זה קרה בליל ה-3 ביולי, פחות משבוע אחרי שחגג את יום הולדתו ה-25. רג'מאן, חסיד חב"ד ולוחם MMA (אמנויות לחימה משולבות), חזר הביתה מאימון קרב מגע שהעביר לשוטרי התחנה בבוקה ראטון שבפלורידה. הוא הספיק לברך את ילדי השכנים לשלום לפני שנכנס לבית. אמו, לורן, 45, שהתה באותו זמן בבית החולים, שם אושפזה בעקבות התקף לב שעברה כמה ימים קודם לכן. אהרון ישב לבדו בסלון הבית, ואחיו יאנקל (18) היה בחדר הסמוך, כשבשעה 22:24 שלושה גברים בשנות ה-20 לחייהם נכנסו לבית. אחד הגברים זיהה את אהרון בסלון, ובין השניים החל מאבק שבסופו אהרון נורה מספר פעמים בפלג גופו העליון. השלושה לקחו את הסלולרי של רג'מאן, נמלטו לרכב שהמתין להם מחוץ לבית, והותירו אותו מדמם.
"שמעתי את אחי צועק משהו לא ברור לעברם, היו יריות, וכשיצאתי מהחדר ראיתי אותו ירוי", שחזר האח. "הזעקתי עזרה וניסיתי לטפל בו ולהציל אותו, אבל לצערי לא הצלחתי במשימה. היה לי מזל שלא חיסלו גם אותי", אמר. כעבור זמן קצר הגיעו למקום שוטרי התחנה המקומית וגילו את גופתו של רג'מאן, שרק כשעה קודם לכן עוד אימן את חבריהם.
נכון לעכשיו המשטרה הטילה איפול על פרטי החקירה. החוקרים גבו עדויות משכניו של רג'מאן כדי לברר האם הבחינו בחשודים ובמכונית בה ברחו, האח מסר עדות, ומצלמות האבטחה של השכנים נלקחו כדי לברר האם הרוצחים הנמלטים תועדו בהן. תחילה עלתה הסברה שמדובר בשוד שהסתבך כשרג'מאן החליט להתעמת עם הפורצים, אך כיוון שהבית נותר על כנו, והדבר היחיד שנלקח היה הסמארטפון שהחזיק, כיוון החקירה השתנה. "אנחנו לא יודעים מה המניע למעשה. הנחת העבודה שלנו שזה תיק רצח", הסביר השריף של תחנת המשטרה המקומית בשיחה עם כתב ה-Sun-Sentinel. "מדובר בבית ישן ועני שאין בו כסף או פריטים יקרי ערך שאפשר לגנוב, כך שקשה להאמין שמדובר בשוד או בפריצה אלא יותר במשהו מתוכנן. זו לא שכונת יוקרה שיש מה לקחת מהבתים", סיפר יהודה, אחד מחבריו של רג'מאן, "יש לי חשש שמישהו בסביבה הקרובה יותר לאהרון אולי מסתיר את הרקע לרצח. יש יותר מדי דברים שלא מסתדרים. בעבר הוא הסתבך עם סמים, היה מאוד מושפע מאחרים אבל לך תדע. היו הרבה סודות שהוא כנראה שמר לעצמו ולא סיפר לאיש".
"הוא הביא הרבה כבוד וגאווה לקהילה"
אהרון רג'מאן גדל בבית מסורתי והקפיד להכניס את הזהות היהודית חרדית שלו גם לזירה, כמתאבק מקצועי בלוחמת MMA. הוא כונה "לוחם המצות" (Matzah Brawler, משחק מילים שנשמע באנגלית כמו "לוחם הקניידלעך"), מדי הלחימה שלו כללו ציציות וכיפה, ולפני כל קרב נהג לקרוא "שמע ישראל". השילוב בין האמונה האדוקה לבין ההיאבקות עד זוב דם סקרן את כלי התקשורת, והפך אותו לדמות יוצאת דופן בנוף ה-MMA. "קיבלתי חינוך יהודי. אני מקדיש הרבה זמן לקשר שלי עם אלוהים", כתב בטור אורח לאתר ההיאבקות הרשמי ב-2015, שם סיפר כי בשנים האחרונות הפך למאמין אדוק יותר ויותר. הוא הקפיד להתפלל כל בוקר, להגיע בשבתות לבית הכנסת, ולפקוד שיעורי גמרא ותורה.
