מדי ערב, היה מסתובב אהוד מנור ברחובות עירו, עם פנקס בידו האחת ועט בידו השנייה. הוא היה מלקט משפטים מהדרך. מחפש השראה מכל דבר שנקרה בדרכו, ומוצא. מנור היה קרקע פוריה של מילים שהן אומנות צרופה עד ליומו האחרון - הוא היה פרופסור של מילים. הדיוק, האבחנה, הדמיון שנפרש לכל עבר, היחסים המורכבים עם המולדת והכאב הקשה מנשוא בעקבות אובדן אחיו הצעיר יהודה במלחמת ההתשה נתנו לכל מילה שלו עומק שלא נגמר.
היום, לפני עשור, נפטר אהוד מנור טרם זמנו. לזכרו, אספנו עבורכם את מיטב שיריו ופועלו:
שיתופי הפעולה הגדולים של אהוד
אהוד מנור היה אדם שאהב לשתף ביצירותיו אמנים אחרים שיכולים לתת נופך נוסף למילים שכתב. במהלך השנים, שיתופי הפעולה האלה הניבו חלק גדול מהמנוני המוזיקה הישראלית: לאריק איינשטיין העניק את השיר "אח מילת מפתח", לבועז שרעבי כתב את "הלוואי", ליהודית רביץ נתן את בלדת הזיכרון "מישהו, אך שיתוף הפעולה הגדול והזכור ביותר של מנור היה עם מתי כספי שהניב שירים אלמותיים כמו: "עוד יבוא היום", "שיר אהבה", "לא ידעתי שתלכי ממני", "ילדותי השנייה", "הגיטרה נרדמה" וכמובן, היהלום שבכתר- "ברית עולם".
מילים שחזקות מכולנו וזיק של גאונות. אהוד מנור
שיריו בתחרויות זמר
מנור חיבר אין ספור שירים לתחרויות זמר, והמוכרים שבהם היו השיר "אי שם" שכתב לאילנית וזכה במקום הרביעי בתחרות האירוויזיון. בשנת 1976 ייצג את ישראל שירו של מנור "אמור שלום" בביצוע שלישיית שוקולד מנטה מסטיק, ובשנת 1978 חיבר עם נורית הירש את השיר "אבניבי" שזיכה את יזהר כהן במקום הראשון בתחרות האירוויזיון שנערכה בפריז, ועפרה חזה זכתה במקום השני באירוויזיון 1983 עם שירו "חי".
שיריו המוכרים
אהוד מנור כתב שירי פופ קלילים כמו "לעולם בעקבות השמש" ו"בני ילד רע", לצד שירי מולדת המבטאים רגשות אהבה לארץ ישראל, גם אם הדבר כרוך בכאב ואובדן אישי, כמו "ללכת שבי אחרייך" ו"אין לי ארץ אחרת", שנתפס, הן על ידי תומכי הימין, והן על ידי תומכי השמאל כהבעת תמיכה בעמדותיהם. באמתחתו גם בלדות מרגשות כמו "הייתי בגן עדן", פסקולים לסרטים ולהצגות כמו "חלומות שמורים" , "שיר הלהקה" לסרט "הלהקה", "בלדה לשוטר" לסרט "השוטר אזולאי" ועוד רבים וטובים. חלק משיריו הידועים קשורים לחוויות ילדותו ונעוריו במושבה בנימינה, בהם: "ימי בנימינה", "בשנה הבאה" שהפך ללהיט גדול, "הבית ליד המסילה", "ברוש" ו"נחל התנינים".
תרומתו של אהוד מנור לזמר הישראלי הייתה עצומה. הוא נחשב לפזמונאי הפורה ביותר במדינה, וכתב שירים מכל הסגנונות ומכל הסוגים - משירים הומוריסטיים ועד שירים מורכבים, שנגעו ברבדים הכי עמוקים בנפש האדם. הוא נחשב גם לפורץ דרך: הוא היה אחד היוצרים הראשונים שביטאו את עצמם בגוף ראשון, דבר שנגד את הלך הרוח של אותה התקופה, בה הזרקור היה על החברה עצמה ולא על האדם כפרט.
בשנת 1998 זכה מנור בפרס ישראל, והועידה שהעניקה לו את האות הצליחה, טוב מכולם, להדגיש את הייחודיות והגאונות הזו שנקראת אהוד מנור בנוף הישראלי ובכלל: "אהוד מנור מעולם לא רצה להיות "שליח ציבור". בשירתו אין בדרך כלל מקום לנוסח "אנחנו". לפי תפיסתו, אין פזמונאי יכול לדבר אלא בשם עצמו. ואכן, הוא הביא לזמר העברי את קולו הפרטי, קול אינטימי, חושפני ורגיש, אך באורח פלא הפכה שירת היחיד שלו לשירת רבים".
ונסיים עם השיר האחרון שהספיק מנור לכתוב לפני לכתו, הנקרא: "קירבת אלוהים", שיר שמקבל משמעות מצמררת לאחר מותו, ונדמה כאילו נפרד מאיתנו: 'אני רואה אתכם/בבית, ברחוב/ שומע את קולכם/ ממשיך אותי לכאוב/ ואני, קירבת אלוהים לי טוב' :
עוד בבילויים:
- ליאור דיין מצא את החומוס האשכנזי הראשון
- שחור או לבן: "סרט אמריקאי אבל עשוי היטב"
- איזה אלבום תמיד תמצאו באוטו של עדי שילון
"הבילויים" עם אסף אטדגי ועינת ארליך, א'-ד', 12:00 עד 16:00, ערוץ 24
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן