מהר מאוד כבר קראו לזה "אלבו-גייט", סקנדל המרפקים. מאז ימי פרשת ווטרגייט רכבו אינספור שערוריות, גדולות יותר ופחות, על המותג המצליח הזה. ובכל זאת, זו שהתרחשה בקנדה ב-18 במאי היתה אחת התמוהות מכולן.
מה קרה שם? ראש ממשלת קנדה הפופולרי, ג'סטין טרודו, פילס את דרכו באגרסיביות בין חברי הפרלמנט. חלקם טענו שהוא אפילו סינן קללה, ועל הדרך גם מירפק את אחת מחברות האופוזיציה, רות אלן ברוסו. בבית המחוקקים זעמו. "זה מגוחך", צעק תומאס מולקייר, מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. הוא הוסיף עקיצה לטרודו הפמיניסט כששאל: "איזה מין אדם שולח מרפק לאישה?". השמרנים, שעוינים את טרודו, לא הסתפקו בכך: הם האשימו את ראש הממשלה באלימות מכוונת ואמרו ש"פעולותיו ראויות לגינוי החמור ביותר".
בתגובה טען טרודו שבסך הכל רצה להוביל את אחד מחברי הפרלמנט אל מקומו. "זאת פעולה שהיה עדיף להימנע ממנה, והיא יצרה מגע פיזי שלכולם ברור כי הוא לא מקובל בבית הנבחרים", התנצל. בימים שחלפו מאז הוא חזר על ההתנצלות שוב ושוב, מנסה לשמור על התדמית שלא רק הביאה אותו אל כס ראש הממשלה, אלא גם עוררה כלפיו הערצה חסרת תקדים ברחבי העולם, שזכתה לכינוי "טרודומאניה".
לא ברור מה גרם לפרץ האגרסיביות הממרפקת של טרודו, אבל דבר אחד ברור: אם דונלד טראמפ היה עושה את אותו הדבר, אף אחד לא היה מופתע או נרעש. אחרי הכל, האמריקאים בחרו בו לנשיאות אחרי שהתגאה בכך שהוא יכול לתפוס לנשים בוואגינה. מה זאת כבר דחיפה קטנה לחברת פרלמנט?
אבל טרודו הוא לא טראמפ. ליתר דיוק, הוא האנטי-טראמפ. כשתוצאות הבחירות בארה"ב התפרסמו, אתר ההגירה הקנדי קרס תחת עומס הפניות. אם בצד הדרומי של הגבול המילים החמות הן בדלנות ואלט רייט, וברחבי העולם השמאל ואפילו הימין המתון מוכים וחבוטים, טרודו מהווה מקור נוח לנחמה עבור לא מעט קבוצות – פמיניסטיות, גאים, מהגרים, מוסלמים וסתם ליברלים. עכשיו, שנה וחודש אחרי שהושבע לתפקידו, הוא צריך להוכיח שהציפיות האדירות שנתלו בו עומדות במבחן המציאות. במצב כזה גם מרפק מיותר יכול לשבור לא מעט לבבות.
יוגה, שיער יפה, וגם קצת רצינות
ג'סטין טרודו בן ה-44 נצץ לראשונה בשמי הפוליטיקה הקנדית בשנת 2000, כשנשא הספד נרגש מעל קברו הטרי של אביו ("היינו הילדים הכי בני מזל בעולם, ולא עשינו שום דבר כדי לזכות בזה"). האב הוא פייר אליוט טרודו, ראש ממשלת קנדה במשך 15 שנה ומהאהודים ביניהם. האם, מרגרט טרודו, נהגה לתאר עצמה כאשת ראש הממשלה הראשונה בקנדה שרדפו אחריה צלמי פפראצי. באופן מתבקש, הבן הבכור של הטרודואים הוא ראש הממשלה הראשון שהפך לוויראלי. כזה שיכול לגרום אפילו לפוליטיקאיות ישראליות שרחוקות שנות אור מהשמאל – היי מירי רגב – להילחם על סלפי איתו.
