תשעים אלף איש באקסטזה. החלום הרטוב של כמעט כל גבר ישראלי - לצפות במהפך במשחק מונדיאל - עומד להתגשם אבל ירון (כל שמות הגברים בכתבה בדויים) סובל. הוא אדיש ומותש. אלפי זוגות ידיים נזרקות באוויר, גם של הילדים שלו, ענן עשן אדום ממלא את היציע ובפעם הראשונה בחייו הוא מבין שיש לו בעיה. "אני מוצא את עצמי עם הילדים באצטדיון אחרי לילה שכל מה שעשיתי בו זה לשבת על האינטרנט ולחפש זונות במוסקבה. אני לא נהנה איתם, אני לא נהנה מהמשחק, אני לא נהנה מהחיפוש. עד רוסיה הבאתי אותם, שמתי על הטיול הזה עשרות אלפי שקלים, אבל אני לא שם. הבנתי איזה דפוק אני".
עם התובנה הזאת הוא חזר לארץ ולא עשה כלום. לא התמודד עם עצמו, לא פנה לטיפול. "זה קרה יותר מאוחר, אחרי שאשתי תפסה אותי. היא ידעה שיש לי קטע עם מין אבל לא ידעה עד כמה. היא חשבה שאני רק רואה פורנו והאמת שגם מהזונות היא העלימה עין אבל ברגע שהיא גילתה שאני בוגד בה עם נשים 'רגילות' נוצר השבר האמיתי. האמת, מעולם לא חשבתי שאני אשב פה היום מולך ואדבר על הדברים האלה. שאני אדע לוותר על הדברים".
המילים צרכן זנות, או זנאי, הן לא הדבר הראשון שקופץ לראש כשפוגשים אותו. בן 34, נשוי עם שלושה ילדים. שום דבר באופן שבו הוא מתלבש, מדבר או נושא את עצמו מרמז על ההתמכרות שלו. הוא נראה יותר כמו אבא מהגן מאשר גבר שתיתקלו בו בדרכו לאחד ממכוני הליווי החשוכים של התחנה המרכזית הישנה, אם יש בכלל דבר כזה. הוא נקי מצריכת זנות כבר שנתיים, מהתמכרות למין - שלושה חודשים. תקופת של צלילות נפשית שמאפשרת לו להסתכל על החיים הכפולים שניהל מאז שהיה בן 15.
"היו פעמים שנסעתי לדרום תל אביב, ראיתי אישה בקריז, שבר כלי. זה לא עצר אותי. הייתי מוציא עשרה שקלים, קחי תעשי לי האפי אנד - וללכת. כואב לי על הנשים שניצלתי"
"אני זוכר את הכל מהפעם הראשונה. את הריח, המדרגות. זה היה יום העצמאות. פתחתי מודעה בעיתון ונסעתי לבית בושת בירושלים. משם התחילו כמה שנים שהייתי צרכן זנות מאוד כבד. בכל פעם שהרגשתי דחוי, הרגשתי קנאה או רגש אחר בעצמה גבוהה, הייתי הולך, משלם, נהנה. זה היה כמו טקס: מרגע ההחלטה, דרך לגנוב לאבא שלי יומיים לפני את ה-200 או 500 שקל ועד המעשה. שלושה ימים שבהם אני ב'היי' ואז בום, נגמר. הייתי מגיע עם הסכום המדויק בכיס ואחרי שזה נגמר צועד ארבעה קילומטר בחום או תופס טרמפים לבית הספר, רק לא לבזבז את הכסף על אוטובוס. זה התחיל מסקרנות, הרבה שנאה עצמית, קנאה באחים שלי, רצון לתשומת לב מהסביבה שלא קיבלתי. לא ידעתי ליצור קשרים נורמליים עם נשים, הנה - גם עם העובדות שלי בקושי דיברתי לאורך השנים, ובמקום להתמודד ברחתי לצריכת מין. התחלתי בשיחות ארוטיות וחוברות פורנו, זה אירוע מתגלגל, אף אחד לא מגיע ישר לזונה".
