נתי חדד ניסה להתאבד בתלייה בכלא התאילנדי באמצעות סדין שכרך סביב צווארו. כשזה לא הצליח הוא ניסה שוב, הפעם באמצעות חבל. הישראלי בן ה-34, שלפניו עוד ארבע שנים וארבעה חודשים במאסר, משוכנע שלא ישרוד את מלוא התקופה ונראה שאיבד כל תקווה. קרובים, חברים ונציגים רשמיים של מדינת ישראל מנהלים כעת מאבק בשלטונות התאילנדיים בניסיון להחזיר אותו לישראל מחשש שפשוט לא יחזיק מעמד. הוא לא בנוי לזה, הם אומרים.
"אני מנסה לרשום מה עובר עליי בגיהינום הזה, אבל כל פעם אני מפסיק את הכתיבה בגלל הדמעות שיורדות לי בגלל הכאב והסבל שעוברים עליי", כותב לנו השבוע חדד מתאו שבכלא המרכזי באי קו סמוי. "ההרגשה של הנטישה של כולם מרגע שנכנסתי לכלא [...] גוברים עליי וגורמים לי לחשוב על דברים נוראים עד כדי כך שניסיתי לסיים את חיי בתלייה לפני מספר חודשים. אין לי מושג איך זה לא הצליח לי. אין לי מושג איך נקרע החוט שהיה קשור לי לצוואר. מה שאני יודע שזה לא הזמן שלי כרגע להגיע לעולם הבא.
"לא הייתי מאמין שבמשך שלושה חודשים אהיה קשור בשרשראות ברגליים, עם סרט אדום של אסיר מסוכן על היד, ואיפה שאני הולך בכלא צועקים לי 'מאפיה ישראלית'. מי האמין שאשן בתוך השירותים של חדר בגודל שלוש על ארבע, עם כל האסירים המסוכנים ביותר בכלא, רועד מפחד שלא ייגעו בי או יפגעו בי. לא יכולתי לחשוב אפילו להירדם מהפחד שלא יעלו עליי ג'וקים ועכברים. הייתי צריך לנקות עם היד את כל החרא כי אין פה נייר טואלט [...] אני רוצה לחזור להיות נתי של לפני המקרה".
חדד נכלא בגלל שתי עבירות נפרדות. תחילה הורשע בהחזקת אקדח ללא רישיון ולאחר מכן בהחזקת תרופות מרשם וניהול מרפאה בניגוד לחוק. הוא משוכנע שהשלטונות מתנכלים אליו מפני שסירב לסבך בעדותו את יניב (ניבי) זגורי, העבריין הישראלי שהתמקם בתאילנד לאחר ששוחרר מהכלא בארץ; חדד סירב להודות בחקירתו כי האקדח שנמצא אצלו שייך לזגורי, ולדבריו זה מה ששינה עבורו את הכל. ממי שהיה מוכר במשטרת תאילנד ככתובת הראשונה לטיילים ישראלים במצוקה הוא הפך לאויב המדינה.
חדד ריצה שנה ושמונה חודשים על עבירת הנשק ונותרו לו יותר מארבע שנות מאסר על ההרשעה השנייה. הוא טוען לחפותו, מערכת החוק התאילנדית רואה את זה אחרת. אבל הסרטון שלו מאושפז, אזוק ברגליו, עם סימנים ברורים שהותיר חבל התלייה על צווארו – זה כבר פחות פתוח לפרשנות.
מישהו עצר את החבר של השוטרים
לפני שלוש שנים אי אפשר היה לנחש שחדד יסתבך אי פעם עם שלטונות תאילנד. הוא עבד בשני מועדוני לילה בקו סמוי, סייע למטיילים ישראלים לשלוח חבילות ארצה והקים עבורם את "יחידת חילוץ והצלה קו סמוי". הפרויקט הגדול ביותר שלו היה מרפאה שהקים במשותף עם רופא מקומי, וששירתה טיילים ללא ביטוח רפואי. באותה תקופה לא היה מטייל ישראלי באזור שלא הכיר אותו.
