לפני כמה חודשים הבחין תושב רמת גן בהתקהלות קטנה בשיפודייה על גבול בני ברק. חבורה של גברים הקיפה את מי שנראה מוכר, ככל הנראה מאובטח, ולא בלתי מכובד. הרמת-גני נעצר מתוך סקרנות, התקרב קצת, ומיד התרחק מחדש כשאחד הגברים עשה לעברו מחווה מרומזת אבל מאוד ברורה: תתקדם.
האיש החשוב מאוד היה עמיר מולנר, מי שהמשטרה מגדירה כראש ארגון פשע. באותו יום הוא ישב במסעדה השכונתית עם כובע מצחייה שמתחתיו נראתה בבירור כיפה שחורה. מתחת לחולצתו בצבצה ציצית. "הוא נראה נינוח ונהנה מהאווירה והאוכל", מסכם עובר האורח את התצפית.
בשנתיים וחצי האחרונות עבר מולנר תהליך של התחזקות, אפילו חזרה בתשובה אנשים שמכירים את שגרת חייו מספרים שהוא מקפיד להניח תפילין, מקיים מצוות ופוקד את בית הכנסת "לדרמן" בבני ברק שבו מתפלל גדול הדור, הרב חיים קנייבסקי. "הוא עשה ברית מילה לבנו בבית הכנסת והרב שימש סנדק", מספר אדם המקורב לחצר הרב. "מולנר קיבל מהרב ברכות להצלחה. אני לא חושב שהוא ממש מכיר אישית את הרב, אבל הוא מעריך אותו".
למה שהרב יהיה סנדק של משפחה שהוא לא מכיר?
"הוא משמש סנדק בהמון אירועי ברית מילה".
מוישה וייסברג, כתב האתר החרדי "בחדרי חרדים", מספר שמולנר הגיע לבית הרב כדי לקבל ברכה. "הרב לא מתעסק בעולם הפשע. מולנר מבין את העוצמה הרוחנית שלו, לכן הוא בא".
הרב ידע את מי הוא מברך?
"הרב קנייבסקי לא שואל אנשים שבאים אליו מה הם עושים בחיים. הוא מכבד כל אחד ונותן ברכה וקמע".
אבל התעלומה הגדולה אינה מה ידע או לא ידע גדול הדור. מה שבאמת דורש הסבר הוא העובדה שבעוד כל המנהיגים האחרים של העולם התחתון בישראל יושבים בכלא או כבר בין המתים - עמיר מולנר עדיין חופשי לרדת על שיפוד בגבול רמת גן-בני ברק.
לא העבריין הקלאסי
המשטרה מתעניינת במולנר מאז שנות התשעים. ממידע שהגיע לידינו עולה שהוא עדיין יעד מודיעיני של להב 433 ושל היחידה המרכזית של משטרת מחוז תל אביב. מה הסוד שלו? למה הוא לא נופל כמו שנפלו מתחריו וחבריו?
"מולנר ראה איך כל ראשי הארגונים והחיילים הבכירים שלהם נעצרים בתיקי רצח, הלבנת הון וסחר בסמים - עבירות מלפני 20 שנה - והם עדיין צפויים לשבת שנים בכלא. הוא פשוט הוריד פרופיל", מסביר פרקליט בכיר שמכיר מקרוב את דפוסי הפעולה. "מולנר הוא אדם פיקח שקרא היטב את מפת הפשיעה והבין שכדאי לו לא לפעול בישראל. ההערכה היא שעבריינים כמוהו וכמו האחים אלי ויוסי מוסלי מעדיפים לנהל את העסקים שלהם בחו"ל כדי לא להיתפס". מה שהוא לא עושה, זה עובד: האיש לא ישב עד היום בכלא אפילו חמש שנים במצטבר.
ניצב משנה בדימוס ד"ר פיני יחזקאלי, קרימינולוג ובעל האתר "ייצור דעת", טוען שהמשטרה ממש חוששת מפני מולנר. "צריך להצדיע לו, הוא מלך. אני אומר את זה ברצינות. כל הכבוד לו שהוא הביס את המערכת ופיצח אותה כמו שאף עבריין בכיר לא עשה לפניו".
