בשבוע הראשון של חודש יולי היה באשדוד אירוע ירי. במשטרה העריכו כי היורה או היורים היו אנשי המאפיה הגיאורגית בעיר, וכי הקורבן המיועד היה מיכאל טנסקי, בשנים האחרונות תושב אשדוד ומי שנחשב לראש המאפיה הרוסית בישראל. לא עבר שבוע, וצרור נורה לעבר ביתו של עבריין שנחשב לאחד מאנשיו של טנסקי. ימים לאחר מכן סיכלו שוטרי ימ"ר לכיש את מה שנראה כפעולת תגמול: ניסיון לפגוע בבכיר במאפיה הגיאורגית. בסך הכל נעצרו בעיר בשבועות האחרונים כ-20 חיילים משני הצדדים, חלקם במבצעים משטרתיים שמנעו מבעוד מועד התלקחויות נוספות.
מיכאל "מישה" טנסקי עצמו נעצר בחודש האחרון פעמיים, בשני המקרים עם כמה מחייליו, בחשד שתכנן לפגוע או לבצע חיסול ממוקד ביריבים שמסרבים לעבור לשורותיו. אלא שעורך הדין שלו הצליח להוציא אותו מזה – לא הוכח כלל, קבעו השופטים שדנו בעניינו, שיש לו קשר לפגיעה בעבריינים מהמאפיה הגיאורגית – ואילו חייליו של טנסקי, עצורים או לא, ידועים בסירוב המתמשך שלהם לדבר עליו או לדבר בכלל כששוטר מקשיב.
במשטרה הבינו שייאלצו לחשוב מחוץ לזינזאנה, ובצעד חריג פנה נציג ימ"ר לכיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בדרישה להגלות את מיכאל טנסקי, לאסור את כניסתו לאשדוד כדי למנוע מרחץ דמים בין שתי המאפיות ולהרגיע את השטח שהתלהט והחל לבעור. "ריח כבד של סכסוך אלים בין קבוצות של עבריינים ממלא את חלל האולם ולא ניתן להתעלם מכך", ציין השופט נתן זלוצ'ובר שדן בבקשה, ורמז שלא במקרה הגיע לדיון אחד משכירי החרב של טנסקי, שנפצע מירי שוטר והגיע לחפש מסתור בבית של הבוס. "ביתו של טנסקי", קבע השופט זלוצ'ובר, "אינו מד"א וגם אינו תאג"ד".
קצין משטרה: "המאפיה הגיאורגית ובני שלמה (בתמונה) שלטו באשדוד כשהאנשים של טנסקי יצאו נגדם למסע איומים ופגיעות פיזיות, כולל הנחת מטעני צינור. ככה נפתחה שם מלחמת העולם"
בסופו של דבר החליט השופט שהרחקתו של טנסקי מאשדוד תשרת את האינטרס הציבורי, ועשויה לתרום לביטחונו האישי בתקופה שבה נשקפת סכנה ממשית לחייו. אבל גם סילוקו מהעיר לא קירר את השטח: מאז הספיקו חייליו להניח שני מטעני צינור ליד דלתותיהם של עבריינים בכירים המזוהים עם ראש ארגון הפשע בני שלמה, ונחשבים לחלק מהמאפיה הגיאורגית. כנקמה הושלכו שני רימוני הלם לעבר בתיהם של עבריינים מהמאפיה הרוסית.
המערכה באשדוד, אומר קצין בכיר במשטרת המחוז הדרומי, היא מלחמה על הרבה מאוד כסף. "אני מעריך שאפשר להרוויח מעסקי פשע בעיר - גביית דמי חסות, סחר בסמים, קווי הלוואות, עובדות מין, הימורים - כמעט מיליארד שקל בשנה. העיר הזאת היא מכרה זהב לארגוני פשע, וטנסקי יסלק את מי שיעמוד בדרכו בכל האמצעים. הוא עבריין חכם וחסר מעצורים, והוא סימן לו למטרה להילחם בכל מחיר בחברי המאפיה הגיאורגית, עד כמה שזה יומרני בהתחשב בכך שעד לאחרונה הם שלטו בעיר".