משם הדרך למעלה היתה מהירה: הוא נכנס לפרלמנט הקנדי ב-2008, נבחר למנהיג המפלגה הליברלית ב-2013 והפך למועמדה לראשות הממשלה ב-2015. במרכז מערכת הבחירות מול סטיבן הרפר, ראש הממשלה המכהן מטעם השמרנים, עמד בין השאר מראהו החיצוני של טרודו. הקמפיין השמרני לעג לו על חוסר ניסיונו (לפני הקריירה הפוליטית הוא היה מדריך סקי ומורה, בין השאר), וטען ש"שיער יפה זה לא מספיק".
טרודו, אפוף אבק כוכבים, לא נבהל. הוא פשוט גרם לשיער היפה הזה להופיע בכל מקום, מצויד בסיסמאות על פוליטיקה חיובית ומתודלק במעשים שתפסו את עיניהם של הבוחרים – נגיד, כשהתעופף מעל שולחן בתנוחת יוגה, שעון על אגרופיו בלבד. בינתיים, נאומיו הרציניים משכו את השטיח מתחת לטענה שהוא רק פרצוף יפה. הוא נשען על ניסיונם של אשפי הופעה מול קהל, כמו אביו או שכנו הנשיא ברק אובמה, ופרש את עיקרי תוכניותיו בתחומים שונים: כלכלה (מיסוי פרוגרסיבי ומדיניות גירעון), חברה ("גיוון תרבותי הוא מקור כוח"), סביבה (מאבק בהתחממות הגלובלית) וחופש הפרט (ביטול הפללת מעשני מריחואנה).
ההימור של טרודו על הסובלנות הקנדית השתלם, ועמדותיו המכילות בנוגע לנושאים כמו שאלת הפליטים הסוריים הולידה סחף של קולות מוסלמיים לכיוונו. אם ב-2011 פחות מחצי מבעלי זכות הבחירה המוסלמים יצאו להצביע לראשות הממשלה, באוקטובר 2015 רובם המוחלט עשו זאת. גם התקשורת, פרט למובלעות שמרניות, לא ממש הסתירה את תמיכתה בו וגררה מצביעים לכיוון הפתק של המפלגה הליברלית.
למחרת הניצחון הגורף בבחירות ירד טרודו לתחנת המטרו הקרובה לביתו והודה לאזרחים על הבחירה. בהחלטה נבונה מצדו של ראש הממשלה הצעיר, או של יועציו הצעירים עוד יותר, המפגש בתחנה צולם בעיקר בידי העוברים והשבים. אלה שיתפו את הקטע בהתלהבות ברשתות החברתיות ותרמו לתדמיתו הנגישה. הוא הצטייר כשכן ממול, שאיכשהו תמיד מצליח למלא היטב את החליפה הנכונה.
אל טקס ההשבעה שלו פסע טרודו ברגל, אוחז ביד אשתו, מוקף בחברי ממשלתו החדשה. נאמן להצהרתו שלפיה "הקבינט צריך להיראות כמו קנדה", הוא הרכיב את צוותו מנציגי הקבוצות האתניות השונות במדינה, ובהם מוסלמים, סיקים וילידים. את מירב תשומת הלב התקשורתית תפסה ההחלטה לכלול בקבינט מספר זהה של נשים וגברים. למה עשית זאת, שאלו העיתונאים. "כי זאת 2015", ענה טרודו, בעוד רגע שנראה כאילו נתפר בקפידה. עכשיו כבר סוף 2016, אבל הטקטיקה רק משתכללת.
הג'סטין הכי לוהט, לפחות בקנדה
כל הופעה פומבית של טרודו הפכה לכזו שאפשר לסכם בכמה מילים כיפיות, כמו כותרת של סרטון יוטיוב. "ג'סטין טרודו – מה זה להיות פמיניסט", "ג'סטין טרודו, בג'ינס לבן, חוגג כמו תיכוניסט במצעד הגאווה", "ג'סטין טרודו מחבק דובי פנדה", "ג'סטין טרודו מחופש להאן סולו", "ג'סטין טרודו – מה זה מחשוב קוואנטי?". כל סרטון כזה, כמובן, מגיע למיליוני צפיות תוך ימים ספורים.