"היו פעמים שנסעתי לדרום תל אביב, ראיתי אישה בקריז, מגעילה, שבר כלי. זה לא עצר אותי", הוא ממשיך. "מוציא עשרה שקלים, קחי תעשי לי האפי אנד - וללכת. היום זה מזעזע אותי. כואב לי על הנשים שניצלתי, אני מרחם עליהן, אני מרחם עליי שהגעתי למצב הזה. אני זוכר שהתקשרתי לדירה ואמרו לי שיש שם מישהי בהיריון וזה הדליק אותי. היום רק המחשבה על זה גורמת לי לבכות. הייתי בתהום, מרוכז בעצמי. יכולתי להתקשר לדירות סתם לקבל פרטים ולשגע אותן. הן היו בשבילי כמו קלפים של שחקני כדורגל. אפס של האפס של האפס".
כמה כסף הוצאת על זנות לאורך השנים?
"תגדירי כסף. על זונות או כמה ימי עבודה שהתבזבזו? כי זה לא רק ה-200-500 שקל האלה. זה הזמן וההשקעה, זה הציפייה. יכולתי להוציא חמישים שקל או, כשהייתי בקריז, 600 שקל. כסף לא היה אישיו, אנחנו אנשים מיליונרים כשאנחנו משתמשים".
"המין אצלי הוא משהו שנצרך בכל מקום. אפילו ההליכה לסופר היא אתגר"
תקראו להם לקוחות, צרכנים, קליינטים או זנאים זה לא משנה, הם החלק בשרשרת הזנות שלא מדברים עליו מספיק. המופעים שלהם קצרים בהשוואה להשפעה האדירה שלהם: מתקשרים, מגיעים, נכנסים, ואחרי ארבעים דקות לכל היותר נעלמים. החוק להפללת הלקוח שנכנס לתוקף בתחילת החודש היה אמור להפנות אליהם זרקור ולהפוך אותם לעבריינים, אבל נכון לעכשיו השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, עדיין לא חתם על הצו שמכשיר את המשטרה לאכוף אותו. לכשזה יקרה, לאדם שייעצר יהיו שתי אפשרויות: לשלם קנס או לפנות לתכנית חינוכית (המכונה ג'ון סקול) - מעין נהיגה מונעת לזנאים מזדמנים. צרכן זנות שיתפס בפעם הראשונה יקנס ב-2,000 שקל, ועל כל פעם נוסף יידרש לשלם 4,000 שקל. במידה הצורך הפרקליטות גם תשקול הגשת כתבי אישום.
אבל כשם שלזנות יש רצף שנע בין חסרות בית מכורות לסמים, דרך מכונים, דירות דיסקרטיות ושירותי ליווי יוקרתיים, גם לצריכת הזנות יש רצף, ובקצה הרצף הזה נמצאים המכורים, אלו שעבורם הזנות אינה הנאה רגעית, אלא שגרת חיים שיצאה משליטה. עבורם הקימו במשרד הבריאות, בשיתוף עם מרכז הגמילה 'רטורנו', את תוכנית "מצפן". לפניה, גברים שרצו להשתקם יכלו לפנות לגמילה פרטית שעולה 2,500 שקל לחודש, כשבדרך כלל הטיפול נמשך בין שנה וחצי לשנתיים. "אנחנו לא צרכני זנות", מחדד ירון. "אני מכור. המין אצלי הוא משהו שנצרך בכל מקום. אפילו ההליכה לסופר היא אתגר".
"לפעמים הייתי סתם מתקשר לדירות בקצה השני של הארץ לשאול אותן שאלות. המשא ומתן על הסכום היה משמעותי אצלי, מה המחיר ומה מקבלים בתמורה? צריך לוודא שהסכום מצדיק את המוצר"
"מצפן היא תכנית פיילוט שיכולה להכיל עד 39 מטופלים שמגיעים לפה לחצי שנה", אומרת עדי עבאדי שפירא, עובדת סוציאלית קלינית, מנהלת היחידה האמבולטורית ברטורנו. "הגברים מגיעים אלינו דרך מטפלים שממליצים להם או רבנים, הם לא מגיעים בכפייה. אלה גברים נורמטיביים, רגילים, מכל המגוון שאת יכולה לחשוב עליו – נשואים, רווקים, גרושים, הורים. הם מקבלים ליווי של עו"ס, מדריך שהוא בעצמו מכור נקי, מפגשים בקבוצה טיפולית וקבוצה של 12 הצעדים לגמילה מהתמכרויות. הפסקת השימוש הוא החלק הקטן של הטיפול, החלק המרכזי הוא העבודה הפנימית". מיכה, נקי מזנות כבר חמש שנים מוסיף: "המכורים מחפשים את הפתרון. זה סבל מתמשך, אין הנאה אפילו מהמין".