לצד הכותרות שהוא מספק והעבודה שהוא מייצר לגורמי אכיפת החוק, הסכסוך של טנסקי עם הגיאורגים ועם בני שלמה מעיד על מעמדה המתחזק – או ליתר דיוק, החוזר לעצמו - של המאפיה הרוסית בישראל, על מאפיינים הייחודיים באכזריותם וביעילותם. "הרוסים הם ברמה של כמה דרגות מעל ארגוני הפשע הישראליים", אומר קצין בימ"ר לכיש. "אפשר לומר שהם אלה שהביאו לארץ את המושג 'פשע מאורגן'. הם בקשר ישיר עם העולם התחתון ברוסיה ומקבלים משם גם הוראות ביצוע, הם מדברים ופועלים בקודים שקשה לזרים להבין, ובכל רגע נתון יכולים להוציא לפועל חיסול ממוקד של עבריין שמפריע להם להשתלט על טריטוריה. חוץ מזה, הם פשוט לא פוחדים מהמשטרה".
תפוס אותי אם תוכל
סיכול הניסיון לפגוע באחד מבכירי המאפיה הגיאורגית הוא מקרה מבחן מעניין לאופן שבו פועלים אנשיו של טנסקי. זה קרה בחודש שעבר, ב-19.7, בשלוש לפנות בוקר. רכב ובו ארבעה שכירי חרב אזרחי אוקראינה – כולם מומחים באמנויות לחימה, לרבות תארי אליפות וחגורות בכל צבעים הנכונים - נסע באיטיות מכוונת ברחוב אברהם שפירא באשדוד. יושבי הרכב לבשו בגדים ארוכים ועטו כפפות כדי שלא יידבקו לגופם שרידי אבק שריפה במקרה של ירי, וכדי למנוע כל אפשרות שיזוהו הצטיידו בכובעי מצחייה, קפוצ'ונים בצבע שחור ומסכות פנים.
שמו של טנסקי עלה לכותרות כשנעצר בחשד שהזמין רצח של שני צעירים, משה איחייב (בתמונה) וידידתו ורוניקה קו. על פי החשד בוצע הרצח בידי שכירי חרב שקיבלו 1,500 שקלים כל אחד
הארבעה, חמושים באקדח תשעה מ"מ, אלות בייסבול וסכינים יפניים, סרקו את הרחוב ואיתרו את ביתו של היעד לפגיעה. לאחר מכן ניסו לאתר את הרכב שלו כדי להבין אם הוא נמצא בבית. "המטרה שלהם הייתה לפגוע ב-ל', שאנחנו מכירים בתור אחד מהחבורה הגיאורגית", אומר קצין בכיר ביחידה המרכזית במשטרת מרחב לכיש. "להערכתנו הם התכוונו לגרום לו חבלות קשות ולא מן הנמנע שאפילו לחסל אותו. החבר'ה האלה הם עבריינים אלימים, מוצקים מאוד, הכל היה יכול לקרות שם".
לארבעה לא היה מושג שבלשי ימ"ר לכיש עקבו אחריהם והאזינו לשיחותיהם. ברגע הנכון חסם את דרכם רכב משטרתי סמוי, אלא שהארבעה נמלטו ממכוניתם. השוטרים - קצין בכיר ושלושה בלשים - רדפו אחריהם, אבל כאן הגיע תור אנשיו של טנסקי להפתיע: במקום להמשיך לרוץ הם הסתובבו ותקפו. מבחינת השוטרים זה נגמר בשברים באף, חבלות ראש ופגיעות ברגליים. שניים מהם נזקקו לאשפוז.
בתוך האנדרלמוסיה הצליח אחד השוטרים לירות ולפגוע באחד משכירי החרב, אלא שהאחרון עצר מונית חולפת ונמלט לביתו של טנסקי - מהלך שמאוחר יותר יוציא מהשופט זלוצ'ובר את האמירה שהמקום אינו סניף של מגן דוד אדום.
שכיר החרב שנפצע הגיע בסופו של דבר לבית החולים "ברזילי" לצורך קבלת טיפול רפואי. נגדו ונגד שותפיו הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה חמורה, נשיאת נשק, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. טנסקי עצמו נעצר בפרשה, אלא שסנגורו עו"ד עידו פורת עשה שוב את הקסם שלו, והוא שוחרר כעבור יממה לאחר שנקבע כי אין ראיות הקושרות אותו לתכנון האירוע. כך או כך, מה שמעניין בסיפור הזה אינו הסוף אלא האמצע: ההחלטה של שכירי החרב להסתכן בסעיף אישום של תקיפת שוטר.
