"שלום, מדבר רב-פקד לוי, אני באזור חברון וצריך דחוף לצרכי חקירה את הפרטים האישיים והרישום הפלילי של בנימין נתניהו". כך ביקש העציר אורן אברהם בשיחת טלפון מבית המעצר "ניצן" למאגר המידע המרכזי של משטרת ישראל ובתי המשפט. ביקש וקיבל.
השבוע שוחרר אברהם מכלא "הדרים". תקופת המאסר האחרונה השלימה לו 25 שנים מצטברות במערכת הכליאה בישראל, כולן באשמת מעשי מרמה והונאה. הוא עקץ עשירים יותר ופחות, חברי כנסת, שרים, סלבס ואפילו שופטים, כולל כאלה ששפטו אותו. המשטרה הגדירה אותו "הנוכל הסדרתי מספר אחת במדינה" והעיתונים זיכו אותו בכינויים כמו "המטריד הלאומי", "הקוסם מכלא רמלה" ו"הודיני". ויום אחד ב-1996 התחשק לו לבדוק אם כוחות הקסם שלו חזקים מספיק בשביל להשיג את הפרטים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אז בתחילת הקדנציה הראשונה שלו.
אברהם מספר שבתוך פחות מחצי דקה העבירה לידיו פקידת המשטרה את מספר תעודת הזהות של נתניהו, תאריך הלידה, הכתובת ומספר הטלפון בבית הוריו בירושלים. "לא האמנתי שבקלות כזו ניתן לחדור את מערכת אבטחת המידע, בטח ובטח לגבי ראש ממשלה מכהן, ולקבל מידע אישי עליו. הייתי בהלם מוחלט, אבל האמת היא שאותו דבר קרה לי עם חשבון הבנק של אשתו שרה".
רגע, מה קרה עם שרה?
"פקידה בבנק נתנה לי את הפרטים האישיים שלה. אתה לא מבין כמה מידע השגתי על כל מי שרציתי, והכל בעזרת כרטיס טלכרט. לא סייבר, לא מחשב, לא האקר. הכל אני לבד. אנשים לא האמינו איך בשיחה של כמה שניות אני יכול לשלוף כל נתון עליהם ממאגרי המידע. תכלס זו בושה שלא עלו עליי, זה מראה עד כמה המערכת לא מאובטחת ומחוררת. גם היום אני יכול להוציא מידע רגיש, כי אף אחד לא תיקן את הפרצות האלה".
הרגע השתחררת, כבר בוער לך לחזור?
"אתה יודע כמה אנשים נושמים עכשיו לרווחה שהשתחררתי? מנהל הכלא, סוהרים וקצינים אמרו לי 'אורן, שלא תחזור לכאן יותר, לך תשקם את החיים שלך'. את האמת, אין לי כוונה לחזור לכלא, אני מתחיל בחיים חדשים. די, נמאס. אני צריך ליהנות מהחופש".
הכישרון של מר אברהם
קשה להבין איך אדם הופך לעוקץ סדרתי, ובעצם לא רק סדרתי אלא ממש מכור ("בלי לעקוץ הוא אדם מת, אורן לעולם לא ייגמל מזה", אמר לנו בעבר אסיר שישב איתו בכלא רימונים). אבל כנראה שיש בזה לפחות מידה מסוימת של כישרון מולד.
אברהם בן ה-44, שנולד וגדל בנס ציונה, סבל בילדותו מבעיות קשב וריכוז ונדד בין מוסדות חינוך ופנימיות. כבר אז יצאו לו מוניטין של אחד שמסוגל להשיג כל דבר בזכות יכולת שכנוע שגובלת בכוח-על. "לא היה מי שיכוון אותי, אז התגלגלתי בין מוסדות עד שהתחלתי לעשות עקיצות, והתמכרתי לזה. אפשר לומר שזו הייתה הדרך לנקום במערכת הרווחה והמשפט שזרקו והפקירו אותי לגורלי", הוא אומר. "זאת הייתה הזעקה שלי לקבל עזרה, אבל אף אחד באמת לא הקשיב לי אז החלטתי לנקום בהם. אתה יודע איזה כיף זה לגנוב מעשירים ולתת לעניים?".