"ישנתי לילות ימים ולילות בבתי חולים עם אנשים פצועים כדי לדאוג להחזיר אותם לארץ בריאים ושלמים, הוצאתי עשרות ישראלים מבתי הכלא לאחר שהסתבכו עם החוק התאילנדי", כותב חדד. ואכן, לידי מגזין mako הגיעו עדויות רבות של ישראלים שנעזרו בחדד, תעודות הוקרה שקיבל מהם וכן ותמונות רבות שלו במפגשים מחויכים עם משטרת תאילנד – מה שהופך את ההסתבכות שלו עם אותה משטרה למשונה עוד יותר.
כדי להבין מה קרה צריך לחזור לשנת 2015, אז פתחה משטרת ישראל בחקירה נגד ניבי זגורי בחשד למעורבות במעשי רצח וניסיונות רצח שביצעו לכאורה חיילים בארגון הפשע שבראשו עמד (בינתיים הוגש נגדו כתב אישום בעבירות הללו). זגורי נהג להתגורר לסירוגין בסין ובקו סמוי, וכאן נכנס לתמונה סנ"צ יוני חג'ג', נציג משטרת ישראל במזרח אסיה, האיש ששם לו למטרה לחסל את הפשיעה הישראלית בקו סמוי - והאדם שנתי חדד מאשים באופן אישי במצוקתו. "יוני חג'ג' אתה בושה למשטרת ישראל", כתב בעט כחול על רגלו האזוקה כשצולם באשפוז לאחר ניסיון ההתאבדות.
לחג'ג' היו סיבות לחשוד שזגורי ועבריינים נוספים מנסים להשתלט על עסקיהם של ישראלים באי באמצעות סחיטה ואיומים. הוא החל לאסוף מידע עליהם בסיוע המשטרה המקומית; משטרת ישראל מצדה יירטה את שיחות הטלפון של המעורבים. במהלך החקירה הבחין חג'ג' כי חדד מתרועע עם זגורי וחבריו, שביקרו לא אחת במרפאה שלו. החשד היה שהמקום משמש כחדר ישיבות מאולתר לעבריינים. המידע הועבר למשטרת תאילנד ויחידות מיוחדות שלה פשטו על המרפאה. הרופא המקומי, שותפו של חדד, נעלם. חדד עצמו, שהיה במקום, נעצר לחקירה.
המעצר תפס את הכותרות הראשיות בעיתונים, באתרים ובטלוויזיה התאילנדית. חדד נראה בדיווחים כבול באזיקים, המום לגמרי, כשמאחוריו שוטרים תאילנדים המתגאים שמצאו במקום אקדח 9 מ"מ וכדורים, תרופות רבות, דרכונים ותעודות זהות מזויפים, אפוד מגן ומכשיר קשר. זה נראה כמו מעצר ראווה שתוכנן לפרטי פרטים.
"זמן קצר לפני המעצר, יוני חג'ג' ביקש שאפליל את ניבי זגורי ואעיד שהאקדח שנמצא אצלי שייך לו", כותב חדד. "לי אין מושג למי שייך האקדח, מישהו שתל לי אותו. אני סירבתי בתוקף כי לא היה לי מושג מי הביא אותו. אני חושב שהעובדה שלא רציתי לשתף פעולה עם משטרת ישראל על דבר שלא היה לי מושג לגביו גרמה למעצר שלי על ידי המשטרה התאילנדית. אני חושב שסתם חיפשו תירוץ לעצור אותי. אני יושב בכלא על הצלת חיי אדם".
אז החלטתי לביים חדירה של מחבל
נתנאל חדד נולד בטבריה, בן שלישי לאמו נורית מנישואיה הראשונים. לאחר שנישאה מחדש - לקצין משטרה, עובדה שנראית היום מעט אירונית - נולדו לו שני אחים חורגים. "נתי תמיד היה ילד נאיבי ונחמד מדי. היה לו לב גדול. הוא תמיד עזר לילדים אחרים, גם כאלה שהיו בעייתיים", מספר אחד מחברי הילדות שלו.
בצבא שירת במשמר הגבול. באחד הלילות הוצב בעמדת שמירה בבסיס "גדעונה" שבגלבוע; בשעת חצות, כשבחוץ גשם זלעפות, דיווח למפקדיו על חדירת אדם לא מזוהה שהשליך תיק שחור לשטח הבסיס ונמלט. חדד ניתק את מכשיר הקשר מיד לאחר ההודעה ונעלם מעמדת השמירה.