מיכאל טנסקי נעצר בחודש האחרון פעמיים, אלא שעורך הדין שלו הוציא אותו מזה - ואילו חייליו של טנסקי, עצורים או לא, ידועים בסירוב המתמשך שלהם לדבר עליו או לדבר בכלל כששוטר מקשיב
"מבחינת הקודים של המאפיה הרוסית, להיתפס זה כתם. זו בושה, ממש אות קין", אומר קצין מודיעין לשעבר במשטרה שמכיר מקרוב את הסצנה המדוברת. "הארבעה האלה נמלטו מהזירה ותקפו באופן כל כך קשה את השוטרים כדי לברוח, כדי שיקרה הכל חוץ ממצב שתפס אותם מישהו במדים. הם מסוגלים גם לרצוח שוטר שינסה לעצור אותם. זאת אחת הסיבות לכך שבניגוד לארגוני פשע ישראליים, קשה מאוד לחדור למאפיה הרוסית. זה אנשים שבחקירה מסתכלים על התקרה, לא עונים לשאלות. יש אצלם היררכיה ברורה - בוס, חיילים, רוצחים שכירים, גובי חובות וכספים. הם הכי רחוקים שיש מהבלגן הישראלי המפורסם".
סימנים של כבוד
המאפיה הרוסית בגרסתה הישראלית היא תולדה של העלייה הגדולה ממדינות ברית המועצות לשעבר בשנות ה-90, אז התקבעה במשטרת ישראל התפיסה שמאות עולים שאכן היו חברי מאפיה הסתננו לארץ. קשה לקבוע היום כמה מהעולים הגיעו לכאן עם רקורד עברייני וכמה נסחפו לעסקים הללו על רקע קשיי קליטה כלכליים וחברתיים, אבל כך או כך, העשור האחרון של המילניום השני היה הרנסנס שלהם. המאפיה הרוסית-ישראלית השתלטה על שוק ההימורים ועל שוק הברחת נערות הליווי ממזרח אירופה לישראל, והשיגה שליטה כמעט מוחלטת במכוני הליווי; היא עסקה גם בגביית דמי חסות מעסקים, הלוואות בריבית קצוצה, סחר בסמים ואמצעי לחימה, והשתלטה על מסעדות יוקרה ומגרשים של כלי רכב אקסקלוסיביים.
תקופת הזוהר לא האריכה ימים. חלק מהעבריינים לא התאקלמו בישראל; אחרים נמלטו ממנה כמבוקשים וחזרו למדינות שמהן באו. אחרים, כמו מיכאל טנסקי, תמרנו בין ישראל לרוסיה ("עדיין יש קשר בין מה שנקרא בישראל 'המאפיה הרוסית' והמאפיה ברוסיה", אומר ג', עבריין לשעבר. "המאפיונרים ברוסיה מנחיתים הוראות על השלוחה בישראל - פגיעה באנשים מסוימים, סחיטת כספים. הם בקשר כל הזמן"). היו כמובן גם מי שנתפסו ונשלחו למעצר או לבתי הכלא, שם מורגש עד היום הייחוד של חברי המאפיה הרוסית, שהמשטרה התקשתה תמיד לפעול מולם ולהפליל אותם. מדובבים שהוכנסו לתאיהם הוכו או ספגו איומים על חייהם, והחוקרים נאלצו להוציא אותם בבהילות מהתאים.
ב-19 ביולי הגיעו שכירי חרב אזרחי אוקראינה, מומחים באמנויות לחימה, לביתו של בכיר במאפיה הגיאורגית. הם היו חמושים באקדח, אלות בייסבול וסכינים יפניים כשהופתעו על ידי רכב משטרתי סמוי
ב', עבריין ממוצא רוסי שחלק אגף בכלא עם טנסקי, יודע לספר שבכל מתקן כליאה בישראל יש אגף "לרוסים בלבד". בלי ישראלים, בלי זרים. "הם סומכים רק על עצמם", אומר ב'. "מאוד מורגש אצלם הפחד שישראלים הם משתפי פעולה של קציני המודיעין בכלא וימכרו אותם בשביל לקבל הטבות. אבל לא מספיק להיוולד במקום הנכון, בשביל להיכנס בכלל לאגף של הרוסים צריך לעבור ממש אודישן. הם בודקים אותך לעומק, עושים מבחנים לראות אם אתה מוכר אותם להנהלת הכלא. לקציני המודיעין קשה מאוד לפצח אותם, הם בונקרים, טיפוסים סגורים שמתעבים את מוסדות המדינה. ומלשינים מבחינתם שווים גזר דין מוות".