מה זאת אומרת "פיצח"?
"הוא עשה למשטרה בית ספר וגרם לה לחשוב כמה פעמים לפני שהיא עוצרת אותו. כדי שיפלילו אותו הוא צריך לעשות טעות קריטית, מה שלא מאפיין אותו לאורך כל הקריירה שלו כעבריין. אני חושב שזו משימה כמעט בלתי אפשרית".
האמת היא שמולנר בן ה-45 מעולם לא התאים לפרופיל – או לפחות לקלישאה – של ראש ארגון פשע. "הוא לא העבריין הקלאסי", אומר קצין מודיעין במשטרה. "יש לו מראה אשכנזי, עיניים כחולות, הוא מדבר בנועם, אנשים נשבים מהר מאוד בקסמו. הוא לא אחד שירים את הקול או יהיה פתאום אלים ברחוב".
במשפט אחד, מה ההבדל בינו לבין כל אלה שיושבים היום בכלא?
"הוא פועל מהראש ולא מהבטן. זה לגמרי ההפך מעבריינים כמו יעקב אלפרון או איציק אברג'יל".
אחד שיודע מה זה להיות חבר
מולנר גדל בשדרות ירושלים ברמת גן, לא רחוק מהמסעדה שבה תפס אותו הרמת-גני. הוא בנם הבכור של קצין משטרה בדימוס, עולה מהונגריה, ואמא שעבדה כמזכירה בבית ספר יסודי. חברי ילדות שלו סיפרו בעבר על תלמיד ידען, אמיץ וסקרן ("הוא היה אלוף השכונה בסקייטבורד") שתמיד מתח את הגבולות.
הוא היה בן עשרה כשהתחבר לחבר'ה מרמת עמידר, באותם ימים שכונת פשע ומצוקה, שם נולדה "כנופיית רמת עמידר" שכיכבה בדפים הלא נכונים של העיתונים. ב-1988, לאחר שהחל להתראות עם חבריה, מולנר נעצר לראשונה בחייו כשהיה מעורב בקטטה; הוא נקנס ב-75 שקלים. שבועות אחדים לאחר מכן נעצר שוב, הפעם בחשד להחזקת כלי פריצה וגניבה. הוא נשפט לשלושה חודשי מאסר על תנאי.
"עמיר העריץ את יוסי הררי שהיה אז מלך השכונה ושלט בשוק הכבלים הפיראטיים באזור. הוא ראה בו ממש מודל לחיקוי", מספר ד', עבריין לשעבר.
לא יכול להיות קל לבן של שוטר, ועוד שוטר אשכנזי, להתחבר ליוסי הררי.
"הייחוס המשפחתי והעובדה שהוא לא נולד בשכונה גרמו למצב שהוא כל הזמן היה צריך להוכיח את עצמו כדי להיות חלק מהחבורה. כבר אז הוא היה אגוז קשה לפיצוח בחדר החקירות - שתק, תסכל את החוקרים. זה עזר לו להתקרב ליוסי, שאהב את הסגנון שלו. פאסון של אחד שלא מזמר, שמכיר את הקודים ויודע מה זה להיות חבר בכל מחיר".
לצבא גויס כטבח לאחר שעברו הפלילי חסם בפניו את מרבית השיבוצים, אבל מולנר התעקש לשרת ביחידה קרבית וכעבור כחצי שנה שובץ כלוחם בגדוד 12 בגולני. "הוא היה מאגיסט מקצועי, חייל שאין לו פחד. הוא היה חבר טוב ולוחם טוב שאף פעם לא מצמץ", סיפר חברו לפלוגה, אילן גבריאל, בראיון לערוץ 10. "והיה לו כושר גופני מדהים, הוא היה מסוגל לרוץ בלי הפסקה. בטירונות הוא שבר את כל השיאים של גולני".
בפברואר 1993 היו לוחמי הפלוגה של מולנר בסיור שגרתי בשטחים כשפלסטינים יידו לעברם אבנים. החיילים ובהם מולנר ירו לעברם. נער בן 16 נהרג מהירי ושניים אחרים נפצעו. מפקד האוגדה דאז, בוגי יעלון, תחקר את האירוע ושיבח את החיילים על התנהלותם.
