רדיוהד בפארק, ברי באמפי שוני תחת מבול סוחף, שי בן צור במופע סלון, האיחוד של מינימל קומפקט, ג'ימבו ג'יי בבארבי, פסטיבל יערות המנשה, יהודה קיסר בפאב הלצ'ה באורטל, אסף אמדורסקי בפטריה, הילה רוח בפסטיבל מטאור, החברים של נטאשה עם רדיו בלה בלה בהיכל מנורה, נקמת הטרקטור במועדון התיאטרון ועוד מאות רגעים מהדהדים שרצים לי בלופ מאז ההכרזה בתחילת השבוע על "סגירת ענף התרבות".
כרגע, כשהגוף עוד מסרב להאמין שלא יעמוד בקרוב בין מאות אנשים מול במה, כל הרגעים כאן למעלה נראים כמו חלום רחוק ובלתי מושג ממציאות אחרת - והכל כי מישהו החליט להחשיך הכל בלי שבב של ניסיון לנחם או לאמץ פתרונות יצירתיים.
עם כל הגעגועים העזים לבלות בהופעה, ברור שאני לא העניין - אלא כל האמנים והמוני האנשים מאחורי הקלעים שבמשך שנים עשו את המיטב כדי לספק לנו את כל הטוב הזה. רגעים של אוויר לנשימה, פורקן, אסקפיזם ואושר שאני בכל אופן לא הצלחתי לחוות בדרכים אחרות.
התמונה שמלווה בימים האחרונים את כל הזכרונות הטובים (וזאת שכנראה רובכם נתקלתם בה בפיד שלכם) היא של תו מוזיקלי שמסביבו כרוך חבל תלייה – לבן על גבי שחור. רוב אנשי התעשייה אימצו את הלוגו, אבל היו גם אחרים שטענו שהוא קיצוני מדי ומעורר אסוציאציות שכולנו חוששים מהן. למעשה, הכל נהיה קיצוני ושום תגובה כבר לא מפתיעה אחרי תקופה של ארבעה חודשים שבה מספר מקומות וחברות הפקה כבר ויתרו והחליטו לכבות את האור ולסגור לתמיד. כמה עצוב.
תחושת חוסר האונים והתסכול של האמנים כל כך החריפו עד כדי כאב פוצע שאפשר להרגיש בכל פוסט שעלה בימים האחרונים, ואף אחד לא יכול לטעון שלא מדובר במצוקה אמיתית. אגב, מנתונים שהתפרסמו ביום שלישי האחרון, עלה כי 166 חולים נדבקו במהלך שבוע בתחבורה הציבורית ו- 75 במסעדות ובתי אוכל למיניהם, לעומת 11 בלבד שנדבקו בברים ומועדונים. למרות זאת, הענף היחיד שנסגר אוטומטית באופן הרמטי הוא עולם התרבות. אז השטח בוער כמובן - אבל מה קורה בפועל?
נתחיל מהקל אל הכבד: ירדנה ארזי יזמה פנייה למשרד התרבות ומשרד התקשורת, ואליה הצטרפו עוד כ-200 מוזיקאים שמבקשים מגופי התקשורת (רדיו וטלויזיה) לשדר בינתיים אך ורק יצירה ישראלית כדי שהאמנים יוכלו לפחות לקבל הכנסה גדולה יותר מתמלוגים. במקביל, אקו"ם הכריזה שתעניק מענקים בגובה 2 מיליון שקלים לאמנים ע"פ קריטריונים לזכאות ותבדוק צעדים נוספים לסיוע.
חשוב לציין בנקודה הזו שכיוון שכבר הרבה שנים אלבומים כמעט לא נמכרים, הרוב המכריע של האמנים מממנים הקלטות חומרים חדשים ויצירה מקורית מהכנסות של הופעות. ההשלכות של מה שקורה כרגע הן שבשנה הקרובה לפחות כנראה שלא נזכה ליהנות יותר מדי משירים ואלבומים חדשים - ופה כולנו, כל אזרח ואזרחית - מפסידים בענק.
