23 שנה מוסא אלפרון לא דיבר עם אחיו. היה ביניהם נתק מוחלט. מוסא, שהיה חלק ממשפחת הפשע הגדולה שהייתה אי פעם בישראל, 'הסופרנוס הישראלית' כפי שהיו מכנים אותה, החליט ללכת לכיוון אחר – לעזוב את עולם הפשע רווי היצרים, נקמות הדם, החיסולים והכסף, לטובת חיים שקטים כפוליטיקאי ואיש חברה. החלום של מוסא, הפושע לשעבר בעל מראה הקיבוצניק האולטימטיבי, היה בכלל להיות חבר כנסת מטעם הליכוד. הוא הבין שהפשע לא משתלם, הבין שהיריבות עם עבריינים אחרים יכולה לעלות לו בחייו, והחליט שהוא עוזב את הכול.
אלפרון, שסבל בשנים האחרונות מסכרת קשה, לא זכה להגשים את חלומו. הוא הספיק לחגוג בבר מצווה של בנו ולערוך סולחה עם האחים ניסים, אריה וזלמן. אך שבוע לאחר מכן, ביום ראשון בבוקר, הוא נמצא ללא רוח חיים בחדר השינה שבביתו בגבעת שמואל. ההערכה היא שמת כתוצאה מדום לב או מדלקת ריאות חריפה בה לקה.
עם מותו של מוסא אלפרון, במשטרת ישראל מסמנים את סוף אימפריית הפשע של המשפחה כולה. "הם היו ממשפחות הפשע החזקות בישראל, אבל היום הם אפילו לא יעד מודיעיני של היחידות המובחרות", מסביר קצין מודיעין ותיק. "הטיפול בהם היום הוא לרוב ברמה של תחנת משטרה. דור העבריינים החדש הוא יותר מתוחכם, עוצמתי ונועז. הם לא סופרים בכלל את משפחת אלפרון".
גם כתב הפלילים הוותיק, בוקי נאה, טוען שמשפחת אלפרון גמרה את הקריירה שלהם בתחום הפשיעה החמורה. "הם מעבר לשיא שלהם. התעייפו מהפשע. הם כבר עשו בוכטות של כסף מהפשע. יש להם מיליונים. זו משפחה שאין לה צבא של 'חיילים' והיא לא מסוגלת להתמודד עם דור העבריינים החדש. אפילו ניסים לא מתעסק בפשע כמו פעם. הוא קיבל כמה מיליונים על פינוי שטח של תחנת דלק. הוא מסודר בחיים". נאה מוסיף שהדור החדש במשפחה הוא בכלל לא ברמה של ארגון פשיעה – "היום העולם התחתון הישראלי השתנה לעומת מה שהיה לפני 30 ו-40 שנה. כללי המשחק השתנו לגמרי".
האח שקיבל עיטור מופת, והאח שזכה לכינוי אל פצ'ינו
תחילת דרכה של משפחת אלפרון בישראל הייתה ב-1947, כאשר חיים וקמילה (ג'מילה) אלפרון עלו ארצה ממצרים. בתחילה הם התגוררו זמנית במעברת 'רוזנבלום' בפתח תקווה, וכעבור זמן קצר עבורו לדירת שניים וחצי חדרים בשיכון 'גיורא' בגבעת שמואל. לבני הזוג נולדו 12 ילדים: ראובן, דוד (דודו), מוסא, יעקב, ניסים, זלמן, אריה וחמש בנות: שושנה, אסתר, חיה, קלרה וחביבה.
המשפחה חיה במצוקה כלכלית קשה, כאשר האב חיים מפרנס את משפחתו הגדולה כחלבן, ולאחר כמה שנים כעובד תחזוקה במועצת גבעת שמואל. למרות הקשיים הכלכליים והדוחק שבו היו שרויים, ילדי האלפרונים מצאו זמן בתום הלימודים להשקיע כמה שעות ביום ברכיבה על סוסים בחוות המאולתרות שהוקמו ליד הפרדסים שגבלו בפתח תקווה, ואף הקימו מועדון איגרוף.