מולנר שוחרר מהשירות הצבאי בדרגת סמל. למפקדיו, ששיבחו אותו על שירותו, לא היה מושג מה הוא עשוי לעשות באזרחות עם הידע שצבר בשימוש בחומרי נפץ.
אם הוא לא היה עבריין, הוא היה מנכ"ל בהייטק
כשחבריו לפלוגה טסו לטיול אחרי הצבא, מולנר חזר לחברים מרמת עמידר והפך את הפשע לקריירה. הוא עסק בניהול בתי קזינו לא חוקיים, סחר בחשיש, גבה חובות והחל לשתף פעולה עם מי שהיו אז עבריינים מוכרים, אמיר זכריה ובן כהן. עבריינים אחרים, כמו בני המשפחות אלפרון ואברג'יל, פעלו באותם ימים באלימות מופגנת ברחובות כדי לגבות חובות או כדי להשתלט על טריטוריות. מולנר מצדו פעל מתחת לרדאר, סגר עניינים בארבע עיניים.
אבל היו גם חיכוכים. בפעם הראשונה נאסר מולנר ב-1995; הוא ישב שנה וחצי על מעורבות בניסיון סחיטת כספים ותקיפה של מהמר כבד בקזינו שלו. מולנר הכחיש את החשדות ונשלח לכלא בהסדר טיעון.
בדיוק כשריצה את עונש המאסר הראשון שלו פרצה מלחמה על השליטה בתחום ההימורים הלא חוקיים בין אמיר זכריה, חברו מרמת עמידר, לראש כנופיית פרדס כץ איציק "חישי" חדיף. זכריה חוסל בביתו, מה שהוביל למרחץ דמים: עשרה בני אדם נהרגו וכ-20 נפצעו בשורה של פיצוצי מטענים. אחד המטענים, שהוטמן במשענת ראש של מושב הנהג במכונית פרטית, חיסל את הרב שמעון חדיף, אחיו של חישי. מולנר כבר היה אדם חופשי כשחדיף חוסל; המשטרה עצרה אותו כחשוד, אבל מעולם לא הצליחה להפליל אותו והוא ושוחרר מחוסר ראיות. רוב החיסולים מאותה מלחמת עולם תחתון לא פוענחו עד היום.
"מולנר היה באותם ימים יעד חם של משטרת ישראל. יאחב"ל וימ"ר תל אביב ישבו עליו", מספר קצין לשעבר במשטרה, "אבל הוא תמיד יצא נקי. כל מי שעצרנו שתק בחקירה ולא הפליל אותו".
בתחילת העשור שעבר התגלע סכסוך כספי בין מולנר לבין יוסי הררי, שעבר להתגורר בדרום אפריקה ועסק בסחר ביהלומים. במקום להניח לדברים להידרדר לכדי מלחמה נוספת, השניים פתרו את העניין בהליך של סולחה. על פי החשד, מולנר קיבל אז מיליוני דולרים ממי שהיה המנטור שלו.
בדרום אפריקה עסקו מולנר, הררי ושותפים נוספים בעסקי נדל"ן ובגביית דמי חסות. דווקא אז הצליחה משטרת ישראל לגייס עד מדינה, ניסים ימין, שעמד להפליל את הררי ואת מולנר במעורבות בחיסול הרב חדיף וברצח של אבי ביטן, שהיה על פי החשד חייל של חישי חדיף. במשטרה היו משוכנעים שזה יספיק כדי לשלוח את שניהם למאסרי עולם – עד שאלמוני ניסה לחסל את עד המדינה ימין, שנפצע קשה. ב-2004 הושלמה המשימה כשרוצח שכיר טיפס בסולם אל דירתו של ימין וירה בו למוות דרך התריסים.
זמן קצר לאחר הרצח הוצא נגד מולנר צו מאסר ובמשטרה הגדירו אותו לראשונה כעבריין בכיר. אלא שהוא כבר עבר להתגורר בקנקון, מקסיקו, שהייתה עיר מקלט לעבריינים ישראלים נמלטים. הוא התחתן שם עם צעירה ישראלית מבית דתי ונהפך מהר מאוד למנהיג פשיעה מקומי.
