לפני שנתחיל, ותאמינו לנו שזה יהיה שווה את זה, אנחנו מזכירים לכם שהשנה mako וגלגלצ חוגגים 40 שנות פסטיגל עם מצעד מפואר שלא היה כמותו - בוחרים את השירים הכי טובים מפסטיבלי הילדים; מאבי טולדנו ועירית ענבי ועד הראל סקעת. עוד לא הצבעתם? חבל - בואו להצביע עכשיו!
1. אייל גפן - גלשן הרוח (פסטיגל 1982)
אמרתם שיר פסטיגל מהאייטיז, אמרתם עיבוד קליפסו שאיש לא ביקש ומילים שמהללות ילד שסוחט מהוריו צעצוע סופר לא בטיחותי. במקרה הזה מדובר בגלשן רוח, ואם הסכנה הפיזית המיידית לא תכניס אתכם ללחץ מההאזנה הראשונה - הרי"ש המתגלגלת של אייל גפן תעשה זאת - ועוד איך.
2. איזולירבנד ורחלי חיים - משחקי וידאו (פסטיגל 1982)
חושבים שזו השנה הראשונה, או אפילו העשור הראשון בו ילדים מתוארים כזומבים חסרי מוח שרק יושבים ונרקבים מול צגים אלקטרוניים? זכותכם, אבל אתם טועים ברמות, וכבר בראשית שנות ה-80 נכתבו שירים על כמה כיף לשחק במשחקי וידאו (וכמה חרא זה לעשות כל דבר אחר).
3. אושיק לוי - עושה את עצמי (פסטיגל 1983)
שיר על ילד שהוא שקרן פתולוגי, מבין שהשקרים וההגזמות שלו מקנים לו הרבה תשומת לב מהסביבה, וכיום היה מאובחן עם תסמונת מינכהאוזן. אגב, העשור הצבעוני לכאורה ששמו שנות ה-80 התגלה במבט מחודש כמו כרך אבוד של ה-DSM. כמעט כל שיר שני בתחרויות מאותן השנים מצביע על בעיה רגשית או הפרעה קוגניטיבית - שתיהן לא מאובחנות.
4. הבטלנים - כלב על כלב (פסטיגל 1987)
שיר על ילד שרואה שני כלבים מזדווגים, לא לגמרי מבין מה הולך שם ובכל זאת מתעקש לתאר למאזינים כל מהלך וכל נביחה. בסופו של דבר, הדובר בשיר מגיע גם למסקנה שסקס בין בעלי חיים הוא מטאפורה מושלמת לחיים, וכמו כלבים מחורמנים - פעם אתה למטה ופעם אתה למעלה. זה אולי לא נכון בשום צורה מבחינה זאולוגית, אבל זה מה יש.
5. שלמה בראבא ומוני מושונוב - אני והצל שלי (פסטיגל 1988)
זה הדארק אייטיז האמיתי. בראבא ומושונוב מבצעים כאן שיר על ילד שמבין אט-אט שהצל שלו הוא מעין יצור חי ומודע, שלעולם לא יעזוב אותו. הרי כל עוד אתה חי ובעל גוף - יש לך צל, ולצל הזה יש רצונות זדוניים משלו. לא תרחיש מבעית? השניים אפילו מכונים בפזמון "זיווג שטני".
6. דפנה דקל - מה קורה לי? (פסטיגל 1989)
"אך לפני שאני מסתלקת, יש דבר שרציתי לשאול, אם עצים העומדים בשלכת עוד יצמיחו עלים ירוקים, אם הגשם מביא את הלחם, והיכן הוא בכלל אלוקים?". אחלה. לא עגמומי בכלל. בכלל לא נשמע כמו בית גנוז מ"הקיץ האחרון" של שפיות זמנית. בשום צורה לא מזכיר מכתב התאבדות. בהחלט מאוד ראוי להשמעה מול ילדים בגיל בו הם רק מנסים להיות נורמליים ואהובים.
7. חנה לסלאו - אבאל'ה אמאל'ה (פסטיגל 1989)
לילדים של פעם היו מצוקות משלהם. נגיד, היום מדברים על ריבוי גירויים וחשיפה מוקדמת מדי לתכנים אלימים או פורנוגרפיים, אבל המצוקה הגדולה של סוף שנות ה-80 הייתה יותר מדי חוגים. הו, כמה נורא זה בטח היה כשהורים השקיעו בחינוך של ילדיהם, וביקשו מהם להעסיק את עצמם אחר הצהריים בפעילויות חינוכיות מגוונות שעלו להורים הנ"ל מאות שקלים בחודש. זה נשמע נורא ואנחנו שמחים שילדים שנות ה-80 יצאו מזה בשלום יחסי.