בפוסט שפרסם השבוע בפייסבוק, הציע סולן להקת טיפקס, קובי אוז: "לו הייתי שר הייתי דואג שכל תקציבי ההופעות שהעיריות המתנ"סים ומפעל הפיס חסכו בגלל הקורונה (למשל במות יום העצמאות) יועברו כמענק לאנשי האירועים שפרנסתם נפגעה השנה; לו הייתי שר הייתי דואג שכל הרשויות המקומיות לא ייקחו ארנונה מעסקים במגזרים שנפגעו עד יעבור זעם; לו הייתי שר הייתי דואג שתקציבי תרבות ותיירות שיוצאו השנה למפרע על ידי חברות ותאגידים יוכרו כהוצאה מוכרת גם אם ההופעות והנופש יתבצעו בפועל בתום תקופת הקורונה. אבל אני לא שר, אני רק שר"
חמי רודנר הביע עמדה מיליטנטית יותר בתכנית הבוקר של קשת והכריז שיפסיק לשלם מס הכנסה וביטוח לאומי למדינה וקרא לכל התושבים לעשות כמוהו. יענקלה רוטבליט מצדו, כתב שיר מושחז ונוקב כהרגלו שאולי יופיע באלבום הבא של החצר האחורית - וזה רק בית אחד מתוכו:
"הַחְשִיכוּ את הַמָסַכִּים
הַמצְלֵמוֹת כְּבוּיוֹת
הַסְתִירוּ אֵת הָמִסְמָכים
הַטִילוּ חִיסָיוֹן
לַשֶּקֶר מֶצַח נְחוּשָה
לָשוֹן זְריזָה לִבְדוֹת
לא מִתְרַשֵם יוֹתֵר מִדָי
מכּוֹבֶד הַעוּבְדוֹת
הַפְרֵד וּמְשוֹל, הַטֵל אֵימָה,
שָסֵה אִיש בְּאֲחִיו
כּכָה הַמֶלֶך הָעֵירוֹם
רוֹכֵב עַל הָנָגִיף."
ומה קורה מנגד? כך מגיבה ההנהגה שלנו לכל המתרחש - שרת התרבות לשעבר, מירי רגב יצאה להגנתו של שר הבריאות יולי אדלשטיין לאחר שהפר את ההנחיה של עצמו למנוע התקהלות, כשחגג באותו ערב באירוע עם עשרות מוזמנים. היא טענה: "זה לא הוגן לצייר אותנו כמפרי הנחיות". אז את יודעת מה לא הוגן הגברת רגב? זה לא הוגן שברגע ההודעה על סגירת ענף התרבות, הובטח שתוך 48 שעות תתפרסם תכנית לסיוע ופיצויים עבור הנפגעים, אבל עד עכשיו ברור שכלום לא פורסם. זה אחרי שהובטחו מענקים בשלוש פעימות ורוב הנוגעים בדבר לא קיבלו שקל.
במקביל דרך אגב, בעקבות מאבק שהובילו פול מקרטני ורינגו סטאר, משרד התרבות הבריטי הודיע שיעניק מיליארד וחצי ליש"ט לתעשיית הבידור המקומית, בקנדה הוקצו 370 מיליון דולר למוסדות התרבות ואצלנו? ועדות חקירה למינוי שופטים והטבות מס לראש הממשלה הנזקק - אלו שני הנושאים שהיו בראש סדר היום של המליאה והעסיקו את נבחרינו בשבועיים האחרונים. כמה עצוב.
כל זאת ועוד הוביל לתסיסה של חבית נפץ מבעבעת גם ככה, שהולכת כנראה להתפוצץ בהפגנה שתתקיים במוצאי השבת הקרובה בכיכר רבין, ואם לא יימצא פתרון בהקדם, סביר מאוד שזו תהיה המחאה הכי חריפה מאז מחאת האוהלים ב-2011 ואולי אף יותר מכך.
אז מה אנחנו יכולים לעשות? קודם כל להיכנס לקמפיין מימון ההמונים שמטרתו הקמת איגוד מוזיקאים חדש לשמירה על זכויות האמנים ואנשי הבמה. אחרי שתמכתם, בואו בהמוניכם להפגנה שתתקיים במוצ"ש הקרוב והשמיעו את קולכם למען הצלת תעשיית התרבות.
אחרי שהכל ייגמר, והקורונה לכאורה תעלם מחיינו, תמשיכו לפרגן בעיקר ליצירה ישראלית – אל תחששו לחזור וליהנות מהופעות המוניות, וגם מהופעות קטנטנות של אמנים בתחילת דרכם. תפרגנו ככל שתוכלו, כי בלעדיהם המשמעות שלנו בעולם הזה הולכת ומתמזערת עד שתיעלם קליל. כמה עצוב.
תגובת שר התרבות והספורט חילי טרופר: "זה שבוע כואב בעולם התרבות והמצוקה אמיתית. אנחנו מחויבים לפעול בכל הכוח ובכל דרך כדי לסייע לאנשי התרבות והאמנות ובכלל למאות אלפי הישראלים שאיבדו את פרנסתם. אנו נמצאים בקשר ישיר מול משרד האוצר לטובת תמיכה כלכלית במוסדות התרבות ובאלפים שחווים קושי כלכלי מתמשך בעקבות משבר הקורונה. בימים אלו מכין משרד התרבות והספורט מגוון של פעילויות ותכניות שיאפשרו לאזרחי ישראל להמשיך ולחוות תרבות, גם בימי קורונה. היוזמות היפות והנהדרות של היוצרים הרבים הגיעו ללשכתי ואנו בוחנים כל אחת מהן בקפידה כדי לראות כיצד נוכל לקדם אותן."