"הוא הביא הרבה כבוד וגאווה לקהילה היהודית", אמר רב חב"ד בבוקה ראטון זלמן בוקיעט, שהיה מקורב למשפחה. "הוא מעולם לא הסתיר את יהדותו. היה גאה בזה. לאהרון היה חשוב להראות לכולם שגם יהודים יכולים להיות לוחמים בטופ שבטופ. בעקבותיו עוד חסידי חב"ד החלו להתאמן בקרב מגע ואמנויות לחימה, והלכו בדרכו". בשיחה עם מגזין מאקו אמו לורן מספרת בגאווה על החיבור של רג'מאן לדת: "הוא סירב להופיע בקרבות בשבת למרות שהציעו לו המון כסף, מאות אלפי דולרים. הוא שמר על השבת בקנאות. גם אם היו נותנים לו מיליוני דולרים הוא לא היה נכנס לזירה בערב שבת".
רג'מאן, השני משבעה אחים, נולד ברובע הברונקס בניו יורק. כשהיה בן ארבע עבר עם הוריו לבוקה ראטון. "רצינו לתת לילדים שלנו חינוך טוב יותר. פחדנו שהם יפלו לפשע בברונקס, אז עברנו לגור במקום שקט יותר", הסבירה האם לורן, אבל המעבר לא הספיק כדי להרחיק את אהרון מהעולמות האלה. בשנותיו כנער הוא הסתבך עם החוק והידרדר לסמים. "נכנסתי להרבה צרות, וההיאבקות החזירה אותי לדרך הישר", כתב רג'מאן על שנות העשרה שלו. אל היאבקות ה-MMA הגיע אהרון בזכות אביו, שליווה אותו החל מקרב הזירה הראשון שלו בגיל 15, אז תמך בו מפינת הרחבה. "אני זוכר שכילד צפיתי בטלוויזיה בקרבות ונשאבתי לזה. זה ריתק אותי. כבר אז ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים", סיפר, "בגיל 12 התחלתי להתאמן". לאחר שעלה לזירה כחובבן בגיל 15 הוא זכה במעל שישה תארים, ולפני שלוש שנים הפך למתאבק מקצועי ודורג במקום ה-26 בקבוצת המשקל שלו בפלורידה. אבל אביו לא זכה לראות אותו מגשים את החלום.
לפני כשש שנים נפטר אביו בגיל 46 ממחלת הסרטן, ועול הבית נפל ברובו על כתפיו של אהרון בן ה-19. "לקח לו המון זמן להתאושש ממות אביו. אם המצב הכלכלי בבית שלו היה קשה, הוא רק הלך והחמיר עוד יותר", סיפר אחד מחבריו. "אמו לא הייתה יכולה לעבוד כי היא טיפלה בילדים (הקטנה בהם בת שבע), והוא ראה ב-MMA מקצוע שיכול לעזור למשפחה שלו להיחלץ מהעוני. הוא התאמן הכי קשה מכולם. השקיע לפעמים 12 שעות ביום באימוני כושר וקרב מגע". עבור כל קרב בראשית דרכו היה מקבל סכומים שנעו בין 2,000 ל-4,000 דולר, ובהמשך כשצבר ניסיון והתקדם לליגה של הגדולים, הסכומים טיפסו ל-80 ו-95 אלף דולר לקרב. "בקרב האחרון שהוא ניצח בו הוא קיבל 92 אלף דולר", מספרת האם לורן, "בכסף הוא שילם את השכירות של הבית וההוצאות הרבות, דאג לשלם חלק מהחובות. הוא היה ילד עם נשמה מאוד גבוה".
