בשורה התחתונה, זה יכול לקרות לכולם. בחוץ היית אולי עבריין צמרת עם רקורד מדמם והילה מאיימת – אבל עם הכניסה לבית הסוהר, דע שדברים ישתנו. עם ההחלפה למדי האסיר אתה הופך לעוד פיון במערכת חקיקה חדשה, אקראית ואכזרית שתחנך גם אותך. החוקים: של האסירים האחרים. העונשים: כבדים.
קחו את המקרה של זאב רוזנשטיין, שבמשך שנים רבות נחשב לעבריין בכיר ומסוכן, היעד המודיעיני מספר אחת של המשטרה. רוזנשטיין מרצה עונש של 15 שנות מאסר על הפצה של מאות אלפי כדורי אקסטזי וניסיון לחסל את האחים ניסים ויעקב אלפרון. עוד כעבריין היו סיפורים על הקמצנות שלו, וכשהפך לאסיר הכל הסתבך. כשלא שיתף את האסירים בתאו במוצרי הקנטינה שקנה, אחד האסירים, מקורב למשפחת הפשע אוחנה, תקף אותו. התירוץ: ריב על קופסת טונה. "היום זאב למד את הלקח – הוא יושב בכלא רימונים והוא סבבה לגמרי, משתף את כולם במה שיש לו, סחבק", מעיד אסיר שמרצה את עונשו באגף של רוזנשטיין. "הוא יותר פתוח עם האסירים, לא בונקר כמו בתחילת המאסר שלו, הבין שבכלא דברים עובדים אחרת".
רוזנשטיין, מתברר, יצא יחסית בזול. "יום אחד האסיר הבכיר בתא שאל אותי למה אני לא משתף את כל האסירים במוצרים שאני קונה", נזכר ולדימיר (שם בדוי, כיתר שמות האסירים בכתבה) מכלא "אוהלי קידר". "עוד לפני שהספקתי להגיב הוא החליט שהוא קונס אותי בחצי שנה של רכישת מוצרי קנטינה לכל אסירי התא. כשלא עמדתי בזה הוא קבע שאני צריך לשלם קנס של 50 אלף שקלים, ואם לא אשלם הוא ידאג שירצחו לי את הילד ואת אימא שלי. הייתי צריך להוציא את כל החסכונות כדי לשלם להם". אופיר בן ה-22 מספר סיפור דומה: אחד האסירים האשים אותו בגניבת חפיסת סיגריות, ולמרות שהכחיש, טען האסיר בתוקף שיש לו מידע שמוכיח כי הוא הגנב. העונש: קניות בקנטינה לכל אסירי התא במשך שלושה חודשים. יואל, שהגיע ממשפחה חסרת אמצעים, לא עמד בגזר הדין. "לילה אחד, אסיר מהתא חיכה שאירדם, לקח קומקום מים חמים ושפך לי על כל הגוף", הוא מספר. "אחרי שחזרתי לתא סימן לי אסיר אחר שזו רק ההתחלה, ושכדאי לי ליישם את גזר הדין. המשפחה שלי נאלצה לשלם את הקנטינה לאסירים כי הם פחדו שיירצחו אותי".
כל מי שצפה בסדרות הטלוויזיה "זינזאנה", "אוז" וגם "כתום זה השחור החדש" יודע שמאחורי הסורגים מתקיימת מערכת משפט עצמאית, מאיימת הרבה יותר מהחוקים שמציבים הסוהרים. כשאסיר נפרד מהחופש, הוא גם נפרד ממערכת החוק כפי שהכיר אותה. מעכשיו, ההיגיון המנחה הוא זה של חבריו לתא, וברגע שאתה עובר על החוקים מגלים כלפיך מעט מאוד רחמים. "הכלא זה ג'ונגל אחד גדול", אומר קצין מודיעין לשעבר ששירת באחד מבתי הכלא הגדולים בדרום, "עזוב אותך מה שראית בסרטים ובטלוויזיה, המציאות יותר קיצונית. אסיר שלא מתנהל לפי מערכת הקודים והמשפט הפנימית של שאר האסירים פשוט לא ישרוד". כך למשל רונן, בן 32 מכלא אשל, נאנס על ידי חמישה אסירים, משום שנחשד בגניבת שקית קפה ומנות של הרואין. "זה נמשך כעשר דקות אבל בשבילי כל דקה הייתה שעה", הוא נזכר, "הם בעטו בי ואיימו לרצוח אותי אם אנסה להתנגד. אחד מהם שלף סכין והצמיד לגרון שלי. ארבע שנים עברו מאז ואני חי את זה דקה דקה, יום יום. בלי לקחת קלונקס אני לא יכול לישון. אני עדיין פוחד שהם יגיעו לחסל אותי".