המשבר הראשון במשפחת אלפרון הגיע מכיוון לא צפוי – האח ראובן ששירת בחיל ההנדסה ולחם במלחמת ששת הימים נהרג במלחמת ההתשה. באתר הגבורה של צה"ל נכתב כי טוראי אלפרון התנדב במשך שלושה ימים לעבור לאורך הביצורים באזור תעלת סואץ, ולבצע עבודות קשות ומורכבות כשהוא חשוף לאש החיילים המצריים. לרוע מזלו, ביום המנוחה שלו הוא התנדב והתעקש לצאת לבצע את עבודות הביצורים ושילם בחייו כאשר נורה למוות. הרמטכ"ל דוד אלעזר העניק למשפחת אלפרון את עיטור המופת.
"מותו של ראובן גרם לשבר גדול במשפחה", נזכר גורם המקורב למשפחת אלפרון. "ההורים לקחו את זה קשה מאוד. כל שמחת החיים שהייתה בבית נעלמה. ראובן היה דמות דומיננטית במשפחת אלפרון, מודל לחיקוי, מקור לגאווה. מושא להערצה. הדבק שחיבר בין כל האחים". לכך הוסיפה האחות שושנה בראיון לעיתון 'זמן תל אביב' בשנת 2008: "אם הוא היה חי, הכול היה נראה אצלנו אחרת".
עם מותו של ראובן, האחים יעקב וניסים לקחו את השליטה על המשפחה, אך הובילו אותה למקומות אחרים לגמרי – לתוך עולם הפשע הישראלי. יחד עם האחים מוסא, אריה וזלמן הם הקימו תחנות טלוויזיה פיראטיות, השתלטו על שטחים ציבוריים כדי להקים שם חוות סוסים ודוכני מזון, פתחו עסק לגביית חובות ודמי חסות, הקימו אולמות אירועים, מסעדות, מועדוני לילה ובתי קזינו. הם שלטו על רשת של סחר בסמים, בתי בושת, וביצעו בוררויות בין אזרחים ועבריינים. עם השנים, רחוב בן יוסף שבו התגוררה המשפחה הפכה למבצר.
מבין שני האחים הבוגרים יעקב אלפרון היה הדמות הדומיננטית, ואף זכה לכינוי 'אל פצ'ינו', כפי שמספר קצין משטרה ותיק. "הוא היה המנהיג הבלתי מעורער. הוא אהב שנתנו לו כבוד וסלד ממי שניסה להשפיל אותו או להעליבו. מי שזלזל בו שילם ביוקר. הם היו אלימים מאוד ונקמניים במי שניסה לפגוע בהם, בעלי עסקים שילמו להם פרוטקשן כי פחדו להתעסק איתם. הם פעלו כאגרוף אחד".
האלפרונים, אומר כל מי שהכיר אותם בתקופה ההיא, היו מאוד מלוכדים והחלו לזכות לתשומת לב גם מצד אנשי המשטרה, וגם מצד העבריינים הכבדים – שלא אהבו את מה שהם רואים. "הם הקימו אימפריית פשע שהזכירה את הסגנון של המאפיה הסיציליאנית. הם צברו עוצמה גדולה מאוד, אהבו לבלות במועדונים ולנסוע במכוניות מפוארות", אומר קצין המשטרה. "העבריינים הוותיקים הרגישו שהאלפרונים משתלטים להם על עסקיהם ושטחי השליטה שהיו בבעלותם במשך שנים רבות ודוחקים אותם הצידה".
במשטרת מחוז תל אביב התחילו לעקוב אחר הכוכבים החדשים בשמי הפשיעה המקומית, מעקב אשר הוביל למעצרו של יעקב ב-1976, בחשד לעבירות של סחר בסמים, הפעלת מועדוני הימורים לא חוקיים וגביית דמי חסות. המעצר הזה לא עבר בשקט: יפת נגר, שהעיד נגדו, חוסל בתאו שבכלא שאטה על ידי כמה אסירים מתחת לאפם של הסוהרים. היה ברור לכולם שהאלפרונים נתנו את ההוראה לחסל את נגר, אבל למרות הכול, יעקב אלפרון זוכה.
