בתחילת חודש מרץ התרחש לו אחד הקאמבקים הכי גדולים שידע הפופ הישראלי: רן דנקר שחרר את "בית משוגעים" ולא לקח הרבה זמן לפני שהוא הפך להצלחה ענקית. כל כך ענקית, שהוא היה יכול בקלות לזכות בכל אחת מקטגוריות המצעד העברי של mako וטיקטוק תשפ"א וזה ממש לא היה מפתיע אף אחד.
עם 15 מיליון צפיות ביוטיוב עד כה, טירוף מוחלט בישרותי הסטרימינג, טיקטוק ואינסטגרם, "בית משוגעים" של דנקר הגיע למקום השני בקטגוריית שיר השנה אבל לקח את כל הקופה בתחרות "השיר הוויראלי של השנה". בשיחה מיוחדת (וגם די מרגשת) עם mako מוזיקה הוא מספר על התחושות לאחר הזכייה והשנה המטורללת שעברה עליו.
זה חתיכת טייטל.
"האמת שזה באמת טייטל מגניב לאללה. לא יודע אם 'לא צפוי' זו המילה, אבל אולי זה מפתיע", הוא משתף בתחושותיו לאחר הבחירה בשיר הוויראלי של השנה. "האמת היא שאני לא מרגיש שאני שוחה בעולמות של הטיקטוק והאינסטגרם כמו התותחים הכבדים והצעירים, ולהיות ויראלי מבחינתי זה אומר שהשיר פועם חזק גם בלב של הצעירים, אז זה די מדהים שגם מהמקום הזה השיר כל כך התפוצץ ופרח. האמת שבהתחלה הוא די התפוצץ בטיקטוק. בשבועיים הראשונים לדעתי הוא היה חזק בעיקר שם ואז זה הדליק את כל השטח".
@mako.music.tik ##פוריוישראל ##פוריו ##ביתמשוגעים ##רןדנקר @randankermusic
♬ original sound - mako מוזיקה
כש"בית משוגעים" רק יצא, דנקר אפילו לא החזיק בחשבון באפקליציה הפופולרית. אבל אז, היציאה של השיר גרמה לו לפתוח חשבון ולהתחיל להעלות אליו סרטונים. היום הוא כבר מעצמה של תוכן עם עשרות סרטונים, מעל 50 אלף עוקבים ועשרות ומאות אלפי צפיות לכל טיקטוק שהוא מעלה. "התאהבתי בקלות של הדבר הזה. שהכל כל כך יצירתי בשנייה וחצי", הוא מעיד. "זה הדהים אותי".
עם יד על הלב, ידעת שהשיר יתפוצץ ככה?
"בתחושה שלי לעולם אתה לא יודע אם שיר יצליח או לא, זהו תמיד רולטה רוסית. אבל אני כן חייב להגיד שכשהיינו באולפן, רון ביטון ג'ורדי ואני, אחרי איזה שעתיים של סשן, הסתכלנו אחד על השני והבנו שקורה משהו ממש טוב. אבל בין זה לבין ההתפוצצות של השיר בחוץ ושל הקליפ ושל כל מה שקורה עם השיר הזה... ממש לא יכולתי לצפות את זה. זה היה קטע כזה שלא משנה לאן אני הולך אני שומע אותו. מהאוטו ליד, מפיצוציות, מאנשים ברחוב. זה היה משוגע".
האמת היא שדי מדהים שכבר מהפגישה הראשונה של שלושה אמנים (מוכשרים ככל שיהיו) יכולה לצאת כזאת הצלחה, אבל זה בדיוק מה שקרה. "זה היה סוג של בליינד דייט. לא הכרתי אותם לפני כן, כלומר ידעתי מי הם, אבל לא הכרתי אותם אישית", מספר דנקר על ג'ורדי (ירדן פלג) ורון ביטון שכתבו איתו את השיר. "מאוד רציתי לעבוד איתם, וחשבתי שיכול לצאת משהו מעניין כי אנחנו עושים דברים שונים יצירתית, ורציתי לעשות משהו שהוא לא באזור הנוחות שלי".
וכך, אחרי נסיעה מתל אביב לאולפן של ג'ורדי בקריות, השלושה נכנסו לסשן בלי לדעת בכלל מה הולך לצאת בסוף. "ידעתי שאני רוצה לעשות משהו שהוא קצת חצוף ושיש לו גרוב. ידעתי שזאת לא הולכת להיות בלדה, וזה אולי הדבר היחיד שידעתי מראש", מוסיף דנקר. "ואז רון ביטון, הגאון יש לומר, סיפר שהוא חשב עלי בדרך ומה שעלה לו זה 'איזה בית משוגעים' - ואהבתי את הדבר הזה. עוד לא ידענו אם זה יכנס אבל אהבנו מאוד את התמה".
