"אני כל הזמן אומר שאני חייזר ושאני בא מהעתיד. 3017, זו השנה שאני בא ממנה", מסביר דור3 כשאני שואל בתחילת השיחה על שם ועטיפת האלבום החדש שלו שיצא בהפתעה לפני שבועיים. הוא מספר שבעתיד העולם הולך להיות די אפל, בלי יותר מדי אנשים: "מי שנשאר זה מי שצריך להניע את העולם או לבדר את מי שמניע את העולם", הוא מתאר משהו שאפשר לדמיין קצת כמו עולם החייזרים מספייס ג'אם המקורי. "רק שחורות, לא טוב. אני פשוט רואה את העולם הולך לשם".
את "3017" הקדימו שני סינגלים: "לפעמים" ו"טיטנים". הראשון מאוד רגוע - "דורקוש" שר שלפעמים הוא למעלה ולפעמים למטה אבל "גם זה סבבה, נשבע" כשהוא מפוצץ באוטו-טיון. ובשיר השני הוא נוטש את האפקט הקולי שהוא מאוד אוהב לטובת ביט עתידני ולוחץ עם שירה בלחישה, שמזכירה יותר את עולמות הטראפ-מטאל.
גם בשאר השירים שבאלבום הוא משחק על השוני הזה - בין אם באמצעות הסאונד שהמפיק המוזיקלי וחברו הטוב, דאבו, יוצר בשבילו ונשמע לרגעים כאילו נלקח ממשחקי וידאו ישנים, או בליריקה שלו: "אוקיי, באתי, נכנסתי. 3017, אני לא מצפה שהם יבינו את הפלואו שלי, אם זה ג'ינגל מבטון, אז אני כמו טרזן. אני ילד רחובות. אני כלב אשפתות".
אתה פותח את האלבום עם המשפט "זה מסוכן להיות שמח. אני חי את הסכנה".
"נכון, זה או להתאבד או להיות שמח. זה לא שאני לא יושב בבית וחושב על הדברים, אבל אני מנסה לא לשקוע. בסופו של דבר אם אתה מוכן לפעול אז הכל יסתדר. זו לא קלישאה. הייתי במצבים מאוד נמוכים בחיי וידעתי לעלות מהם. לא תמיד היה כסף בבית, לא תמיד היו לי חברים. הסיפורים של כולם, לא משהו מיוחד. אח שלי עושה שטויות, אני עושה שטויות, משטרות וההוא נדקר - מה, תשקע בזה?".
תתפלאו לשמוע, אבל שלוש הוא לא שם המשפחה המקורי שלו. דורשה (כינויו השני שתפס תאוצה בתקופה האחרונה) נולד בירושלים למשפחה ממוצא אתיופי ובגיל ארבעה ימים אומץ על ידי משפחת הרשקוביץ מראשון לציון. תתפלאו עוד יותר לשמוע - שם המשפחה שלו בשילוב המראה שלו לא בהכרח עשו לו חיים קלים יותר משל שאר הצעירים יוצאי העדה.
"זה לפעמים מקל, אבל גם מסבך", הוא מסביר, "מול משטרה נניח, כשהם רואים הרשקוביץ בתעודת זהות, גם אם הגזען שלהם יוצא וגם אם הוא לא יוצא, הם שואלים הרבה שאלות שמביכות אותם, ואני כל כך רגיל כבר לענות עליהן, אז יוצא שהכוח בידיים שלי".
איך זה עובד?
"אתה רואה בן אדם נבוך רצח לשאול משהו, ואיך שהוא שואל אתה גורם לו להרגיש הכי בנוח. הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, ואם הוא עצר אותך על ככה או ככה, זה יכול להיות פחות כאפות בחקירה".
ביחס לראפר המעולה שהוא היום, זו תהיה עובדה די מפתיעה: דורקוש התחיל לעשות מוזיקה רק ב-2017, אחרי שהחברים הסקייטרים שלו מראשון לציון קנו מיקרופון. עם הזמן הם התגבשו תחת השם GCG737, יצרו מוזיקה, התאמנו על הסקייטבורד ועשו אמנות. בהתאמה לסצנה בארה"ב את המוזיקה הם הפיצו בעיקר דרך הסאונד קלאוד.