מפקדיו של חדד הזעיקו למקום כוחות שסרקו את השטח מחשש לחייו ומסוק משטרתי הועלה לאוויר כדי לסייע בחיפושים. כעבור כשעה וחצי, גשש איתר את הנעדר שרוע על מדרון תלול. חדד, שהיה תשוש וחבול, פונה במסוק לבית החולים לקבלת טיפול רפואי. בשטח נמצא מטען חבלה מאולתר שהכין בעצמו. חבלן משטרה פירק אותו בקלות.
למה ביים חדד חדירת מחבל? "ביצעתי את המעשה בגלל מה שחברים שלי עשו לי. שידרתי אות אזעקה למפקדים שלי", הסביר לשופט את מניעיו. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט עלה כי חדד התקשה להתאקלם במג"ב, התלונן שהוכה מספר פעמים על ידי חבריו והיה נתון לחרם חברתי מצדם, שלטענתו גרם לו מצוקה נפשית ורגשית.
פרקליטות מחוז צפון הגישה נגד חדד כתב אישום בגין עבירות של מרמה והפרת אמונים הגורמים לפגיעה חמורה באינטרס ציבורי, וכן ייצור נשק. "התנהגותו של הנאשם גרמה לפגיעות חמורה באינטרס הציבורי הקיים בשמירה על טוהר המידות של השוטרים", צוין בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת. במהלך המשפט הוסרה מכתב האישום העבירה של ייצור נשק, שהעונש המקסימלי עליה הוא 15 שנות מאסר.
השופט בנימין ארבל הרשיע את חדד, אבל הבהיר שיש להתחשב בנסיבות החריגות שגרמו לו לבצע את המעשה, את המצוקה שסבל ממנה ואת ההתעלמות של מפקדיו ממנה. הוא גזר על מי שכבר היה חייל משוחרר חמישה חודשי מאסר על תנאי ו-300 שעות שירות לתועלת הציבור. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה הסתבך נתי חדד עם החוק, וגם האחרונה עד שמשטרת תאילנד פרצה למרפאה שלו.
רק לא לחתום על שום דבר
לאחר השחרור עבד חדד כתקליטן והשכיר ציוד הגברה ותאורה. בשנת 2008 טסה אמו לתאילנד כדי להקים עם בעלה השני מסעדה בשם "דניאלה", שהציעה אוכל ים תיכוני למטיילים הרבים שהגיעו לאזור קו סמוי. "אני ובעלי לשעבר התלהבנו מאוד מתאילנד, נסענו כמה פעמים והחלטנו להקים מסעדה יחד עם שני הילדים שלנו", מספרת השבוע נורית חדד. "נתי נשאר בארץ ועבד כדי.ג'יי. היה לו די טוב, אבל הצעתי לו להצטרף אלינו".
מה את חושבת היום על המעבר שלו לקו סמוי?
"אני מצטערת על היום שהצעתי לו לבוא לתאילנד. אני מכה על חטא ובוכה, כי כל מה שקורה לנתי היום לא היה קורה אם הוא היה נשאר בארץ. הוא הצליח מאוד ואני זו שדחפתי אותו לבוא לפה. זו הייתה הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיים ואני משלמת עליה ריבית דריבית".
לפני כתשע שנים ארז נתי את הפקלאות והצטרף לנורית ולאביו החורג. הוא מצא עבודה בשני מועדונים מקומיים בבעלות ישראלית, בתחילה כתקליטן וכמארגן מסיבות ולאחר מכן כשותף בעסק. כעבור שנתיים, כשנורית חזרה לישראל, הוא בחר להישאר בתאילנד.
"הנישואים שלי עלו על שרטון והחלטתי לחזור, אבל נתי התאהב בקו סמוי ונשאר", אומרת נורית. "היו לו המון קשרים שעזרו לו בטיפול בישראלים. הוא אדם שיש לו נשמה ענקית, שמאמין לאנשים. הכל הוא עשה בהתנדבות".
אז ממה הוא חי?
"את המשכורת הוא קיבל מהמועדון".
