בפרק האחרון של "חתונה ממבט ראשון" הכרנו את מאי שכטר ומשה יחזקאל שנפגשו לראשונה מתחת לחופה, אבל ממש כמה רגעים לפני המפגש המרגש - קרה קרייסס. הכלה לא הסכימה לצעוד לעבר החופה כי השיר שהתנגן ברקע הוא לא זה שהיא בחרה, ולא מדובר בסתם שיר - זה השיר האהוב עליה. הסיפור הזה תפס את תשומת הלב של לא מעט צופים והפך לרגע זכור מהחתונה בו נוצרו דקות שקט ומבוכה (וקרינג') לעיניי כולם. בסוף התקלה הסתדרה כמובן, ובתוך כל הלחץ וההתרגשות, היא הצליחה לאסוף את עצמה ואפילו התנצלה על התגובה שלה. אבל בתור מי שעתיד להתחתן ממש בעוד שבועיים והקדיש לא מעט זמן ומחשבה כדי למצוא את השיר הנכון והמתאים למעמד מרגש שכזה - הדבר האחרון שהיא הייתה צריכה זה לתת דין וחשבון לכל מי שחשב אחרת ויש לה את כל הסיבות להגיב בדיוק בצורה שהיא הגיבה.
מתחתנים רק פעם אחת. הקלישאה המוכרת אולי לא תקפה ל-100 אחוז מהזוגות, אבל השאיפה של כל אחד היא שיום החתונה שלו יבטא באופן מושלם את האופי שלו: החל מהעיצוב ועד לפלייליסט ששהאורחים ישמעו לכל אורך הערב. אלא שבמקרה של מאי, תנאי הפתיחה שונים מזוגות "רגילים": ההיכרות המוקדמת עם בן הזוג לא משחקת תפקיד ובתוך כל חוסר הוודאות עד הכניסה לחופה, השיר עצמו הוא העוגן המוכר היחידי עליו היא יכלה להישען בתוך סיר הלחץ הזה. אומנם ההתעקשות המוצדקת שלה יצרה מצב של שקט ואי נעימות באולם, אבל בלי לשים לב הם התחלפו בתשואות מכל עבר כשהושמע ברמקולים הצליל הראשון, והחיוך שלה אמר הכל.
מוזיקה מספרת עלינו. מוזיקה היא הפסקול של החיים שלנו: היא דרך ביטוי, ואפילו נגזים ונאמר - היא מאפיינת את סגנון החיים שלנו. שיר הכניסה של מאי היא הדרך האידיאלית בשבילה לבטא את עצמה וליצור רושם ראשוני טוב מול החתן שתפגוש לראשונה בחייה, וכולנו יודעים כבר כמה חשוב להשאיר רושם טוב ב"חתונה ממבט ראשון" (מוצ"ש, קשת 12). במקום השיר הקליל והמקפיץ שהיא בחרה, התנגן "Grow Old With Me" של טום אודל, ולא שיש לנו בעיה עם השיר, אבל הוא לא בדיוק הוויב שהיא כיוונה אליו.
הרגעים שבהם משה הביט קדימה וצפה בה נכנסת לאולם, זה בדיוק הזמן שבו הוא מנסה לקלוט כל פיסה הכי קטנה של מסר שיכול לסמל על תכונות האופי שלה. מאי ידעה כמובן שזה בדיוק מה שהוא יעשה (כי על מה הוא הסתכל אם לא עליה?) ובחרה בשיר רוק מתוך הסרט האהוב עליה "שרק" - "Accidentally In Love" כדי להיכנס בקלילות ועם רוח השטות שלה - ואפשר להגיד שדווקא בזכות העקשנות שלה, המסר עבר בצורה מעולה. אין אחד שלא עף עליה עם הכניסה הקופצנית שלה לאולם, ובראשם משה, שהתקשה להסתיר את החיוך שלו כשהתקדמה לעברו, וכבר הספיק לשכוח את הרגעים בהם עמד לבדו באי וודאות מוחלטת על הבמה מול האורחים. אפשר רק לדמיין איזה מן כניסה מבאסת הייתה יכולה להיות לה אם היא הייתה נכנסת לצלילי אודל.
התגברה על זה. היא שמרה על פאסון. יש כאלה שיגידו שלא, אבל בואו, איך אתם הייתם מתנהגים אם היו מחליפים לכם את השיר בשנייה האחרונה? היא הצליחה לקחת נשימה עמוקה, ולנתב את ההתרגשות הרבה שעטפה אותה באותם רגעים למקום חיובי. באותה מידה, היא יכלה לקרוס מבכי אל מול המפיקות שניסו להרגיע אותה ולהיעלם בתוך השקט ששרר באולם. אבל לא, היא התאפסה על עצמה במהירות נכנסה בצעדי ריקוד ועם חיוך גדול על הפנים. רק על זה מגיע לה שאפו עצום, ועל הדרך גם להנות שוב מהשיר האדיר שהיא בחרה:
אני מנסה לדמיין את עצמי בנעליה (רק בלי העקבים) ודי בטוח שאם ברגע הכניסה שלי לחופה, השיר שבחרתי לא היה מתנגן, הייתי מגיב בדיוק כמוה אבל עם הרבה פחות איפוק (ממש הרבה פחות). אולי מתוך הידיעה שבפנים מחכה לי המשפחה והאורחים שמכירים אותי היטב ויבינו בדיוק מה עובר עליי, אני ארשה לעצמי יותר. מאי לעומתי, נכנסה אל גוב האריות, ויצאה ממנו פשוט כמו גדולה.