אם לפני הבחירות הפרצוף של טרודו הגיע לכל פינה, גם אחריהן לא היתה לו שום כוונה להוריד פרופיל. "רציתי להגיד לאנשי המדיה החברתית שלו 'עבודה טובה'", אמרה ג'נה ברייטון, בכירה בצוות המקביל של אובמה, שבעצמו כינה את טרודו "הג'סטין הקנדי המפורסם ביותר בעולם". זוזי הצידה, ביברמאניה. הטרודומאניה עקפה אותך בסיבוב.
ועם כל הכבוד לידיעותיו במחשוב קוואנטי ולעמדותיו הפמיניסטיות, היתה עוד סיבה שטרודו הפך לנער הפוסטר של הליברלים. הוא באמת נראה כמו פוסטר. אחת מתמונותיו, שבה הוא עומד ללא חולצה בפוזה של מתאגרף, הולידה את הביטוי PILF – Prime ministers I'd like to fuck). במגזין Vice הצהירה אחת הכותבות שהיא "רוצה לזיין את ג'סטין טרודו", ובהמשך הגיעו גם כתבות השער ב-GQ וב-Vogue, שהעבירו במילים מעודנות יותר מסר דומה: מדובר בסמל סקס. נשים וגברים חגגו את חתיכותו של ראש ממשלת קנדה, וכולם הרגישו נהדר וחיו עם עצמם בשלום, עד שהאדם הראשון צעק: "חפצון!".
Me: This is the new Prime Minister of Canada.
— John Scalzi (@scalzi) October 20, 2015
Krissy: Are you joking?
Me: No.
Krissy: We're moving to Canada. pic.twitter.com/gdL8c2zsy2
גולשים צוחקים על התמונה החשופה של טרודו. מתוך טוויטר
"אני מודה, שיתפתי את התמונה של טרודו מתאגרף בלי חולצה", כתבה לורן מסרבי מ"הפינגטון פוסט", "למה עשיתי את זה? למה הקטנתי אדם מכובד למעמד של סמל סקס, כשאני יודעת שהייתי יוצאת מדעתי אם היו עושים אותו דבר לפוליטיקאית? למה אני כל כך צבועה?". הדיון הסוער המשיך במאמר של ויקטוריה ריצ'רדס מ"אינדיפנדנט", שטענה שזה דווקא בסדר שאישה מחפצנת אדם כמו טרודו, כי "אנחנו לא במעמד של עדיפות פיזית על גברים".
כך או כך, לאזרחי קנדה החגיגה הזאת היתה חדשות מצוינות. הם תמיד סבלו מסטיגמת המדינה הקרה והמשמימה, שרק התחזקה בתשע שנות שלטונו של ראש הממשלה הקודם הרפר, "קנדה תמיד רעבה לייצוג רחב יותר על הבמה העולמית, אבל ארה"ב תמיד האפילה עלינו", אומר לנו ג'ונתן קיי, עורך המגזין Walrus ומעורכי הביוגרפיה של טרודו, Common Ground. "המצב הנוכחי הוא הזדמנות נדירה, מכיוון שלנו יש ראש ממשלה כריזמטי ואמריקה היא זאת שנמצאת במצב של בלבול ואי סדר".
דעת הקהל מוכיחה שהעבודה של טרודו ואנשיו, ובראשם חברו הטוב ג'ראלד באטס, לא יוצרת רק הערצה ריקה. הקנדים קיבלו באהדה את קליטת עשרות אלפי הפליטים המוסלמים, מגבים אותו בהחלטה להעמיד על השולחן את בעיית האקלים ולא נבהלים מגירעון של עשרות מיליארדי דולרים. על פי סקר מחודש ספטמבר האחרון שיעור התמיכה בטרודו אמנם במגמת ירידה קלה, אך עדיין עומדת על 55% כשאין אף אלטרנטיבה אופוזיציונית באופק. "לליברלים יש מגרש פתוח, הם יכולים לעשות כרצונם", אמר עורך הסקר לורן בוזינוף. אתם יכולים לנחש מי לא מרוצים מכל זה.
טיפש, מסוכן, או סוכן קומוניסטי?