סביר להניח ש"איחוד והצלה קו סמוי" היה ממשיך לפעול עוד שנים רבות אילו הסתפק חדד בשירותים המקוריים שהציע, משלוח חבילות וחילוץ מטיילים במצוקה. אבל הוא התפתה להרפתקה של מרפאה שמעמדה החוקי גבולי במקרה הטוב. "הרופא התאילנדי אמר שאין לי מה לדאוג, שהכל בסדר ושאנחנו עובדים כחוק. האמנתי לו", סיפר חדד לקרוב משפחה שביקר אותו לאחרונה בכלא. "כל המטרה של המרפאה הייתה לסייע למטיילים ישראליים שזקוקים לטיפול ולתרופות ואין להם ביטוח רפואי. הייתי נאיבי. תמים".
כשחדד נעצר הוא הכחיש כל קשר לחשדות נגדו, חתם על מסמך בשפה התאית וקיבל הבטחה שישוחרר ממעצרו בתוך ימים. עו"ד ששי גז, שמסייע בהתנדבות למשפחת חדד, טוען שהפרשה לא טופלה כראוי כבר בשלב זה: "כל ההתנהלות סביב הרופא במרפאה היא די מוזרה. הוא לא נחקר, לא הובא למשפט, נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. למעשה כל התיק נפל על נתי שלא באשמתו".
חבר של חדד שמתגורר בקו סמוי מספר: "נתי היה כל כך בטוח בעצמו שלא חשב בחיים שהשוטרים המקומיים יעצרו אותו. הוא היה מקושר עם כולם, התנדב בתחנת המשטרה לחלץ מטיילים שהלכו לאיבוד או היו זקוקים לעזרה כלכלית. הוא היה בהלם כשנעצר, הבין שעשו לו 'כיפה אדומה'. לדעתי הוא שילם על הנאיביות שלו, על זה שהוא האמין באנשים".
הוא בהחלט היה נאיבי בתחנת המשטרה. החוקרים לא יידעו אותו שיש לו אפשרות להיוועץ בעו"ד, הוא מצדו לא דרש ייעוץ משפטי. זה עלה לו ביוקר. "מערכת המשפט התאילנדית דומה למערכת בישראל מהבחינה הזאת שאין אפליה בין זרים למקומיים, אבל בכל מה שנוגע לחקירה ראשונית, השוטרים לא אומרים לעצורים שיש להם זכות לייצוג משפטי ולרוב מחתימים אותם על מסמך שהוא למעשה הודאה, בלי שיבינו את המשמעות", מסביר עו"ד יוסי מרלינג, ישראלי שעובד בתאילנד זה שמונה שנים ומייצג חברות גדולות, אזרחים ישראלים וזרים. "כל תאילנדי יודע שאם נעצרת, הכי חשוב זה לא לחתום על שום מסמך בתחנת משטרה. אין מזה דרך חזרה, אלו השעות הכי קריטיות בחקירה".
ואם נעזרים בעורך דין?
"חשוד יכול להשתחרר ממעצר ולסיים את התיק בקנס כספי או בעונש קל ביותר".
"אני לא יודע איך הגעתי למצב הזה", כותב חדד. חלק מההסבר נעוץ, אם כן, באותה טעות בסיסית בתחנת המשטרה בשנת 2017.
רוצה מיטה? 1,000 דולר
חדד נדון לעונש מאסר של שנה ושמונה חודשים בגין החזקת נשק שלא כחוק. הכלא שאליו נשלח נחשב לאחד הגרועים בתאילנד, מדינה נודעת לשמצה בכל הנוגע לתנאי הכליאה בה. "אני לא מפסיק לבכות כמו ילד קטן", כותב חדד מתאו. "אני רוצה את החיים שלי בחזרה, לחזור להיות אותו נתי שמתעורר בבוקר עם שמחת חיים, אבל אני לא אותו דבר. אני גמור נפשית ומרגיש נבגד. לא ציפיתי שיהפכו אותי לאדם מסוכן".
