בואו נדבר גלויות: אני לא רוצה למות. אני לא פוחד מהמוות, אני פשוט לא מעוניין בו. החיים יכולים להיות קשים יותר או פחות, החוויות מענגות או מכאיבות, אבל עצם הקיום מפליא ומסעיר אותי. בחיים לא אוותר על החיים מרצוני, ואעשה כל שביכולתי כדי להאריך את חיי עד אינסוף.
המכשול הגדול ביותר שעומד בפני הרצון שלי לחיות לנצח הוא הזקנה. לובסטרים לא מזדקנים. הידרוֹת לא מזדקנות. מדוזה בשם Turritopsis dohrnii, המכונה גם "המדוזה בת האלמוות", לא מזדקנת. כל בעלי החיים האלה מתים בסופו של דבר כתוצאה מטורפים או מרעב, אבל הם אינם מתים מזקנה.
ואילו אנו בני האדם, שאין לנו טורפים ויש לנו מזון בשפע, מזדקנים, נחלשים ומתים. נכון, יש אנשים שמתים ממחלות ומתאונות גם בגיל צעיר. אבל הם מיעוט שבמיעוט. בעולם המתועש שיעור מקרי מוות שניתן ליחסם למחלות זקנה עומד על 90%. על כל אדם שמת במערב מכל גורם אחר מלבד זקנה – מרצח ועד תאונות דרכים – עשרה מתים מזקנה. בישראל מתים ממחלות זקנה כמו סרטן, מחלות לב ושבץ מוחי כ-40,000 בני אדם מדי שנה – פי שניים מכל חללי מערכות ישראל לדורותיהם.
זה תהליך בלתי-נמנע שאני רוצה למנוע אותו. כמובן, אני יכול לאכול בריא יותר או להרגיע עם הערק, אבל זה לא באמת יעזור. ה-DNA שלי משתכפל עם טעויות. הטעויות האלה מצטברות. התאים שלי מייצרים פסולת מולקולרית. הפסולת הזאת מצטברת. תעשייה שלמה של קרמים, ויטמינים ושמאנים מבטיחה להצעיר אותנו, אבל שום דבר מזה לא עובד ולא יעבוד. כדי להצעיר אותנו צריך מדע בסיסי.
מה שטוב לעכבר
ב-2015 חברת סטארט-אפ אמריקאית בשם Elysium Health הודיעה על פריצת דרך: גלולות בשם Elysium Basis שהוכחו מדעית כמאריכות חיים. אני יודע, זה נשמע כמו עוד שמן נחשים מהסוג שקונים בחנויות הטבע. אבל מאחורי אליסיום בייסיס עומד פרופ' לאונרד גוארנטה, ראש המכון לחקר ההזדקנות ב-MIT וחבר האקדמיה האמריקאית למדעים. וגוארנטה לא לבד. לאליסיום מייעצים לא פחות משישה חתני פרס נובל, בהם פרופ' אהרן צ'חנובר מהטכניון. אנשים רציניים.
אז איך עושים את זה? כרגע יש רק שיטה בדוקה אחת להארכת חיים משמעותית: הגבלת קלוריות. כבר בשנות ה-30 של המאה שעברה הוכח שצריכת קלוריות אך ורק במידה ההכרחית לתפקודו התקין של הגוף מאריכה את חייהם של בעלי חיים, ככל הנראה של כל בעלי החיים, ב-30%-40%. זה לא מעט.
בשנת 2000 גוארנטה והצוות שלו זיהו את האנזים שמופעל בעת הגבלת קלוריות: ניקוטינאמיד אדנין דינוקלאוטיד, או NAD. בשעת מצוקה תזונתית, NAD מאט את קצב חילוף החומרים, ובכך מאט את תהליך ההזדקנות. השלב הבא והמתבקש של גוארנטה היה להפעיל את האנזים בלי להגביל את צריכת הקלוריות. וזה עבד. בעזרת מולקולה בשם ניקוטינאמיד ריבוז, או NR, החוקרים הצליחו להאריך את חיי הנבדקים כאילו הם חיו בדיאטת רצח, מבלי להגביל את הקלוריות בפועל.
אבל יש רק בעיה אחת: הנבדקים היו עכברים ותולעים, לא בני אדם. אף אחד לא יודע איך המולקולה הזאת משפיעה, אם בכלל, על בני אדם. מן הסתם, מחקר קליני בבני אדם מורעבים הוא בעייתי מאוד, ואילו מחקר קליני על הארכת חיים עם ניקוטינאמיד ריבוז יארך שנים רבות. כמה שנים? כמספר השנים שלוקח לאדם לחיות ולמות.