החיסול רק חיזק את מעמדה של משפחת אלפרון בעולם התחתון בישראל, ובמיוחד את מעמדו של יעקב. "כשהוא היה מסתכל בעיניים לבעל העסק או לאיזה עבריין שניסה להתנגד לו, הם היו מבינים שכדאי להם לשלם אחרת הם יישארו בלי כלום", אומר עבריין בכיר לשעבר. "מספיק היה מבט אחד כדי לגרום לך למות מפחד. כדי לבצע מעצר של אחד האחים היו צריכים לגייס עשרות שוטרים למשימה הזו. בלשים פחדו להתעסק איתם. היו כאלה שהיו מעלימים עין. האלפרונים יכלו להיכנס למסעדה או לאולם אירועים ולהודיעה לבעלים שהם שותפים שלו. כולם פחדו מהם, לא היה להם אלוהים. הם היו מגיעים לאנשים בלילה, מאיימים עליהם שכדאי שישלמו את החובות אחרת ידאגו לשבור להם את העצמות".
מלחמות בעולם התחתון
הכסף זרם בשפע למשפחת לאלפרונים. יעקב הקים חברה לגביית חובות שסייעה לבעלי עסקים לגבות חובות 'אבודים', ובתמורה גבה עמלות שמנות שהגיעו לעיתים ל-50 אחוז. "הם היו נוהגים להיפגש בלובי של בתי מלון בהרצליה ובתל אביב. כדי לעשות רושם על העבריינים שאיתם נפגשו לצורך הרחבת 'עסקיהם' ולהראות שהם אנשי עסקים לגיטימיים או לצורך סולחות. היו קציני ביטחון בבתי המלון שלא אהבו את המפגשים של האלפרונים עם העבריינים והיו מדווחים על זה לבלשי המשטרה", נזכר העיתונאי בוקי נאה שסיקר במשך שנים רבות את משפחת אלפרון.
המידע על פעילותה העבריינית של המשטרה זרם למחלק המודיעין והבילוש ביחידה המרכזית של המשטרה במחוז תל אביב. קצין צעיר, חיים (שוגון) פנחס, לקח על עצמו תיק האלפרונים והחל לעקוב אחר שיטות עבודתם. שוגון, הפעיל אמצעים משוכללים שיירטו שיחות בין יעקב ניסים וזלמן אלפרון, ובלשים סמויים עקבו אחריהם 24 שעות ביממה.
המעקב הזה הוביל ב-1993 למעצרם של יעקב, ניסים וזלמן, יחד עם עוד כ-17 מהעובדים בחברת הגבייה, והוגשו נגדם כתבי אישום. השלושה נידונו לעונשי מאסר שנעו בין שלוש לארבע וחצי שנות מאסר בפועל. הם ריצו את עונשם, ואחרי שחרורם מהכלא יצאו לעולם שכולו קרבות עבריינים.
"האלפרונים הסתכסכו עם בעלי בריתם, איציק אברג'ל ועמיר מולנר", מספר עבריין לשעבר. "מולנר היה מעין חייל בכיר של יעקב אלפרון, מוציא לפועל שלו. הוא למד ממנו המון בכל מה שנוגע לגביית חובות ושדרג את עצמו למעמד של עבריין בכיר מאוד. הוא היה מבצע שליחויות עבור האלפרונים, ראה בהם מודל לחיקוי. יעקב לימד אותם את כל הטריקים והשיטות, אבל כשמולנר והאחים הררי צמחו הם החליטו שהם יכולים לעשות הרבה כסף גם בלי יעקב וזה הוביל למלחמת חיסולים עקובה מדם. מולנר הפסיק לתת כבוד ליעקב, לא ספר אותו ממטר".