בזמן שעבד בחנות בגדים בתל אביב, הוא נענה בחיוב להזמנה להקליט פריסטייל, התאהב ורקם את תוכנית העל: "להכין אלבום, להתפטר ולהתחיל את הדרך שלי כמוזיקאי - וזה מה שעשיתי. היום אני מתפרנס רק ממוזיקה". את התקופה של לפני "שירי דיכאון", אלבום הבכורה שלו משנת 2019, הוא העביר אצל ההורים בראשון בשביל לחסוך כסף (גם היום הוא גר בראשון). לאחר האלבום הוא שחרר כמה שירים עם כמה ראפרים שדי הצליחו, אבל בהמשך נכווה מספיק פעמים בשביל לקחת צעד אחורה ולהתחיל לברור בקפידה את שיתופי הפעולה שלו.
"אני מודע לזה שיש אנשים יותר מצליחים ממני ושזה יהיה נכון לי לשתף איתם פעולה אבל זה לא אומר שזה מה שאני הולך לעשות. כפרה על כולם וגאה בהם על המקום שהם הגיעו אליו אבל זה לא קשור אליי. נצ'י נניח, אני מחזיק ממנו רצח. בפעם הראשונה שנפגשנו הוא ניגש אליי, הציג את עצמו ואמר לי 'כל הכבוד על מה שאתה עושה', ואני מכבד אותו על זה, אחלה גבר. אבל אני לא אוהב את השירים, אז מה אני אכריח את עצמי? כמו שאני מכבד את קניה אבל לא שומע את השירים שלו".
בגלל זה באלבום החדש לא יצא לך לארח אף אחד?
"מה זה לא יצא, לא רציתי לארח אף אחד. אחרי כל הטלטלות שעברתי. אחי, ראפרים זה לא אנשים שבא לי להתעסק איתם, אמיתי. אנשים בעייתיים. אנשים אוהבים להגיד העיקר הכוונה, אבל זה לא נכון, העיקר התוצאה. מה שנשאר איתך בעולם זה התוצאה - הכוונות שלך יכולות לחפש. התכוונת להתנהג אליה יפה אבל נתת לה סטירה, מה נשאר? זה שהבאת לה סטירה".
אוקיי, אז מה אתה כן אוהב?
"אני אוהב חוצפה, אחי. גם אצלי גם אצל אחרים. מי שמפריע לך תעצור ותריב איתו. זה מה שאני אוהב. אם כולם היו עוצרים לריב עם הבן אדם שמפריע להם, העולם היה נראה מה זה סבבה. לא היו נותנים שבחורות יאנסו ברחוב ולא היו נותנים שאנשים ידקרו ברחוב. אם היית רואה משהו מפריע לך היית הולך ונלחם נגד זה".
לא נלחם פיזית.
"לא, לא פיזית, אבל בז לדבר בעיניים שלו ובפנים שלו. אתה מבין? כל אחד נלחם על מה שחשוב לו, אני נלחם על הסטייל הזה שחשוב לי. הסגנון של הסאונד, המילים - אני אוהב חוצפה. הבחורות שלי חצופות, אני חצוף, המשפחה שלי חצופה. אני מעריך את זה גם שבן אדם אומר לך משהו בפנים, אתה לא חייב להיעלב, זו דעתו".
בדומה לשיתופי הפעולה המוזיקליים, דורקוש בורר גם את שיתופי הפעולה עסקיים שלו: "עד היום הגיעו הצעות ואני מסרב לרוב", הוא מודה, "שמע, אני לא רוצה לצאת מגעיל, אבל אני לא עושה דברים בלי סטייל. אתמול התקשרו אליי מחברת משקאות גדולה, אם הייתי בפינה עם כסף אולי הייתי עושה את זה, אבל מצד שני אני עובד עם פקטורי 54 ופומה, ואלה חברות שאני כן אוהב ומחובר איתן באותם העולמות. אני לא בובה, בקיצור. אני רוצה להיות בטלוויזיה, אבל אני לא אעשה פרסומת לסמסונג בזמן שיש לי אייפון בכיס".
למה לא?
"כי אני אומר בעצם 'רגע, רגע בשביל מה עשיתי את כל המהלכים שעשיתי? בשביל מה חזרתי לגור אצל ההורים, בשביל לעשות כסף או לעשות את מה שאני חושב שצריך להיות קיים בעולם?' מה התפקיד שלנו בעולם? לעשות את מה שאנחנו רוצים שיהיה קיים".
זו בדיוק הגישה שמניעה אותו ליצור את השירים שלו. הוא מרגיש שאם לא הוא, אף אחד לא היה עושה את הסגנון המוזיקלי הספציפי שלו בישראל, וחשוב לו שהשירים האלו "יהיו קיימים במוזיקה הישראלית". אבל גם הוא יודע שיש מחיר לחדשנות: "אני שומע את זה אצל אחרים, כל פעם שאני מוציא משהו, ולא חשוב שמות, לוקחים לי מילים, לוקחים לי את הסטייל, אבל הכל טוב, אני לא בא על אנשים עם זה, קחו ממני השראות הכל טוב. אני לוקח את זה סבבה".
