסיד
מגיע מ: ירושלים
שורה זכירה: "אין לי זמן למריבות בתוך ארגז החול/ מפתח פה כרס, תנו לי אמסיז לאכול" (מתוך "היפ הופ")
שיר מומלץ: "מרתון"
גם בהרכב: המאפייה (לשעבר)
בכל הנוגע לראפ, חסיד הוא טיפה לייט בלומר. את המיקסטייפ הראשון שלו הוציא בגיל הבלות 29, ואת אלבום הבכורה רק בגיל 33 - אבל אם דברים טובים לוקחים זמן, זה טוב שחסיד לוקח את שלו. הראפ שלו בוגר יותר, כמעט כמו אח גדול שפורס את משנתו, או בשלב מאוחר יותר: אבא שמנסה לגולל סיפור לילדיו. יחד עם זאת, חסיד לא שוכח שמדובר בהיפ הופ, מתבל את השירים עם הומור, משחקי מילים ושובבות של גבר מעט מיושן בעולם מתחדש.
עדי אולמנסקי
מגיעה מ: ירושלים
שורה זכירה: "חוסר בטחון זו לא מילה גסה/ ומה שמשנה זה כמה כסף בשנה/ לא ממש טובה בלפתח תשיחה/ אני סוג של בדיחה, אבל לפניך, זו הבטחה" (מתוך "איך לאהוב אותי")
שיר מומלץ: "2 בלילה"
גם בהרכב: לורנה בי (לשעבר)
מבחינות רבות, עדי אולמנסקי הקדימה את זמנה – זמרת/ראפרית/יוצרת/מפיקה עם סט יכולות כמעט לא הוגן שמצליחה לייצר שעטנז בין מוזיקת אינדי אלקטרונית למקצבי היפ הופ רושפים, והכל עם מעטפת של קול פופי מצוין. האמת היא שאילולא הייתה שרה באנגלית במשך רוב הקריירה שלה, היא כנראה היתה גדולה בהרבה. בשנים האחרונות היא החלה גם לשחרר שירים בעברית, כך שזה רק עניין של זמן עד שסוף סוף היא תדביק את הפער שהמוזיקה שלה פתחה כבר מלפני עשור.
דימה XR
שם אמיתי: אלעד משה
מגיע מ: ירושלים
שורה זכירה: "אני ילד יפה אחושרמוטה/ כשאת מסתכלת על דימה את מבסוטה/ יושב עלי מפחיד גם אורגינל גם זיופים/ אני נשבע באלוקים שימותו קנאים" (מתוך "ילד יפה")
שיר מומלץ: "רוקד ערום"
דימה XR ממשיך את המסורת של הראפ-הארדקור הרוסי והמחוספס מירושלים, כזה שמוחא נגד גזענות באותה האינטנסיביות שבה הוא דופק את הראש. רק שבניגוד לסאדייל, דימה XR לא באמת בעל שורשים רוסים. למעשה מדובר בשחקן והאקטיביסט אלעד משה (שהתפרסם קצת לפני כמה חודשים כשנעצר בעקבות פוסט מחאה על המשטרה) שלובש דמות של רוסי ומצליח לעשות זאת עם המון אהבה לתרבות, בלי טיפה של לעג ובעיקר, עם גב מוזיקלי מלחיץ מרוב שהוא מדויק. חוץ מזה, לאי.פי הראשון שהוא הוציא יש את השם הכי טוב אי פעם, "רייג' אגנסט דה מלשין".
טהר
שם אמיתי: טהר שפי רפלד
מגיע מ: טל שחר
שורה זכירה: "ואולי ככה זה להיות אני/ גם אם ארצה להפסיק לשיר אני אכתוב על זה שיר/ אתה מגרד לעצמך את הנפש זה יעשה פצעים" (מתוך "לא קל")
שיר מומלץ: "אתה מול אלוהים"
במשחק שבו מקוריות היא יתרון, טהר פותח פור על פחות או יותר כולם. יש לו חיבה לראפ מלודי עמוס פסנתרים, כתיבה רגישה בשפה יומיומית ויכולות שירה מפתיעות, אבל יותר מהכל הוא מציג איזו גישה חסרת יומרה שמצליחה לנטרל את כל המוקשים האפשריים של ראפ רגיש. זה לא מתבכיין, לא מתאמץ לשווא ובעיקר סוחף כמעט ברגע. פשוט תצללו לאלבום "טהר" ותשקעו לתוך הסקאלה המוזיקלית יוצאת הדופן שלו.
יפתח נאור
מגיע מ: מודיעין
שורה זכירה: "דפקתי למטפלת שלי בדלת/ כל הקליניקה בריח דלק/ היא מדברת ואני לא מבין את מה שהיא אומרת/ מרגיש שיש ניצוץ באוויר" (מתוך "טיק טוק")
שיר מומלץ: "מובן מאליו"
זו היתה הפתעה מאוד נעימה כשהמפיק יפתח נאור פצה פה באלבום סולו. עד אז הוא בעיקר היה מזוהה עם ההפקות של חברי ההרכב "טקסטיל", אבל מסתבר שגם למפיק יש מה להגיד, וזה שווה האזנה. הראפ של נאור מזכיר במעט את של חברו דוד מעיין, אבל שונה ממנו בערפל של איגיון קל, תחושה של שיגעון כללי שמרחפת מעל ומשחקים עם מצלולי שפה שמסחררים את הראש.
פלא אוזן
מגיעים מ: ירושלים
שורה זכירה: "כי אם לא פלא הייתי מסיים בכלא/ לא צריך אזיקים אני אסיר תודה ממילא" (מתוך "כביש 1")
שיר מומלץ: "ראפ בעברית"
הקלישאה הישנה שראפ זו מוזיקת מחאה כבר מזמן לא באמת רלוונטית, ובכל זאת פלא אוזן מצליחים להחיות אותה באופן אותנטי, מקומי ובעיקר בועט. עטופים בסאונד בום באפ קלאסי, ארבעת הראפרים פורשים את משנתם על המיקרופון בתשוקה רבה לדף, לביט ולאמת שלהם. הרכב הראפ הכי לוחמני בישראל, ומבלי ליפול לקלישאת המטיפנות, מתחברים ישירות למהות המחאה של ההיפ הופ, כפי שפירש אותה צ'אק די: ה-CNN של הרחוב.
