עמיר ירוחם, דוקטור להיסטוריה עם התמחות במוזיקה יוונית חגג לאחרונה 46, אבל בגיל 18 הראש שלו היה רחוק שנות אור מהאקדמיה. ירוחם האיש שיצק את היסודות להקמתה של שבק ס – הלהקה שהמציאה את ההיפ הופ הישראלי ושינתה את פני המוזיקה בארץ. כמעט 30 שנה חלפו מאז שחברי השבק התחילו לעשות שמות על הבמות, ודווקא עכשיו ירוחם, או מירו אם אתם מתעקשים, מוציא לראשונה אלבום סולו משלו בהפקת בנו הנדלר שמלווה אותו מתחילת הדרך.

מבחינתנו זה בדיוק הזמן להסתכל אחורה על ההשפעה העצומה של האיש על המוזיקה בישראל וליהנות מההווה המרשים באלבום החדש, וגם להעריך, בזכות הראיון איתו, איך מוזיקה באמת יכולה לפעמים לנבא את העתיד.

בשנה הבאה ימלאו 30 שנה להקמתה של שבק איתם הוצאת 4 אלבומים ועוד אחד עם 'חלוצי החלל'. איך קרה שדווקא עכשיו החלטת להוציא אלבום סולו?
"האמת שזה ממש מוזר וגם לי לא ברור. למעשה, כשהתחלתי בגיל 18 הייתי סולו בתור מירו וחלוצי החלל, אבל משם הכל גדל. זה התחיל די ספונטנית לפני כשנתיים כשהתחלנו לעבוד עם בנו (הנדלר) על חומרים חדשים של שבק אבל זה התפוגג ופשוט החלטנו להמשיך שנינו. אנחנו עושים דרך ארוכה יחד של מעל 20 שנה בכל הגלגולים שלי שכללו הרבה שירים שלא יצאו, ודווקא עכשיו זה מרגיש הכי טבעי והכי כיף – מעין אלבום מותרות שלא יכולתי לוותר עליו - ולראשונה לא הייתי מוגבל אמנותית לצרכים והרצונות של אף אחד,.

מבחינת ההתפתחות המוזיקלית שלך, מה החידוש שהפרויקט הזה מביא בהמשך לדברים שעשית בעבר?
"בגלל שבנו מכיר כל כך טוב את הטעם המוזיקלי שלי ואנחנו נדלקים מאותם דברים אקלקטיים שלא מתבססים בהכרח על היפ הופ - אז אני מרגיש שזה אלבום שונה. ביומיום אני בכלל ד"ר להיסטוריה ומוזיקה יוונית עתיקה, ובמהלך הדרך אהבנו גם מטאל ודברים קיצוניים אחרים. בעיני ההיפ הופ זו רק צורת ביטוי ולא סגנון מוזיקלי. העיסוק שלי בהיסטוריה שולח אותי לכל מיני מקומות ומסורות עתיקות שההיפ הופ שאב את השראתו מהם. כאמור, האלבום הזה אפשר לי לעשות דברים שלא היו יכולים לקרות בשום מסגרת אחרת כי תמיד יש הרבה דעות להתחשב בהן".

אחד הדברים המרשימים שקרה בזכות האלבום הוא הקליפ המרשים ל"קצפת". איך זה נראה מאחורי הקלעים?
"וואו! באמת שמדובר בקליפ חדשני בטכנולוגיה תלת ממדית שעד כמה שידוע לי עד היום השתמשו בה רק בקוריאה לצרכים אחרים אבל לא בקליפ מוזיקלי. הקליפ הופק בשיתוף חברת הסטרט-אפ הישראלית Tetav שהם חברי ילדות שלי, והוא עושה שימוש במערכת ייחודית לצילום וולומטרי – תלת מימד שמייצר רצף של מודלים. הטכנולוגיה הזו מצלמת את השחקנים ממספר מצלמות וזו שיטת צילום שמאפשרת לצופה מספר אינסופי של זווית ראייה ומדמה חוויית מציאות מדומה מלאה ביצירתיות ודמיון. מלאכת הפיכת הדמיון למציאות הופקדה בידי האמן אורן ג'מצ'י והקליפ נערך ובוים בידי דודו וזאנה. עכשיו אני וחמי דגומים לנצח".

בתור דוקטור להיסטוריה שמתמחה במוזיקה, איך היית מגדיר את ההשפעה של שבק על המוזיקה בישראל?
"תשמע, ההשפעה היא די מטלטלת כי היום ההיפ הופ הוא הפופ בארץ. לפנינו לא היה פה כלום. תחשוב שהתפרקנו בשנת 2000, ורק אז בעצם הסצינה התחילה באמת. היום יש מסביב כל כך הרבה יוצרי היפה הופ שזה פשוט מדהים. אנחנו שמנו את הגבולות הראשונים והיום כבר כולם עפים למקומות מדהימים. יותר מזהף אני הראשון בארץ שעלה לבמה עם כובע מצחייה ובזמנו היו מסתלבטים על 'המוזרים ההם מיבנה' - אז בטח לא תיארתי שזה יהיה רלוונטי אחרי 30 שנה".

חוץ מפלד שמתארח באלבום, מי עוד מהראפרים הצעירים עושה לך את זה?
"כהן ומושון, סויסה, פלא אוזן ומבוא הדודאים, ובצד הנשי אורית טשומה, ג'אז ואקו. אבל באמת שכולם וכולן עושים דברים ברמה גבוהה. יש הכל מהכל היום בהיפ הופ וזה ממש מייצג את החברה הישראלית".

לפני כמה שנים היה איזה סיבוב קצר עם כל השבק. מתי שוב?
"ההופעה האחרונה הייתה באמת לפני הקורונה וגם לזה נחזור מתישהו. כל כמה שנים אנחנו משתדלים לעשות סיבוב אז מאמין שזה יקרה בשלב מסוים".

לסיום, בתור דוקטור, מהי מוזיקה עתידנית מבחינתך?
"כהיסטוריון אני יכול להעיד שמוזיקה זה משהו נבואי שמתרים ומקדים התרחשויות בתחומים אחרים בחברה. בארץ נהוג לעסוק היום במה שנקרא "ארבעת השבטים" אבל דווקא בהיפ הופ למשל, דברים מתחברים וכל המגזרים מקבלים יחד ביטוי. כלומר, הפתרון למצוקות של החברה הישראלית כבר נמצא במוזיקה כי היא תמיד מקדימה תחומים אחרים בפן המחשבתי, הפילוסופי והדתי. מוזיקה תמיד נראית כמו משהו חדשני, אבל למעשה אנשים עשו מוזיקה עוד לפני שלמדו להשתמש בעץ או לדבר. הטכנולוגיה תשתנה כל הזמן, אבל הצורך להתבטא נשאר וכך גם הצורך החברתי - כדי לראות את העתיד, צריך לראות את העבר וזו הנבואה האמיתית של המוזיקה".