אז מי המודלים לחיקוי שלך?
"הם מתו".
בשיבה טובה לפחות אני מקווה.
"לא, לא ממש", הוא אומר וצוחק. הנדריקס הוא מבחינתי הטופ של הטופ. לא כבן אדם, מבחינה מוזיקלית. בן אדם שאני מעריץ? ניקולה טסלה הוא בן אדם שאני יכול להעריץ. אני מתחבר אליו. לא יודע איך להסביר אבל הוא היה כזה רלוונטי לתקופה שלו ורלוונטי גם עכשיו".
חדשנות זה מוטיב חוזר אצלך.
"מאוד. טסלה לא רץ למכור את הדברים שלו הוא לא היה איש עסקים טוב, הוא רק היה עסוק בהמצאה עצמה וגם לי יותר חשוב להמציא את זה מאשר להוציא את זה. כשאני נהנה יוצאים לי שירים יותר טובים".
אז איך תגיע אל המיינסטרים?
"אני רוצה להביא את המיינסטרים אליי. אני יודע שאפשר להרוויח טוב היום גם בלי להיות במיינסטרים, אז כאילו הכל סבבה. אני לא מנסה ליצור את מה שיתפוס. אני לא אשקר, במוח שלי יש לי המון רעיונות שאני יודע שהם יהיו להיטים, אבל אני מצליח להתפרנס גם בלי לעשות שירים קליטים. אני יודע שזה יקרה לבד, אני אש, אמיתי. אם יקחו אותי לסדרה אני אעשה את זה טוב, וגם פרסומת אני אעשה את זה טוב".
כבר לא מתחבר לעומר אדם
בראיון לפני שנתיים, דור3 סיפר שהוא שם לעצמו מטרה להיות כמו עומר אדם. היום הוא כבר לא רואה את זה ככה, בעיקר כי הוא מרגיש - או יותר נכון, כבר לא מרגיש את האותנטיות אצל אדם. "כשאמרתי את זה כל השירים שהיו לו בחוץ היו אש", הוא מסביר "ולזה התכוונתי, שאני רוצה שכל מה שיש לי בחוץ יהיה אש, אבל אני כבר לא יכול להגיד את זה עליו. זה עניין של טעם אישי. בין אם זה המילים שכתבו לו או ההפקות, יותר התחברתי אליהם".
והיום?
"היום זה מרגיש לי יותר מסחרי ופחות אמיתי. לא יודע אם זה מה שקורה וזה מה שנכון, אבל ככה זה מרגיש לי. זה כבר לא מדבר אליי. פעם הייתי משווה אותו לעופר לוי או משה כהן, יעני, אנשים שאני מחזיק מהם".
אז למי אתה משווה אותו?
"אני משווה אותו לאייל גולן, זה לא מרגש. אייל גולן זה אדם שאני לא רוצה להרים לו אף פעם, כן? אבל האלבום הראשון שלו, חייל של אהבה? אין מילים".
בגלל פרשת הקטינות.
"כן, ברור. אני סולד מזה. אני לא מאשים אף אחד, אני לא בית משפט ובית משפט הכריע, אבל לי יש הרבה שאלות שאין עליהם תשובה בנושא".
"כשהייתי קטן הייתי ילד חרא וזה מה שלימד אותי להיות אחלה גבר היום", הוא אומר ומנסה להסביר את הדרך שבה רכש את סט הערכים שהוא מחזיק בו היום: "כשהייתי קטן המודל של 'הגבר' היה בעיני מי שהכי חזק, מי שיש לו הכי מילה ומי שאי אפשר לדבר איתו, מי שמחזיק הכי הרבה כסף, והיום המודל שלי לגבר זה מי שהכי מנומס ומי שהכי מדבר לעניין ומי שהכי מכבד. זה סוויצ'ים שאתה עושה במוח שלך".
אבל למרות הסוויץ' שעשה במוח, הוא מתעקש שהוא ראפר ושסגנון החיים שלו לא מתאים לכל אחד לטוב ולרע: "אני לא מודל לחיקוי. אני תמיד אומר: אל תחקו אותי, אל תעשו את מה שאני עושה. אני עוד תלמיד בכיתה, אני לא מורה. ואני עוד תלמיד בעייתי אחושרמוטה ואני בכיתה טיפולית, אז ממני תיקחו דוגמה? מה אתם באים להסתלבט? גם לא בא לכם על הצרות שלי".
מופע השקת האלבום של דור3 "3017" יתקיים ב-9 באוקטובר ברידינג 3