אין זכות ערעור
ישראל בונדק, אמרגנה של הזמרת אתי לוי, ריצה מאסר בכמה בתי כלא בארץ לאחר שהורשע בהפעלת תחנת רדיו פיראטית. לטענתו, ההלם שאיתו מתמודד מי שפוגש במערכת החוק בכלא בפעם הראשונה, לא פוסח על איש – גם לא על העבריינים החזקים והמשפיעים ביותר. "גם לכאלה שעברו קורס הכנה לקראת הכלא, אין באמת מושג איך להתמודד", הוא אומר. "אפילו אסירים מוכרים כמו שרים וחברי כנסת, שעם חלקם ישבתי, היו בהלם בתקופה הראשונה ולא ידעו מי נגד מי. לקח להם זמן להתאקלם לכללים, לזה שאסור להם להתנשא או להיות אגואיסטים, כי אסירים לא אוהבים אנשים מתנשאים, ולא משנה מה הם עשו לפני שנכנסו לכלא ומה היה המעמד שלהם. כלא זה לא קייטנה - יש מעמד פנימי ויש נהלים של אסירים שהם מעל לפקודות שב"ס".
ב', מנהל כלא בכיר לשעבר, מספר כי מערכת השיפוט העצמאית של האסירים בתוך האגפים נוגעת כמעט לכל חלק ביומיום: "מגניבות של שקית קפה שחור, סיגריות, תפוח עץ, כרטיסי טלכרד ועד הלשנה לסוהר או לקמ"ן והפיכה למשת"פ שלהם – על כל דבר יש עונש. דברים שלנו כאזרחים בחוץ נראים פעוטים ולא מעניינים, בכלא יכולים להיות הכי חשובים בעולם עבור האסירים, ומי שעובר על הקודים נענש, ויכול גם לשלם בבריאותו הפיזית והנפשית או בחייו. זה גרוע יותר ממשפט שדה. אם נקבע שאסיר אשם, הוא ישלם בריבית דריבית, ואין לו זכות ערעור".
המאפיה הרוסית, למשל, פיתחה מערכת חוקים נוקשה ואכזרית, שבין השאר לא מתירה לאסירים מטעמה לבצע עבודות ניקיון באגפים או במשרדי הכלא. מדובר בפתיחת חזית ישירה מול הסוהרים – אבל האסירים הרוסים יודעים בדיוק למי חשוב להישאר נאמן. "מבחינתם עבודות בחוליות ניקיון ותחזוקה זה להיות סנג'ר, פראייר של הכלא, וזה מעמד נחות", אומר קצין בבית כלא במרכז. "הכבוד של ראשי המאפיה חשוב להם מאוד. מי שמשתף פעולה עם הנהלת הכלא ועובד בחוליות מוענש בנידוי ונקנס באלפי שקלים, והלשנה על חברים זה גזר דין מוות".
גם בני הנוער שנשפטו לעונשי מאסר בכלא הנוער אופק למדו מהעבריינים הבוגרים ומענישים את כל מי שמפר את הקודים. "אצל האסירים הקטינים הענישה יכולה להיות אכזרית יותר", מסביר מנהל כלא לשעבר, "כי הם לא רואים בעיניים אף אחד. הם רוצים מהר מאוד לתפוס מעמד בתא ולהידמות לעבריינים בארגוני פשיעה, אז שיקול הדעת שלהם פשוט לא קיים. האלימות אצלם לפעמים הרבה יותר קשה, ומי שגונב סיגריה או אפילו חפיסת שוקולד נענש בדקירה או בהתעללות קשה".
