אהובה עוזרי: "בלי המוזיקה אני מעדיפה למות"

"אני מופיעה המון, מבוקשת מאוד, למרות שקשה לי בגלל המחלה אני עושה חפלות"

אהובה עוזרי שמה כן היא - אחת האמניות המוערכות והאהובות ביותר במוזיקה הישראלית. מקרה נדיר של קונצנזוס מקיר לקיר. בגילה, במעמדה, עם החיוך הנצחי, הנשמה הגדולה והאופי הנוח - כולם אוהבים את אהובה עוזרי וכולם אוהבים לאהוב אותה. חובבי מוזיקה ים תיכונית, מעריצים שזוכרים לה חסד נעורים מימי המוזיקה המזרחית השורשית והחפלות עם דקלון, צלילי הכרם וצלילי העוד בשכונות "כרם התימנים" ו"התקווה" בתל אביב, ועד לאשכנזים שאימצו את עוזרי כתו תקן ל"מזרחית האיכותית של פעם". שירים שלה כמו "היכן החייל", "עמק הפרחים", "אמי אמי", "צלצולי פעמונים" (ואפילו המנון בית"ר ירושלים) הפכו לקלאסיקות של המוזיקה הישראלית כולה.

"המזל שלי הוא שהרבה אנשים אוהבים אותי", אומרת עוזרי. "אצלי הדגש כל חיי מאז שהתחלתי להופיע, מגיל 11 וכל חיי - תמיד עניין אותי הקהל. לא רדיו, לא טלוויזיה, אוהבת את הקהל. כל חיי הם ליוו אותי וילוו אותי עד הסוף. אני תמיד אומרת לאמנים שהקהל רואה מה שאתה עושה בשבילם. הנה, תראה את אייל גולן, עם כמה שהוא מצליח תמיד הוא נותן לקהל מעצמו.

במוצאי שבת הקרובה תתארח אהובה עוזרי בתוכנית "אייל גולן קורא לך" בערוץ 24 לצד הקולגה משכבר הימים דקלון. עוזרי מצטרפת מהחלק השני של התוכנית לפאנל השופטים ושופטת בעצמה ונותנת טיפים לזמרים שנבחנים על הבמה. בסוף התכנית מצטרף דקלון ומבצע מחרוזת שירים על הבמה. בסוף הביצוע של דקלון, אייל גולן עולה לבמה, עדי לאון מבקש ממנו לשיר את "עמק הפרחים" - גולן שר את הקלאסיקה ודקלון מצטרף לקראת סוף הביצוע.

-אהובה, איך היה לך בתוכנית?
"היה לי נעים מאוד להתארח ולומר את דעותיי. זו כבר פעם שנייה שמזמינים אותי ואני תמיד נענית בחפץ לב. אני מאוד אוהבת את אייל גולן ומעריכה אותו כאמן ואדם. תדע לך, שצריך להפריד את האמן והאדם. ואייל הוא אדם נפלא שאוהב לעשות כבוד. הוא קיבל אותי באהבה, מתרגש ממני, נישק לי את היד, וזה נשאר בלב שלך. אני תמיד באה כשהוא קורא לי, לא אמרתי לו לא. אייל אמר לי שהוא שר משירי בחלק מההופעות שלו ושמחתי לשמוע. חשוב לי מאוד ששרים את השירים שלי, זו ההמשכיות שלי, פשוט מאוד. מצד שני, אני במצבי, עם מה שעברתי, קשה לי לשיר, אבל אני שרה. אני לא חושבת שאני שרה כמו שפעם, בטח שלא, ואם היית מבקר היית פוסל אותי. תדע לך שאני אוהבת מאוד ביקורת, אוהבת לשמוע דעות שונות".

"חשוב לי מאוד ששרים את השירים שלי, זו ההמשכיות שלי"

-איך כתבת את "עמק הפרחים"?
"כל שיר שכתבתי אני זוכרת איך נכתב. אלה הם הילדים שלי. 'עמק הפרחים' נכתב לפני 38 שנה, זה לא צחוק. במקור כתבתי אותו למישהו, לזמר אחר. קיבלתי השראה מעמק שכולו היה מלא בפרחים. אני תמיד לוקחת מהמציאות ובשיר אני מתארת עמק יפהפה שכולו היה זרוע בפרחים, עמדתי שם וממנו קיבלתי את ההשראה. אז כתבתי לידיד ואמרתי שאתן לו את השיר, אבל קרה המקרה והתאהבתי בשיר בעצמי. הוא אמר לי - את זה אני שר. אמרתי לו - תשכח מזה, את זה אני שרה, השיר הזה עושה לי טוב כשאני שרה אותו. היום אוהבים את השיר כל הזמן".

-ראיתי אותך עם "הפרויקט של רביבו" בהאנגר, את ניגנת ורקדו מסביבך.
"היית שם? איזה יופי. 'הפרויקט של רביבו' זה משהו מיוחד. אמנים כמוני צריכים להודות להם. הם מביאים מוזיקה טובה מלפני 30-40 שנה והקהל אוהב. הקהל לא בא לרקוד או לשתות ולהסתלבט, אלא להינות מהמוזיקה. אני מאושרת וטוב לי איתם. מי שעושה דברים למען הקהל - זה כל מה שצריך. לכן 'הפרויקט' זה דבר יפה, מלב אל לב, הם נהדרים ומביאים את השירים בצורה יפה וקלאסית, לא את הטח טח טח. בהופעה עלינו לבמה, ניגנתי בבולבול-טרנג שלי ונהניתי עד הגג".