הוא לא התחיל רובין הוד. השגת פיצות וצ'ופרים בחינם לחבר'ה שודרגה למעשי נוכלות שאפשרו לו לנהל אורח חיים של מיליונר: מספרים של כרטיסי אשראי שהשיג במרמה אפשרו לאברהם לחגוג בסוויטות מפוארות ובטיסות ביזנס. כשהתפתח מחיים על חשבונם של אחרים לשיגור הודעות ואיומים לשרים ולחברי כנסת, לפעמים רק כדי להוכיח שהוא יכול, משטרת ישראל התחילה להבין עם מי יש לה עסק. "אורן היה באותה תקופה גרוע מראש ארגון פשע", אומר לנו היום מ', קצין חקירות במשטרה. "הוא הכניס את כל המערכת לכוננות ספיגה, לפחדים מי יהיה הבא בתור שהוא יעקוץ ויביך".
כבר בגיל 17 וחצי, כשעבד אצל קבלן ניקיון שלדבריו לא שילם לו, אברהם גנב ממנו פנקסי צ'קים וגם אקדח, שיהיה. עם השלל הוא נסע לתל אביב, שם עצרו אותו שוטרים. התעלול הזה עלה לו בחצי שנה בכלא לנוער. פחות משנה לאחר הורשע לראשונה בעברות מרמה ונדון ל-30 חודשי מאסר. אבל זה היה רק המתאבן: בשנת 2002 הוא נדון ל-16 שנות מאסר בפועל לאחר שהורשע בעשרות סעיפים של עבירות מרמה והונאה של אזרחים ועובדי ציבור, בסך מצטבר של מאות אלפי שקלים. אבל דווקא לאחר שנכלא - כשכבר לא היה לו איך להרוויח כסף ממעשי נוכלות, אבל מצד שני היו לו המון זמן להרוג וכרטיס טלכרט – הוא החל לעקוץ בתעוזה ובתדירות רבות מאי פעם. לכותרות עלה כשהזמין על חשבון כרטיס האשראי של ראש לשכת נתניהו דאז, פנחס פישלר, 40 מגשי פיצה לישיבת הממשלה.
"אף אחד לא ידע איך הצלחתי להשיג את כרטיס האשראי של פישלר", הוא נזכר השבוע. "שרי הממשלה היו בהלם כששלחתי להם את הפיצות, הם לא ידעו מאיפה זה נחת עליהם. ראיתי שזה גרם למבוכה ולכותרות ראשיות בעיתונים, אז המשכתי. היו חברי כנסת ושרים שהזמנתי כרטיסים לחו"ל על חשבונם".
את המשטרה זה לא שעשע. "הוא היה האסיר המסוכן ביותר בישראל, לא ידענו איך להתמודד איתו. כל פעם הוא הפתיע אותנו מחדש", אומר הקצין מ'. "את האמת, עשה לנו בית ספר. אחד כזה היה צריך לשרת במוסד או בשב"כ".
מי הזמין אביזרי מין?
ביציאה מהכלא, בדרך חזרה לביתו בנס ציונה, תיק הצד שלו מלא בגופיות ותחתונים ארוזים בניילון שרכש באחת החופשות מהכלא ולא הספיק להשתמש בהם. תיק הגב מפוצץ מרוב קלסרים שבהם מתויקת בקפידה כל מילה שפורסמה אודותיו. גם בכלא, הוא אומר, היה לו מעמד של סלב. "האסירים כיבדו אותי. אולי היו כאלה שפחדו שאעקוץ אותם אז הם הפכו להיות חברים שלי".
באגף שלך ישבו נחום מנבר, שהורשע בריגול לטובת איראן, ובועז יונה שהורשע בפרשת חפציבה. איך התרשמת מהם?
"מנבר היה די נחמד, לא עניין אותו על מה הוא יושב בכלא, אבל לקראת הסוף היה לחוץ להשתחרר. יונה שיחק אותה מסכן, אחד שאין לו כסף. לא אהבתי אותו".
בין התחביבים שפיתח אברהם בכלא היו מעשי נקמה מטורללים בשופטים שלטענתו פגעו בו ודחו עתירות ובקשות שהגיש להם. "שלחתי לשופטים הביתה אביזרי מין שרכשתי בכרטיס האשראי שלהם מחנות של 'סקס סטייל'", הוא מספר. "פעם הצלחתי להשיג מספרי אשראי של השופטים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אמנון סטרשנוב ועודד מודריק, אז התקשרתי לחנות פרחים ושלחתי להם הביתה זרים גדולים בכמה מאות שקלים לזר. גם השופטת חיותה כוחן עצבנה אותי, אז נקמתי בה כמו שרק אני יודע. השגתי את מספר כרטיס האשראי שלה וביטלתי לה את המינויים לעיתונים היומיים. אחר כך חגגתי על הכרטיס שלה, חייגתי מהכלא לנערות ליווי והזמנתי גם כרטיסי חיוג לחו"ל. חוץ מזה התקשרתי ארבע או חמש פעמים למכבי האש ולמשטרה לדווח על שריפות שפרצו לה בבית. היא הבינה שאיתי לא מתעסקים".