חריטות בסכין על כל הגוף, או רצח
איך תסתגלו לחוקי הכלא? שלב ראשון: הפנימו כי הערך החשוב ביותר הוא היררכיה. בכל אגף ותא יש אסיר בעל מעמד, לרוב ותיק וחבר בכיר בארגון פשיעה, או לחילופין ראש מאפיה, והוא הסמכות העליונה לגבי האסירים הכפופים לו. בבתי הכלא בישראל שולטות כמה חבורות: הקווקזים, הגיאורגים, הרוסים, הבדואים-ערבים והחיילים ששייכים לארגוני פשיעה קיימים. לכל אחת מהמאפיות יש שיטות ענישה, חלקן אכזריות מאוד, אבל על דבר אחד אין ויכוח: כל אסיר שביצע עבירה על החוקים נשפט באם הוא רוצה או לא, כשגזר הדין סופי. הנה חלק מספר החוקים הלא כתוב הזה, מתוך אירועים שקרו בשנים האחרונות:
אסיר שנחשד בגניבה - קנס כספי גבוה, רכישת מוצרי קנטינה לכל התא ולעיתים אף התעללות מינית.
אסיר שמשתמש בציוד ללא רשות - קנס כספי ודקירה בישבן.
אסיר שמסרב לנקות את התא - אי שימוש בטלפון הציבורי במשך כשבוע, או רכישת טלכרדים לאסירים אחרים בתא.
אסיר שמשתמש בטלפון מעל לזמן שהוקצב - טלכרדים וקניות בקנטינה לאסירים אחרים.
אסיר אגואיסט - דקירה בישבן כאזהרה, או קניות בקנטינה לאסירים אחרים (חודש עד שלושה חודשים). אי עמידה בעונש גררה קנס כספי של עשרות אלפי שקלים, וגניבת בגדים ופריטים חשמליים.
אסיר מלשין (שמשתף פעולה עם קציני המודיעין בכלא ועם ההנהלה במסירת מידע על אסירים) - דקירה בפנים או בצוואר, שפיכת שמן רותח על הגוף, ובמקרים קיצוניים גם חריטות בסכין על כל הגוף, או ואפילו רצח.
אסיר מדובב שעבד עם המשטרה - מים רותחים על הגוף או גניבת פריטים.
אסיר פדופיל שהתעלל בילדים או אנס – מקרה נדיר בו האסירים מוסיפים ענישה משלהם על הפשעים שבוצעו מחוץ לכלא: אונס, התעללות מינית, שפיכת שמן רותח.
אסיר שמסרב להעביר סמים או מסרים (אסיר שהוגדר כסנג'ר - עבד, המעמד הכי נמוך בתא או באגף - וסירב לבצע העברות סמים בין אסירים מאגף לאגף או להעביר מסרים) - התעללות, גניבת רכוש ונידוי.
אסיר מסורב (אסיר שנחשד כמדובב או כמשת"פ של הנהלת הכלא, ומוכנס לתא למורת רוחם של שאר האסירים בו) - הצתת התא כולל המזרונים והמיטות.
התחצפות לעבריין השופט או ערעור על סמכות - דקירה, נידוי, קנס כספי של עשרות אלפי שקלים או לינץ' (תקיפה משותפת בידי אסירי התא האחרים).
תקיפת עבריין בכיר או פגיעה בכבודו – שפיכת שמן רותח על הגוף או לינץ'.
אסיר בחופשה שמסרב להבריח סמים או סלולרי לכלא - סחיטה: קנס כספי של עשרות אלפי שקלים, נידוי והחרמה חברתית.
אסיר שמסרב לבצע פשע בזמן חופשה (אסיר שמקבל הוראות מחייל בכיר בארגון פשיעה לבצע העברות סמים, כספים או לגבות עבורו פרוטקשן, ולא ממלא אחריה מחשש להסתבך) - איום ברצח, דקירה ותשלום קנס של אלפי שקלים.
אסיר שמבקש חבילת הגנה (פרוטקשן) משלם לאסיר בעל המעמד אלפי שקלים ברכישת מוצרי קנטינה, כדי שזה יפרוש עליו את חסותו וימנע מאסירים אחרים לפגוע בו.
מרבית גזרי הדין מוצאים לפועל בלילה, מעט מהם בשעות הטיול בחצרות בצהריים. התוקפים לרוב יצטיידו בגרביונים כדי להסוות את פניהם כך שלא יזוהו על ידי המצלמות, וישתמשו בדוקרנים מאולתרים כמו מזלג, סכין, מטאטא שבור לשניים שבקצהו הוצמד מזלג, או חתיכת ברזל חדה ואולרים.
