"גם אם יצא שלא התפרנסתי במשך שנה, אני פשוט אומרת תודה על המוזיקה, זה הדבר היחיד שעוזר לי להעביר את הזמן. כשאת עולה על מטוס שלוש פעמים בשבוע אין לך באמת את היכולת לשבת באולפן כמו שצריך, אז החלטתי לנצל את הזמן המת ולצלול אל המוזיקה. שלי ושל אחרים. החלטתי להקים לייבל חדש בשם 'מאגו' מיוזיק".
כך החליטה לנצל את תקופת הקורונה הדיג'אית מגית קקון. בת טיפוחיו של סולומון, הביג בוס של סצנת ההאוס העולמית, מי שמצאה את עצמה בשנה האחרונה יושבת בבית ללא פרנסה במקום על הבמות הגדולות בעולם. למרות הסיטואציה הכפויה, קקון החליטה שלא לשקוע, ופתחה כאמור לייבל חדש שיהיה בית חם עבור יוצרים מהז'אנר האלקטרוני - ועכשיו היא מתפוצצת בשיתוף פעולה ראשון עם נסרין קדרי, מתייחסת לעתיד חיי הלילה תחת מדיניות הדרכון הירוק, לפריחת המחתרות ומחממת מנועים לקראת העבודה הרבה שמחכה לה בארה"ב.
"לפני שהתחילה הקורונה כתבתי טראק עם מלל שחשבתי שיישב מושלם על ביצוע של נסרין. לשמחתי, גם היא חשבה שזה רעיון מעולה והיא שמחה לבוא לאולפן. היא הייתה איתי שם ארבע שעות וגם עזרה לי לתרגם את הטקסט לערבית. היה בינינו אחלה חיבור, היא מקצועית ברמות הגבוהות ביותר ויש לה קול של מלאך. זה היה לי לכבוד".
אנחנו עדים לעדכונים שוטפים סביב הדרמות שאופפות את חייה של הכוכבת הים תיכונית. זה משהו שהיה מורגש במהלך העבודה המשותפת?
"ממש לא. אני פגשתי בחורה רצינית, עם קול מרגש וסופר מהממת ברמה האישית. שום דבר מעבר לכך".
אם להתייחס לטראק המשותף, עד לפני כמה שנים רמיקס למוזיקה שמותגה כ"מזרחית" בדרך כלל היה נתפס כ-"טראק חתונות", היום אפשר למצוא את זה במצעדים של ביט פורט. העולם השתנה?
"לא. כבר יצא לי לשמוע רמיקסים מושלמים לזהבה בן ובעיני זה ביג. ישראלים באופן כללי אוהבים יותר את הים תיכוני, את המלודיות, את הגיטרות, זה יותר מוזיקלי מאשר טכנו 4X4. השאלה היא לא עם מי אתה עובד אלא איך אתה מביא את זה. כשסתם מלבישים ביטים רועמים על שיר כזה או אחר, מתקבל "טראק חתונות", אבל כשאתה יודע להטביע את הערך המוזיקלי, את הסגנון שלך כדיג'יי על הווקאל הנכון - שם קורה ניפוץ הווייב הזה שמרגיש מסחרי ובמקומו צומח משהו אחר, משהו מעניין. זה מה שקרה עם נסרין".
איזו רחבה את מאמינה שתמצאי כאן ביום שאחרי?
"פורחת, אין לי ספק. תהיה כאן התפוצצות ביג טיים. אנשים איבדו המון כסף, אבל מכיוון שחיי הלילה עונים על הצורך בשחרור, אני מאמינה שהתחום יצליח לחזור לשגרה מהר יותר מתחומים אחרים. תשמע, זאת הייתה שנה קשה. יש לי הרבה חברים שהתרסקו. אני מכירה המון דיג'אים שנאלצו ללכת ולעבוד בעבודות אחרות, לא כולם הצליחו לשמור גרוש לבן ליום שחור. אני בכל אופן באמת מנסה להישאר אופטימית ומקווה שהחיסונים ישימו לזה סוף".