ואכן, חיותה כוחן-עומר פסלה את עצמה מלדון בתיקים של אברהם. "חככתי רבות בדעתי אם לפסול את עצמי בשל תעלוליו של הנאשם ובכך לשחק לידיו", הסבירה בשעתו השופטת. "כשהגעתי למסקנה שלא אוכל לשפוט את הנאשם באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים, החלטתי לפסול את עצמי".
במקרה אחר, שופטת בבית משפט השלום בתל אביב הוציאה צו איסור פרסום על שמה בנימוק שהיא דנה בעניינו של אברהם. על הצו היא חתמה בראשי תיבות מחשש שאברהם יחגוג על כרטיס האשראי שלה: "אני אוסרת פרסום שם השופטת שדנה בתיק לאור החומר שהוצג לעיוני לפיו נוהג החשוד לעשות שימוש לרעה בשמות השופטים ובכרטיסי האשראי וכן לאור מכתבו של השופט מודריק שהוצג לעיוני", כתבה.
"זה היה קטע הזוי. שופטים לא פחדו ממרגלים שבגדו במדינה או פגעו בביטחון המדינה, אבל בגלל אורן אברהם הקטן הם נכנסו לבונקר. אין החלטה כזו בתולדות מדינת ישראל ששופטת אוסרת בפרוטוקול לפרסם את פרטיה. עד כדי כך היא פחדה ממני", אומר אברהם ומניד בראשו לאמור "איזה עולם".
הבאים בתור היו המיליארדרית שרי אריסון ומי שהיה בעלה באותם ימים, עופר גלזר. אברהם השיג את מספרי כרטיסי האשראי, תעודות זהות ומספרי הדלקן של כלי רכבם. לדבריו, הוא עשה זאת כדי להוכיח שיש חורים וליקויים במערכות אבטחת המידע של חברות האשראי. קשה לסמוך על המילה של נוכל סדרתי, אבל בהינתן שלאברהם לא היה שום דבר מוחשי להרוויח מזה, ההסבר שלו נעשה לפחות מתקבל על הדעת. "הייתי כמו אורי גלר, עושה כל מיני טריקים כדי לעשות בושות לבנקים, לחברות האשראי ולמוסדות ציבור כדי לחשוף אותם במערומיהם. להראות כמה הם טיפשים ומטומטמים. היה קשה להם להודות שאסיר כמוני גורם להם למבוכות קשות. התייחסו אליי בזלזול, אז עקצתי אותם שוב ושוב. היו עובדי ציבור שפגעו בי בלי שום סיבה, אז דאגתי להתקשר למכונים בתל אביב ולשלוח להם הביתה נערות ליווי באמצע הלילה".
אתה ממש נהנה לדבר על זה.
"אהבתי לעשות את התעלולים האלה. כל הזמן הייתי בכותרות במדורי הפלילים. הכי כיף בעולם לעקוץ אנשים, בעיקר עשירים ובכירים".
הסוהרת שאהבה אותי
גם קצינים בשב"ס ובמשטרה קיבלו טיפול מאברהם. הוא היה משאיר להם הודעות בתא הקולי כשהוא מתחזה לאחרים וזורע מהומות ובלגנים. כשראה כי טוב עבר לפוליטיקאים: לשר המנוח בנימין בן אליעזר השאיר הודעה שיתקשר דחוף למפכ"ל המשטרה ולשרה דליה איציק שתחזור לשר בניזרי; למי שהיה ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי, הודיע שיתקשר בבהילות לשר אביגדור ליברמן. וחוץ מזה הייתה הפעם ההיא שאברהם התחזה למי שהיה בשעתו שר התקשורת, רובי ריבלין, והוציא בשמו הודעות לעשרות ישראלים.