אז בצעד שעורר לא מעט ביקורת, גוארנטה החליט לצאת לשוק בלי הוכחות. אליסיום בייסיס נמכר בארצות הברית כתוסף תזונה, כלומר בלי אישור של מנהל התרופות האמריקאי. וכך, ב-50$ לחודש, כל אחד יכול לקחת חלק בניסוי אנושי אדיר. לפי החברה, עשרות אלפי אמריקאים כבר נוטלים את אליסיום בייסיס על בסיס יומי. אני כנראה הישראלי הראשון שמוכן, כמאמר הפרסומת המפורסמת של הרשות למלחמה בסמים, להשתתף בניסוי.
מאחר שאליסיום בייסיס אינו נמכר בישראל, אני מזמין אספקת גלולות לחודש דרך ידידה אמריקאית. בתום שבועות של ציפייה (האנושות תשיג חיי נצח לפני שישראל תהנה משירותי דואר סבירים), אני מקבל קופסא מעוצבת עם 60 קפסולות המכילות 250 מ"ג ניקוטינאמיד ריבוז ו-50 מ"ג פטרוסטילבן כל אחת.
הכיתוב על הקופסא משעשע למדי. על צד אחד של הקופסא מבטיחים הבטחות גדולות כמו "תיקון DNA" ו-"ניקוי רעלים פנים-תאי", אבל ההבטחות הללו באות עם כוכבית שמובילה לצד השני של הקופסא, שם כתוב שההבטחות הללו לא נבדקו ושהמוצר לא נועד לטפל או למנוע שום מחלה.
ובמילים אחרות: אף אחד לא יודע מה זה יעשה לגוף שלי. אני יכול לתקן לעצמי את ה-DNA או שאני יכול להפוך לעכבר. מזל שאני גר ליד שוק הכרמל, ככה שאם אהפוך לעכבר לא אצטרך לעבור דירה. אני בולע את שתי הגלולות הראשונות ומחכה.
טוחן בורקס, יורד במשקל
הימים הראשונים מלאים בדאחקות. אני צועק לחבר שמאחר: "קדימה, אני לא נהיה צעיר יותר! אה, בעצם אני כן", ומבקש המלצות למרכך שיער (אני קירח). אלא שמהר מאוד מסתבר שאליסיום בייסיס זה לא עוד תוסף תזונה שלא עושה שום דבר. הוא בהחלט עושה משהו, ולאו דווקא לטובה.
אני מתחיל לחוות חלומות צלולים. כמה צלולים? אני זוכר בבירור חלום אחד שלא הייתי מרוצה ממנו (אני באוטובוס עם לינדה מקרטני, שכה יעזור לי פרויד), אז בחלום ביקשתי להחליף לחלום אחר, מעניין יותר. זה מתיש. אני רוצה ללכת לישון, לא ללכת לקולנוע.
בשבוע השני החלומות מחריפים. הם כבר לא חלומות, הם סצנת המנהרה ב"אודיסאה בחלל". במשך שעות אני רואה מלא צבעים ושומע מלא קולות בערבוביה. בין יתר הקולות אני שומע את קולי שלי מתחנן לשקט ושלווה.
לילה אחד אני מתעורר מכאב חד בראש. אני מרגיש כאילו מישהו חתך את המוח שלי עם דיסק. אני מתקשה לזוז. אני רואה מטושטש. הכול כחול ומעוות. שבץ, אני חושב. אולי מפרצת. אני מנסה להושיט יד לטלפון אבל אני לא רואה אותו. אני בכאבים עזים. אני כבר חושב לוותר ופשוט למות. ואז אני מתעורר. השעה ארבע בבוקר. זה היה חלום.
גוגל קצר מעלה שאני לא משתגע. משתמשים רבים של אליסיום מדווחים על חלומות קיצוניים, לצד משתמשים אחרים שמדווחים על השינה הטובה ביותר שהייתה להם. מדהים כמה מעט אנחנו יודעים על גוף האדם: שני אנשים לוקחים את אותה גלולה, אחד ישן כמו תינוק והשני חולם חלום צלול על שבץ מוחי.
ויש עוד עניין, שקשה לי להסביר אותו אבל חשוב לי להגיד אותו: אני מרגיש מוזר. אני לא מרגיש רע במיוחד, או טוב במיוחד, אני מרגיש משונה במיוחד. זה לא פלסבו. הגלולות הללו ללא ספק עושות לי משהו. לפרקים אני אנרגטי מהרגיל ולפרקים חלושעס בקטע חולני. כמו ילד קטן. מכירים את זה שאתם רעבים עד כדי פיק ברכיים? שאתם לא יכולים לעמוד יותר על הרגליים לפני שתכניסו משהו לפה? עכשיו תדמיינו שהמצב הזה אינו קשור לרעב (אני אוכל כרגיל), ושמיד אחריו מגיעות שעות ארוכות של תנופה, חדוות יצירה וריכוז ריטליני ממש.