"היה ברור שבשנים הקרובות הוא הולך להתעשר מהקרבות. להרוויח המון כסף ולככב בפרסומות. סוף סוף הוא יכול היה לעזור למשפחה הענייה שלו", סיפר דייב זלוובסקי, אחד מחבריו הקרובים. "אבל הכסף פחות עניין אותו, הוא היה מאושר מזה שהוא מצליח כל פעם לשדרג את האיכות שלו כלוחם. אהרון היה לוחם מזן נדיר, כולם אהבו והעריכו אותו וזה ממש לא ברור במקצוע הזה. אני לא חושב שהיו לו בכלל אויבים. הוא היה לוחם נחוש וחסר פשרות, לא אהב להפסיד. הוא היה מגיע רחוק מאוד". רייס גרינברג, חבר אחר של אהרון, סיפר כיצד לא נתן לפציעה ברגלו להרתיע אותו. "לוחמים אחרים היו לוקחים פסק זמן כדי להבריא, אבל אהרון חזר מיד לאימונים, התאמן הכי קשה לקראת הקרבות שנקבעו לו". אלא שמשהו השתבש במסע של רג'מאן לצמרת לוחמי ה-MMA בארצות הברית.
"אנשים רצו את הכסף שהרוויח"
במקביל להיאבקות, רג'מאן הקדיש את עצמו לתרומה לקהילה. מלבד שיעורי הקרב מגע שהעביר למשטרה המקומית, הוא נהג ללמד את ילדי הקהילה שיטות הגנה עצמית. "אני אוהב ללמד קרב מגע כי אני חושב שלכל אחד יש זכות להגן על עצמו", אמר בעבר על פעילותו הציבורית. לאחר שאיבד את אביו ללימפומה, הוא השתתף בהתנדבות בקרבות צדקה, כחלק ממסע גיוס כספים למלחמה בסרטן. "הוא היה בן אדם עם לב זהב. רגיש מאוד לכאב של אנשים. תמיד עזר לכל אחד גם כשלא היה לו. נתן ממה שהיה לו לכל מי שהיה צריך, למרות משפחתו שהייתה שרויה ועדיין נמצאת במצב כלכלי קשה", נזכר הרב בוקיעט. גם אחרי מותו, מנסים חבריו להמשיך את פועלו, ומגייסים כספים על מנת ליצור תוכנית הגנה עצמית לילדי הקהילה היהודית על שמו של רג'מאן.
"הוא אימן עשרות ילדים קטנים בקרב מגע בזמנו החופשי. הם אהבו והעריצו אותו, אבל היו לו גם צדדים אפלים", מספר חברו מייקל (שם בדוי). למרות שעסק רבות למען הקהילה, וסיפר כיצד ההיאבקות עוזרת לו להישלט על ידי הראש ולא על ידי היצרים, היה קשה לחדור למה שמתחולל בנפש של אהרון. הדרך שבה סיים את חייו מעלה תהיות אצל הקרובים אליו, שחוששים שלא היו מודעים לכל הצדדים של הגבר הנדיב שהקדיש את חייו ללחימה. "היו לו קשרים עם כמה אנשים מפוקפקים שניסו להשתלט לו על הקריירה", חושף מייקל, "שרצו להחליט בשבילו החלטות באלו קרבות להשתתף וכמה כסף יקבל, אבל לפני כשנתיים וחצי הוא ניתק איתם את הקשר אחרי שהבין שהם גורמים לו נזק ורוצים רק את טובתם האישית". חבריו טוענים כי רג'מאן לא שיתף אותם בכל מה שעבר עליו. "הוא לא אהב לדבר על החיים שלו. הוא דיבר רק על אימוני הגנה עצמית שהעביר ועל ה-MMA. אני יודע שהיו אנשים שחמדו את הכסף שהרוויח בזמן האחרון", חשף אחד החברים, "כשהם ראו שהוא מתחיל לנצח בקרבות ולהתפרסם הם ביקשו ממנו שייתן להם עמלות על הסיוע שנתנו לו בראשית דרכו".
בניגוד לאביו, שעודד את קריירת ההיאבקות של אהרון, אמו ניסתה להוביל אותו למסלולים אחרים. "הלכתי להרבה קרבות שלו ב'כלוב' לתמוך בו ושנאתי כל רגע", היא מספרת. "לא אהבתי את האלימות שם. עבורי זה היה יותר מדי. אמרתי לו שזה לא מקצוע בשבילו, שימצא עבודה אחרת פחות מסוכנת, שיהיה רקדן בלט מבחינתי. אבל הוא לא הקשיב לי, אמר שזה חלום ילדות שלו. הוא היה נחוש להקדיש את חייו ללהיות לוחם MMA", סיפרה האם.