אזור השפלה
GCG737
מגיעים מ: ראשון לציון
שורה זכירה: "על מה אני מדבר בכלל? הם צועקים שאין אותי/ סלנג כל כך טרי, הם חושבים שיש בזה חומרים משמרים" (מתוך "דעת על פני חומר")
שיר מומלץ: "לא בגאנג"
מה קורה כשחבורת סקייטרים מראשון לציון לוקחת את תחביב הראפ שלהם ברצינות? ג'יסיג'י737 הם קולקטיב ראפ עמוס משתתפים, אולי הראפרים הראשונים בארץ שניצלו באופן חכם את שיטת הסאנדקלאוד לשחרר כמות חומרים גדולה בזמן קצר ולהציף את השוק במגוון ענק של פזמונים ובתים מפוזרים וממכרים. מ"לא בגאנג שלי" ועד ל"אני מרגיש כמו בן אל תבורי", השחרור המוזיקלי שלהם לא דומה לשום דבר אחר בארץ, סוג של טראפ אפוף עשן ואלכוהול משעות אמצע הלילה. דור3 הוא אמנם היחיד מההרכב שפרץ בקריירת סולו, אבל עם דמויות מסקרנות כמו סלימפים, מילקי מיין וסלמי ממי (ויש עוד הרבה), הוא לא ישאר לבדו להרבה.
דור3
שם אמיתי: דור הרשקוביץ
מגיע מ: ראשון לציון
שורה זכירה: "זה מסוכן להיות שמח, אני חי ת'סכנה" (מתוך "קונפטי")
שיר מומלץ: "פרארי"
גם בהרכב: GCG737
דור3 נשמע כמו איך שאני מדמיין ראפרים מהעתיד. הראפ שלו מחליף צבעים בקצב של טאקי על אסיד, הסאונד שלו כמעט חללי (התודה נתונה למפיק דאבו) ואני די בטוח שיש לו איזה אוטוטיון מובנה לתוך הקול. אלבום הסולו שלו, "שירי דיכאון", היה אחד מהאלבומים הכי מרעננים של השנים האחרונתו ואם נתבסס על המקוריות שלו, אולי אי אפשר לצפות איך ישמעו החומרים הבאים שלו, אבל בהחלט אפשר לצפות להם בקוצר רוח.
טדי נגוסה
מגיע מ: לוד
שורה זכירה: "אני ילד שגדל בלוד/ אף פעם לא הרגשתי נחיתות/ מספר את כל מה שקורה לי/ פאק על סקפטים עם דעות קדומות על טדי" (מתוך "לא נופל")
שיר מומלץ: "אזיקים על הידיים"
גם בהרכב: זולוד
טדי נגוסה מתחיל לתפוס בגאון את מעמדו כאחד מהאמסיז הכי חדים, מעניינים וסוחבים בעברית, וקשה לי להאמין שמישהו מופתע. כמי שעבד בכל המרץ על המוזיקה שלו מאז שפרץ לפני כעשור, עוד כשהיה נער, עם ביצוע חי בלתי נשכח באולפני גל"צ, טדי הספיק ליצור אינספור שירים, בין אם במסגרת עבודת הסולו שלו ובין אם בהרכב הבית זולוד. עם כתיבה שובת לב, שנינות מעלה חיוך ותודעה חברתית גבוהה, לא פלא שהוא מצליח ליצור המנון אחר המנון ולקיים את ההבטחה שנתן אי שם באולפן הרדיו הראשון שנכח בו.
זולוד אדם
שם אמיתי: אדם חמדאן
מגיע מ: לוד
שורה זכירה: "חלומות לצאת מהשכונה בלמבורגיני/ דבר איתי על כסף למה 'תה מדבר 'תי סינית?" (מתוך "פאם" של טדי נגוסה)
שיר מומלץ: "לבנונית"
גם בהרכב: זולוד
אם מקשיבים למילים של אדם קשה להאמין שבלוד יש כזה עושר מופרז, ואם מקשיבים לקול המחוספס שלו קשה להאמין שזה לא ריק רוס בעברית. זה לא סותר, אם כבר ההיפך, זולוד אדם, שממשיך לייצג את משפחת זולוד גם בשמו, חי על אסקפיזם בריא, שירי אהבה מועדוניים ואנרגיה של גנגסטר שיצא מהשכונה - גם אם הוא עדיין חי בלוד. אלבום הבכורה שלו "סולד אאוט" הוא קלאסי להאזנה במערכת שעולה יותר מהאוטו בו נוסעים ולהרגיש מיליון דולר.
DAM
מגיעים מ: לוד
שורה זכירה:"I said 69 she heard 67/ All I wanna make is sweet love/ But if you want make tough love too/ for a Change can I be the one to handcuff you" (מתוך "Mama I Fell in Love With a Jew")
שיר מומלץ: "Emta Njawzak Yamma"
רוב הישראלים לא ממש לוקחים בחשבון את הרכב הראפ הכי מצליח שיצא מהאזור מהסיבה הפשוטה שהם, איך לומר את זה? ערבים. ובכל זאת: כבר מעל לשני עשורים שתאמר, סוהיל וג'וקר מוציאים מוזיקה מצוינת (בעיקר בערבית), צוברים כמות פסיכית של קהל (ממש לא רק ערבים) ומופיעים ברחבי כל העולם (אבל באמת כל העולם). זו לא רק ההצלחה, כי המוזיקה של דאם היא ראפ מתגלגל ועוקצני עם חוש הומור, חוש ביקורת עצמית להם ולציבור ממנו באו (וכמובן, גם כלפי מדינת ישראל). ומוזיקליות נהדרת שמצליחה לשלב בין הערבי למערבי. אז תכלס, מי שלא סופר אותם מפסיד.