8. אתניקס - שיר הגראז' (פסטיגל 1990)
שיר מחאה נגד המלחמה הקרה ואיכשהו גם קצת בזכות הסוציאליזם? באירוע פופ מסחרי? מתברר שאפשר היה להוציא את הפסטיגל מחיפה אבל אי אפשר היה להוציא את עיר הפועלים מהפסטיגל והנה, אתניקס בשיר רוקנרול נוקב על מוסכניק שלא רוצה לעזוב את מקום עבודתו כי בחוץ מתחולל מירוץ חימוש והעולם הולך לעזאזל. וכן, הפזמון בהחלט נפתח בשורה "יש לי שם תמונות עירום"
9. אריאל זילבר - נקרע לי עם חיוך (פסטיגל 1991)
אחת ההגדרות הפופולריות ביותר לאי שפיות היא הציפיה שהתוצאות ישתנו למרות שביצעת שוב ושוב את אותה הפעולה. במובן הזה, שירו של אמן הילדים הכי לא קשור אבר, אריאל זילבר, הוא שיר הלל לטירוף. הגיבור בשיר מטפס על סולם, חוטף ורטיגו, מקיא, נופל, סובל מכאבים ובכל זאת עולה שוב על אותו הסולם. אה, וזה גם ממש מצחיק ומשמח אותו. ביקום מתוקן היינו רואים סצנה כזאת ב"ג'וקר", והיינו יוצאים מהסרט הזה וחושבים שחואקין פיניקס ממש נסחף במשחק הטוטאלי שלו.
10. טיפקס - המסיבה של גודו (פסטיגל 1992)
מבט אחד במילים של השיר הזה היה אוסר את השמעתו הגורפת, ובטח ובטח שאת השמעתו לילדים בפסטיגל. אבל היי, 1992, מה ידעו אז על דברים כמו לא לתת לילדים ללכת לבדם למסיבות שנערכות על ידי מבוגר עיוור שרוצה, וול, לא לראות אותם מתגופפים כי הוא עיוור, אבל כנראה לשמוע. בשלב מסוים גם מעודדים את הילדים הנ"ל לאכול מהרצפה, וזה כבר סתם מגעיל. כך או כך, ילדים לא צריכים להיות במסיבה הזאת.
11. עינת ארליך - שים בננה על הראש (פסטיגל 1994)
כל מילה שנכתוב כאן מיותרת כי לשיר הזה קוראים "שים בננה על הראש".
12. בנות יעקב - מאלפות הדרקונים (פסטיגל 1996)
במפגן הומור אופייני לאותן שנים, חברות הלהקה הנשכחת בנות יעקב מנסות לייבא שלושה דרקונים לישראל ונתקעות במכס. גם זה תרחיש ששום ילד לא יכול להזדהות איתו, אבל לפחות הוא מבוצע בחן.
13. סער בן יוסף - ילד יויו (פסטיגל 1996)
מוטיב ההפרעות הלא מאובחנות נמשך גם עמוק לשנות ה-90, ושירו של סער בן יוסף עוסק בילד בעל הפרעה חמורה של קשב וריכוז, ואיך הסבל הפרטי שלו הורס את חייהם של כל הסובבים, שכבר הרימו ממנו ידיים.
14. אמנים שונים - השירים המפורשים מדי של פסטיגל 1997
הנושא של הפסטיגל באותה שנה היה לונה-פארק, ומשום מה ההוראה שהועברה לכל התמלילנים בארץ היתה "תעשו את זה הכי מפורש שאפשר". לא הייתה טיפת סאבטקסט בשירי הפסטיגל באותה שנה, והם תיארו בצורות היבשות ביותר שורה של ילדים ואת מתקני השעשועים האהובים עליהם. יש שם שיר על ילד שמשליט טרור בזירת המכוניות המתנגשות (נמרוד רשף - "במכונית האדומה") ושיר על ילדה שמשליטה טרור במתקני המשחק נושאי הפרסים (אפרת רייטן - "חולת פרסים"); שיר על בובה מכנית שקמה לתחייה (חנוך רוזן - "בובה מכנית") ושיר על ילד שהולך לאיבוד במבוך מראות (טל מוסרי - "מדבר עם עצמי"). רוצים עוד? כי יש עוד מיליון: דנה דבורין שרה על ילדה שאוהבת לקפוץ בטרמפולינה והשיר של עודד מנשה מאותה שנה פשוט נקרא "רכבת שדים".