המלחמה בין העבריינים הפכה קשה ומדממת. חיילים זוטרים ובכירים של האלפרונים ושל הארגונים היריבים שלהם חוסלו באכזריות ומרחץ הדמים נמשך שנים רבות, כשמולנר ובכירי הארגונים האחרים על פי החשד מסמנים את יעקב וניסים אלפרון כיעדים לחיסולים. יעקב שרד שלושה ניסיונות חיסול. ניסים שבר את השיא כאשר יריביו ניסו לחסל אותו 11 פעם ונכשלו. ב-1995 היה זה דווקא מוסא אלפרון ששילם את המחיר, כאשר מטען התפוצץ במכוניתו וכתוצאה מכך נפצע קשה ואחת מרגליו נקטעה.
החשד היה שהעבריין ש"ץ פלום, אחד העבריינים המסוכנים שפעלו במרכז הארץ שהסתכסך עם משפחת אלפרון, היה מעורב בניסיון החיסול. כמה חודשים לאחר מכן הגיעה הנקמה: רוצח שכיר שרכב על אופנוע איתר את פלום יושב בבר המנזר וירה בו למוות מטווח אפס. "האלפרונים נכנסו ללחץ מניסיון החיסול של מוסא והחלו להסתובב עם מאבטחים", נזכר בלש לשעבר במשטרה. "הם הבינו שדור העבריינים הצעיר לא זוכר להם חסד נעורים, שכבר לא נותנים להם כבוד ושכללי המשחק השתנו, שהם לא לבד בעסק ושהם עלולים להיות הבאים בתור. הם החליטו להתאים את עצמם למצב החדש".
בעקבות ניסיון החיסול, מוסא החליט לנטוש את אימפריית הפשע של אחיו, להתפקד לליכוד ולנסות להיבחר לכנסת. במקביל, הוא היה שותף במועדון גדול ובעסק להמרת כספים (צ'יינג') בפתח תקווה. "מוסא הפך מפושע אימתני לפוליטיקאי, דבר שבמשפחת אלפרון לא כל כך אהבו ויצר נתק של שנים ארוכות", מסביר בוקי נאה. "הוא פקד אנשים רבים לפריימריס של הליכוד. היה לו קסם אישי שמגנט אליו אנשים רבים, מראה של קיבוצניק. בקלות היה נבחר לכנסת אם לא הייתה קמה סערה גדולה בליכוד, שחששו שעבריין ייבחר מטעמם".
במקביל, המאבקים בין מולנר ליעקב אלפרון העסיקו את משטרת ישראל. באמצעי מאי 2006 נערכה פגישת פסגה ביניהם במלון 'דניאל' בהרצליה. פגישת הפיוס הסתיימה בדקירתו בצוואר של מולנר ושל שניים ממאבטחיו. במשטרה חשדו, כי דרור אלפרון שהיה אז בן 18, ואמור להתגייס לצה"ל, שהה מחוץ ללובי ומיהר לסייע לאביו שניהל ויכוח חריף עם מולנר. הוא הבין שאביו במצוקה, נכנס פנימה, דקר את מולנר בצווארו ואת שניים ממאבטחיו.
יעקב ודרור ירדו למחתרת וכעבור כמה שבועות הסגירו את עצמם למשטרה. הם נעצרו ושוחררו כעבור כמה ימים על ידי המשטרה, שהתקשתה להשיג ראיות נגדם לאחר שמולנר ומאבטחיו שתקו ולא שיתפו פעולה איתם. "זו הייתה פעם ראשונה שדרור נכנס לעולם הפשע בדלת הקדמית. הוא היה תלמיד מצטיין, שאמו אהובה שמרה עליו בצמר גפן שלא יילך בדרכי אביו, אבל הוא למד המון מאביו ועולם הפשע הדליק אותו. זה היה רק עניין של זמן עד שהוא ייכנס לעניינים. הוא אהב לעשות כסף בלי לעבוד", סיפר גורם המקורב למשפחת אלפרון.