מעיין לובן
מגיעה מ: בית חנן
שורה זכירה: "אין לי דאגות רק מטרות על הראש שלי שומרת בבטן רק מקום לבראנצ' עם חברות שלי" (מתוך "ברגיל")
שיר מומלץ: "לעצום עיניים"
למעיין לובן אולי יש שירים מעטים בחוץ נכון לעכשיו - אבל לא צריך יותר מקומץ כדי לקלוט שמדובר בראפרית עם אטיטוד אגרסיבי שעומד בהתאמה מנוגדת לטקסטים רגישים, שורות שנונות ופלואו רצחני. היא נשמעת כמו רוח חדשה, וגם מתנהגת ככה עם שירים שמרגישים חצופים, בקטע טוב, כי זה היפ הופ ואז זה צריך להיות חצוף. העבודה שלה עם קלמן מ-GCG רק מוסיפה לאווירת הראפ החדש, ואם היא רק תמשיך בדרך הנכונה הזו - זה עוד ישתלם לה ולנו.
סאז
שם אמיתי: סאמח זקות
מגיע מ: רמלה
שורה זכירה: "העט הפך להיות כלי נשק/ המילים מחסנית מלאה בחשק/ רעש שמגיע מפה ועד דמשק" (מתוך "חתונה")
שיר מומלץ: الكل معزوم عالحفلة (Yallah To The Party)
אין הרבה ראפרים שיכולים להרים קהל כמו סאז. הוא אנרגטי, מבדר, מקפיץ ומלהיב כמעט בכל הופעה שלו, ובאופן די נדיר, מצליח להעביר את האנרגיה הזו גם לשירים המוקלטים. אולי זה בגלל שכמעט כל שיר שלו הופך לחאפלה חגיגית שמתבשמת בתרבות ממנה הגיע. יחד עם קול מצוין לראפ וגישה אופטימית באופן כללי - מדובר באחד הראפרים היותר מהנים שיש בסביבה. פשוט נסו לשים שיר שלו ותגלו שאתם לא מצליחים להישאר במקום.
ג'ימבו ג'יי
שם אמיתי: עומר הברון
מגיע מ: רחובות
שורה זכירה: "שנים שהתאמנו בלירות את המילים הכי מהר על אוטומט רק כדי לומר אותן לאט, רק כדי לומר מעט" (מתוך "סמוראי" של רביד פלוטניק)
שיר מומלץ: "מה ראפרים רוצים"
גם בהרכב: ויקטור ג'קסון
הלהיט "עשיתי" אולי הפך אותו לשם (או לפחות קול) מוכר בכל בית בישראל, אבל ג'ימבו ג'יי היה ונשאר כותב הראפ הטוב בישראל, זה שאפילו רביד פלוטניק נעזר בו לייעוץ טקסטואלי. הנושאים של השירים מבריקים, החרוזים שנונים עד כאן, השפה מדוקדקת, המצלול מצלצל והמסר תמיד מעמיק הרבה מעבר לפני השטח. יחד עם יכולות טכניות יוצאות מן הכלל וחוסר פחד לדבר על הלא מדובר - ג'ימבו הוא ללא ספק אחד האמסיז הכי שלמים בארץ.
פדרו גראס
שם אמיתי: עמית אולמן
מגיע מ: רחובות
שורה זכירה: "זה הקיבוץ גלויות, המזרחי-מערבי/ הדבר הכי קרוב שיש בימינו לנביא/ השחקן, המשורר, הטרובדור היומרני/ פו-פו-פו-פו-פו-פוסט ציני בעולם פוסט ציוני" (מתוך "מאיפה אני בא")
שיר מומלץ: "הכניסה לתחנה המרכזית"
גם בהרכב: ויקטור ג'קסון
אין אף אחד שיכול להציג את פדרו טוב יותר מכפי שהוא מציג את עצמו, אבל אין סיבה לא לנסות: ראפר-משורר עמוס פתוס ומודעות עצמית שמזגזג במלוא הרצינות בין ספוקן וורד לראפ עמוס חוש הומור מבלי ליפול לקלישאות של אף אחד מהצדדים. כותב מתוחכם, מבצע חד ופרופורמר עם רקע מנוצל לגמרי במשחק, הוא כנראה היחיד שיכול בו זמנית לשחק את הבלש ג'ו במחזמר "העיר הזאת" ולרפרפ נבואות זעם מוזיקליות.
איציק פצצתי
שם אמיתי: עומר מור
מגיע מ: רחובות
שורה זכירה: "האם יהיה לך ראש מתולתל כמו אמא/ או ראש מתולתל כמו לי?" (מתוך "שיר לילד שלנו שעוד לא נולד")
שיר מומלץ: "תבטיחי לי"
גם בהרכב: ויקטור ג'קסון
הצלע האחרונה בשלישיית ויקטור ג'קסון הוא כנראה אחד מהמוזיקאים הכי אנדרייטד במדינה. אל תתנו לרוח השטות שלו כפי שהיא מתבטאת בשם או במוזיקה להטעות אתכם – פצצתי הוא יוצר, כותב, מפיק, ובעיקר מוזיקאי פנומן עם אהבה גדולה לגרוב, אוזן חדה למקצבים ויכולות שירה שלא רואות ממטר גם את הזמרים הגדולים בישראל ולא מעט מזמרי העולם. אלבום הסולו שלו "שירים", שיצא השנה, הוא רק טעימה קטנה מהחומר הנפץ המוזיקלי שיש לפצצתי בקצות האצבעות.