התנאים בכלא המרכזי של קו סמוי לא השתנו כמעט מאז שהוקם לפני כ-80 שנה. אדם שמכיר היטב את מערכת הענישה בתאילנד טוען שהרשויות "לא השקיעו באט אחד" בשיפור התשתיות או במצב הפיזי שבו מוחזקים האסירים. הם מקבלים מדי יום שלוש מנות אורז ומרק דלוח בתוך קערת עץ קטנה; אסיר שרוצה חיי רווחה צריך לקנות אוכל, מיטה, שמיכות. הכל זמין בתנאי שמשחדים את סוהרים, ואותו הדבר נכון לגבי טיפול רפואי. בהתחשב בכך שבתאים יושבים בין השאר אסירים חולי איידס וצהבת נגיפית, מי שלא יכול לשלם על שירותי רפואה חי על זמן שאול. רמות התחלואה והתמותה בבתי הכלא בתאילנד גבוהות מאוד.
"ממשלת תאילנד מעדיפה להשקיע בהפיכת המדינה למודרנית, לא בבתי הכלא. מבחינתם, אם עשית פשע, לא מגיע לך להיות בבית הבראה", אומר עו"ד מרלינג. "אין שם תכניות שיקום לאסירים ואתה לא יכול להגיש עתירות על תנאי הכליאה. בתי הכלא הם רשות בפני עצמה, לכל היותר אפשר לפנות למנהל הכלא ולבקש הקלה בתנאים".
נשמע כמו ימי הביניים.
"הם רוצים להרתיע אנשים שלא יבצעו עבירות. המושג 'זכויות אדם' לא קיים בבתי הכלא. אגב, מניסיוני התאילנדים הם עם של שקט, שלווה, חום, אהבה, הרמוניה. אבל הם לא רואים בעין יפה את הפשיעה של הישראלים שסחטו בעלי עסקים וניסו להשתלט על קו סמוי, לא אוהבים זרים שמבצעים פשעים באיים שלהם. לא פעם זה פוגע בתדמית של ישראל".
חדד ישב בתחילה עם שני ישראלים מהסוג שמדבר עליו מרלינג, אייל בוקל ודולב זוארץ, עבריינים מנתניה שרצחו בקו סמוי את יריבם מאור מלול מכפר יונה. הרצח תועד במצלמות אבטחה. השניים נידונו באחרונה ל-25 שנות מאסר והועברו לכלא באנג קוואנג בבנגקוק, אבל כשישבו בקו סמוי סיפרו לעורכי דינם שביקרו אותם בכלא כי הם ישנים על הרצפה כשג'וקים, חולדות ועכברים מסתובבים ביניהם. הם סיפרו על התא שלהם, שבו 60 אסירים מתקלחים בצינור אחד. הדברים הקשים פורסמו בהרחבה בתקשורת הישראלית. חדד עדיין מוחזק בתנאים כאלה.
הוא כבר פנטז על שחרור לאחר שסיים לרצות את העונש על עבירת הנשק, אבל אז הוגש נגדו כתב אישום נוסף בשל פעילות המרפאה. לדבריו הוא אולץ להודות באישומים כדי שלא יוחמר עונשו; כך או כך הוא נדון באחרונה לארבע שנות מאסר ועוד ארבעה חודשים בפרשת התרופות.
גם לאחר כמעט שנתיים בכלא המרכזי, חדד מתקשה מאוד להסתגל לתנאים. הוא איבד כ-30 ק"ג ממשקלו, חולק תא עם 30 אסירים נוספים ואת הלילות מעביר על מחצלת דקיקה שפרושה על הרצפה. את המיטה המאולתרת הזאת הוא רכש בסכום של 1,000 דולר מאסיר אחר. "אני כולי עור ועצמות", הוא כותב. "אני חייב לעבור ניתוח, אבל לא מפנים אותי לבית חולים. אנשים חולים מסתובבים בכלא כמו זומבים".
כל הדרך הביתה
לא היה חסר הרבה כדי שניסיון ההתאבדות השני שלו יצליח. חדד אושפז במצב קשה ורק כעבור כמה ימים, כשמצבו התייצב והשתפר, הוחזר לכלא - הפעם לאגף קצת יותר נוח. לפני ששוחרר תועד כשגופו נושא מסרים שונים: הוא חרט מגן דוד על חזהו וכתב על רגלו את כתב האישום האישי שלו כלפי סנ"צ חג'ג'. אלא שבאחת ההתפתחויות המשונות בפרשה הזאת, חג'ג' עצמו דווקא התגייס לעזרתו של חדד. בסוף שנת 2018 הוא מסר לבית המשפט בתאילנד תצהיר שבו צוין כי בין מאי 2012 למאי 2017 קיבל משרדו "עזרה ממר נתנאל חדד, איש בעל אזרחות ישראלית, בשיתוף פעולה [...] וחיפוש אחר ישראלים אבודים, וגם תיאם את מאמצי העזרה לישראלים שסבלו מבעיות בתאילנד". נראה שגם במשטרת ישראל הבינו שחדד אינו חבר בארגון פשע; עבריינים אינם זוכים להכשר כמו זה שסיפק חג'ג'.
