שלוש פעמים נפרד מקסים כהן מבנו, העבריין בן כהן. באמצע שנות ה-90 עזב את אשתו הראשונה ואת חמשת ילדיהם המשותפים, ומעולם לא חזר להיות חלק מחייהם. לפני ארבע שנים שמע שהמכונית של בן התפוצצה כשישב בתוכה; רק אחר כך התברר ששתי רגליו נקטעו, אבל חייו ניצלו. אולי זה מסביר למה בנובמבר שעבר, עוד לפני שכהן הבן נמצא מת בדירתו בתל אביב, אביו הרגיש שמשהו כזה עומד לקרות.
"ביום שבן מת חלמתי עליו. הנשמה שלו באה אליי בחלום ואמרו לי שלקחו אותה למעלה, שהוא סיים את החיים שלו. כמה שעות אחר כך קיבלתי טלפון מחבר קרוב שהודיע לי שהוא נפטר והחלום התגשם", מספר השבוע כהן על הפרידה השלישית, הסופית. "המוות שלו לא הפתיע אותי, הוא תמיד חי על הקצה של הקצה. האבסורד הוא שבן תמיד פחד שיחסלו אותו ובסוף הוא מת כנראה ממנת יתר אבל זה לא משנה. אם הוא לא היה מת מסמים, אז הוא היה חוטף כדור בראש או מטען במכונית ונהרג. זה היה עניין של זמן עד שהחיים שלו היו נגמרים באופן טראגי. נכון שהיו לו טונות של כסף, דירות, מכוניות, בחורות יפות, אבל מה יצא לו מכל זה? כלום. האויבים שלו תמיד רדפו אחריו. הוא חי בפחדים, מוקף במאבטחים, לא ישן בלילות. אז מה אם היו לו מיליונים? איזה חיים אלה?".
מה הרגשת כשהבנת שזהו, שהוא מת?
"את האמת, כלום. רק אחר כך הרגשתי צביטה והיה קצת כאב. אחרי הכל זה ילד שגידלתי עד גיל 20, למרות שהוא לא דיבר איתי כל השנים והתעלם מקיומי".
היית בהלוויה?
"היה חשוב לי להיות שם, רציתי להיות איתו בדרכו האחרונה ולכבד את זכרו, אבל מהמשפחה סירבו בתוקף וביקשו שלא אגיע. מבחינתם אני נחשב למת, אז נשארתי בבית".
התאבלת?
"לא היה לי איפה לשבת עליו שבעה, לא אמרתי עליו קדיש. עצוב לומר, אבל זה החיים. אפילו להשתטח על הקבר שלו לא הלכתי ועד היום אני לא יודע בדיוק איפה הוא קבור. רציתי להדליק נר נשמה, אבל לא הסתדר. בסוף נתתי כסף לרב כדי שיתפלל לזכרו, יקרא פרקי תהילים על הקבר שלו ויגיד עליו קדיש כל השנה בבית הכנסת. בכל זאת זה הבן הבכור שלי".
הוא בן 68, מפעיל של מועדון סנוקר בחולון שבלית ברירה משמש לו בית. "אין לי מקום לגור בו, אין לי מאיפה לשלם שכר דירה בנוסף למזונות שאני משלם לאשתי השנייה", אומר כהן. "בגלל זה אני גר פה במועדון. זה הבית שלי. אם לא הסנוקר, בטח הייתי הומלס ברחוב, זרוק באיזה פינה".
ממה אתה חי?
"אני עובד בשלוש עבודות. בבקרים אני מלווה ילדים לבית ספר, בצהריים אחראי על המועדון הסנוקר ובערב עובד שלוש-ארבע שעות במשלוחים".
מישהו עוזר לך?
"ברוך השם, לא צריך אף אחד שיעזור".
אבא, אתה עושה לנו בושות
כהן, שאחרי בן הביא לעולם גם ארבע בנות ומאוחר יותר בן עם אישה אחרת, עלה ארצה ממרוקו עם משפחתו בשנות ה-50. הוא שירת בנח"ל, לחם במלחמת ההתשה ולאחר השירות הכיר את מי שתהפוך לאשתו, א' (השם המלא שמור במערכת כדי להגן על פרטיותה), כשהייתה עדיין תלמידה בתיכון. "גרנו בבית שקניתי והיינו משפחה במצב כלכלי טוב. היו לי דירות, נכסים, מוסך. לא החסרתי כלום מהילדים. ליום הולדת 17 של בן קניתי לו מכונית ספורט, סובארו טורבו".
איזה אבא היית?
