"בא לי לשרוף משהו, בחיי. אם הבנזין והאלכוהול לא היו כל כך יקרים הייתי גם עושה את זה", אומר אסא משכונת פלורנטין כשאנחנו מתיישבים. "לאות מחאה שיניתי את שם המשפחה שלי ל'באסה', אז החל מהשבוע קוראים לי 'אסא באסה'".
כבר כמה שנים שאסא באסה לא שותה בפאבים, אלא בבית או בפיצוציה השכונתית. נמאס היה לו לשלם ביוקר על דברים שאפשר להשיג בזול – אבל עכשיו, כאמור, גם את האופציה הזאת לקחו לו. "תאמין לי, ביאס לי את העראק שר האוצר", הוא אומר בכעס. "מי שקונה בחנויות נדפק בגדול: עד לפני שנה ומשהו הייתי קונה בקבוק עראק בשלושים שקל, אחר כך בארבעים והשבוע הוא עולה כבר קרוב לשמונים שקל. מי הוא חושב שאנחנו?".
אסא הוא ממש לא הממורמר היחיד: סיבוב פאבים בשבוע שאחרי העראק-גייט מגלה אוכלוסיית בליינים עצבנית במיוחד, שרואה בעיקר את חצי הכוס הריקה. כשצ'רלס בוקובסקי, אולי משורר האלכוהול הטוב בכל הזמנים, כתב פעם "כשאתה שותה, העולם עדיין קיים, אבל הוא לא לופת אותך בגרון" – הוא כנראה דיבר בדיוק על האנשים האלה, שמרגישים שלקחו להם עכשיו את הזכות לשכוח קצת. בחסות שיטת מיסוי האלכוהול החדשה, מחירי המשקאות שהם נהנו מהם עד כה האמירו באחת, ושלחו אותם "להתנחם" במשקאות שממילא אינם יכולים להרשות לעצמם. ההיגיון, כפי שנהוג ברבות ממדינות ה- OECD: במקום לשלם מס גבוה על משקה שמחירו גבוה, נשלם בהתאם לאחוזי האלכוהול במשקה – כלומר, מס גבוה דווקא על המוצרים הזולים ועתירי האחוזים כמו וודקה ועראק. כוסית קטנה וזולה אחרי יום עבודה? שתו משהו ותשכחו מזה.
"אנחנו מרגישות כמו הדיירים בבית האח הגדול, שלא עמדו במשימה ואין להם תקציב מותרות. זה מבאס", אומרות מיקה, מעין, רותם ואורי – סטודנטיות שיושבות עם חצאי ליטר בירה ב-MATE"" בפלורנטין. "אנחנו יוצאות לשתות לא מעט, ולמרות שהמחירים לא עלו בצורה דרמטית כל כך, זה עדיין פוגע בנו. נמאס כבר לחשב כל דבר, במיוחד הנאות שאמורות להיות זולות. אנחנו כבר עייפים מכל זה".
"יש מיליון דברים שהיה אפשר להיטפל אליהם לפני הדרינק שלי"
תחושת המיאוס הזאת משותפת לרבים מאלו שפוקדים את הפאבים בימים אלה. הדור שידע את המחאה החברתית ואתך האוהלים ההם ברוטשילד לא מתרשם יותר מהנחות זניחות על מחיר הקוטג' ומתקשה להרים צ'ייסר ולעבור הלאה. מבחינת רבים מהם, העלאת מחירי האלכוהול היא פגיעה מורגשת ביומיום התקין שהם מבקשים לבנות כאן – והם באמת מתקשים להבין למה הם משלמים את המחיר. "כולם מדברים על העלייה. אנשים משווים מחירים וחושבים פעמיים לפני כל כוס שהם מזמינים", אומר ברמן ב-MATE שמאזין לשיחה. "כברמנים זה מצב די עצוב, כי יותר משהלקוח רוצה לשתות, הברמן רוצה להשקות".
בני הזוג הצעירים נועמי וברק, אותם תפסנו על הבר ב"שסק", מסכימים בהחלט: "הוצאנו בבילוי היום יותר ממה שאנחנו רגילים – אולי לא באופן משמעותי, עשרים שקלים יותר, אבל זה מצטבר", הם אומרים. כשאני מתעניין אם הם שותים גם בביתם, דירה שכורה בראש העין, נדלקות להם העיניים. "אנחנו מאוד אוהבים לארח אצלנו. המשקה שלנו הוא עראק, ככה שתמיד יש בקבוק במקפיא. אירוח הוא עניין שאנחנו לא מוכנים לוותר עליו, וכנראה שנאלץ לספוג גם את עליית המחירים בחנויות, שהיא עוד יותר משמעותית. רק שלא יעלו לנו את מחירי הבזוקות, כי אז באמת נקרוס".