נורית חדד עזבה את משפחתה בטבריה וטסה לתאילנד כדי להיות קרובה לבנה. היא מתגוררת בהוסטל מקומי המרוחק כשעה וחצי מהכלא. חמש פעמים בשבוע היא מבקרת את נתי, אלא שכל ביקור נמשך כרבע שעה בלבד, בהתאם להוראות שלטונות הכלא. אחת לשבועיים היא מורשית להעביר לו מזון שבושל בבית חב"ד המקומי. "הקרבתי את עצמי ואת חיי למען נתי. אני פה בשבילו עד שהוא ישתחרר מהכלא", היא אומרת. "אני פוחדת שאם אחזור לישראל הוא עלול למות. הוא צריך חיזוקים נפשיים כדי לשרוד בכלא".
משפחתו של חדד וחברו הקרוב אודי מזרחי, מנהל דף הפייסבוק "חדשות בזמן", נרתמו לחלץ אותו מהכלא ונפגשו עם בכירים במשרד החוץ ובמשרד המשפטים. בעקבות פעילותם שלחה סגנית שר החוץ, ציפי חוטובלי, מכתב חיזוק לחדד ("אנשי משרד החוץ פועלים למענך", כתבה). ח"כ אורן חזן מסר למשפחה שקיבל הבטחה מראש הממשלה כי הטיפול בהחזרתו נמצא בשלבים מתקדמים. במשרד החוץ טוענים כעת שהם ממתינים ל-16 בינואר, אז תסתיים התקופה שבה יכולים הצדדים לערער על פרשת המרפאה ויימסר גזר הדין חלוט. זה יהיה האות להאצת ההליכים.
"אני רוצה את השם שלי בחזרה", כותב חג'ג'. "אני רוצה את הכבוד שלי, את החיים שלי". ולפי עו"ד מרלינג הוא עשוי לקבל אותם: "בתרבות האסייתית, אדם שהודה במעשה זכאי לחמלה ורחמים. נתי חדד לא רק הודה אלא גם הורשע בעבירות קלות יחסית, לכן יש לו סיכוי טוב לרצות את יתרת העונש שלו בישראל. אחרי שמורשעים בערכאה הראשונה, אפשר לערער לערכאה נוספת, לבית המשפט העליון ולאחר מכן להגיש בקשת חנינה למלך או לראש הממשלה". גורמים אחרים מציינים שיש גם דרך קיצור לישראל: למרות שאין למדינה הסכם הסגרה עם תאילנד, באופן עקרוני יכולים התאילנדים לגרש את חדד בבחינת "לא בעיה שלנו".
"אנחנו עושים את כל המאמצים מול הגורמים המשפטיים להחזיר אותו לארץ. נתי עזר לכל כך הרבה ישראלים, על מדינת ישראל לעשות הכל כדי לסייע לו לצאת מהכלא התאילנדי", אומר עו"ד גז. "תחזירו אותי לארץ", כותב חדד עצמו. "אני יושב בכלא חף מפשע, מנסים לגמור את חיי ואין לי מושג למה עושים לי את זה. תצילו אותי מכאן".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "כלל הפעולות שננקטו נגד נשוא פנייתכם הן פעולות עצמאיות שבוצעו על ידי רשויות האכיפה בתאילנד. למשטרת ישראל אין נגיעה להליכים אלו".
משרד החוץ מסר בתגובה לפנייה קודמת בנוגע למצבו הפיזי של חדד: "קונסולית ישראל בבנגקוק הביעה את דאגתה לשלומו של האסיר המדובר בכל האמצעים העומדים לרשותה, והיא מצויה גם בקשר ישיר עם בני משפחתו. האסיר מקבל טיפול רפואי וההחלטות המתקבלות בעניינו הינן בסמכות רופאיו בלבד".