"עזרתי לאשתי לגדל את הילדים. זה אומר רחיצות באמבטיה, לקום באמצע הלילה כשהם בוכים. אבל כשהם גדלו לא הייתי אבא טוב. אהבתי לבלות, היחסים עם האישה לא היו כמו שבעבר. הייתי בוגד בה עם נשים אחרות, יוצא כל לילה למועדונים, מבלה עם בחורות ומגיע הביתה רק לישון. היו מקרים מביכים שבן והאחיות שלו ראו אותי במועדונים ואמרו לי, 'אבא, אתה עושה לנו בושות, די עם זה'. הבנתי שאין טעם להמשיך ככה בחיים עם האישה ואמרתי לה שאני רוצה לפרק את החבילה. היא אמרה לי 'לא חשוב, אני רוצה שתישאר בבית למרות הבגידות', אבל החלטתי שלא וזהו, והתגרשנו. בן היה אז בן 20".
אתה מצטער בדיעבד שעזבת את הבית?
"ממש לא, החיים זרמו לכיוון אחר. לא יכולתי להישאר שם יותר, אבל כדי שלילדים ולאמא יהיו חיים טובים השארתי לגרושתי את החלק שלי בבית שגרנו בו".
רוב האנשים שנמצאים בהליך גירושים לא מוותרים מרצונם על חצי בית.
"זמן קצר אחרי שעזבתי את הבית בן התקשר אליי ואמר לי שהוא שולח לי מסמך, שאחתום שאני מוותר על החלק שלי בדירה. חתמתי וזהו, לא התווכחתי ולא שאלתי שאלות".
הוא איים עליך באיזשהו אופן?
"הוא לא איים. הוא תמיד נתן לי כבוד ובחיים לא הרים עליי יד, ואני אף פעם לא פחדתי ממנו. השארתי להם את הכל מרצוני, בידיעה שבשביל עצמי יש לי בצד כל מיני נכסים".
והנה אתה חי במועדון סנוקר. מה קרה לנכסים?
"עיקלו לי אותם אחרי שנפרדתי מהאמא של בן הזקונים שלי. זה נמצא בהליכים משפטיים".
אתה יודע מה קרה בבית של גרושתך אחרי שעזבת?
"אני יודע בן הפך לעמוד השדרה שלה ושל הבנות המשותפות שלנו. הוא תמך בהן כלכלית, קנה להן מכוניות, אחר כך דירה, מימן להן את החתונות. במובן הזה הוא היה ילד טוב".
איך נוצר הנתק ממנו, מהם?
"גרושתי לא דיברה איתי יותר אחרי שעזבתי. 25 שנה עברו מאז ועדיין יש נתק מוחלט מכל המשפחה. הם לא מדברים איתי בכלל, לא מתעניינים מה קורה לי בחיים ואני לא ממש מתעניין בהם. יש לי 15 נכדים שאני לא מכיר וילדים שלא מכירים בי. לא הזמינו אותי לחתונות של הילדות, לא לאירועים של הנכדים, כלום. מחקו אותי".
בעוד שבן כהן הלך ותפס מעמד של עבריין בכיר, עם כל החבילה שבאה עם הסטטוס המפוקפק הזה - יעד של משטרת ישראל, בליין במועדונים הכי נחשבים, סלב של מדורי פלילים - אביו ניהל מלחמת הישרדות. "הכרתי אישה, הבאנו ילד, נפרדנו, התחלתי לשלם מזונות ואז התחילו בעיות עם עסקים שהיו לי. הן נמשכות עד היום".
ידעת מה קורה עם בן במשך כל השנים האלה?
"שמעתי עליו מדי פעם כשכתבו עליו בעיתונים ועשו כתבות בטלוויזיה, ברור ששמעתי כשהמכונית התפוצצה ונקטעו לו הרגליים. אבל לא התקשרתי לברר מה קרה".
ידעת כמה כסף הוא עשה כעבריין?
"היו לו עשרות מיליוני שקלים, דירות, מה לא, אבל מעולם לא ביקשתי ממנו עזרה כספית. כלום. בשביל מה? הוא לא התעניין במה שקורה לי, לא שאל מה שלומי ואם אני צריך משהו. הוא לא עשה כלום בשבילי".
אולי הוא היה אומר שזה אתה שעזבת אותו.
"גידלתי אותו. נכון שהיו גירושים, אבל הוא והמשפחה ניתקו את הקשר באורח חד צדדי, אמרו שאני מת. אז הסתדרתי לבד. זה קשה, אבל זה מה יש. פעמיים חייתי עם נשים וזה לקח ממני את כל הכספים והנכסים שלי".
ועכשיו אתה עובד בשלוש עבודות בגיל פנסיה.