15. טל מוסרי - קורקי הקורקינט (פסטיגל 2000)
קחו את מוטיב האובייקטים הרדופים משנות ה-80 ואת הישירות חסרת המעוף של שנות ה-90 ותקבלו את השיר הביזארי הזה. לאורך "קורקי הקורקינט" הולך ומתברר שאיזה שד מרושע נכנס בקורקינט של טל מוסרי ("הוא לא מקשיב לאף אחד… אני רוצה ימינה והוא רוצה ישר… את כל הילדים אתה מפחיד ומבלבל"), אבל זה בסדר, כי בסופו של דבר הם לומדים לעבוד זה עם זה. מאות ילדים שסבלו מנחת זרועם של מוסרי וקורקי לא התאוששו עד היום.
16. אייל גולן - בובים בובות (פסטיגל 2000)
ביחס לשירים האחרים שמנינו עד כה, יש בשיר של גולן סיטואציה הגיונית למדי: זו מעשייה על מה שקורה כשחנות הצעצועים נסגרת ומתגלה שלבובות בה יש חיים משלהן. אבל העיבוד הלטיני - הכרח באותה תקופה, בשיאו של הגל המוזיקלי שהפך את ג'ניפר לופז, ריקי מרטין ואנריקה איגלסיאס לכוכבים - התמימות לכאורה שיש בהן גם לא מעט אופל ומתח מיני הופכים את השיר הזה לאחד הקרינג'יים ברפארטואר הארוך של אייל גולן. זה בהחלט שיר שהוא היה מעדיף שנשכח לו, ולו בגלל העובדה שלאורך חצי מהשיר הוא מפלרטט עם ילדות.
17. אלי פיניש ומריאנו אידלמן - אל תשכחו את הקטנים (פסטיגל 2002)
דואט של ילד שאוסף חרקים וזוחלים להנאתו, וסבו שלא מבין את התחביב הזה. מצד אחד, אפשר רק לפרגן לשיר שמעודד ילדים להיות בקשר טוב עם סביהם, אבל למה היו חייבים שזה יהיה ילד שמרותק, שלא לומר אוהב באופן חולני, תולעים ותיקנים? אי אפשר היה לתת לו תחביב פחות מבחיל כמו רכיבה על קורקינט מהגיהנום?
18. עפר שכטר - ביטחון עצמי (פסטיגל 2003)
אה, כן, תקופת ההיפ-הופ של גרנדמאסטר שכטר, "המאדר פאקר הכי קשוח בצד הזה של עמק חפר".
19. אליענה בקייר - החץ המנצח (פסטיגל 2006)
מוטיב נוסף שמגלים כשחוזרים אחורה בזמן ומחפשים את שירי הפסטיגל הכי ווירדיים שיש, הוא מוטיב הנערה החזקה שעושה "דברים של בנים". נגיד, לקורין אלאל - שלא מקבלת קרדיט על השירים היפים והמוזרים שביצעה או הלחינה לפסטיגלים שונים - יש שיר על אנני אוקלי שמסתיים כשהגיבורה יורה באקדח לתוך הפה של בן זוגה. וגם כאן, אליענה בקייר מדמה היכרות רומנטית לטיול ציד אכזרי, אבל היי, בנות יכולות לעשות הכל. גם לרצוח בשוגג את הבנים שהן אוהבות.
20. דנה פרידר - נערה חשמלית (פסטיגל 2007)
ממשיכת דרכו של חנוך רוזן בתחום הרובוטים שקמים לתחייה, דנה פרידר, שרה על חייה של רובוטית צעירה, שמתמודדת עם בעיות לא הגיוניות בעליל. למשל, איזו מערכת חינוך דפקטיבית טורחת לערוך מבחני ידע לרובוטים שיכולים להוריד בן רגע את המידע הנכון והתשובות הנכונות מהאינטרנט? ולמה יש שם גם חייזר? ומדוע חשוב לאותה נערה חשמלית לספר לנו שהיא לא שוטפת את הפנים? דנה, יש לך תפקיד בחינוך הילדים, אל תעודדי אותם להפסיק להתקלח.