בזוקות?
"אנחנו משדרגים איתן את העראק", מכריז ברק. "זה מתכון שעובר במשפחה של נועמי מדורי דורות והופך כל כוסית למעדן – לוקחים שמונה בזוקות, חותכים אותן לשלישים ומכניסים לתוך בקבוק ערק. שמים את כל העסק במקפיא למשך שבועיים, כשפעם ביום יומיים מוציאים ומנערים. אני מבטיח טעם גן עדן. מי שרוצה ממש לשדרג, מוזמן להוסיף גם מסטיק אבטיח".
אנחנו ממשיכים ל"אברקסס", עוד מוסד אלכוהולי ותיק ומוערך בתל אביב, המאכלס בדרך כלל שתיינים מבוגרים יותר. על הבר, לוגמות וודקה, אנחנו מוצאים את רוני וסיגל, אמהות ל"ילדים שכבר גדלו, שאוהבות לצאת לשתות אחרי העבודה". לדבריהן, הן מוציאות מאות שקלים בחודש על אלכוהול – ועד עכשיו זה לגמרי היה שווה את זה. "השבוע ההרגשה כבר קצת פחות נעימה. זו לא עליית המחירים, אלא זה שנכנסים לי לחיים הפרטיים", נדלקת סיגל, "הרי יש מיליון דברים שהיה אפשר להיטפל אליהם לפני הדרינק שלי, במיוחד כשהמטרה כאן היא הזרמת כסף שיסגור בורות שלא אני יצרתי בקופת המדינה. אם היו אומרים לי שהכסף שאנחנו משלמות עכשיו אקסטרה נועד להשקעה בחינוך או במלחמה בנהיגה בשכרות, אולי הייתי מקבלת את זה, אבל ככה זו פשוט חוצפה".
הייתן יוצאות להפגין בגלל זה ברחובות?
"לא חושבת", אומרת רוני. "נראה לי שאלכוהול הוא לא משהו שיכול לאגד סביבו או להוציא עשרות אלפי אנשים לרחוב. זה לא קוטג', אבל הפגיעה בכיס ובלב היא אפילו יותר גדולה. גם בגלל שזו לא חברה פרטית שהחליטה להעלות מחירים, אלא המדינה, וגם בגלל החדירה המרושעת הזו לחיים הפרטיים. אנחנו אמהות שעובדות וחלק מהבילוי שלנו הוא לצאת לשתות או לארח אנשים על בקבוק משקה בבית. עכשיו נצטרך לעשות חישובים כל פעם".
מי שכן ממליצים לצאת לרחוב הם סרטוני המחאה שנפוצו בשבוע האחרון ברחבי הרשת. הבולט שבהם הוא השיר "אל תגעו לנו בעראק" של להקת שממל בשיתוף מגוון אמנים אורחים, ביניהם גורי אלפי ואסתר רדא. בקליפ, שהשיג תוך ימים ספורים 100 אלף צפיות ביוטיוב, קוראים "האמנים הכועסים" למקבלי ההחלטות "היי שמנים, תתנו לשתות אינעל ראבאק / תעשו אותנו סחי נעשה לכם מובארק / אם אתם רוצים לשרוד אז אל תגעו לנו בערק". שיר המחאה הזה אינו מסתפק באיומים ופונה לפוליטיקאים בשפה אותה הם, אולי, מבינים טוב יותר: "איך נוכל לשכוח את מה שאתם מבטיחים, אם אנחנו פיקחים?" (השגיאה במקור).
בסרטון מחאה אחר, שיצר קולנוען צעיר בשם גל דביר, חצי היפסטר–חולן חצי מילואימניק, הוא כבר הרבה פחות מנומס: "איך אני יכול לשים אפוד ולהרוג ערבים בלי כוסית קטנה אחרי העבודה? איך אני יכול לגרום לבחורה ליהנות מאונס בלי לרכך אותה באיזה צ'ייסר? יאיר, ביבי וכל החברים השמאלנים שלכם, צאו לי מהכוס!".