"עמיר צבר יותר כוח בקנקון מאשר בדרום אפריקה", מספר ישראלי שהכיר אותו באותה תקופה. "הוא היה בחברות קרובה מאוד עם השוטר לשעבר צחי בן אור (שחוסל מאוחר יותר). הוא היה עושה כסף מכלום והתרשמתי שהוא חכם מאוד. תבין, רוב החיסולים שהיו בארץ זה כשעמיר היה בחו"ל, אז אי אפשר היה לקשור אותו לדברים האלה בין אם הוא היה מעורב או לא. אם הוא לא היה עבריין, הוא היה יכול להיות מנכ"ל של חברת הייטק".
ליעקב אלפרון היו מספיק אויבים
הררי ומולנר ידעו שאם ינחתו בישראל, הם ייעצרו מיד. אלא שחיסולו של ימין סלל את דרכם בחזרה לארץ והסולחה ביניהם סילקה את משקעי העבר. כל מה שנותר למולנר לעשות היה לשבת עם בני משפחת חדיף ולנקות את השולחן. "תראה כמה מולנר חכם. כדי לא ליצור לו אויבים הוא עורך סולחות, סוגר פינות, מראה שפניו לשלום", אומר ד"ר יחזקאלי.
כשחזר ארצה התברר שעסקיו של מולנר התרחבו גם לאפיקים לגיטימיים. מצד אחד הוא הלווה בריבית קצוצה, ניהל בתי קזינו במזרח אירופה עם האחים מוסלי ושימש בורר; מצד שני עסק בקווי חלוקת ירקות בשוק הסיטונאי בתל אביב וסחר בנדל"ן במזרח אירופה. בשנת 2006 קיבל תזכורת לסיכונים המקצועיים של התחום הפלילי דווקא כשניסה לערוך סולחה נוספת, הפעם עם יעקב אלפרון.
"מולנר היה כוח עולה בזמן שאלפרון נשאר עבריין רחוב שפועל בקודים של פעם", מסביר קצין לשעבר במשטרה שטיפל במשפחות הפשע, "ואלפרון חשש מאוד מהכוח העולה הזה של מולנר". השניים נפגשו במלון דניאל בהרצליה, אבל הפגישה התפוצצה זמן קצר לאחר שהחלה. חילופי דברים קשים הובילו את מולנר לאבד את שלוותו ולהכות את אלפרון; בנו דרור, שהיה מחוץ למלון, רץ פנימה עם סכין יפני, חתך את פניו של מולנר והשאיר לו צלקת. יעקב ודרור אלפרון נמלטו מהמקום. מולנר הובהל לבית החולים. אנשים שמכירים אותו מספרים שזאת הייתה מבחינתו השפלה בלתי נסלחת.
שנתיים לאחר מכן - בנובמבר 2008, כשמולנר שהה בארה"ב - מכוניתו של יעקב אלפרון התפוצצה ממטען שהוסלק בתוכה. הוא היה בדרכו הביתה מבית המשפט, שבו נכח בדיון בתיק פלילי של בנו דרור. הרצח לא פוענח עד היום. האם זו הייתה נקמתו של מולנר או מי מטעמו, או שאלפרון היה מסוכסך עם עבריינים נוספים שחיסלו אותו? "נכון שמולנר מבין במטענים ואולי רצה לנקום באלפרון על החתך, אבל ליעקב אלפרון היו מספיק אויבים שחיכו לו בפינה", אומר גורם במשטרה. "באופן טבעי היו דיבורים שמולנר אחראי לחיסול, אבל לא היו לנו שום ראיות. אנחנו ממשיכים לחקור את התיק".
מולנר עצמו נשבע בפני משפחת אלפרון שהוא לא אחראי לחיסול ושאין לו קשר ישיר או עקיף למעשה. שלוש שנים לאחר מכן הוא יערוך סולחה עם האח ניסים אלפרון.