ג'סטין טרודו פשוט טיפש, אומרים מבקריו. לפחות עד החודש שעבר, קשה היה להבחין בהם בסבך הידיעות המפרגנות וההערצה בפייסבוק ובטוויטר. בניגוד לרוב הקנדים, הם לא התרגשו מכך שהעולם מצא את האובמה החדש. להפך, רבים מהעיתונאים השמרנים רואים בדמיון ביניהם את מקור הבעיה. אליהם מצטרפים גולשים שמעלים לרשת אוספים של ציטוטי טרודו מטופשים בעיניהם, כמו האמירה "אין לקנדה זהות משלה" שהתייחסה לשילוב מוסלמים דתיים במדינה, על אורח חייהם ולבושם.
ויש מי שחושבים שטרודו לא רק נאיבי, אלא גם מסוכן. אם תשאלו פרשנים שמרנים, ובראשם את מייסד האתר Media Rebel עזרא לבנט, ראש הממשלה שלהם לא יודע מה ההבדל בין חמאס לחומוס. טרודו, לשיטתם, גורם להכנעת קנדה על ידי המוסלמים – כל זאת תמורת קולותיהם. השמרנים מתייחסים בביטול לטענות שלפיהן מדובר במדינה מתקדמת וסובלנית חברתית, שמאז ומתמיד ידעה לקלוט את מהגריה, ומזהירים שגם באירופה זה התחיל בצבירת כוח ראשונית – ונגמר בפיגועים של דאע"ש.
ויש מקרים שבהם גם הליברלים מודים שטרודו יצא טיפש. ב-25 בנובמבר הלך לעולמו פידל קסטרו, נשיא קובה לשעבר, בגיל 90. בעוד אובמה הצהיר ש"ההיסטוריה תשפוט" את מנהיג המהפכה הקובנית שדיכא את עמו, וטראמפ רק צייץ בצווחה "קסטרו מת!", טרודו השמיע הספד חד-צדדי ואומלל למדי: "קסטרו היה גדול מהחיים, מנהיג ששירת את עמו במשך כמעט חצי מאה. הוא מהפכן ונואם אגדי, ששיפר באופן ניכר את מערכות החינוך והבריאות בקובה. על אף שהיה דמות שנויה במחלוקת, אוהדיו ומתנגדיו העריכו את מסירותו לעם".
כל מילה מהנאום של טרודו נשמעה כמו לקוחה ממרשם של תרופת הצלה למתנגדיו. הרשת שוב השתגעה מראש הממשלה הקנדי, אבל הפעם לא מהסיבות הנכונות. לצד התגית #TrudeauEulogies חיברו צייצני טוויטר הספדים סאטיריים של טרודו למנהיגים מפוקפקים אחרים, כמו בן לאדן ("תרם לשיפור הביטחון בשדות התעופה"), היטלר ("העלה למודעות את נושא ההתאבדויות"), סטאלין ("נלחם בהשמנה באוקראינה") וג'ק המרטש ("ניקה את הרחובות מזונות").
עזרא לבנט, המתנגד הקולני ביותר של ראש הממשלה, הגדיל וניסה להוכיח שג'סטין טרודו הוא למעשה בנו הממזר של קסטרו. אביו של ג'סטין וקסטרו היו ידידים קרובים, ובביוגרפיה של טרודו האב הוא מציין כי הוא ואשתו הוקסמו משליט קובה. כביסוס לטענותיו הזכיר בנט את הפרסומים על בגידותיה של מרגרט טרודו – עם טד קנדי ועם רוני ווד מהרולינג סטונס – ואת הביקורים הרבים של בני הזוג בקובה. רק דבר אחד קילקל את התיאוריה הזאת: תעודת הזהות של ג'סטין טרודו. הוא נולד בדצמבר 1971, תשעה חודשים אחרי ירח הדבש של הוריו, והרבה לפני שמרגרט ופייר טרודו הגיעו לקובה לראשונה.
תיאוריית הקונספירציה של לבנט, שרומזת שג'סטין טרודו הוא למעשה סוכן קומוניסטי, אמנם נראית הזויה, אבל בתקופה הנוכחית תיאוריות כאלה עלולות לגבש דעות ולהוביל למעשים. רק השבוע אדם ירה באוויר בפיצריה בוושינגטון די.סי, לאחר שברשת הועלו טענות שהיא מהווה בסיס לרשת פדופילית שבראשה עומדת לא אחרת מהילרי קלינטון. גם ברק אובמה עומת עם טענות שלפיהן הביוגרפיה שלו היא שקר, שהוא בכלל לא נולד בתחומי ארצות הברית ועל כן לא אמור להיות נשיא. מי שהפיץ אותן היה אחד, דונלד טראמפ.