גם המלצרים הולכים לסבול
גזירות האלכוהול החדשות, לפיהן על כל ליטר אלכוהול נשלם מעתה מס אחיד של 105 שקל, לא משפיעות רק על הבליינים – אלא גם על בעלי הברים והאנשים מאחורי סצנת חיי הלילה. בימים האחרונים אמנם נטען כי רבים מאלה מנצלים את הבלבול הקיים בקרב הצרכנים, מייקרים משקאות בהפרזה של עשרות אחוזים ואף מוסיפים לחגיגה משקאות שכלל לא אמורים להתייקר – אך בשטח דווקא נדמה כי רבים מהם מוכנים לספוג את הפערים כדי להשאיר את הלקוחות בפנים.
"ננסה לדחות כמה שיותר את עליית המחירים", אומרים ברד זקס והאחים אסף ועידו דותן, שלושה צעירים מרעננה אשר פתחו לפני כשנתיים את בר ה"שנקין" הפופולרי בעיר. "אנחנו לא נעלה את אחוז הרווח שלנו ונמשיך לפנק בדיוק באותם המבצעים שיש אצלנו היום. אין לנו כוונה להרוויח על המהלך הזה. הקהל אולי חושב שכוס ערק אשכוליות, שעולה היום 35 שקלים, תעלה פתאום 80 שלקלים, אבל זה לא המצב כי האלכוהול הוא רק חלק קטן מההוצאות. בכל מקרה, החוק החדש רק מוכיח ששווה יותר לצאת לשתות בבר ולספוג את העלייה הקלה במחיר, מאשר לקנות בקבוק בקיוסק במחיר גבוה פי שניים".
אורן אופק מקיבוץ עין חרוד מאוחד, הנמצא בעסקי האלכוהול ב-15 השנים האחרונות, דווקא פחות אופטימי. בשנים האחרונות הספיק להיות הבעלים הגאה של שלושה ברים שונים, כולל הנוכחי הנקרא "יולה" וממוקם בעפולה – ולדבריו, יש גבול לכמה שהוא מוכן להפסיד. "את עליית מחירי הבירות שהייתה לא מזמן ספגנו, אבל בעלייה הנוכחית אין לנו ברירה ונצטרך להעלות מחירים", הוא אומר. "זה אמנם לא יקרה בצורה דרסטית, אלא רק בשקל או שניים, אבל ברור לי שזה בכל זאת ישפיע. המציאות היא שעד לפני שנה קניתי בקבוק ערק ב-19 שקלים, והשבוע קניתי ב-60 ומעלה, ואלה עוד מחירים סיטונאיים. בשילוב עליית המע"מ זו פשוט הופך ללא הגיוני, אני משלם בגלל זה עוד אלפי שקלים בחודש".
לאופק יש הצעה קונקרטית למקבלי ההחלטות, שלדבריו מגדירים מחדש את מושג ה"ניתוק מהעם": "אומרים שעליית המחירים תגרום לירידה בשתיית אלכוהול אצל בני נוער, אבל זה בולשיט. הם ימשיכו לקנות אלכוהול ואם המחיר יהיה גבוה בעבורם, תמיד יימצא מי שיהיה מוכן לייצר בבית ולמכור להם בזול. לדעתי פשוט צריך לחוקק חוק כמו בארה"ב, שם אתה צריך רישיון מיוחד כדי למכור אלכוהול. אתה חייב להיות עם ידע מסוים, לא סתם בעל קיוסק. אם יקומו חנויות מיוחדות לאלכוהול שהכניסה אליהן היא רק מעל גיל 18, זה ישנה את כל תרבות השתייה בארץ".
איך בכל זאת תרכך ללקוחות שלך את עליית המחירים?
"נעשה יותר מבצעים, על כל המשקאות, אבל חלק הם בכל זאת יצטרכו לספוג. אין ברירה. אגב, גם העובדים, רובם אנשים צעירים, הולכים להיפגע מהעלייה במחירים. לדעתי אנשים יתמרמרו על עליית המחירים וישאירו פחות טיפים".
