גם שולחן השופטים, לצידו של צביקה, מורכב מבני משפחות מוזיקליות - מאיה ושמעון בוסקילה, האחים ניר ורביב בן מנחם ("הפרויקט של רביבו") ושרי ואדר גולד. יחד, הם יבחנו את המשפחות על הכשרון שלהם, אך גם על המשפחתיות. בשלב הראשון המשפחות יגיעו לחדר האודישנים לפגוש את השופטים, ואם יעברו את השלב הזה, יעלו להופיע על במה, מול קהל, כשבשלב השלישי המשפחות כבר יופיעו אחת מול השנייה ב"דו קרב".
מה זה אומר "ביחד", ומה בעצם מצפה לנו החל משבת הקרובה? צביקה מרחיב: "יש דינמיקות משפחתיות מאוד מעניינות - נפגוש ילדים שהכריחו את אמא שלהם לשיר איתם, משפחות שהילדים יודעים בע"פ ושרים את השירים היפים של א"י, בני דודים שגרים רחוק אחד מהשני אבל נפגשים כדי לעשות מוזיקה, וככה נוצר פה משהו ביחד שהוא מאוד יפה ומרגש".
איך נולד הרעיון לתכנית הזו?
"לפני שנים, כשעוד "כוכב נולד" הייתה באוויר, היה לנו רעיון לעשות פורמט של משפחות מוזיקליות. זה הגיע מהמחשבה על המשפחה הפרטית שלי - בבית אני חוטא בשירה ובמוזיקה, ולבן שלי, סער, יש להקה בשם "שטח פרטי" בה הוא מנגן ושר. בן נוסף שלי, איתי, מנגן בתופים בכל רגע פנוי, וגם בתי הגדולה שרה בעבר. יצא שהרבה פעמים מצאנו את עצמנו בג'אמים ספונטניים בבית, והמשפחתיות המוזיקלית הזו נראתה לי משהו מאוד כיפי ולא מחייב, וכשפנו אלינו מערוץ המוזיקה להפיק את התכנית הזו – זה התאים כמו כפפה ליד".
יש לך ניסיון של עשרות שנים מול אנשים שעושים אודישנים, היום כבר קשה יותר לרגש אותך?
"ממש לא. זה כמו שתגיד לי: 'וואלה אתה רואה כדורגל כבר 30 שנה, אז איך אתה עדיין שמח שהפועל באר שבע מנצחת?' - אין קשר. יש לי חיבור מאוד חזק לתכנית הזו, המשפחות המוזיקליות שהגיעו באמת עניינו אותי. בכלל, השימוש במשפט "בואו תרגשו אותי", לא אהוב עליי. אני בא לחוות, אני מכיר אנשים, הם מעניינים אותי מעצם ההיכרות איתם, עוד לפני שהם שרים, וכשזה מרגש זה פשוט מרגש".
אתה והבן שלך מופיעים יחד גם באופן מקצועי?
"הופעתי בעבר עם הלהקה שלו במשדר "לתת" ושרנו את "מכה אפורה". הם הסכימו לארח אותי בלהקה, אבל זה היה חד פעמי והיום אין סיכוי שהם ייתנו לי להתארח. אני מגיע להופעות שלהם וצורח כמו מעריץ נלהב. כשבקהל צועקים 'סער, תעשה לי ילד', אני צועק חזרה "סער תוציא את הכלב". בכל זאת, הוא צריך לעשות את מטלות הבית".
ומה איתך? גם אתה גדלת בבית מוזיקלי?
"גדלתי בבית מזרח אירופאי - בית רומני קלאסי עם שירים ואוכל טוב - כל הזמן הייתה מוזיקה שהתנגנה בבית, אבא שלי היה כותב ומלחין שירים Uאמא שלי הייתה יותר מחוברת לצד הקלאסי. אני למדתי פסנתר מגיל צעיר, ויחד עם זאת בשכונה שבה גדלתי (שכונה ד' בב"ש) הכרתי את כל הלהיטים במוזיקה הים תיכונית – והחיבור הזה ביניהם היה מדהים".
מה הזיכרון המשפחתי המוזיקלי שלך?
"אני זוכר בעיקר את סדר פסח המשפחתי, עם המשפחה המורחבת, כשהיינו ממש ילדים ושרנו את 'חד גדיא' ו'אחד מי יודע'. עוד אני זוכר שכשהייתי ילד היינו עושים בשכונה מעין 'פסטיבל הזמר' - הייתה מין רחבה כזאת, חצר של השכונה, ובכל פעם היה עולה אחד החברים ל'במה' וכל השאר היו יושבים מסביב. ממש עשינו תחרות שירים בגיל 4-5! שם בעצם התחיל הפורמט. בדרך כלל אני הייתי מנחה, אבל גם הייתי שר מדי פעם. הלהיט שלי היה 'כבר אחרי חצות" של אילנית'".
"מופע הסטנדאפ הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי"
"זאת ההחלטה הכי מגניבה שעשיתי בשנים האחרונות ואנחנו חוגגים עכשיו 150 הופעות. אני עובר תהליך כיפי, זה מופע מאוד פתוח שלי, אני ממשנפתח מהלב, מהחיים האישיים. אני עובר כל פעם תהליך עם קהל אחר, עם אנרגיות חדשות, תהליך עם עצמי - אני מדבר את החיים שלי על הבמה, שר את האהבות שלי, הלבטים שלי ומציע זווית ראייה קצת שונה על החיים, המוות ומשפחתיות".
מה התגובות שקיבלת על המופע?
"יש הרבה תגובות, מאוד מרגשות, אנשים אמרו לי 'תודה, גם הצחקת אותנו וגם גרמת לנו לחשוב על דברים'. יש הרבה אנשים שירדו במשקל בהשפעת המופע, כאלו שנכנסו פתאום לאורח חיים ספורטיבי בגלל שאני מספר על הדיאטה שלי, ויש אנשים שסיפרו שאחרי ההופעה דווקא הלכו ופתחו שולחן מכל טוב".
ומה אתה עושה אחרי המופע?
"אחרי הופעה אני תמיד נוסע הביתה ושותה מים מינרליים. היום אני שומר על הבריאות - זה מאבק לכל החיים".
"משפחה בהופעה", שבת (6.12), 19:00, ערוץ 24
* "צביקה הדר חי על הבמה", ההופעות קרובות: 11.12 – תיאטרון היהלום ברמת גן, 12.12 – מוזיאון א"י בתל אביב, 18.12 – היכל התרבות בראשון לציון, 26.12 – תיאטרון הצפון בקריית חיים.