הדברים חצו את גבול התעלול כשיצא למסע נקמה בשר לביטחון פנים, גדעון עזרא המנוח, שלדברי אברהם סירב לשפר את תנאי הכליאה שלו. "השגתי את הטלפון של הבת שלו ואיימתי לזרוק רימון לעבר הבית שלהם. זה גרם לבלגן גדול. הגיעו אליי באמצע הלילה חוקרים מהשב"כ לחקור אותי כדי לוודא שלא אעשה שטויות, רצו לדעת עד כמה אני רציני. תבין, היה לי משעמם מאוד בכלא".
זהו, זה ההסבר שלך לשיחת טלפון שהכניסה משפחה שלמה לחרדה? שעמום?
"היום בטח שלא הייתי עושה את זה. אני מצטער על מה שקרה, פעלתי מתוך מצוקה נפשית. אבל ככה זה היה, הייתי הסיוט וחלום הבלהות של כל מי שפגע בי במקום לשקם אותי".
אתה מצטער שפגעת באותם שופטים, אישי ציבור ובכירים?
"לא מצטער על כלום. לא הרווחתי מזה שום דבר, עשיתי את זה כדי לעורר את המערכת, צעקתי צעקה לעזרה אבל אף אחד לא הושיט לי יד".
הטלכרט היה כלי העבודה הכי חשוב של אברהם במשך השנים הללו. בשב"ס הבינו שהוא מנצל את הטלפון באגף כדי לעקוץ, לשגע ולהטריד את צמרת המדינה, והחליטו להעביר אותו לתא הפרדה בצו שופט שהורה לא לאפשר לו כל גישה למכשיר הטלפון. לשם כך הוצבה סוהרת ותיקה שתצר את צעדיו ותדאג שיתקשר רק לבני משפחה. "הם חשבו שהיא תשגיח עליי ואני לא אצליח להערים על המערכת, אבל מה לעשות שהיא התאהבה בי נואשות. אפילו קניתי לה תכשיטים על חשבון כמה מעשירי ישראל".
אברהם ניהל רומן של ממש עם הסוהרת וקנה לה מכשירי חשמל יקרי ערך, טבעות יהלומים ובגדים ממותגים, כמובן על חשבונם של אנשים שלא ידעו שהם משלמים על זה. "היינו נפגשים בחופשים שלי מהכלא ופינקתי אותה מאוד", הוא מספר. "היא התאהבה באישיות שלי, בזה שאני חכם ועובד על אנשים".
ומבחינתך מה, זה היה עניין תועלתני נטו?
"איפה, גם אני הייתי מאוהב בה קשות".
בסופו של דבר ניתקה הסוהרת את הקשר איתו. הוא בתגובה חשף את הרומן ואת העובדה שסייעה לו במעשי העוקץ, וכתוצאה מכך היא פוטרה משב"ס והוגש נגדה כתב אישום פלילי. נגזרו עליה שמונה חודשי מאסר על תנאי ושישה חודשי מאסר שאותם ריצתה בעבודות שירות.
זמן קצר לאחר שמערכת היחסים ביניהם הסתיימה, הוצתה מכוניתה של הסוהרת. אברהם נחשד במעשה אך לא הוכח שהיה לו קשר אליו. הוא מצדו תבע אותה בבית משפט לתביעות קטנות בטענה שהפרה הבטחת נישואים כשנשבעה להיפרד מבעלה ולהינשא לו. התביעה נדחתה על הסף.
תפרשן לי את היחסים האלה.
"זה היה רומן שנגמר. אהבתי אותה מאוד אבל דברים לא הסתדרו, כמו שקורה לפעמים בין בני זוג. זהו".
איך ניצלת את הזמן שבו הסוהרת שלך הייתה המאהבת שלך?
"חזרתי לטלפון והמשכתי לגלות את הפרצות במערכות המידע של החברות הגדולות בישראל. אתה יודע מה הכי עצוב? שהפרצות לא תוקנו, גם לא במסוף המשטרתי. גם היום אני בקלות משיג מידע על כל אזרח".
אזרח אחד כזה היה הכתב הפלילי בוקי נאה, שבמרוצת השנים כתב לא מעט על אברהם. "בוקי לא האמין שמטלפון ציבורי אני יכול להשיג עליו פרטיים חסויים, אז התקשרתי למשטרת מחוז תל אביב, התחזיתי לשוטר וביקשתי פרטים עליו ועל עוד כמה אזרחים. קיבלתי הכל בלי שום בעיות מתוך המסוף המשטרתי ודאגתי לשלוח לבוקי את המסמכים באמצעות נהג מונית. הוא היה בהלם טוטאלי. הוא ביקש הסברים מהמשטרה והם גמגמו והודו שפישלו".