עדי, מה החלק של החוק בתהליך הגמילה?
"אני בעד החוק, החוק חשוב ומגדיר נורמות חברתיות, אבל הוא לא יעצור את המכורים. זה יהיה רק עוד גבול שהם צריכים לחצות. הם לא עצרו הרי כשהם בגדו בנשים, כשהם עשו דברים נגד העולם הערכי שלהם, הדתי שלהם, העולם המוסרי שלהם – אז עכשיו יש גם את זה, אז מה".
"המכור הולך לזנות אם רע לו, הוא הלך לזנות אם טוב לו, זה לא משנה מה קורה איתו", מוסיף גלעד, מכור המשתתף בתכנית. "הכל שאלה של מה המחיר שאתה מוכן לשלם. אבל כשאתה מכור אין באמת מחיר".
ירון: "יש פה אנשים ששמו חצי מיליון או מיליון שקל, אנשים שמכרו דירות".
שי: "המחיר כן היה חשוב לי אז לא הוצאתי הרבה, אבל אני אדם נשוי שנחשב ערכי בקהילה שלי. אם מישהו היה רואה אותי בצד הלא נכון של חוף הצוק הייתי בבעיה גדולה מאוד".
מיכה: "חצי מהאנשים שלא בוגדים לא עושים את זה כי הם כאלה ערכיים, זה פשוט לא שווה להם. אבל אני שנים ישנתי ליד אישתי כבעל נאמן, הסתובבתי בקהילה שלי עם המסיכה הכי גדולה, אז הבעיה שלי זה החוק?".
"קשה להגיד שהיה לי כיף"
את צריכת הזנות שלו התחיל שי (35), נשוי ואב ל-2, בגיל מאוחר יחסית. "הפעם הראשונה שלי הייתה כמה שנים אחרים שהתחתנתי, אבל תמיד היה לי עניין לא בריא עם מין. בגיל צעיר עברתי פגיעה מינית על ידי מדריך בתנועת הנוער ומשם כל ההסתכלות שלי על מין הייתה מעוותת. כל אישה שראיתי הייתה אובייקט ופוטנציאל. הייתי משקיע שעות בחיפוש, נוסע גם בזמן העבודה לחופי נודיסטים בתקווה לראות איזה אישה עירומה. לא שילמתי על זה כסף לכאורה, אבל אי אפשר להגיד שזה לא עלה לי".
בתיכון הוא קיים שיחות סקס בתשלום בתדירות שרק הלכה וגברה. "כל השנה הראשונה שיצאתי עם אשתי המגע היה מאוד חולה, אני מבין את זה היום, הכמות, הצורה, הדברים, המקומות, זה לא היה נורמלי. אשתי הייתה תופסת אותי עושה את השיחות סקס וכל הזמן היה לנו את הפינג פונג הזה שהיא כועסת עליי ואני מבטיח להפסיק ולא מפסיק. באחת הפעמים היא ראתה חיוב מוזר בטלפון היא גירשה אותי מהבית . לקחתי את התיק שלי ואמרתי לעצמי, נלך נראה מה קורה בתל אביב. זה המקום המעניין".
הוא ממשיך. "אני מגיע לחוף הצוק ורואה המון רכבים מסתובבים, רואה זונות, והאמת? זה הבהיל אותי. זה עוד נראה לי משהו נורא. אז נסעתי לדרום תל אביב וחיפשתי מועדון חשפנות מהקטנים האלה בתחנה המרכזית. קשה לי להגיד שהיה לי כיף, גם שם עוד הייתי מבוהל כי לא הבנתי את הכללים. מבחינתי חשפנות וזנות זה משהו מהעולם העברייני, ואם אני אטעה בכמות הכסף? יפגעו בי? זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי עם מישהי שהיא לא אישתי. שם גיליתי את עולם הזנות".
"יכולתי ללכת לזונות כל יום או פעם בחודש. הייתי גם גולש בפורנו ולפעמים סתם מתקשר לדירות בקצה השני של הארץ לשאול אותן שאלות. הייתה גם הנאה מינית מן הסתם אבל בעיקר ריגוש. זה לא שהנשים שנמצאות שם הן אטרקציה. חלקן צריכות שיפוץ דחוף. ואז אני הולך ומתקשר, כמה עולה? המשא ומתן על הסכום היה משמעותי אצלי, מה המחיר ומה מקבלים בתמורה? צריך לוודא שהסכום מצדיק את המוצר".