לא פעם במהלך החודש הזה חשבתי שאולי אני מפתח מחלה, שמחר אתעורר עם שפעת, אבל למחרת בבוקר התעוררתי כפנתר צעיר ועבדתי בחריצות ועליזות של חמור בשדה גזרים. שבת אחת אשכרה עברתי על כל הנהלת החשבונות של 2016. אני אחזור על זה שוב, כדי שאבא שלי יהיה גאה: עברתי על כל חשבונית שהוצאתי מתחילת השנה והתאמתי אותה לקבלות. אני מכיר את עצמי. זה בחיים לא היה קורה בלי אליסיום.
משתמשים אחרים מדווחים על תוצאות דרמטיות יותר, ומדידות יותר, מהנהלת חשבונות, כגון הרזיה, החלקת עור וצמיחה מוגברת של ציפורניים ושיער. אבל אחרי חודש על אליסיום, אני עדיין קירח למדי. ואני לא היחיד: גוארנטה עצמו, שנוטל את הגלולות כבר שנתיים, קירח כחולד עירום. אני יודע, גיגלתי תמונות שלו.
מצד שני, אין ספק שרזיתי. ולא, לא שיניתי דבר באורח החיים שלי. אם כבר, בנובמבר טחנתי יותר בורקס טורקי מהממוצע, ובכל זאת השלתי שלושה-ארבעה קילו מבלי להניף עפעף. בנוסף, חברים שלי, לרבות חברים שלא סיפרתי להם על הניסוי, טוענים שאני נראה חיוני וערני. רק חבל שאני לא מרגיש חיוני וערני. הייתי מרגיש חיוני וערני אם הגלולות היו מניחות לי לישון.
עוד. עוד. עוד
"לכאורה, המדע מאחורי התכשיר נראה מבוסס", אומר ד"ר איליה סטמבלר, חוקר הזדקנות מאוניברסיטת בר אילן. "החומר הפעיל העיקרי שלו, ניקוטינאמיד ריבוז, הופך ל-NAD, שהוא חומר חיוני לפעילות האנרגטית של התא. החומר הזה גם מהווה מצע לפעילות של אנזימים חיוניים נוספים שגם נמצאו תואמים להארכת חיים, כמו אנזים הסירטואין. ואילו החומר הפעיל השני, פטרוסטילבן, מוכר בזכות הימצאותו בכמויות גדולות ביין אדום, וגם הוא אמור להגביר את הפעילות של הסירטואינים. כל זה לא מפתיע בהתחשב בכך שלני גוארנטה, מייסד החברה, הוא בעצם מייסד תחום המחקר הזה של סירטואינים, תחום שנחשב לאחד מעמודי התווך בחקר ההזדקנות העכשווי".
אבל סטמבלר סקפטי. "לא תמיד שיפור תהליכים בתוך התא מתורגם לשיפור הבריאות בגוף האדם. ויותר חשוב מזה, אין היום מדדים מוסכמים ליעילות ולבטיחות של תרופות שאמורות להשפיע על תהליך ההזדקנות. פשוט אין קטגוריה רפואית שנקראת 'הזדקנות'. וללא מדדי יעילות ומערכי ניסוי אמינים, ימכרו לנו עוד ועוד תכשירי פלא אופנתיים, שמי שמשתמש בהם משמש כשפן ניסויים במיטב כספו".
ועכשיו אני אכתוב משהו שאולי יפתיע אתכם: אני מתכוון להמשיך לשמש כשפן ניסויים במיטב כספי. קודם כל, אין דבר אצילי יותר מאשר לשמש כמשהו, בטח כשפן ניסויים להארכת חיים, כלומר להצערת והצלת חיים. חוץ מזה, 200 שקל לחודש זה כלום לעומת מה שאנשים בני שלושים ומשהו מוציאים על מכון כושר וכרוב קייל, שלא לדבר על השקעות מפוקפקות יותר כמו דיאטות מיצים ושטיפות מעיים, דהיינו חוקן.
אז כן, לא חשוב מה זה, או מה זה עושה לי, אני הולך להזמין עוד מהדבר הזה. משתמשים אחרים מדווחים שהחלומות הקיצוניים מתמעטים עם הזמן, ואפילו אם לא: כמה סיוטים שווים את זה.
רוב הלקוחות של אליסיום, כמו גוארנטה עצמו, הם ילדי בייבי בום, היפים לשעבר שפצחו במרוץ נגד הזמן והכרס. להם זה כנראה אבוד, אבל אני רק צריך להחזיק את עצמי בחיים עד שהמדע יתבסס, עד שימצאו תרופה לאסון ההומניטרי הזה שנקרא מוות טבעי. אני רק צריך שאליסיום בייסיס יחזיק אותי בחיים עד הגלולה הבאה, שתהיה חזקה וממוקדת יותר, ושהיא תחזיק אותי בחיים עד לזריקות ההצערה, שיחזיקו אותי בחיים עד לטיפול בטלומרים המתקצרים (יש הנחה למחזיקים בכרטיס מכבי זהב?), שיחזיק אותי בחיים עד לסינגולריות.
להתראות במאה ה-25.