"חבר'ה בגיל שלי כבר מבלים בחו"ל, טסים לתאילנד, מבלים בחופים, עושים חיים, מסודרים. אני עובד קשה מאוד כדי לחיות, אבל אין לי תלונות. אני אדם טוב, לא נולדתי לעשות רע. אתה חושב שבן רצה להיות עבריין? החיים הובילו אותו לזה והוא נסחף לשם. לכוח, לכסף, למעמד, ומה בסוף? חי בסבל עם רגליים קטועות".
פשוט הרגו אותו בידיים
כשבני משפחת כהן עדיין היו משפחה במלוא מובן המילה, הם התגוררו בשכונת רמת עמידר שבמזרח רמת גן. בן, יליד 1975, היה עדיין תלמיד בתיכון "אורט" בעיר כשהחל להסתובב עם אנשי החבורה שנקראה בשעתה "כנופיית רמת עמידר". בן זכה לחסותם של מנהיגי הכנופיה, האחים יוסי ורוני הררי, והפך לחברו הטוב של מי שהיה אז גם הוא עבריין בתחילת דרכו, עמיר מולנר.
"בן היה ילד טוב, חכם, ועד גיל 14 גם תלמיד טוב", אומר כהן. "אבל תמיד היה חשוב לו להראות שהוא לא מפחד מאף אחד, שהוא גבר, ובתיכון הוא התחבר לילדים מהרחוב שהפכו אותו לגיבור. היה איזה יום שבאתי לבית הספר שלו בן ושמעתי תלמידים אומרים, 'אם תתעסק איתי אני אביא לך את בן'. כל תלמיד שהרגיש מאוים או חטף מכות היה קורא לו לסגור חשבונות כדי שישמור עליו. הדרך משם לעולם הפשע הייתה קצרה מאוד, פתאום התחילו להגיע אלינו הביתה עבריינים כדי להיפגש איתו או סתם לשבת לאכול. לא אהבתי את זה, אני לא מגיע מעולם הפשע, לא מכיר את זה בכלל".
ניסית לעצור אותו לפני שהוא פנה לדרך הזאת?
"לא יכולתי לעשות כלום. הוא רצה להיות פושע ולא הייתי לי שום שליטה עליו. בשלב מסוים רציתי שיעבוד אצלי במוסך, אבל הוא רצה לישון כל והיום. תבין, כבר בגיל 17 הוא ניהל עם מולנר קזינו באור יהודה".
שנה קודם לכן, בכיתה י', בן עזב את התיכון לטובת בית הספר לפשע של כנופיית רמת עמידר. מלבד הקזינו נכנס לתחום ההלוואות בשוק האפור, לסחיטת דמי חסות מבעלי עסקים – וכשהחייבים לא שילמו בזמן, גם לגביית כספים. "בן היה גובה חובות בדרכים אלימות. מי שלא שילם חטף מכות רצח או שזרקו לו רימונים על העסק", מספר עבריין לשעבר ממרכז הארץ. "אתה יכול לעשות עסקים כאלה במשך שנים, אבל לבן הייתה בעיה: הוא כל הזמן הסתכסך עם חברים שלו".
על איזה רקע?
"הוא חשב שהוא יודע הכול, שהוא יקבע הכל לבד, ואת זה הם לא אהבו. עד כדי כך שבשנתיים האחרונות הוא נשאר לבד, בלי חיילים בשטח ובלי החברים הטובים משכבר הימים. כולם ניתקו מגע ממנו".
בשנות ה-90 נעצר בן בחשד שנשלח עם אדם נוסף לחסל את העבריין אלון גלעדי, שבאותם ימים גר בלוס אנג'לס. השניים הורשעו בארה"ב במסגרת עסקת טיעון ונידונו לשבע שנות מאסר בפועל. "הרגו אותו בידיים חשופות, לא אקדח, לא סכין, כלום", סיפר בשעתו תנ"צ בדימוס משה לוין, שסייע בחקירת הרצח בארה"ב. "פשוט הרגו אותו בידיים". לאחר שישב בכלא האמריקאי, בן ריצה שנה אחת גם בכלא הישראלי כשהורשע בשליחת שני צעירים להשליך רימוני הלם לעבר סוכנות רכב בתל אביב.
בגדי מעצבים, מכוניות יוקרה, מסיבות פרועות - בן תמיד נפנף בכסף שעשה ובמעמד שקנה. "הוא אהב את החיים הטובים, הנוצצים", אומר כהן. "כשאתה נכנס לעולם הזה קשה לצאת ממנו וזה מה שקרה לצערי לבן. הוא התאהב בזה ולא חשב לרגע שמדובר בחיים קצרים, שלהיות עבריין זה חיי כלב. יש לך כסף, אבל אין לך בעצם כלום. בכל רגע יכולים לרצוח אותך".