"להיות גמול זה לזכור כל יום שזו שעלתה עכשיו לרכבת, והיא חצי עירומה, זה כי בא לה להתלבש ככה וחם לה, ולא כי היא מחפשת מישהו, או אותי"
"יום אחד הייתי בעיר בסידורים. סיימתי סביב עשר וחצי בבוקר והיה לי זמן פנוי אז אמרתי יאללה, נלך לדירה. הטלפון שלי היה בכיס ובטעות התקשרתי לאשתי כשהגעתי לשם. אין לי מושג עד איזה שלב היא שמעה, אני רק יודע שבערך מהרגע שדפקתי בדלת של אותה אישה היא הייתה על הקו. שתי דקות אחרי שיצאתי משם, קיבלתי ממנה טלפון, הייתי מבסוט על החיים כי היה לי תירוץ מוכן מראש לאיפה אני, אבל היא ידעה מה קרה והעיפה אותי מהבית. היינו נשואים עשר שנים עם ילדה בת שמונה וזה לא עניין אותי, הכאב שלה לא עניין אותי. לקח לי המון זמן להבין שמכור זה לא רק מישהו שמשתמש בסמים. בפעמים הראשונות שהלכתי לטיפול, גם - לבקשתה של אשתי, הייתי אחרי זה הולך ומשתמש כי אני כבר בעיר לבד ויש לי כסף".
הקליינט הטוב
לא רק הנשים בזנות וצרכני המין ובני המשפחה נפגעים מהתופעה. מחקרים שנעשו בארץ ובעולם בקרב צרכני זנות גילו שצריכת המין בתשלום גורמת לכך שגם נשים שאינן בזנות הופכות לקורבנות עקיפים. למכורים החוויה הזו מאוד מוכרת. "הייתה פעם שרדפתי אחרי אופנוענית שבעיניים שלי הייתה חשפנית" אומר שי, "היה ברור לי, מאיך שהיא לבושה, שהיא רק מחכה שמישהו יבוא ורדפתי אחריה עם פרייבט עד שהיא עצרה ואז הוצאתי כסף והצעתי לה. איזה טמטום. זה לחיות כשאתה כל אישה שאתה רואה היא פוטנציאל מיני היום אני מבין שזה הראש שלי שדפוק".
מה זאת אומרת כל אישה?
"כל אישה. הייתי הולך לים, מישהי שאלה אותי על מים מבחינתי ברור שהיא רוצה, ולא סתם רוצה – רוצה אותי. אבל לא. היא סתם רצתה לדעת אם המים קרים או חמים. ואז כשאני משלם על מין אז בכלל ברור שכל אחת רוצה ותסכים אם אני אציע לה כסף, כי מה הסיבה שמישהי תהיה עם לבוש חשוף, ברור שהיא מחכה שאני ארדוף אחריה. לפני שלוש שנים אפילו את השיחה הזו איתך לא הייתי יכול לעשות. להיות גמול זה לזכור כל יום מחדש שזו שעלתה עכשיו לרכבת והיא חצי עירומה זה כי בא לה להתלבש ככה וחם לה, ולא כי היא מחפשת מישהו, או אותי", מוסיף גלעד.
"בתוך האוכלוסייה של צריכת המין בתשלום יש המון מקומות אלימים, אבל זה לא המקומות האלה, של ההתמכרות" אומרת עבאדי-שפירא, "מה שכן עולה בהתמכרות זה הצורך והכמות, הריגוש, וויתור על אמצעי מניעה, מידת הסכנה שהם לוקחים שעלולים לתפוס אותם".
"בסופו של דבר אנחנו אנשים מאוד פחדנים, אין לנו את האומץ להתחיל עם נשים" מסכם ירון, "אני הולך למקום בו אני לא אשמע 'לא' ובתמורה ל-50 שקל היא גם תהיה איתי בפעם הבאה. אני בטוח שאני הקליינט הטוב. יש לנו אינסוף נקודות עיוורון, אנחנו מספרים לעצמנו שאנחנו מיוחדים, שאם אנחנו הולכים למישהי בדירה אז זה בסדר זה לא כמו השבורות בתחנה. שאנחנו בסדר כי אנחנו לא אלימים. בסופו של דבר כולנו רק רוצים לישון טוב בלילה".