-הנגינה היא מבחינתך כמו שפעם היתה לך השירה?
"כן , החלפתי. בעקבות מחלה עברתי לפני כמה שנים ניתוח להסרת מיתרי הקול ומאז אני כבר כמעט ולא שרה. כלי הנגינה זה המיתרים שלי. אז אני שרה בהופעות שניים-שלושה שירים בלי קול. אני שרה בשביל חולי הסרטן ונותנת להם הרבה כוח. חוץ מהנגינה, שזה בדם שלי. אם לא הייתי מנגנת היה עדיף לי למות, לגמור את החיים, לא היה מעניין אותי. אם לוקחים לך מה שאתה הכי אוהב - מה יש לך עוד? אני לא נערה והמוזיקה זה החיים שלי. אני רואה את עצמי לא כזמרת כל חיי, אלא כמי ששרה לקהל ואני יחד איתם".

"ניצן זעירא מפיק לי 'עבודה עברית' עם אהוד בנאי, חוה אלברשטיין וברי סחרוף"

"אני מאושרת שנולדתי לפני 64 שנה ולא עכשיו". אהובה עוזרי

-את מרוצה מההישגים שלך בקריירה?
"אני מאושרת שנולדתי לפני 64 שנה ולא עכשיו. החיים של אז, זה לא החיים של היום. אז אהבנו מוזיקה באמת, נתנו את הנשמה, כסף לא עניין אותנו, רצינו לתת מוזיקה לקהל, וזה עדיין מושרש אצלי. הופעתי אז עם דקלון, שהוא גיסי, הייתי עם להקת 'השובלים' מגיל 13. היינו עושים חפלות לאנשים שהחזירו אהבה. היית הולך הביתה בהנאה. מרוב הנאה אתה לא רוצה כסף. וכשאתה לא רוצה - הכסף בא אליך יותר ואתה נהנה ממנו. מי שרוצה הרבה כסף בסוף רואה קצת".

-את מופיעה בימים אלה?
"אני מופיעה המון, מבוקשת מאוד, למרות שקשה לי בגלל המחלה - אני עושה חפלות. האמת שאני עושה את זה בשביל הנוסטלגיה. אנחנו עכשיו עובדים על מופע ואני מוציאה תקליט חדש שבו אמנים אחרים שרים משיריי החדשים - חוה אלברשטיין, אהוד בנאי, ברי סחרוף, גליקריה, ממש כמו 'עבודה עברית' והמפיק הוא ניצן זעירא הנהדר, שהפיק את צלצולי פעמונים'. כבר גמרנו להקליט ובעוד שבועיים יוצא סינגל, או של אהוד בנאי או חוה אלברשטיין. זו בעיה קשה לבחור, אבל אני לא מתערבת, לא רוצה לפגוע. את ההפקה המוזיקלית עושה שאול בסר, הבן של ליאורה רבלין, שהוא מעין גאון אולפן בעיני".

"בניתוח לסרטן הדוקטור אמרה שחבל על הכסף, אי אפשר להציל את המיתרים"

-הזכרת מקודם כסף, את חיה בכבוד, יש לך כל מה שאת צריכה?
"אמא שלי אמרה לי - אם את לא חייבת למכולת סימן שיש לך כסף. אז אני לא חייבת למכולת ואני משלמת ב'קאש', כל דבר ב'קאש'. אני אישה צנועה, לא אוהבת וואו וואו. אם הרווחתי עשר או מאה בשבילי זה אותו דבר".

"אני אספר לך סיפור - פעם הופעתי למגבית באמריקה, עם המליונרים הכי גדולים, במאליבו, הם אוהבים את 'היכן החייל'. והמיליונר הכי גדול קרא לי לחדר וי. איי. פי שלו, ואמר לי - את רואה את המלון? רואה את כל החדרים? יעני הוציא לי את העיניים. הוא אמר לי - 'קחי מאה אלף דולר, תגמרי את זה רק באוכל'. עכשיו תגיד לי, אוכל לפה אתה יכול במאה אלף דולר לגמור? לא. אז לא לקחתי את הכסף. בניתוח לסרטן אמרתי לדוקטור כמה צריך לשלם כדי להציל את המיתרים. היא אמרה לי 'אהובה, שימי במעטפה ותשלחי הביתה, כי אם היתה תרופה זה לא היה הולך ככה. אין תרופה. אז אני לא רוצה כסף, לא מעניין אותי. לפעמים אני באה להופיע בהתנדבות וכשזה בתשלום אני לא לוקחת יקר, אני עושה מוזיקה להנאה הפרטית. אז במקום מאה אלף הכנסתי עשר אלף. ממילא זה שוכב בבנק ולא בבית".

-את אישה בודדה?
"הייתי מאחלת לך את האנשים שמסביבי. יש בחיי הפרטיים חברים של 30-40 שנה, אנחנו אוהבים להיות ביחד לא לבד. אני גרה בבית שלי ואנשים באים שומרים עלי כמו ילדה בגיל 5, לא רוצים לצאת מהבית שלי. המוזיקה זה עבודה, חלק מחיי, אבל לא נכנסת לי לחיים, לבד זה לבד, זה גורלי".