רק בשבוע שעבר כתב כאן דור מאיר מעולם על כמה שירים שמצליחים בטירוף ברשת אבל הרדיו לא ישמיע לעולם. במקביל, מתפתחת ברשת תופעה שמתבססת על אמנים שלא ייעלבו אם נגדיר אותם "ווירדוז", שיוצרים מוזיקה די משונה שקשה מאוד להגדיר, ובכל זאת זוכים לחיבוק גם מהתקשורת וגם מהקהל בהופעות.
בין האמנים האלה תמצאו את גון בן ארי ונונו למשל, אבל נראה שמי שמעורר לא מעט הדים אחרי שיר אחד בלבד וצפוי להביא את הביזאר למיינסטרים הוא דווקא עיליי אשדות, וחודש לפני צאת אלבום הבכורה שלו, "חיים מקסימליים", ניסינו להבין ממנו למה זה לא נורמלי להיות נורמלי.
"חלום מאיה", הסינגל הראשון של של אשדות יצא לפני כשבועיים בלבד, ונראה שחוץ ממנו רבים חיכו לא מעט זמן למוצא פיו של אשדות הצעיר. "אני מרגיש טוב, לכאורה, אבל זו תחושה וירטואלית רצח כי הכל בינתיים מסתכם במספרים ולייקים. בא לי לראות כבר את התגובה על פרצופים אמיתיים של אנשים ולצאת עם זה לעולם. בכל אופן, יש בינתיים אחלה תגובות והאלבום גם צפוי לצאת תחת לייבל אמריקאי שנקרא 'אורנג'-מילק' והביע אמון במוזיקה שלי למרות שהיא בעברית", מספר עילאי בראיון מיוחד ל-mako מוזיקה.
עילייי (23) הוא בנם של יזהר אשדות ואלונה קמחי, וכבר בילדותו קיבל את ההרגשה שאמנות היא לא משהו שצריך להתרחק ממנו, למרות העיסוק של הוריו המפורסמים: "נחרט לי בבית הספציפי שבו גדלתי שזה פשוט מותר. יש תחושה כלשהי בעולם, ובארץ בפרט, שליצור אמנות זה בלתי אפשרי ולא לכולם יש את הפריבילגיה הזאת, אבל במקרה שלי הבהירו לי שזה טבעי לשיר ולכתוב ממש כמו לשטוף כלים. זה הדבר הכי חשוב שזכיתי לקבל כבן אדם בעולם".
עיליי התחיל לנגן על גיטרה כבר בגיל 9, ולאחר מכן התחיל להתנסות ולשחק עם תוכנות מוזיקה במחשב הביתי שלו, ובגיל 14 כבר הצטרף כנגן ללהקה חתרנית במיוחד בשם "בונז'ור משינז" יחד עם עמרי קרן (הנכד של שלום חנוך). ממש במקרה יצא ששניהם מתכוננים בימים אלה להוצאת אלבום הבכורה שלהם, אבל מתברר שלא תמיד הדרך הייתה כל כך ברורה. "על עמרי ראיתי שזה יקרה כי הוא גאון וכולם ידעו את זה מלידה. עכשיו אני מרגיש שעלינו על נתיבים דומים לכאורה, אבל בפועל שונים מאוד בסגנון. אני בעצמי עדיין לומד להאמין שזה אפשרי ושבחרתי בדבר הנכון".
על אלבום הבכורה שלו התחיל עיליי לעבוד לפני שלוש שנים, ומתוכו יצא כבר לפני שנתיים השיר "עונג פסיכי יאללה", תחת שם הבמה "חיים מקסימליים": "קראתי לזה אז 'חיים מקסימליים' כי פחדתי להשתמש בשם משפחה שלי מהמון סיבות, אבל לאחרונה הבנתי שבא לי להיות מי שאני. חששתי לעמוד בלב שלם עם השם אשדות מאחורי כל מה שיש לי להגיד", מספר אשדות.
"כשהייתה לי להקה זה היה נוח יותר להגיד את זה כי היצירה מפוזרת בין חברי ההרכב, אבל פתאום יש תחושה שכשאני אומר מילים הן עלי ממש. באיזשהו מקום, עד לפני כמה שנים, זו הייתה מוזיקה מוזרה - ועכשיו 'מוזר' זה ספקטרום רחב ואפשר להגיד באותה מידה על שיר משונה שהוא מעניין או חדש", הוא מספר, "גם קנייה וסט עושה דברים מוזרים אבל כולם מקשיבים לזה ולמוזיקה שלו. היום פשוט מותר לעשות דברים מוזרים וזה חלק מהחוויה האנושית".