הרב היה זה שבישר לאם על רצח בנה. כששמע את החדשות, מיהר לבית החולים שם הייתה מאושפזת. "הלכתי לבית החולים באמצע הלילה, בלב כבד סיפרתי לה מה קרה. היא פרצה בזעקות שבר. זה היה שברון לב. מחזה קשה מאוד. אהרון היה מבחינתה עולם ומלואו. עמוד השדרה של הבית, ובבת אחת הכול התרסק עליה בנוסף לכל הצרות שיש לה", שחזר הרב. למרות ההתחזקות, הרב מספר כי בשנתיים האחרונות רג'מאן הגיע לבית חב"ד פחות ופחות. "אני מעריך שהוא היה עסוק בדברים אחרים, בקידום הקריירה והדאגה למשפחה, ומצא את הדרך שלו להגיע לאלוהים. אמא שלו הייתה מגיעה לתפילות, אבל בשנתיים האחרונות לא ראיתי אותו פה", סיפר הרב בוקיעט. ועדיין, רג'מאן היה דמות בולטת ומעורבת בקהילה היהודית המקומית.
להלווייתו של אהרון הגיעו כ-500 בני אדם, דבר שלא זוכרים בבוקה ראטון שנים רבות. עשרות שוטרי התחנה המקומית ליוו את ארונו של רג'מאן בדרכו האחרונה, רכובים על אופנועים. "לכל הלוויה מגיעים פה 60 איש לא יותר מזה", מדגישה האם לורן, "כשישבתי בבית הקברות וחיכינו לרב ולטקס הקבורה נדהמנו לגלות למעלה מ-400 איש נוספים מכל הזרמים הגיעו לכבד את זכרו. התרגשתי מאוד, לא יכולתי לדבר. היית צריך לראות את העצב והבכי שהיו בהלוויה. זה מחזה שלא אשכח כל חיי. אחרי מותו התחלתי להאמין בביאת המשיח".
קמפיין מימון המונים הוקם על מנת לעזור למשפחתו לכסות את עלויות ההלוויה, וחצה במהרה את יעד 20 האלף דולר, והגיע קרוב ל-30 אלף שגויסו. הקהילה היהודית, בית חב"ד וחבריו הקרובים של רג'מאן דאגו להציף את בני משפחתו בחום ואהבה, באוכל רב כדי להקל עליהם עד כמה שניתן את הכאב. "אנשים שהכירו את אהרון סיפרו על הבן שלי סיפורים מצמררים ומרגשים, אני מרגישה כאילו לא הכרתי אותו. בבית הוא היה ילד אדיב, אבל בחוץ מעולם לא ידעתי מה קורה איתו. הם סיפרו לי עד כמה אהרון היה אדם גדול מהחיים. שאין אנשים כאלה בעולם", סיפרה לורן בכאב, "עד כמה עזר לאנשים ותרם לקהילה ולחברה. זה חימם לי את הלב לדעת איזה בן נפלא איבדתי".
שבועיים אחרי מותו, איש אינו יודע אם הרצח נבע מסכסוך פנימי ב-MMA, ממניע אנטישמי, הסתבכות בסמים או טעות בזיהוי. האם הילד הטוב שעזר למשפחתו הסתיר סוד אפל מתחת לכפפות? האם, לורן, טוענת כי אין לה קצה חוט לגבי למי היה אינטרס לרצוח את בנה. "בכנות, אני לא יודעת מה הרקע, אפילו חוקרי המשטרה מגששים באפילה. יש סימני שאלה מה באמת קרה. אני יודעת שהבן שלי לא היה נכנע בלי להילחם על חייו", סיפרה. "הבן שלי מעולם לא כעס על איש או הרים עליו את קולו. אני סומכת על המשטרה שתתפוס את האשמים ברצח. אין לי כעס על שלושת הרוצחים הצעירים. הם גרמו להרס של ארבע משפחות - שלי ושלהם. זה מה שכואב לי יותר מהכל. מה העונש שמגיע להם? אלוהים ישפוט אותם על המעשה שביצעו. זה בינם לבינו".