אל אופק מצטרף גם רועי זקהיים, 12 שנים בתחום ובעליו של ה"שסק", מוסד אלכוהול תל אביבי ותיק ומוערך. "עליית המחירים לא תהיה גבוהה, אבל כולם יפסידו מהמצב החדש – גם היצרנים, גם בעלי הברים וגם הצרכנים", הוא אומר. "נצטרך למצוא נוסחה חדשה, להצטמצם בהכל, ולא נוכל להיות לארג'ים כמו פעם – שזה הכי מבאס אותי ברמה האישית. תגיד לי אתה, באיזו מדינה מתוקנת בעולם אדם צריך לעבוד שעתיים כדי לשתות כוס משקה? איפה נשמע כדבר הזה? המחיר החדש הוא לא פחות משערורייה. בסקנדינביה זה אולי יקר יותר, אבל שם יש גם מדיניות סוציאלית. איפה המדיניות הזאת כאן?".
"העראק צריך להישאר עממי"
ויש גם כאלה שהמציאות החדשה גרמה להם לפרוץ את הגבולות ולקחת את המזקקה לידיים. כזה הוא למשל ג' מאזור המרכז, שבתקופה האחרונה הגביר משמעותית את כמות העראק שהוא מייצר בביתו. כדי להכין את המשקה הפופולרי אצלכם בדירה, הוא טוען, לא צריך הרבה יותר מענבים, אניס ומזקקה ביתית פשוטה. הסכנה בעניין היא שרמת זיקוק נמוכה מייצרת משקה באיכות ירודה שעלול לסכן את מי ששותה ממנו – וגם העובדה השולית שזה לגמרי לא חוקי. "מאז שעלו המחירים פונים אליי פתאום אנשים שאני לא מכיר ושואלים אם יש מצב לקנות", הוא מספר. "האמת היא שעד היום הייתי מכין עראק שופרא דשופרא רק לעצמי ולחברים טובים, ונראה לי שאני מעוניין להשאיר את זה ככה – לא רוצה ולא יכול להכין הרבה. מדובר בהמון עבודה ואני לא מתכוון להרוויח מזה כסף. אם תשאל אותי, אין שום סיבה שמשקה כמו עראק יהיה יקר עבור מעמד הביניים. זה משקה עממי ששייך לכולם וכזה הוא צריך להישאר".
עוד יצרן אלכוהול ביתי הוא ר', המתגורר ביישוב קטן בצפון. "אני מגדל בבית הרבה עצי פרי וכמעט מכל הפירות אני מכין משקאות אלכוהוליים", הוא אומר. "הכמות שיוצאת לי בדרך כלל קטנה, אבל בכל זאת מדובר בכמה עשרות בקבוקים של משקאות וליקרים שונים, עם אחוז אלכוהול די גבוה, שאני מחלק לחברים ושותה בבית בעצמי. אני יודע שזה לא הכי פרקטי, אבל עבור מי שאוהב לשתות ויכול להרשות לעצמו לגדל כמה עצים בחצר, זה די פותר את הצרות בימים כאלה. אין ספק שזה הרבה יותר משתלם מלבזבז עכשיו עשרות ומאות שקלים על שתייה שרק מתייקרת כל הזמן".
וגם אם אין לכם חלקת פרדס פנויה, זה עדיין לא אומר שאתם חייבים להיכנע לתרבות השתייה היקרה בפאבים, שבה שורפים שטרות רבים על ערב אחד, ואפילו לא משכר במיוחד. תשאלו למשל את החבורה הזאת של בני ה-35, במקור קיבוצניקים מהצפון והיום תושבי המרכז, שהחליטה להתאחד לערבי שתייה משותפים המתקיימים בערך פעם בשבוע. את המשקאות כל אחד מהם קונה בנפרד, ועל הדרך הם לא רק חוסכים את "דמי התיווך" שמרוויחים עליהם מקומות הבילוי – אלא גם מרוויחים ערב חברתי כמו אז, כשהיו צעירים.
"אנחנו גרעין קשה של שבעה חברים, ובמעגלים המורחבים אנחנו מגיעים לכמה עשרות טובות של חבר'ה, בנים ובנות", מספר אור, שזכה לכינוי "המארח". "לאחרונה הגענו למסקנה שדי נמאס לנו לקחת חלק במשחק היציאות התל אביבי, ועם עליית מחירי האלכוהול בכלל אין על מה לדבר. החלטנו להתחיל להפיק ערבי שתייה משותפים בדירת הגג שלי: האירוח עליי וכל אחד מביא משהו. בינתיים עשינו חמישה ערבים כאלה והשמועה התפשטה די מהר, אז הביקוש גבוה ומגיעים הרבה חבר'ה בשיטת חבר מביא חבר, ובקבוק. המשקאות שנשארים – עוברים לערב הבא. במציאות הזאת, זאת הדרך שלנו לשרוד וליהנות מזה".