מקרה חמור אחר אירע בינואר 2007 כאשר אריה אלפרון וכמה מחבריו היכו ברמת גן את ראש ארגון הפשע, איציק אברג'ל ואת חייליו, והזהירו אותו לבל יעז לדבר על משפחת אלפרון.
ההתפוררות
תחילת הסוף של המשפחה החלה ב-17 בנובמבר 2008, כאשר יעקב אלפרון חוסל על ידי מטען חבלה שהוצמד למכוניתו והופעל בשלט רחוק, בעת שנסע בדרך נמיר בתל אביב. על פי החשד, אנשיו של מולנר היו מעורבים בהפעלת המטען כנקמה על אותה דקירה בבית מלון. מולנר הכחיש את העניין, והתיק לא פוענח עד היום.
לדברי קצין המשטרה הוותיק איתו שוחחנו, החיסול הזה הרעיד את יסודות משפחת אלפרון. "יעקב היה עמוד השדרה, הרוח החיה במשפחה, כשהוא חוסל כוח ההרתעה והעוצמה שלהם ירדה. מצב המשפחה הזכיר מתאגרף שחטף נוקאאוט בסיבוב הראשון ועף לקרשים. הבן דרור, האחים של יעקב ניסים, זלמן ואריה לא הצליחו למלא את הוואקום שהוא השאיר אחריו".
בשש השנים האחרונות שמה של משפחת אלפרון עולה מדי פעם לכותרות, אך לכולם ברור שהם ירדו מ"גדולתם". אריה אלפרון מתפרנס ממחזור בקבוקים, זלמן מבוררות, וניסים קיבל לפני כחמש שנים פיצוי של 10 מיליון שקל על שטחים שאליהם פלש במתחם הסיטי בגבעתיים, כדמי פינוי מהחברה שהחליטה לבנות במקום בניינים. דרור ואחיו מתפרנסים מארבע חנויות ומעבדות למכירת ותיקון טלפונים סלולריים באזור השרון. דרור ריצה כמה עונשי מאסר (גם היום – מרצה 13 חודשי מאסר בגין סחיטה) בגין עבירות של סחיטה ואיומים. ד"ר אהובה אלפרון, אשתו של יעקב, עוסקת במתן הרצאות ברחבי הארץ על חייה ובימים אלה שוקדת על כתבת ספר אוטוביוגרפי.
לפני כמה חודשים, האח ניסים נעצר בנתב"ג רגע לפני שהמריא לחופשה ביוון על ידי המשטרה בפרשת 512, בחשד שהיה מעורב בחיסולו של פליקס אבוטבול ב-2002 בפתח הקזינו שלו בפראג. פרקליטו, עו"ד יוחאי משה הוכיח למשטרה שהם שוב טיפסו על עץ גבוה מאוד, שמרשו כבר שבע שנים לא עוסק בפלילים ושהוא גמלאי. אחרי כמה ימים אלפרון שוחרר. לפני כמה חודשים נעצרה האחות חיה אלפרון בגין מעורבות ברצח כפול בפתח תקווה, אך כעבור יממה שוחררה ממעצרה לאחר שהמשטרה הבינה שאין לה מספיק ראיות נגדה.
שקיעתה של המשפחה הגיעה באופן סימבולי ביותר כאשר בחודש אוגוסט השנה המשטרה הרסה את החווה בגבעת שמואל, שהיתך במשך שנים רבות הסמל המובהק והמעוז שלה. 140 שוטרים הגיעו לפרק אותה, בהנחה שבני המשפחה יתנגדו להריסה. מה רבה הייתה תדהמתם כשהאח זלמן סייע לשוטרים להרוס את המבנים במקום. "הריסת החווה מסמלת את הסוף של משפחת אלפרון כמשפחת פשע", סיכם קצין משטרה בכיר, "יש את הילדים של יעקב (דרור, אלעד ועומר) אבל הם לא יותר מ'פיצוחים לשבת' עבור העבריינים של היום".