כניסה לברים ומועדונים למחזיקי דרכון ירוק באופן בלעדי, את בעד או נגד?
"אני חושבת שההחלטה הזו ממדרת חלקים בחברה שלנו, ולטעמי בדיקת קורונה מקדימה יכולה להספיק גם כן, זאת כמובן במקביל לבדיקת חום שתתבצע במקום. הייתי מציעה מתווה שיכלול מגוון אפשרויות רחב יותר מאשר דרכון ירוק בלבד שיפלג אותנו כחברה שגם ככה מקוטבת".
נשמעת ביקורת גדולה על המגזרים הערבים והחרדים, אבל גם במגזר החילוני אנחנו עדים לנפילות וביניהם מסיבות מחתרת. איך את רואה את הדבר הזה?
"באופן אישי לא הלכתי ולא ניגנתי בשום אירוע כזה מהמקום של האחריות האישית. אנשים מבוגרים מתים וזה נוראי בעיני. אם אלה היו ילדים שמתים, אנשים לא היו מעזים ללכת למסיבות. גם לא לחתונות או ללימודי תורה. זה גם קצת מעצבן אותי כי אני לא עובדת, אבל בסוף כל אחד אחראי לעצמו, אני רק יודעת שזה לא לעניין ולא מגניב. אני חושבת שצריך לתת דוגמה אישית, ולשבת בבית זה המינימום. אם נקפוץ לגרמניה אפשר למצוא אמנים כמו קווין דבריוס או מרקו רזמן שהולכים ומתנדבים באזורי החיסונים בגלל היעדר ההיענות למבצע. יש לי חברה שניגנה איתי בכל מיני פסטיבלים שהתחילה לעבוד כאחות בבית חולים, כל אחד לוקח את זה למקום אחר. גם סולומון יצא בקריאה לקהל לשבת בבית עד שתעבור הסאגה הזאת".
ממש היום חוגגים את חג הפורים, מה את צופה שיהיה כאן?
"הולכות להיות פה המון מסיבות בית מחתרתיות של 20 עד 30 איש. לכאורה בטווח ההגבלות, ואני מאמינה שיהיו גם מסיבות עם סך משתתפים גדול יותר, והאמת, כלום לא ברור – לפני כמה ימים נערכה הופעה באופן רשמי של קטורזה. ויש הרגשה שלאף אחד אין מושג מה מותר ומה אסור".
ובסוף, כשאת רואה פוליטיקאים שמצפצפים על ההנחיות, כשאת רואה את האכיפה הבררנית, מה זה גורם לך להרגיש?
"אני חושבת שהמנהיגים צריכים להתבייש בעצמם. הם אמורים להוות דוגמה - ומי שלא נותן כזו פשוט אין לו מקום בממשלה או בכנסת. לא כך אני רואה את פניה של מדינת ישראל".
אז איפה לתלות את התקווה? בחלומות על הופעה שלך משותפת עם נסרין?
"אני בהחלט מקווה. הקורונה לא שינתה רק את האנושות עצמה אלא גם את המוזיקה שלה - המון קטעים אלקטרוניים זונחים את רוח הקלאב והולכים יותר לכיוון שבור של דראם אנד בייס וצלילים אחרים שמתאימים יותר לקו של ישיבות סלון ופחות למועדון. למרות זאת, אני מאמינה שה- BPM עוד יעלה, הלילה יחזור, ההאוס, הטכנו, הכל. בינתיים אני מתרכזת בצורך לדחוף תחת הלייבל מוזיקה של אנשים מוכשרים כמו של סטיילו, קינו טודו, ג'וז ואלי, לוניה, ג'ניה טרסול ואחרים וכבר מרשה לעצמי לחשוב על העבודה המוזיקלית שמחכה לי במיאמי ולוס אנג'לס. עדכונים נוספים ממש בקרוב".