לדברי ב', שבין השאר ריצה חלק מעונשו בכלא "שאטה" ונתקל שם ברומן זדורוב, גם מי שהורשע ברצח תאיר ראדה עבר אודישן כדי להתקבל "לתא של הרוסים". "ב'שאטה' ידעו כמובן מי זה זדורוב, אבל כמו כל אסיר רוסי, גם הוא היה חייב לעבור מבחנים ולהוכיח שהוא נקי ממגע עם הנהלת הכלא ואפשר לסמוך עליו".
מה קורה אחרי שעוברים אודישן?
"נכנסים ממש לקומונה. הם מדברים בקודים שהם המציאו, הבעות פנים וסימני ידיים שרק הם יודעים לפענח. רובם גם עושים 'אבשקה', מין קופת מצרכים שכל אסיר מכניס אליה מוצרים מסוימים כדי שישמשו את כולם. ככה הם יכולים לקיים את עצמם בלי טובות מהנהלת הכלא".
על פי רוב, אסירים ממוצא רוסי מקפידים להחצין את זהותם. הם עונדים או אוחזים "צ'וטקה", מחרוזת שמזכירה את ה"מסבחה" הערבית, ונושאים קעקועים שמסמלים לעיתים את מעמדם בפשע המאורגן או את ההיסטוריה האישית שלהם. "הם אנשים של כבוד, הרבה אגו. פגעתם בהם - צפה לחיסול", אומר ב'. "היו אסירים ילידי ישראל שניסו להתעסק עם אסירים רוסים במאבקי שליטה וחטפו קומקומי מים חמים בכל הגוף, שמן רותח, דקירות, מעשי לינץ'. אפילו מנהלי בתי הכלא נותנים להם מרחב מחיה ולא מתערבים להם".
בתנאים הללו, לא פלא שלפני כעשר הצליח מיכאל טנסקי להחיות מחדש את המאפיה הרוסית מתוך הכלא לאחר שנים של דשדוש והיעלמות מהשטח.
רצח מן העבר
טנסקי (38), המכונה גם "הג'ינג'י", החל את הקריירה הפלילית שלו בבאר שבע וצבר שם כוח רב. בשנות ה-20 לחייו ריצה עונשי מאסר קצרים על סחיטה באיומים, ניסיון לסחר בסמים, עבירות רכוש ומעשי אלימות, ובאוגוסט 2010 עלה שמו לכותרות כשנעצר בחשד שהזמין רצח של שני צעירים בבאר שבע, משה איחייב וידידתו ורוניקה קו. על פי החשד בוצע הרצח בידי שכירי חרב שקיבלו כל אחד 1,500 שקלים, ככל הנראה במטרה לחסל רק איחייב; על פי החשד, ורוניקה קו נרצחה מחשש שתשמש עדת ראיה.
אסיר לשעבר: "טנסקי היה המאפיונר הכי גדול בכלא. אם הסוהרים היו פוגעים בו, כולם היו עושים מרד. בסוף הם פחדו להתעמת איתו, ואסירים ישראלים שאת השמות שלהם אתה מכיר פחדו לריב איתו"
לפי גרסתו של עד מדינה בפרשה, טנסקי הזמין את רצח איחייב כשריצה עונש מאסר בכלא באר שבע; עד המדינה טען שהדבר נעשה לבקשתו של אסיר אחר המקורב לטנסקי, שביקש לסגור חשבון עם איחייב לאחר שהיכה את אחיו.
פרקליטות מחוז דרום הגישה כתב אישום נגד טנסקי בגין רצח כפול. ארבע שנים התנהל נגדו הליך משפטי בעודו עצור, פרק זמן שהקדיש טנסקי לביסוס מעמדו במאפיה הרוסית. בתום ההליכים זיכו אותו השופטים מכל אשמה ומתחו ביקורת נוקבת על התנהלות עד המדינה, ועל כך שלא נמצאה כל ראיה לכך שטנסקי אכן הורה לבצע את הרצח הכפול. על שלושה נאשמים אחרים נגזרו מאסרי עולם, ואילו טנסקי הגיש נגד המדינה תביעת פיצויים על ארבע השנים האבודות שלו; העניין עדיין נידון בערכאות.