בכל זאת שתיתי, למרות הכל: כמה המלצות על מקומות שיאפשרו לכם לשתות בלי לרוקן את הארנק. מכירים עוד? טקבקו לנו
תל אביב:
- בפאב "המזג", הממוקם ברחוב אבן גבירול 151, השתייה מתבצעת בקונספט "אלכוהול בלי תחתית". כאן מציעים ארבעה "מסלולי שתייה", כשלכל אחד מהם צמיד בצבע משלו: צמיד צהוב (49 שקלים) יקנה לכם שלל בירות וקאווה חופשי. בצמיד כחול (55 שקלים) תוכלו לשתות וודקה, ג'ין, רום וערק. הצמיד הירוק (66 שקלים) ישקה אתכם בין היתר בגינס, ווינשטפן ויין שיראז קברנה – ואילו הצמיד הכתום היוקרתי (79 שקלים) ערכו, יזכה אתכם בפינוקים כמו ג'יימסון, בושמילס וקמפרי ללא הגבלה.
- עוד פטנט תל אביבי הוא רשת הברים החדשה יחסית "דרינק פוינט", המבוססת על עצירת שתייה קצרה בדרך לבילוי המרכזי או במהלכו. מדובר בדלפקים קטנים יחסית (ברוטשילד, אלנבי ודיזנגוף) המציעים מעט מאד מקום בעמידה או בישיבה, אבל מבחר גדול של אלכוהול איכותי במחירים זולים משמעותית: בירה או קאווה ב-16 שקלים, וודקה, וויסקי, ערק או פידג' ב-18 שקלים לכוס וקומבינות של ארבעה צ'ייסרים מסוגים שונים ב-40 שקלים. השמועות מספרות שבקרוב ייפתו להן נקודות נוספות בראשון לציון, בנהריה ובמקומות נוספים בארץ.
- מסעדת "האחים" באבן גבירול, שמתפקדת ביומיום כשיפודייה תל אביבית משודרגת, מציעה בשבועות האחרונים מדי שני וחמישי ערבים סיטונאיים. בתפריט: אלכוהול זול, והרבה ממנו. בין היתר תוכלו למצוא שם שליש "סטלה" ב- 15.83, כוס יין גוורץ ב-15.69, צ'ייסר "גריי-גוס" ב- 15 ש"ח ו-11 שקלים לכוסית עראק צוננת. בשילוב האוכל, יוצא דיל מרענן בתמחורו – ובקרוב כל זה הולך להיות אפשרי גם בימי שבת בערב.
השרון:
- באזור התעשייה עמק חפר הקימו דור כהן ורון ספיר, בני 22 בסך הכול, את "קיבוץ 20". הפתרון של השניים למצוקת האלכוהול גלום בשם המקום: ב"קיבוץ" הכול עלה 20 שקלים, ואין כסף מזומן. "כשלקוח מגיע אלינו הוא מוצא בכניסה קופאית חמודה ומחליף אצלה כסף אמיתי בשטרות מיוחדים של המקום", הם חושפים את הפטנט. "צ'ייסרים עולים אצלנו חמישה שקלים, כך שבשטר אחד אתה יכול לרכוש ארבעה מהם. אנחנו מתחייבים שלא נעלה את המחירים. אין לנו ברירה, המספר 20 כתוב בשם המקום".
חיפה והצפון:
- בחיפה עצמה, עיר בלי תחתית, נמצא ה"פרנקי" (ליטניס 4), המציע בכל יום, משתיים בצהריים עד ועד שמונה בערב, "האפי האוור" של 1 פלוס 1 על כל הבר. בערב המאוחר המחירים נשארים נמוכים, יחסית לשינויים האחרונים: חצי ליטר גולדסטאר ב-30 שקלים, כוס וודקה אבסולוט, פינלנדיה או סטולי ב-34 שקלים, וצ'ייסרים של ג'יימסון, עראק והרבה וודקות בעשרה שקלים בלבד. "למרות העלייה, צריך לבוא לקראת הלקוח", אומר ערן הבעלים, "אנחנו אולי מרוויחים קצת פחות, אבל הלקוח יכול להרשות לעצמו בילוי איכותי במחיר סביר וזה מה שחשוב".