21. רוני דואני וטל מוסרי - שיר אהבה צרפתי (פסטיגל 2010)
שיר על אהבתם הדמיונית לחלוטין של נפוליאון בונפרטה (מוסרי) ומארי אנטואנט (דואני). וסבבה, אנחנו בישראל, אנחנו לא צריכים להכיר יותר מדי אישים מההיסטוריה המדינית של צרפת, אבל מדובר קודם כל בתרחיש לא הגיוני. הרי נפוליאון נישא בסופו של דבר לקרובת משפחה רחוקה של מארי אנטואנט, אז "שיר אהבה צרפתי" הוא, ירצה או לא ירצה, שיר שמשבח סוג מסוים מאוד של גילוי עריות. מעבר לזה, מדובר באחד בהופעה ראשונה בתרבות הפופולרית (ובהחלט לא אחרונה) בה טל מוסרי משודך למישהי שצעירה ממנו בעשור, ולפעמים גם הרבה יותר.
22. דנה פרידר - טאג מי בייבי (פסטיגל 2011)
למה אנשים כל הזמן זיהו את דנה פרידר עם האינטרנט? כלומר, למה חשבו באותן שנים שהיא יכולה לשיר רק שירים על טכנולוגיה? ואם זה לא מספיק, "טאג מי בייבי" הוא אחד הניצנים הראשונים באובססיה של הפסטיגל עם רשתות חבריות ("שיר הסלפי" הוא אחד משיאיה אבל יש עוד דוגמאות רבות). כמו כן, "טאג מי בייבי" אחראי לאחת השורות האוויליות ביותר בתולדות הפופ העברי: "בגלל הפייסבוק לא אכלתי קוטג' כבר שבועיים". וגם זה הישג.
23. דניאל מורשת - האיש שבקיר (פסטיגל 2014)
חשבתם שנפטרנו משירים על מחלות נפש - וטעיתם. שירו של מורשת עוסק בילד שמתמודד עם חרדה חברתית עמוקה, שגורמת לו להרגיש בלתי נראה בנוכחות אנשים אחרים. ושכבר רואים אותו, הוא מתבייש כל כך בחייו עד שלא נותרת לו ברירה מלבד לשקר, להמציא ולהעמיד פנים. יפה שמורשת הפך את התרחיש העגום הזה להמנון מעצים, אבל קראו פעם אחת את המילים של השיר הזה ותגלו עולם של אופל.
24. אורנה דץ - בסוף יהיה לך סטייל (פסטיגל 2015)
העשור האחרון סימן שינוי מוחלט באופיו של הפסטיגל. התחרות לקחה צעד אחורה ואת מקומה מילא מופע מוזיקלי אולד-סקול כמעט, כמו מחזמר פופ מפותח וקצבי עם שירים שנועדו קודם כל לשרת את העלילה. כלומר, אין מה לגלגל עיניים על שיר של אמא אמידה ומתוקתקת שְרודה בבתה המתבגרת. אבל במנותק מההקשר הזה - אמאל'ה. אם מישהי מקוראות הכתבה מזדהה עם תוכן השיר הזה - פני מיד לאיזה קו סיוע. מגיע לך יותר.
25. אליאנה תדהר, דניאל גד, שגיא ביטבוקס - שיר המלצרים (פסטיגל 2017)
המסגרת התחרותית של הפסטיגל אמנם עברה וחלפה מהעולם, אך השירים האידיוטיים לא הולכים לשום מקום. לראייה, שיר העצמה שהוא גם להיט היפ-הופ על חייו הקשים של המלצר הממוצע, שנדרש לספוג עלבונות ולעתים גם אלימות, ועדיין מחויב לשמור על חיוך. לא משהו בני 9 עד 15 יכולים להזדהות איתו, אבל סבבה.
>> הצביעו במצעד שירי פסטיבלי הילדים של mako וגלגלצ!
ליגה משלהם: שירים שכל מה שיש בהם זה חזרה על מילים טיפשיות בפזמון
אסתר שמיר - ג'ינג'ינג'ן, עזרא דגן - איגן מיגן, רותי הולצמן - דג דג אדם (שלושתם התחרו באותה שנה!); יגאל בשן - ציגלה ביגלה; המנון האהבה הפדופילי "על הנילוס" בביצוע ריקי גל (עם מילים של משה דיין, שעושה מהלך הפוך, והמילים האידיוטיות שלו מופיעות בבתים ולא בפזמון); שלמה בראבא ומוני מושונוב - השיר של יומבו ושל גמבו; ליליה פייגין - שיזה לימא קונגן הולי; דנה דבורין - בנדני דבדה; יוניסקס – זגדמביה; הפיג'מות - פחית בראש; אודי ואביעד - וואק וואק; שחר חסון - המצב קוואקה (יהללו).