הוא רציני לגמרי עם החזרה בתשובה
בשנים האחרונות, כשראשי ארגוני הפשע בישראל גיששו את דרכם לצמרת בחיסולים הדדיים, מולנר צבר כוח – ולא פחות חשוב, ידע. הוא בלע ספרים על מערכת המשפט, קרא פסקי דין ואת סדר הדין הפלילי. אלא שכל החומר הנלמד לא עזר לו לקראת סוף 2008, כשנעצר לאחר שתועד במצלמת אבטחה כשהוא שולף אקדח מתוך סליק ברמת גן. הוא נדון ל-32 חודשי מאסר בפועל, העונש החמור ביותר שנגזר עליו.
לצד ההצלחה הזאת של המשטרה, מולנר יצא נקי מתיקים שהיו עשויים להסתיים במאסר ממושך בהרבה - ביניהם "פרשת כוכב הצפון" שבה הוברחו מפנמה לישראל 108 ק"ג קוקאין (מולנר שוחרר לאחר שבוע במעצר) ותיק הסחיטה של אסף אטדגי, אמרגנה של הזמרת מרגלית צנעני (ניסיון לקשור את המעשה לחיילים של מולנר נגמר בשום דבר).
קשה לדעת כמה כסף הוא צבר עם השנים, אבל הערכות שמרניות מדברות על עשרות מיליוני שקלים. זה מסביר למה בשנים האחרונות לקחו את מולנר כפרויקט אישי ביחידה הארצית לאכיפה כלכלית, יאל"כ, אחת משש הזרועות של להב 433.
לפני כשלוש שנים הוא נעצר כשחזר ארצה מקפריסין בגין חשד להלבנת הון והחזקת אמצעי לחימה. לדיון הגיע ללא ייצוג משפטי. "אני לא מאמין בהליך המשפטי ולכן לא רואה טעם להיות בו צד", טען. מעצרו הוארך בשבוע לפני ששוחרר בלי שהוגש נגדו כתב אישום.
"השם של מולנר מספיק חזק כדי שהוא לא יצטרך ללכלך את הידיים", אומר בוקי נאה, לשעבר כתב הפלילים של ידיעות אחרונות. "לדוגמה, לפני כמה שנים עצרו אותו בטענה שהוא גבה פרוטקשן וסחט בעל עסק בשוק הסיטונאי. בעל העסק עצמו הכחיש וטען שמולנר סייע לו לכסות את החובות, לכן הוא מעסיק אותו בתלוש משכורת. מולנר שוחרר כי לא הוכח שהוא סחט מישהו. אז הנה, עכשיו הוא תלמיד ישיבה, חי טוב, בלי שהוכיחו שום דבר משמעותי נגדו".
האם הוא באמת תלמיד ישיבה? במדינה שעייפה מעבריינים שמצמיחים כיפות יש מאין, נראה שמולנר הוא הדבר האמיתי. מקורבים לו אומרים שפעמיים-שלוש בשבוע הוא מגיע לישיבה בבני ברק ולומד במשך שעות עם חברים קרובים, חוזרים בתשובה. "שמעתי שאחד מהם הגדיר אותו כבן תורה", מספר אדם שמכיר את החבורה. "הוא רציני לגמרי עם החזרה בתשובה. זה לא פוזה כמו אצל עבריינים אחרים. הוא הולך עם זה עד הסוף".
במעריב פורסם לפני כשנתיים שמולנר החל לבקש מחבריו לפנות אליו בשם אברהם מילר לאחר שרבנים יעצו לו לשנות את שמו. הדברים אושרו מאוחר יותר באתר "חדרי חרדים" ונראה שגם זה חלק מתהליך ההתחזקות שלו.
מהלימודים בישיבה חוזר מולנר הביתה לאשתו השנייה, עו"ד לבנת ועקנין-מילר, ולארבעת הילדים – הבכור מנישואיו הראשונים ושלושת ילדיהם המשותפים. אלא שמבחינת המשטרה יש לו עדיין גם משפחה אחרת.