עדן דרסו
מגיעה מ: רחובות
שורה זכירה: "לא שמה עליך אלף זין כי יש לי פות אז זה לא הגיוני, איכס" (מתוך "ידיים ריקות" של סוויסה)
שיר מומלץ: "הכל חוץ מהלב"
די מדהים, ועם זאת לא מפתיע בכלל, כמה מהר הפכה עדן דרסו למלכה של הראפ הישראלי. פצצת כריזמה עם אטיטוד של קארדי בי, סטייל של מיסי ונשמה של לורן. עם עדן כל הקטע הזה של בחורה שעושה ראפ הופך ברגע לדיון לא רלוונטי, כי מול מוזיקה בועטת אין שום מגדר. למרות שמהשנייה הראשונה היה ברור (לפחות או יותר כולם) שיש לה פוטנציאל להפוך לכוכבת פופ מצליחה ברגע - עדן לא בחרה בדרך המהירה להצלחה ובמקום זה הלכה לעבוד עם האנשים המצוינים של שיגולה ולהפוך לראפרית עוד יותר טובה. זה עוד ישתלם לה.
אורית טשומה
מגיעה מ: רחובות
שורה זכירה: "מאמא אפריקה ומזרח תיכון חדש מתמזגים לסיר הלחץ של ישראל, ורק אלוהים ואנחנו יודעים מה שמה מתבשל" (מתוך "בין לבין")
שיר מומלץ: "שחקני ספסל"
אורית טשומה מעולם לא באמת היתה צריכה שם במה, בעיקר כי אין צורך בשום העמדת פנים – כמו כל מילה שלה, היא הדבר האמיתי. "השפע בדלות" מהשנה שעברה הוא אחד מאלבומי הבכורה הטובים, המעניינים והנוקבים ביותר מהשנים האחרונות, ראפ עברי-אתיופי גאה וזקוף, פרי עטה ולשונה של ראפרית אחת שכותבת כאילו חייה תלויים בזה.
צפון הארץ
אורי שוחט
מגיעים מ: ראש פינה
שורה זכירה: "שימי שימי יה, שימי יה, שימי תבורי/ המצטיין של מגמת חישגוז באנקורי" (מתוך "מיקרופון פתוח" של פלד ואורטגה)
שיר מומלץ: "ס.ע.ש.נ" עם סוויסה, נורוז ולאבה דום
גם בהרכב: הרביעייה הפותחת (לשעבר), הקבינט
מה לא נאמר על אורי שוחט? סנדק ההיפ הופ הישראלי, המפיק הכי חשוב בארץ והאדם שיחד עם מג'יק, חברו להרכב "הרבעייה הפותחת", המציא את המילה חישגוזים והקים את ערבי החישגוזים המיתולוגיים. העניין הוא שאורי הוא לא רק ההוא שהפיק את הביט של הפינאלי, אלא גם המפיק הכי עסוק בביזנס כיום, בתעשייה של ראפרים בני עשרים ומטה, והדרך שבה הוא הגיע למעמדו פשוטה מאוד – הוא אף פעם לא נשאר מאחור, תמיד מעודכן בסאונד העכשווי של הז'אנר ותמיד מחפש את הצליל הבא. התרומה שלו לתרבות הראפ הישראלית עצומה, ולא בכדי תג המפיק שלו הפך להיות "שוחט תודה". לעיתים נדירות ומהנות במיוחד, תוכלו גם לתפוס אותו מרפרפ בעצמו.
נוה צור
מגיע מ: צפת
שורה זכירה: "מי היה מאמין שהגעתי עד לפה/ הילד השמן מצפת עם כל החרדות" (מתוך "מי היה מאמין")
שיר מומלץ: "לא לבד"
אולי חלקכם יזהו את נוה בתור אחד מהשחקנים הצעירים המבטיחים בישראל, עם רקורד בסדרות כמו "גאליס" ו-"נויורק", אבל במקביל לעבודת הבמה והמסך - נוה גם תפס מיקרופון אחד או שניים. עם סטייל מלודי ואהבה גדולה לאוטוטיון, נוה מספק ראפ נינוח ועדכני, סוג של גרסה מעודנת לתופי הטראפ הדומיננטים. אחרי אלבום בכורה שלא הכה יותר מדי גלים ב-2018, נראה שהוא משנה מסלול לעבר מלל כן וחשוף בהרבה, וזה מחמיא לו במיוחד.
זי קיי
שם אמיתי: זוהר כספי
מגיע מ: חיפה והקריות
שורה זכירה: "את השנים הכי טובות שלי שרפתי על ספק/ כל טיפה של הגיון שמתי על השתק" (מתוך "דרך" עם TOB)
שיר מומלץ: "שלום כיתה א'"
גם בהרכב: הצד האחר (לשעבר)
שד משחת של ראפ, מפלצת חרוזים שפותח כל וורס הכי חזק שלו, ואז מגביר. לא בכדי קוראים לאולפן שלו "אלף פלואוז", כי הבן אדם אשף בהמצאת תבניות ראפ שפורצות את מגבלת ה-16 שורות וטוען אותן בפאנצ'ים, אמירה ורוח לחימה. במשך שמונה שנים הוא נלחם בפרפקציוניזם שלו ועבד על אלבום הבכורה שלו, "ניו.זי.לנד", ואחרי שסוף סוף יצא השנה - כולם תקווה שהפקק השתחרר והסכר נפרץ. ואם כל זה לא מספיק מעורר קנאה, הוא גם מפיק מוזיקלי רוצח, יא אללה.
טי.או.בי
שם אמיתי: תום גוטמן
מגיע מ: חיפה והקריות
שורה זכירה: "אומרים שהכל הסתכלות, כפרה רק תביט נכון/ זרום על החיים האלה כאילו שהם ביט נכון/ אבל אין לי ת'ביטחון לחיות בפרספקטיבה/ אני לא עומד בשיט הזה כמו ערבים בתקווה" (מתוך "דרך" עם זי קיי)
שיר מומלץ: "אבשה"
מעטים מאוד הראפרים שיכולים להגיד בלב שלם שהם לא עושים את זה עבור הכסף (במידה כזו או אחרת). טי.או.בי דווקא עשה את הכסף שלו יפה יפה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, שם הוא גר מאז נעוריו, כך שאת הראפ שלו, כולו בעברית, הוא עושה מעבר לאוקיינוס ומעומק הלב. זה גם נשמע ככה, ראפ כן וחשוף, מצחיק ומבריק, שיכול להגיע רק כשאין מגבלות של רצון להצלחה כלכלית, מה שמאפשר לתום להיות אחד הראפרים היותר משוחררים ומגוונים בסביבה, כזה שיכול לעשות שיר שלום עם האויב הכי גדול שלו (רון נשר), לכתוב שיר מפרספקטיבה של יהודי וערבי ("אני שונא אותך") או לעשות שיר עם אגדת הראפ האמריקאי סטיקי פינגז.