כיום, הרבה בגלל לקחים משנות המאסר של אברהם, מותקנת בבתי הכלא מערכת טלפונים חכמה בשם "שחף" שמנטרת ניסיונות לבצע הונאות ועוקצים. "אם המערכת הזו הייתה בתקופה שלי", מחייך אברהם, "זה היה חוסך לי 20 שנה בכלא".
מה שקורה באילת
לפני כארבע שנים שוחרר אברהם מהכלא לאחר שנוכה שליש מ-16 שנות המאסר שנגזרו עליו ב-2002. הוא נסע לנקות את הראש באילת, אבל דגדג לו ביד העוקצת והוא השיג מספרי אשראי של תושבים בעיר, הזמין על חשבונם ארגזים של אלכוהול משובח וסיגרים וחגג עם נערות ליווי בבתי מלון. עשרות אזרחים נפלו בפח.
חוקרי משטרת מרחב אילת פתחו בחקירה ועצרו את אברהם בבית מלון. "אני חולה, תעזרו לי להשתקם ולהיגמל מהמחלה, אני זקוק לעזרה", התחנן בפני החוקרים.
כתוצאה מההשתוללות בדרום הופקע מאברהם ניכוי השליש והוא נשלח בחזרה לכלא לשלוש שנים. בנוסף, פרשת ההונאות באילת סידרה לו עוד שנה וחצי מאסר בפועל. "היה לי משעמם, עשיתי טעות נוראית ושילמתי עליה ביוקר", הוא אומר. "לא היה לי איפה להיות, הייתי זרוק ברחובות ורשויות הרווחה התעלמו ממני. לא היה מי שיסייע לי, אז החלטתי לנסוע לאילת ולחגוג. לא יכולתי להתאפק".
לאחר שריצה ארבע שנות מאסר היה אברהם אמור לעבור לידי הרשות לשיקום האסיר (רש"א), אבל זו משום מה לא מצאה מוסד אחד בכל המדינה שיהיה מוכן לקבל אותו ולסייע בשיקומו. "לרשות לשיקום האסיר אין מוסדות מטעמה שיכולים לטפל בבעיות המורכבות של האסיר הנ"ל", כתב מנהל מחוז מרכז של הרשות לשיקום האסיר, גדעון ביאלר, בתגובה לעתירה שהגיש אברהם על כך שהמדינה לא מעוניינת לשקם אותו ומתנערת מאחריות כלפיו. ברש"א ניסו לגלגל את האחריות אל משרדי הבריאות והרווחה, אלא שגם הם לא מצאו מוסד או גוף הולם שיסייעו בשיקומו. בסופו של דבר שלחה אותו רש"א לשיקום במוסד שאינו מוכר ומפוקח על ידי מוסדות המדינה, תוך הבהרה שהאחריות על מה שיקרה חלה עליו בלבד.
"רציתי מוסד שיתאים לי, שאוכל להיגמל בו מהמחלה שלי ולשקם את חיי כדי לא לפגוע באנשים, לחזור לחברה כאדם מועיל וישר. מה הם רוצים, שאחזור לעשות שטויות? שאחזור לכלא? תפקידם הוא לשקם אותי והם פשוט בורחים מאחריות".
מה התוכניות שלך כאדם חופשי?
"אני שוקל לכתוב ביוגרפיה, יש לי המון מה לספר על החיים שלי. הייתי שמח להרצות בבתי ספר בפני תלמידים, להסביר להם שהפשע ממש לא משתלם. אני איבדתי בכלא את הילדות שלי, את הנעורים שלי, את השנים הכי יפות. עכשיו אני פשוט מתכוון ליהנות מהחופש. גמרתי עם העוקצים וההונאות".
בעת כתיבת השורות הללו נודע לי שאברהם שוב ירד לאילת. ככה זה, לפעמים הבנאדם צריך להתאוורר קצת.
תגובת הרשות לשיקום האסיר: "מר אורן אברהם מוכר היטב לגורמי השיקום והטיפול של הרשות לשיקום האסיר, ועניינו מטופל באופן אינטנסיבי מזה תקופה ארוכה ובאמצעות הגורמים הבכירים ביותר. בשל צנעת הפרט לא נוכל להגיב לטענות העולות מן הכתבה, ואולם נדגיש כי אין בהם כדי לשקף את המאמצים ואת ניסיונות השיקום של הנ"ל".