"ג'ורדי שם אוזניות, התחיל לעבוד על הביט, ובינתיים רון ביטון ואני זרקנו משפטים לאוויר, התחלנו לשאול איזה שאלות שואלים אותי ברחוב, איזה שאלות מראיינים אותי. את הבית הראשון ("מי אתה ומה אתה אוהב?") כתבנו בשעה הראשונה. ואז ג'ורדי הוריד את האוזניות ולחץ פליי כדי שכולנו נשמע את הביט, ופשוט עף לנו המוח. האמת שהחוויה שהייתה לי שם הייתה החוויה הכי יצירתית שהייתה לי אי פעם בעבודה על מוזיקה".
בסיום אותו סשן הוא נסע הביתה מהאולפן בצפון ושמע ברכבו לראשונה את התוצאה הסופית. "אני תמיד עושה את זה ולפעמים מזדעזע ואומר 'אוי ואבוי מה זה הדבר הגרוע שעשיתי'. לפעמים אני אומר 'יש פה פוטנציאל', ומעטות הפעמים שאני מאוהב במה שיצא. כשנסעתי חזרה הביתה מהאולפן של ג'ורדי שמתי את השיר באוטו ופשוט התחלתי לבכות. שאלת אותי קודם אם ידעתי שזה יתפוצץ, אז לא, לא ידעתי שזה יתפוצץ מסחרית - אבל באותו הרגע הבנתי שיש לי משהו ממש טוב ביד".
"בית משוגעים" הוא הסינגל הראשון מתוך אלבום שלם שנמצא כרגע בעבודה, והסינגל הבא מתוכו, כך מגלה דנקר, עתיד לצאת ממש בקרוב - בסוף החגים/תחילת אוקטובר. קוראים לו "השמלה החדשה שלי", ועליו דנקר עבד עם צוות שלם: נועה גולנסקי, מאי ספדיה, אליה רוסיליו ואורן עמנואל. יש לו עוד סינגלים מוכנים, והוא חושף כי יהיו שירים נוספים עליהם עבד עם ביטון וג'ורדי. או בקיצור: אפשר כבר לחמם מנועים לקראת מצעדי השנה הבאה (השיר זכה גם במקום הראשון במצעד המקביל בגלגלצ)
אז איך עברה עליך השנה האחרונה? איך אתה מסתכל על השיר בדיעבד?
"אני חושב שהשנים האחרונות ממש מתחלקות בין לפני השיר הזה ואחריו", קובע דנקר. "אחרי שנים שהייתי בניו יורק וכתבתי שירים אבל לא פרסמתי אותם, והתעסקתי יותר במשחק ובתיאטרון, הוצאתי את "משהו אחר" שהיה מאוד אישי, ביוגרפי וחשוף, ואולי גם קצת אפל.
פתאום הגיעה הקורונה ויצאתי להופעות בבתים, בחצרות, לקחתי גיטרה והלכתי אפילו עוד יותר עירום. זאת הייתה תקופה מדהימה, אבל גם מאוד פנימית. ופתאום קמתי בבוקר ואמרתי: 'אוקיי, מספיק. הופעות בית הבנתי, אלבום אישי ופנימי - אני מאוד אוהב את זה, אבל בא לי עכשיו לעשות משהו אחר, משהו חדש. ואז הגיע 'בית משוגעים' ודי שינה את כל כללי המשחק - כי פתאום אני נורא עף על המקום הפופי הזה, ואני עף על הקליפים ועל אזור שהוא קצת יותר הפרפורמר שאני".
בין עבודה כשחקן, הפסטיגל המיועד ולוח הופעות שרק הולך ומתמלא - דנקר מדגיש כי עכשיו "זו תקופת המוזיקה שלו": "אני על זה", הוא מבטיח. "זו הזדמנות טובה להגיד תודה למצביעות ולמצביעים, שגרמו לשיר להיות השיר הוויראלי של השנה שזה די מטורף, וכמובן לפרטנרים רון ביטון וג'ורדי שהם שותפים מלאים ליצירה הזאת, זה לא היה קורה בשום צורה בלעדיהם. שנה טובה!".