רוני (שם בדוי), אסיר לשעבר שהכיר את טנסקי: "מיכאל היה המאפיונר הכי גדול בכלא. אם הסוהרים היו מעזים לפגוע בו, כולם היו עושים מרד ושורפים מזרנים או מסרבים לקום לספירות. בסוף הסוהרים פחדו להתעמת איתו, ואסירים ישראלים שאת השמות שלהם אתה מכיר פחדו לריב איתו. יש לו צבא של חיילים שנאמנים לו 24 שעות ביממה. הם יעשו כל מה שהוא יגיד להם".
"מיכאל נראה לפעמים כמו איזה שען רוסי או קצב בחנות, אבל הוא אימץ בכלא את שיטות העבודה של המאפיה הרוסית, האמיתית, ברוסיה", מספר ב'. "שלא תתבלבל במראה, הוא אכזרי מאוד. ארגוני פשיעה ישראליים נזהרים לא להתעסק איתו ועם החברים שלו, הם יודעים שמי שמעז מקבל בראש. אתה יודע מה זה ז'לובים, מה שאנחנו קוראים 'מקררים'? אז הוא היה מייבא אותם מרוסיה שישמרו עליו".
רוני: "טנסקי היה נוסע בשיירות עם הז'לובים שלו כאילו הוא פוטין. הוא אוהב הרבה שופוני, רוצה להראות שיש לו הרבה כוח ולהפחיד עבריינים שלא יעזו להיכנס לשטחים שלו".
אסיר לשעבר: "כדי להתקבל לאגף של הרוסים צריך לעבור אודישן, האסירים בודקים לעומק שאתה לא מוכר אותם להנהלת הכלא. אפילו רומן זדורוב (בתמונה) היה חייב להוכיח שהוא נקי"
בשנת 2015 נחשף משהו מדפוס הפעולה של העבריינים המזוהים עם טנסקי. בשעות הערב של ה-18 בפברואר יצאו תשעה בני אדם משלושה כלי רכב סמוך לסופרמרקט בשדרות, מצוידים באלות בייסבול, שרשראות ברזל וסכינים, ורדפו אחר העבריין מישה גזייב שהתקוטט מספר ימים קודם לכן עם טנסקי ואנשיו. במשך ארבע דקות ביצעו התשעה לינץ' בגזייב בן ה-25, שאיבד דם רב לפני שהתמוטט על המדרכה מחוסר הכרה. הוא פונה לבית החולים במצב אנוש ושם נקבע מותו.
חוקרי ימ"ר לכיש נעזרו באחד מחברי המאפיה שנעצר בפרשה, והסכים בצעד נדיר לשמש עד מדינה כדי להימנע מישיבה בכלא. "מיכאל טנסקי הוא מנהיג המאפיה הרוסית בישראל", סיפר עד המדינה לחוקרים, "יש לו משקל גדול בכל מה שקורה בפשע בבתי הכלא בארץ".
טנסקי וכמה מאנשיו הואשמו בהריגה, אבל הפרקליטות התקשתה לבסס את האישומים וכתב האישום תוקן לגרימת חבלה בכוונה מחמירה. גם הפעם הצליח עו"ד פורת לחלץ את הלקוח שלו מישיבה ממושכת בכלא, ובסופו של דבר נגזרו עליו ועל שניים מאנשיו שלוש שנות מאסר בפועל.
נסיך העיר
בשנים האחרונות נע טנסקי בציר שבין באר שבע, אשקלון, שדרות ואשדוד; לאחר ששוחרר מהכלא עזב את אשקלון ועבר לאשדוד, ככל הנראה כדי להשגיח מקרוב על האינטרסים שלו בעיר.
"בני שלמה והמאפיה הגיאורגית שלטו באשדוד לפני שטנסקי נכנס לעניינים", מספר קצין משטרה. "האנשים של טנסקי החליטו בשלב ראשון להפחיד אותם ויצאו למסע איומים ופגיעות פיזיות, כולל הנחת מטעני צינור ליד בתים. ככה נפתחה מלחמת העולם עם הגיאורגים ועם האנשים של שלמה. ועזוב את מה שפורסם: להערכתי סיכלנו בסכסוך הזה לפחות עשרה מקרי רצח".
במשטרה נערכים כבר לסבב נוסף במערכה באשדוד, בוודאי על רקע גלון השמן שעומד להישפך לתוך המדורה: בקרוב ישוחרר מהכלא אסיר שאינו נמנה עם אוהדיו של בני שלמה. אחד, שלום דומרני קוראים לו.