בשנים האחרונות נעצר בן מספר פעמים, ריצה עונשי מאסר קצרים והוזהר על ידי המשטרה שיריביו מתכוונים לסגור איתו חשבון. ב-19 בינואר 2016, כשנהג בוולבו שלו במחלף ארלוזורוב בגבול תל אביב-גבעתיים, התפוצץ מטען רב עוצמה שהוצמד לדלת המכונית. מי שעמד מאחורי ניסיון ההתנקשות לא נתפס עד היום, ונראה שבן עצמו לא למד ממנו דבר. זמן קצר לאחר שאיבד את רגליו, עדיין במהלך השיקום, הוא הואשם בביצוע מעשה מגונה במטפלת במחלקה האורתופדית. הוא יצא בעונש קל של מאסר על תנאי לאחר שהאישה סירבה להעיד נגדו.
בשנת 2018 נעשה ניסיון נוסף לחסל את בן כשרוצח שכיר רכוב על אופנוע נצמד למכוניתו ליד כיכר המדינה בתל אביב וירה לעברו. זמן קצר לאחר מכן נורה כדור לעבר דירתו בתל אביב, אותה דירה שבה נמצא מת ממנת יתר ב-13 בנובמבר 2019.
בן, דאגת לילדים שלך?
כשמקסים כהן שמע שבנו שרד את הפיצוץ במכונית, הוא רצה לבקר אותו בבית החולים. ברגע האחרון ויתר, לדבריו "כדי לא לעורר כל מיני שדים מהעבר".
בשנה שעברה נפטרה קרובת משפחה. בשבעה נפגשו ודיברו מקסים ובן כהן בפעם הראשונה מאז שנות ה-90. "25 שנה לא התראינו חוץ משלום-שלום כשהיינו נפגשים במקרה ברחוב או באיזה מקום. לא חיבוקים, לא נשיקות. אבל באותו ניחום אבלים הוא שאל מה נשמע, וככה נשבר קצת הקרח בינינו", מספר כהן. "שאלתי אותו, 'בן, סידרת הכול, דאגת לילדים שלך, רשמת על שמם את הכל?'. זה לא שחזיתי את העתיד, אבל היו לו ילדים משתי נשים ובעולם העברייני את חייב לדאוג לעתיד שלהם כי אתה לא יודע מה יקרה בעוד שנייה".
מה הוא ענה?
"הוא אמר, 'אבא, אל תדאג, סידרתי הכל. יש לי דירות, יש לי כסף, הילדים מסודרים'".
שמעת ממנו מאז?
"לא, וכל הזמן חששתי מהרגע שאקבל טלפון על מותו. כל יום אתה מחכה לבשורה שקרה משהו. מה לעשות, הוא בחר בדרך החיים הזו. אני אומר לצעירים של היום, לא שווה להיות פושע. שלא יעזו להתקרב לעולם הזה, זה לא משתלם. זה אולי נראה נוצץ וזוהר, אבל במציאות זה ממש לא ככה. החיים שלך יכולים להיגמר בשנייה. נשים יפות, מכוניות, בתים מפוארים, אבל בשורה התחתונה להיות פושע זה גזר דין מוות".
מקסים כהן עצמו נדון לפני כשנתיים לעשרה חודשי מאסר בפועל לאחר שהכה את חברתו לחיים, אמו של בן הזקונים שלו, ונהג ברכבו לאחר שרישיונו נשלל ("הוא ישב איתי באבו כביר", מספר אסיר שבעבר היה דמות בולטת בעולם התחתון. "האסירים נתנו הרבה כבוד למקסים ברגע שהבינו שהוא אבא של בן כהן"). מאז כהן מנותק לחלוטין מבנו ומחברתו לשעבר, שמסרבת לכל בקשה של כהן ליצור קשר ומנהלת נגדו מאבק משפטי במטרה להבטיח את עתידו הכלכלי של הילד.
מקסים, למה הכית אותה?
"איבדתי שליטה וזה יצא ככה. אני לא אדם אלים, אני מצטער על זה שפגעתי בה".
מה לגבי גרושתך? יכול להיות שהכית גם אותה?
"לא הייתה אלימות כלפיה, רק בגידות. אולי בגלל זה הבנות ובן לא סלחו כל השנים וניתקו את הקשר".
היום, כשאתה בנתק גם מבן הזקונים שלך, אתה כואב יותר את האובדן של הבכור?
"תשמע, בן יכול היה לחיות חיים מאושרים וארוכים אם לא היה מתעסק בפשע, הוא בקושי נהנה מהחיים. אני מקווה שאמצא את הזמן להדליק נר נשמה לזכרו".