עטר מיינר
מגיע מ: עמוקה
שורה זכירה: "מרגיש כמו זוהר/ מלך בבית סוהר/ באתי לעולם/ לקחו לי את התואר" (מתוך "בשביל האהבה")
שיר מומלץ: "מדינה של גנבים"
אחד האמנים היותר מרעננים בז'אנר בשנים האחרונות, מיינר לכוד בין קודש לחול, בין ראפ לסול, בין קור אלקטרוני מודרני לחום אנושי של שירת חזנים. אלבום הבכורה שלו היה תערובת יפיפיה של 808 ושברונות לב, וכשהוא בריחוף קל בין שירה לראפ להפקה ממוססת לב, אין שום דרך למסגר אותו בין חומות הז'אנר בו הוא פועל. מאז הוא הספיק להפיק את ריף כהן, להשתחרר עם שיר טראפ אוריינטלי ולהקליט מחדש את "הדרך שלי" של יובל המובלבל, אז אל תדאגו, המטוטלת של הבין לבין עדיין דומיננטית.
סטטיק
שם אמיתי: לירז רוסו
מגיע מ: חיפה והקריות
שורה זכירה: "את מייפה את הדברים, איפור/ הופכת כל מילה למגילה, סיפור" (מתוך "סתם")
שיר מומלץ: "טודו בום"
גם בהרכב: יוניק טי (לשעבר)
ראפר מוכשר כשד מחיפה עם אוזן חריפה ללהיטים וסטייל בקילואים שעם קצת מזל, אתם עוד תשמעו עליו. סתם, נו, זה סטטיק, הגאון הזה שהתחיל כילד טיפוחים של ראפ מועדוני מאזורי רון נשר ואלון דה לוקו, וזינק להצלחה חסרת תקדים לז'אנר יחד עם שותפו בן אל תבורי. למרות שסטטיק פועל בשדה מוזיקלי מסחרי, כזה שמוגזם אפילו ביחס להיפ הופ הממוסחר, הוא זוכה להערכה גדולה בקרב ראפרים וטהרני ראפ כאחד בתור אמ.סי חד וכישרוני שמצליח לבטא את הקול הייחודי שלו גם במסגרת שירי פופ טהורים.
FiNt
שם אמיתי: ולאד דובינסקי
מגיע מ: חיפה והקריות
שורה זכירה: "להיות היפ הופ זה להיות קרוב אל הרחוב/ לשמור על סדר הדברים, להישמר בסוד" (מתוך "איפה אתם")
שיר מומלץ: "מר לי"
גם בהרכב: iZReaL
במשך יותר מעשור פינט יצר ראפ ברוסית לקהל ישראלי-רוסי במסגרת ההרכב איזריל (יחד עם סאייף ו-L), ודי מדהים שהוא הספיק להצליח ברוסיה לפני שבאמת הצליח בישראל. ואולי עכשיו זה הזמן, כי אלבום הסולו הראשון של פינט בעברית, "הרדמה כללית" מהשנה שעברה, הוא פנינה יוצאת דופן שמלאה בראפ הארדקור עם לב ענק, שפה שבורה ושובה לב ומוזיקליות שהאוזן הישראלית לא רגילה להן, בהשפעת סצינת הראפ החללית של רוסיה. תכלס, אין יותר ישראלי מזה.
אפוקליפסה
מגיעים מ: פרדס חנה וחדרה
שורה זכירה: "הגב של הגמל נשבר מקאש ולא מקש/ נחש נכנס לי לקופסא ואז יצא ממנה פארש" (מתוך "כוכב נופל")
שיר מומלץ: "תן לי לבד" עם עידו בי וצוקי
פעם שמעתי מישהו מכנה את אפוקליפסה "ראפ פנימיות", על שם הקהל הנאמן שמתחבר באופן כמעט דתי לאינספור השירים שהוציאו שלישיית הראפרים שמרכיבה את אפוקליפסה: פלאשבק, אודימן ו9 מ"מ. פייר, אפשר להבין אותם. הראפ של אפוקליפסה אולי גולמי - אבל שם נמצא הקסם שלו. בין שורות הראפ המהירות באופן מסחרר (באמת, תשמעו את "חדר מסתובב") אפשר למצוא כתיבה גלויה על חיים שנעים בין התמכרות, טראומות ומלחמה יומיומית של אנשים שלא מכירים את המסלול הקל של החיים. ועם כל המטען הזה, הם כבר הוכיחו שהם יודעים להוציא גם להיט כמו "תן לי לבד".
טליסמאן
שם אמיתי: טל בן נון
מגיע מ: חדרה
שורה זכירה: "אז החיים דופקים לי כמו שעון שוויצרי/ איך אני מבזבז אותם על צ'ייסרים בברים/ את מתה כבר לחזור אבל קשה לך קצת לסלוח/ הלוואי היה כפתור שמסנכרן את הלב למוח" (מתוך "כמו שאני")
שיר מומלץ: "שקיעות"
דרוש כישרון מאוד ספציפי, אפילו נדיר, ליצירת פופ-ראפ מוצלח. האיזון בין המתקתקות הנדרשת לכוכב פופ לחספוס המתבקש מראפר הוא חבל דק במיוחד שמעטים מצליחים לצעוד עליו כמו טאליסמן. הוא הכניס לא מעט להיטים לרדיו, זכה בפריצת השנה של גלגלצ בשנת תשע"ז (2017), כותב באופן קבוע למרגי, ואיכשהו עדיין מצליח לזכות בהערכתם של הראפרים - ולא בכדי. גם כשהוא מתעסק בקלישאות של אהבה ופרידה, טליסמאן מצליח לכתוב בתחכום, ישירות ולמצוא תמיד את הביטוי המתומצת לשלמות עבור הפזמון המדבק. פופ פופ, אבל לפניך.