"אם החליטו שאתה אשם - עדיף שתשתף פעולה"
בשנה האחרונה חלה אמנם ירידה במספר מעשי האלימות בין אסירים בבתי הכלא - 725 אירועים מתועדים לעומת 839 בשנת 2014 – אבל קצינים בשב"ס מייחסים אותה בין השאר לכך שאסירים חוששים להתלונן על אירועים אלימים שחוו מחשש לחייהם. "רוב האסירים שנשפטו בתוך התאים ועברו התעללות מתלוננים כדי לקבל טיפול רפואי, אבל מסרבים להעיד במשטרה ובבית משפט נגד מי שפגע בהם", אומר קצין מודיעין לשעבר, "כי מי שמלשין עלול להירצח, אז תיקים נסגרים".
אלא שלפעמים גם החשד להלשנה מספיק. בני בן ה-30 מכלא אשל התבקש על ידי אסירים להבריח 50 גרם קוקאין בזמן שהיה בחופשה, והם איימו לרצוח אותו אם לא יסכים. לרוע מזלו הוא נתפס על ידי קמ"ן הכלא, ואז החלו לרוץ באגף שמועות שבני הוא מקור מודיעיני קצין המודיעין, ושהוא מסגיר את פעילות האסירים בהברחת סמים ונשק מאולתר בין התאים. האסיר הבכיר בתא פסק שהוא ישלם בלינץ', וכך קרה. "במשך ארבע שעות נתנו לי מכות רצח בכל הגוף. אחר כך לקחו אותי לשירותים, שמו לי את הראש בתוך האסלה ואילצו אותי למסור להם את מספר הטלפון של הקמ"ן. אחד מהם לקח מחט וחרט לי על היד את המילה 'מלשין', ואז את מספר הטלפון של הקמ"ן כדי שכולם יידעו. ירד לי דם מכל הגוף, אבל התחננתי שרק לא יפגעו לי בפנים. פחדתי שיחתכו אותי ויעשו לי צלקת, כי זה היה מוחק אותי אצל האסירים. היום אני מבין שאם החליטו שאתה אשם - עדיף שתשתף פעולה. מזל שבכלל נשארתי בחיים".
בני, כמו רבים אחרים, ידע שהדבר האחרון שהוא צריך הוא לפנות לרשויות הכלא בבקשה להגנה. האסירים האחרים ינקמו בו – ולדברי ישראל בונדק, בכלל לא בטוח שההנהלה תצא מגדרה כדי לסייע. "בבתי כלא מסוימים כמו 'רימונים', 'אשל' ו'שאטה', או בבתי המעצר כמו 'ניצן' בהם יש תחלופה גדולה של אסירים שטרם נשפטו, בשב"ס יודעים על מערכת הענישה של האסירים ומעדיפים להעלים עין כדי לשמור על שקט", הוא אומר. "בבתי הכלא הפחות קשים, השב"ס מנהיג יד חזקה יותר ומונע מאסירים לעשות מה שבא להם. הם אפילו מעבירים אסירים מכלא אחד לשני כדי למנוע מהם לשלוט באגפים". אחת הדוגמאות לכך היא של אסיר העולם עמי פופר, שנידון למאסר עולם בגין רצח של שבעה פועלים פלסטינים. על פי החשד הוא התנכל לנשיא המדינה לשעבר משה קצב, שנידון בעצמו לשבע שנות מאסר באגף התורני בכלא מעשיהו, והחליט לנקום בו בגלל שקצב סירב לקצר את עונשו בעת שהיה נשיא. פופר, שנחשב למנהיג התא, השפיל את קצב, הורה לו לקום מהשולחן במהלך ארוחה, העליב אותו בכמה מקרים ואף דאג שאסירים יחרימו אותו ולא ידברו איתו. בשב"ס חששו שהחיכוך בין השניים יסתיים באסון והחליטו להפריד ביניהם מחשש לפגיעה ממשית בקצב.
גונדר בדימוס שלמה טויזר, שניהל כמה בתי כלא ושימש במגוון תפקידים בכירים בשב"ס, טוען שלא מדובר בהעלמת עין מכוונת, אלא במלחמה אבודה. "לסוהרים ולהנהלות בתי הכלא אין יכולות ממשיות למנוע את התופעה הזו. אסירים במאסר ראשון צריכים להתרגל לחוקי השב"ס ולפקודות שלו, ומצד שני גם למערכת השפיטה בתוך התאים. היום אולי יש יותר בקרה על הנושא הזה אבל זו תופעה שאי אפשר למגר אותה". "אי אפשר להציב סוהר בכל תא שיעקוב אחריהם 24 שעות ביממה", מסכים קצין שב"ס ותיק. "כשאסירים רוצים להוציא גזר דין לפועל, גם מאה סוהרים לא יעזרו".