- ברמת ישי נמצא מוסד האלכוהול הוותיק "בית המרזח", המציע גם מבחר אלכוהול ענק וגם מחירים הנעים בין 20 ל-30 שקלים לחצי ליטר של בירה, או כוס וודקה, וויסקי ועראק. אם תבואו מוקדם בימי חמישי (בין חמש לשמונה), תקבלו את כל מבחר הבירות ב-20 שקלים בלבד. משתלם.
- את בעלי ה"מיאר'ס", הממוקם על פי עמוד הפייסבוק שלו ב"נהריה הקשוחה", המיסוי החדש רק ממריץ לנהוג ב"אנרכיזם אלכוהולי אמיתי ולדבוק באלטרנטיב". בהתאם לזאת הם משיקים תפריט הכולל בירה או קאווה ב-17 שקלים, וודקה, וויסקי, פידג', טקילה ועראק ב-19 (13 לצ'ייסר) ו-4 צ'ייסרים מכל הסוגים ב-41 שקלים. יאללה, תתפנקו.
ירושלים:
- גם לירושלמים מגיע לשתות בזול, והם יכולים לעשות את זה ב"בל ווד" (ריבלין 5), בר אנגלי גדול המתמחה בעיקר בבירות, אבל לא רק. במסגרת ה"האפי האוור" תוכלו לעשות 1 פלוס 1 על כל הבר בכל יום, בין השעות 17:00-21:00. אחר כך יחכה לכם מבחר אלכוהולי באמת עצום, במחירים הנעים בין 25 ל-30 שקלים לחצי ליטר בירה או כוס וודקה, ובין 18 ל-30 לכוס עראק.
- ב"התקליט" הפופולרי (הלני המלכה 7), בר שכונתי עם טוויסט סטודנטיאלי, תוכלו ליהנות מצ'ייסרים של עראק או וויסקי ב-10 שקלים, מכוסות מכובדות של השניים ב-20 שקלים, ומבירת הבית "קרלינג" האנגליה, ב-26 שקלים לחצי ליטר. בגזרת הוודקה: סטולי ב–15 שקלים לצ'ייסר ו-30 לכוס. במסגרת ה"האפי האוור" תוכלו לשתות מדי יום, בין 16:30 ל-21:00, את כל המשקאות שצוינו כאן באותם מחירים, רק פעמיים.
- בפאב ה"ווידיאו", גיי בר ברחוב הורקנוס 1, תשתו צ'ייסר של וודקה סטולי ב-10 שקלים וכוס סטולי רד בול ב–28. בקבוק של בירה "בקס" יעלה 24 שקלים ועראק אשכוליות 26. כאן ה"האפי האואר" מגיע בשעות אטרקטיביות למדי, 20:00 עד 22:00, ובמסגרתו תקבלו 1 + 1 על מגוון מוצרים בתפריט.
באר שבע והדרום:
- בעיר העתיקה של באר שבע נמצא ה"בר ברון" (האבות 36), שבעליו מתעקשים כי "האלכוהול אצלנו נמכר בשקל פחות מבכל באר שבע". אצל ברון תלגמו צ'ייסר ערק ב-7 שקלים בלבד וכוס עראק אשכוליות תעלה לכם 20. חצי ליטר בירה יעלה כ-26 שקלים ובגזרת הוויסקי מציע הברון ג'יימסון ובלנטיין ב-11 שקלים לצ'ייסר וכוס ב-20. אם אתם בעניין של מבצעים, אז בימי ראשון ושני שליש בירה תעלה 11 שקלים בלבד, בימי שלישי תקבלו מילוי לכוס הבירה בשבעה שקלים ובימי שישי תמלאו כוס נוספת של כמעט כל מה שהזמנתם (בירות, עראק, וודקה, ערק וויסקי) ב-15 שקלים.
- פאב דרומי נוסף, המציע חוויה "קיבוצניקית" ומחירים בהתאם, הוא "הבאר" בקיבוץ צאלים, בו תוכלו ללגום חצי ליטר בירה, וויסקי, וודקה או ערק במחירים שנעים בין 20 ל-35 שקלים. בימי חמישי, בהם מתקיימות במקום הופעות חיות, יש "האפי האוור" של 1 פלוס 1 על כל הבר עד 11 בלילה. תבלו.