נגה ארז
מגיעה מ: עצמון
שורה זכירה: “No, they don’t know, they don’t know what I keep in store/ When I be coutin’ big cash, they be on the score" (מתוך "Views")
שיר מומלץ: "Chin Chin" עם אקו
לא ממש נהוג לקטלג את נגה ארז בתור ראפרית, לפחות לא בישראל, אולי בגלל הסאונד האלקטרוני הדומיננטי שלה, אולי בגלל שהעברית נעדרת מהמוזיקה, ואולי בגלל שהראפ הישראלי עדיין שמרני ומגונן במידה מסוימת אל מול כל מה שלא נשמע כמו הבון טון. אבל נגה ארז היא ראפרית, ואפילו ראפרית רוצחת, ולא צריך ללכת רחוק יותר מהסינגלים האחרונים שהיא שיחררה. "Views" המדבק מכיל כמה שורות שכל ראפר אחר היה מוכן להרוג עבורן, ו"Chin Chin" עם אקו הוא להיט ראפ שגם הביט המושלם שלו לא מסתיר את הפלואו המהפנט של ארז. עזבו אתכם מהגדרות - עם מוזיקה כזו פשוט אי אפשר להתכחש לכמה נגה ארז ראפרית מצויינת.
ואדים מכונה
שם אמיתי: ואדים קרטשוב
מגיע מ: עכו
שורה זכירה: ""אני לא מחכה לעשירי לחודש/ לא אכפת לי כלום אנ'לא מפחד מעונש/ אני לא רואה הבדל בין חול לקודש" (מתוך "עשירי לחודש")
שיר מומלץ: "פתוח על מאתיים"
גם בהרכב: שיטי סיטי, אורגונייט (לשעבר)
פאנק-רוקר שהתאהב בהיפ הופ והלך לאיבוד בדרך לרייב. עם מבטא רוסי, אטיטוד ישראלי ומוזיקה מהעולם הבא, ואדים מכונה מביא את הטירוף מכל הסגנונות והתרבויות שאסף לאורך השנים, בין אם בהרכבים אותם הקים עם חבר ילדותו יאן לובין ובין אם בחומרי הסולו שלו מהשנים האחרונות. יש לו אהבה לפריפריה עולמית, תערובת סאונד מופרעת ונטייה לשפת רחוב, כל רחוב, ומתוך כל המיקס הזה הוא מצליח לגבש מוזיקת מחאה אותנטית מבלי להטיף.
אקו
שם אמיתי: אקו מורגנשטרן
מגיע מ: כפר ורדים
שורה זכירה: "למה אין לך רישיון, למה את חשה על מטוס/ אז אל תקרא לי דיווה, כי קוראים לזה בוס" (מתוך "בוס")
שיר מומלץ: "שער אחר שער"
כשאקו הייתה גולשת לזרם תודעה בשפה האנגלית יחד עם טיטו, היה קשה לקבל אותה כחלק מקהילת הראפרים הישראלית, אבל מאז שהחליטה להחליף לשפת הקודש, לשבת על הטקסטים שלה עם שאנן סטריט, לגייס את קרולינה, כהן, ריג'וייסר, איציק פצצתי ועוד - סוף סוף הגיע זמנה לדפוק על דלתות הראפ העברי, או בעצם לבעוט בהן. "אחת" מצליח להיות הצהרות כוונות ברורה של ראפרית ממוקדת כתיבה שבאה להמשיך לבעוט בדלתות.
אברהם לגסה
מגיע מ: נצרת עילית (נוף הגליל)/ עפולה
שורה זכירה: "בא לי כבר לראות את אלוהים/ לא בקטע של למות, בקטע של אמור לשבת לדבר איתו כי בא לי לשנות את הדברים" (מתוך "לראות את אלוהים")
שיר מומלץ: "כלום לא יעצור אותי"
גם בהרכב: טקסטיל
יש משהו בלגסה שגורם לכל מאזין שמגלה אותו להתהדר באוצר שהם מצאו, כמו אבן חן נדירה, יהלום בלתי מלוטש. הוא כותב כמו ילד שחכם מדי לטובתו ומבצע כל שורה כאילו חייו תלויים בזה, ובכנות שלפעמים קל להשתכנע שיש לו ריאה שלישית ומטרונום לצד הלב. שיתוף הפעולה היציב שלו עם חבורת טקסטיל ויפתח נאור מוציא את הטוב ביותר מכל הצדדים, ועל אף שבסך הכל לא יצאו לו עדיין יותר מדי חומרים - הם יותר ממשכנעים שהוא הדבר הבא.
צמר
שם אמיתי: שמעון שובייב
מגיע מ: עפולה
שורה זכירה: "זה לא נהיה יותר קל/ זה רק אני מתחזק/ אני לא בונה על מזל/ כי השעון מתקתק" (מתוך "קל")
שיר מומלץ: "או וי"
זה שנים שצמר מחפש את הקול שלו בתור ראפר אופטימי - וזה לא פשוט. לראפ אופטימי יש נטייה לצאת מטיפני, שלא לומר אפילו היפי - מה שדי חותר תחת המסר. רק אחרי זמן לא מבוטל, הצליח צמר לעקוף את המחסום הזה, בעיקר כשמצא את קול השירה שלו ושינה מעט את הכיוון לתערובת ראפ מלודי וארנ'בי קצבי. אלבום הבכורה שלו בכובע החדש, "מצאתי", היה הפתעה נהדרת מלאה במוזיקה חיה ונושמת, משחקי פלואו מעניינים ואופטימיות בדיוק במידה הנכונה, עם מבט יותר מפוכח.
פלד
שם אמיתי: איתי פלד
מגיע מ: מנחמיה
שורה זכירה: "כל אחד רוצה להיות משהו, כל אחד רוצה להיות מישהו/ הם מנסים לשים אותי בתוך קופסה/ מה אני נראה לך, טישו?" (מתוך "מה אני נראה לך?")