ללמוד מאובמה ומטוני בלייר
קשה להעריך עד כמה ההספד לקסטרו ייזכר כרגע מכונן עבור שלטונו של טרודו, שבו תדמיתו המנצחת החלה להיסדק. "ירח הדבש של טרודו נמשך במלוא המרץ", משוכנע ג'ונתן קיי. ובכל זאת, זו היתה תזכורת לפריכותו של ירח הדבש הזה, לעובדה שמרחב התמרון הפוליטי של ראש ממשלת קנדה אולי גדול – אבל כל צעד מטופש או לא זהיר עלול לעלות לו ביוקר.
הירידה הקלה בתמיכה בטרודו, כפי שיכול לספר לו ברק אובמה, עלולה להפוך למפולת. כשאובמה נבחר לנשיאות, בראשית 2009, 63% מהאמריקאים היו מרוצים ממנו ורק 20% לא. שנה וחצי לאחר מכן כבר היה רוב למתנגדים. אובמה אמנם שרד את זה, זכה בקדנציה נוספת כנשיא ורשם לא מעט הישגים, אבל נאלץ להתמודד רוב שנותיו עם בית נבחרים רפובליקני שמירר את חייו. גם חלק מתומכיו הנלהבים התאכזבו ממדיניות החוץ המבולבלת, מכך שבכירי וול סטריט לא נענשו על חלקם במשבר הכלכלי, או מפרשת הריגול באינטרנט שחשף אדוארד סנודן.
דוגמה נוספת שצריכה לעמוד לנגד עיניו של טרודו היא זו של טוני בלייר, ראש הממשלה הבריטי לשעבר. ב-1997 בלייר, המנהיג הכריזמטי של מפלגת הניו לייבור, נישא כל הדרך לדאונינג 10 על גבי הסיסמה "Cool Britannia". הוא ניצל את גל להקות הבריטפופ ואת הספייס גירלז שכבשו את העולם, וכמו אובמה וטרודו ייצג מגניבות ליברלית. ההתלהבות הפכה לאכזבה כשבלייר חבר לג'ורג' בוש במלחמה בעיראק, וב-2007 אילצו אותו חברי מפלגתו להתפטר. מאז בריטניה נמצאת בתהליך התפכחות והסתגרות, שהפרק הנוכחי שלו הוא הברקזיט.
לטרודו יש משימות רציניות על הפרק בתום שנתו הראשונה כראש ממשלה. שינוי שיטת הבחירות, מרובית (כמו האמריקאית) ליחסית (כמו הישראלית), היא הבטחת בחירות שלא רבים מאמינים כי יצליח ליישם. תעשיית הנפט הקנדית משוועת להשקעה בצינורות חדשים, פעולה שהירוקים, רבים מהם תומכי טרודו, לא יראו בעין יפה. מעבר לגבול מאיים טראמפ לחסל את הסכם הסחר החופשי של מדינות צפון אמריקה, מה שעלול למוטט את כלכלת קנדה. וכמובן, טרודו יצטרך להוכיח שהצהרותיו על שוויון לכל, ללא הבדלי דת, גזע, מגדר ונטייה מינית, יבואו לידי ביטוי בשטח גם בשנים הקרובות.
ראש ממשלת קנדה הוא אולי האנטי-טראמפ, והציפיות ממנו שונות לחלוטין, אבל כמוהו הוא צריך עדיין להוכיח לעולם שהידיים שלו חזקות כמו הפה שלו. לא חסרים מי שישמחו לחשוף אותו כדוגמן של תקופה שבה שיתופים ולייקים מובילים להעדפת תדמית על פני תכלית, גרסת המנהיג למיס יוניברס המייחלת לשלום עולמי. נכון, זה לפני הכל עניינו של העם הקנדי, אבל טרודו, שבמו ידיו אחראי לשלהוב הטרודומאניה, לא יכול להתלונן על שהפך למקרה מבחן עולמי. מצד שני, זאת לא אשמתו שהוא נראה ככה בלי חולצה.