מכיוון שהמוזיקה של אשדות (והקליפים שמלווים אותה) לא נשמעת כמו שום דבר אחר, קשה להבין מאיפה הגיעה ההשראה, אבל בשביל דור ה-Z נראה שאין סוף לדמיון: "ממש גדלתי באינטרנט ומשם הרוב הגיע. הרגשתי שהשירים משונים כי הם פונים לקהל שהמסורות שלו באות ממקום וירטואלי לגמרי שנמצא כל היום ביוטיוב והפורומים. כמות התכנים היא אינסופית, וכל דבר הכי איזוטרי ונדיר הוא זמין בכל רגע. שנאתי פופ ומוזיקה אלקטרונית, אבל כשמצאתי הרכבים שלוקחים את זה למקום מצחיק ומגוחך, אז הבנתי שאפשר לשחק עם זה ולעשות כיף. התחיל מין גל חדש בארץ של שכולל את גון בן ארי, שי טרא ליטמן ונונו – כולם ווירדוז שמקבלים במה ואני שמח להיות חלק מהגל הזה".
אותה נונו (נעמי אהרוני גל), כך מתברר, הייתה עם עיליי יחד בתיכון, ואם חשבתם ש"בנים" הוא הלהיט הוויראלי הגדול של התקופה, חכו שתשמעו את הדבר הבא שהוא מפיק לה: "עם נונו, כבר בתיכון הבנתי שבתכלס הכל שטויות, ואם עושים דברים מפגרים זה משחרר בך משהו. כשהיא השמיעה לי את 'בנים' מיד עפתי עליו והחלטנו שהולכים על זה יחד בכל הכוח. היו לנו הרבה שאלות על הפרויקט הזה במובן של לא לקחת ללב ולראש, כי הצלחה כקונספט באה והולכת. יש שיר בשם 'היי בוי', שייצא בעוד כחודש ויעשה הרבה בלאגן - הוא לחלוטין הכי טוב לטעמי עד כה. בכל אופן, בשלב מסוים – אני מניח שנעמי תצא מהדמות של נונו ותשחרר אלבום שונה לגמרי".
יחסית לחומרים הקודמים שלו, נראה ש"חלום מאיה" הוא יותר קומוניקטיבי ופחות מורכב מבחינה הפקתית כי בכל זאת, כנראה שעיליי לא רצה "להבהיל" את הקהל כבר בסינגל הראשון. הטקסטים, הלחן, העיבודים וההפקה המוזיקלית- הכל רשום עליו בלבד, אבל בכל הקשור לייעוץ האמנותי – עיליי סומך בעיקר על אבא.
"יזהר הוא פשוט אבא שעושה דברים של אבות כמו לכתוב על הפרויקט בטוויטר, לעזור בעריכת הווידיאו ולתת טיפים על שירה במיקס", מספר אשדות ג'וניור. "אני אוהב אותו מאוד ושמח שהוא שם לתת מילה. הוא אף פעם לא דוחף ולא רואה את עצמו כמפיק מוזיקלי כמו שרשום בוויקיפדיה, אלא אשכרה פשוט אחראי על הזרע שעשה אותי. זה אלבום שהתבודדתי איתו לגמרי בחדר ומדי פעם קראתי לחברים כמו גון (בן ארי) ורונה קינן לבוא לשיר".
"חיים מקסימליים", כאמור, הוא שם האלבום שייצא בחמישי בנובמבר, וסביר להניח שהגישה לחיים של עיליי עוד תהפוך למינימום הנדרש: "החלטתי שאם כבר אני עוסק בזה, אז מעדיף לעשות כיף עם אנשים וגם לייצר כיף כלפי חוץ. בעתיד הכוונה היא רק לעשות טוב לעולם איכשהו ולהשמיע לאנשים שכדי לחיות חיים מקסימליים צריך פשוט לעשות כיף במובן הכי עמוק של המילה. בכלל, כדאי לכוון לאושר כי הכל הזייה - אני קיים, אני נולד ומתפרק אז בואו לים".