שיר מומלץ: "על עננים"
גם בהרכב: פי.אר טרופרז, פלד ואורטגה (לשעבר), הקבינט
אולי זה בגלל גילו הצעיר יחסית, אולי זה בגלל הטראפ או תדמית ה"לא שם זין", אבל גם אוהדי פלד הגדולים ביותר לא בהכרח מבינים עד כמה הוא משמעותי לראפ בעברית. כשהוא הגיע עם הפי אר טרופרז בתור נער חוצפן הוא הציג פלואו חדש לשפה, יחד עם אורטגה הוא הגדיר רוח לחימה של דור שלם, וכשיצא לסולו הוא הציג דוגמה נדירה של ראפר עצמאי שבונה קהל נאמן ללא חיבוק מהרדיו. על הדרך הוא הוציא ארבעה אלבומי סולו מצוינים, הפך לכוכב רוק של היפ הופ ונשאר תמיד חדשן, תמיד בועט ותמיד פלד.
שי טרא ליטמן
מגיע מ: פוריה
שורה זכירה: "אין לי גריינדר אין לי טינדר/ אין לי גוף של באדיבילדר/ רוצה אשה כמו נעה קירל/ יש לי חברה חולת נפש/ זה בסדר גם אני חולה נפש" (מתוך "פופולרי")
שיר מומלץ: "ילד לבן שמן ועשיר"
מזה כמה שנים טובות שחצי מתל אביב מזהה את הילד שעומד בפינות העיר בלבוש צבעוני ועושה קטעי ראפ בלתי נגמרים עם אנרגיה טהורה של נעורים כמו המאדרפאקר הכי אמיץ בעיר. זה הוא שי ליטמן, ראפר, אמן, תופעה, "ילד לבן שמן ועשיר" לפי עדותו. הוא אימץ לעצמו סגנון ייחודי שמשלב בין ראפ צעקני ורגיש לסאונד אלקטרוני ואגרסיבי - ולמרות שהוא לא תל אביבי במקור, הוא כבר חלק מהנוף העירוני העכשווי, וזה עוד לפני שהגיע לגיל 18.
דרום הארץ
מבוא הדודאים
מגיעים מ: אשדוד
שורה זכירה: "נחל לכיש עד מבוא הדודאים/ שם תמצא אותם בין הבניינים/ היום אני כאן, עומד ומחזיק את היד לכל מי שחיי את הפחד/ לכל אמא שנלחמת על הילדים שלה ורק רוצה מהם נחת" (מתוך "שכונה")
שיר מומלץ: "לוקו"
הטראפ של אשדוד נשמע כמו סגנון אחר מהטראפ של תל אביב, ואין הרכב שמגלם את ההבדל יותר טוב ממבוא הדודאים - שלישיית ראפרים עם סאונד והתלהבות מדבקת כמו הרפס, או בקיצור: בהצלחה עם להוציא מהראש את הפזמונים המטורפים שלהם. מאחורי מטרי הראפ המהירים והחספוס הסוחף שלהם, יש המון תוכן ועומק שנע בין חוקי רחוב לפילוסופיית חיים, ובעיקר, קפסולת אנרגיה חסרת תקדים שמרימה כל במה או טראק שהם נוגעים בו.
ACT
מגיעים מ: אשדוד
שורה זכירה: "לא תהיה נקי אם לא תגע בלכלוך/ מכין את הקססה על קרש חיתוך/ אתה צריך ביצ'ס, להביא לך שידוך?/ יש לך סכסוך באשדוד? אל תתקשר אלי עוד לא מצאת תיווך" (מתוך "13" של ביג סאזו)
שיר מומלץ: "מלכודת" של פטריק קדי ובסטשי
עם שם שמדבר בשם עצמו כמו Ashdod City Trap, הקולקטיב אקט הם מהרכבי הגנגסטראפ המעטים שעושים את זה נכון בעברית - הרבה בזכות היותם מהראשונים שזיהו את הטראפ כז'אנר אגרסיבי בישראל, ומאוחר יותר, גם את הדריל. ארבעת חברי ההרכב מאופיינים באופן שונה אחד מהשני ברמת הסאונד והאופן שבו הם ניגשים לנושא המשותף בין כולם – חיי הרחוב של אשדוד. בלי פילטרים, עם מלאן סמים, פשע וכל מה ששמעתם על הארלם, רק בחצר האחורית שלכם.
ליברה
שם אמיתי: שגיב פרש
מגיע מ: תלמי יפה
שורה זכירה: "נהר של דם זורם ברחובות/ והם רוצים עוד עוד עוד/ שוב קול חזק עולה בלהבות/ אחשלי זאת שירת רחוב" (מתוך "שירת רחוב")
שיר מומלץ: "ההפך מגיבור"
איזה מזל שההגדרה של ראפר, או לכל הפחות ההגדרה של היפ הופ, נמתחה כדי להכיל הרבה יותר מבעבר, כי אחרת היינו עשויים לפספס אמן כמו ליברה. הביטים שלו אולי נוטים לאזורי הטראפ האפלוליים, אבל לא תמצאו אותו מרפרפ על שרשראות ואקדחים, אלא שר בעדינות הרמונית שמזכירה את דה וויקנד על לב מתפורר, חלומות נרקמים ופגיעות שנדיר לשמוע בז'אנר מאצ'ואיסטי שכזה.
אופק אדנק
מגיע מ: אשקלון
שורה זכירה: "הסטיגמה של הגיל משבשת ת'תרגיל/ וזה לא אומר שלזה אני לא רגיל/ אבל מה לעשות ששם זין פה בגיל/ בזמן שמתסבך אני בעיר שר את השיר" (מתוך "הסטיגמה של הגיל")
שיר מומלץ: "המצב של היום"
נכון, זו היא רשימת ראפרים, ודאנסהול הוא יותר אח מאמא אחרת - אבל אין איך לדלג על תופעה כמו אופק אדנק, נער בן 17 שדופק מיליוני צפיות ביוטיוב וממלא הופעות ברחבי הארץ (כשעוד היה אפשר). יש לו את הרידים הנכון לתקופה, את החוש לפזמון גדול ואת החיוך הקטן הזה שלכל אמן דאנסהול מוצלח יש. תנו לו כמה שנים, והולך להיות לנו כוכב דאנסהול כלל ארצי ראשון.