אם החוקרים יהיו סבלניים, גם יומו יגיע
בשנתיים האחרונות החליט מולנר לנהל מאבק על מה שהוא מגדיר כמעצרי שווא. באחד המקרים תבע את משטרת ישראל כי נמנע ממנו ללכת לשירותים במשך כארבע שעות והוא נאלץ להטיל את מימיו בחדר החקירות. "אני סובל מבעיות רפואיות ולא יכולתי להתאפק. היו איתי אנשים שיכולים להעיד שכל מה שאמרתי נכון", אמר בבית המשפט. מצלמות האבטחה הוכיחו שצדק.
מולנר נחשד אז בעבירות של הכשלת שוטר ובהתפרעות במקום ציבורי, אבל לדבריו, כשהשוטרים דפקו על דלת ביתו הם לא הזדהו והוא חשש שמישהו מנסה לפגוע בו או במשפחתו. כדי לתמוך בטענה זו חשף כי זמן קצר לפני המעצר התריעה בפניו המשטרה עצמה שיריביו מתכוונים לחסל אותו. באפריל 2017 הוא זוכה מהעבירות שיוחסו לו לאחר שייצג את עצמו בהליך המשפטי וגרם לא פעם למבוכה בקרב עדים מטעם המשטרה. הוא לא הסתפק בזיכוי אלא גם תבע את המשטרה וקיבל פיצוי של 10,000 שקל.
לפני כשמונה חודשים הגיש תביעה אזרחית נוספת נגד המשטרה, הפעם בטענה שמכונית יוקרתית ששכר הוחרמה והושארה במשך שלושה חודשים בחניון המשטרתי ללא שום סיבה. הוא תבע פיצוי של 35 אלף שקלים. התיק עדיין פתוח, ומאז דומה שיש שקט בגזרה; מולנר לא תבע שוב והמשטרה נמנעת מחיכוכים איתו, מעדיפה לחכות עד שיעשה טעות או שיצוץ עד מדינה שיפיל אותו. אבל נכון לעכשיו הוא עדיין העבריין הישראלי הבכיר ביותר שמסתובב חופשי.
"שלום דומרני קיבל שש וחצי שנים, האחים ניבי וחגי זגורי בכלא, אסי אבוטבול שפוט ל-18 שנה, מיכאל מור עצור וגם איציק אברג'יל והחייליים הבכירים שלו. שמעון עקא נשפט לשבע שנות מאסר בפועל, זאב רוזנשטיין מזמן בכלא, משפחת אלפרון מחוץ למשחק. מי נשאר? מולנר", אומר ד"ר יחזקאלי. "להערכתי המשטרה לא תעז לעצור אותו אלא אם יהיו לה ראיות ברזל. הוא הביס אותם פעמיים כשהוא גם זוכה וגם קיבל פיצוי, והם לא יעזו לחטוף ממנו עוד נוקאאוט. הוא נשאר חופשי פשוט כי הוא הכי חכם, יש לו מוח יצירתי שאין לאף עבריין בארץ. מה שכן, השגרה והתחושה שהוא בטוח - זה עלול להיות בעוכריו".
זאת בדיוק הנקודה שמנסה להבהיר סנ"צ בדימוס נמרוד דניאל, מי שהיה ראש מפלג בטחוני ופשיעה מאורגנת ביחב"ל בלהב 433, כיום בודק פוליגרף. "ראינו מה קרה בתיק 512, איך עדי מדינה הפלילו עבריינים שהיו מעורבים ברצח ועבירות נוספות לפני 20 שנה. המשטרה עובדת מסביב לשעון ואוספת כל הזמן ראיות נגד מי שמסומן כשייך לארגון פשיעה", אומר דניאל. "מילת המפתח היא סבלנות. יש היום יותר כוח אדם ואמצעים טכנולוגיים לאיסוף ראיות כנגד כל עבריין. אם המשטרה תעבוד בשקט, בלי הרבה רעש וצילצולים, ואם החוקרים יהיו מספיק סבלניים - ניתן למצות את הדין עם כל מי משתייך לארגון כזה או אחר".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "אין בכוונת משטרת ישראל להתייחס לפעילותה הייעודית כנגד ארגוני פשע ובוודאי שלא להתייחס לזהותם של נושאי עניין כאלה או אחרים. המשטרה תמשיך לפעול בנחישות ובכל הכלים העומדים לרשותה כנגד תופעות הפשיעה החמורה והמאורגנת".