רון פרץ
מגיעה מ: קריית גת
שורה זכירה: "אני עמוד בשבילך/ סלע בהר/ לא זקוקה לשום תפילה/ לא זזה מאף מילה" (מתוך "חמישים יום")
שיר מומלץ: "עשרין עאם"
לפעמים יש אמנים שמגיעים כל כך משום מקום עד שאין באמת דרך לעכל אותם, ואז נשאר רק להקשיב, להזיז ת'תחת ולהבין שמה שעובר באוזניים כרגע הוא לא נורמלי, אבל טוב. אפילו ממש טוב. פרויקט ההיפ הופ המרוקאי של רון פרץ, שמערבב בין ביטים עדכניים ושפת אביה, הוא אחת ההפתעות היותר מרעננות מהשנים האחרונות. כל כך מרעננות, עד שלא בטוח עד כמה הקהל הרחב מוכן לזה, אבל זה לא משנה כי גם מעבר לפן הגימיקי - רון יוצרת עם גרוב מושלם, קול מצויין וסטייל כמו שלא ראיתם אם לא ביקרתם במרקש ב-2020.
בזי בי
שם אמיתי: תאטקה משה טסמה
מגיע מ: קריית גת
שורה זכירה: "ברוך השם שעשה אותי אבשה/ והלוואי גם בגלגול הבא" (מתוך "זמן הזמן")
שיר מומלץ: "אבשה בסטודיו"
גם בהרכב: קיי ג'י סי
אם יהיו בחירות בקרב צעירי קהילת יוצאי אתיופיה מי הוא האבשה האהוב עליהם ביותר - קשה לי להאמין שיהיה מתחרה אמיתי לבזי בי. בין נביא מודרני לגיבור מעמד הפועלים, בזי השמיע את קול הקהילה שלו עוד במסגרת ההרכב KGC, אבל חומרי הסולו שלו מהשנים האחרונות הם אמיצים, לוחמניים ומלהיבים אפילו יותר. הוא מושפע באופן מובהק מטופאק בסגנון המוזיקלי, בפלואו, ובעיקר בתוכן, עם שירי מלחמה שהיוו את הפסקול המושלם למחאות של בני הקהילה בשנים האחרונות, ולעוד שנים רבות.
נומי
שם אמיתי: נועם כהן
מגיע מ: באר שבע
שורה זכירה: " חי את הבייסליין, רגל בקבר ורגל על מוניטור, ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון, תחכו לי עם בריאן ג'יימס, אני רולינג סטון" (מתוך "רוקסטאר, כפרה")
שיר מומלץ: "אין לי זמן"
נומי עובד כבר שנים רבות כדי להצליח להגשים את החלום אותו תיאר בכל כך הרבה שירים, ונראה שפירות העבודה הקשה מתחילים לפרוח. הסולד אאוט בהופעות עוד לא הגיע, אבל כמות הקהל עולה מהופעה להופעה ואיכות הראפ מתקדמת משיר לשיר, כשהשיא הגיע בשנה שעברה עם האלבום "רוקסטאר, כפרה" שמצליח להציג תערובת של ראפ עם טאצ'ים של רוקנרול, המון אמביציה אפופת אלכוהול והתמודדות עם צלקות שאסף בדרך אל החלום.
מלכים א' & מלכים ב'
מגיע מ: מדרשת בן גוריון
שורה זכירה: "הסגנון שלי בשמיים/ עדשות עם משקפיים/ מתו לי שתי החתולות/ יושב עליהן שבעתיים" (מתוך "סגנון" עם לוקץ)
שיר מומלץ: "מתכון לאסון (מכינים עוגה)"
בכל דור ודור חייב להיות קצת ראפ מצחיק, ומלכים א' ומלכים ב' הם ליצני החצר של הדור הזה. עם שירים על שתיקות מביכות, על זה שראפ מהיר זה סתם חופר ועל איך להכין עוגה (ועל הדרך לקבור גופה) הרוח המטופשת והמודעת לעצמה שלהם מצליחה להגכיח עם הרבה אהבה את כל קלישאות הז'אנר, לזרוק כמה פאנצ'ים מצויינים להשאיר רוח קלילה שמזכירה שלא צריך לקחת את הכל יותר מדי ברצינות, זה כולה ראפ.
מי יהיה הראפר הבא ברשימה ומאיפה הוא יגיע?
מאה סגנונות, מאה קולות שונים, הרבה יותר ממאה אנשים שחיים ונושמים היפ הופ בדרך כזו או אחרת, וגם זה לא מספיק. המקום הסוגר של הרשימה, ממש כמו טיפת ההנסי שנשפכת על הרצפה עבור ההומיז, שמור עבור כל מי שלא נכנס. עבור אלו שעדיין לא פרצו, אלו שלא הוציאו מוזיקה כבר שנים, אלו שעושים את האמנות הזו רק ברחוב ובעיקר, אלו שרק התחילו.
כי הם, הם העתיד של הדבר הזה, וכבר עכשיו אי שם בנצרת עילית או נתיבות יש איזה ילד או ילדה שיהפכו לכם את השכל ויזיזו את הגוף בדרך שאתם לא יכולים לצפות. כל אדם שיוצר ראפ בדרכו שלו תורם לתרבות, ולכל אחד מהם יש מקום ברשימה הזו. המפיקים, הדי.ג'יים, בעלי מועדונים ומארגני המסיבות ואפילו הקהל עצמו. כל אחד יכול לעשות ראפ, אבל דרוש ים של אנשים מכל רחבי הארץ כדי ליצור תרבות היפ הופ אמיתית - והמפה הזו מוכיחה שהראפ הישראלי, ובכן, על המפה.