זה היה אמור להיות אחד הימים השמחים בחייהם של בני משפחת קטייב: מסיבת בר ובת מצווה משותפת לבנם, אמנון, ולבתם, מזל. האב אריאל והאם אסתר הזמינו כ-250 קרובים וחברים מכל רחבי הארץ לאולם השמחות 'לאונרדו' בעירם, רמלה, שם רקדו החוגגים לצלילי מוזיקה בוכרית. כוכבת הערב הייתה לאה בת ה-3, בת הזקונים של אריאל ואסתר. כולם ניגשו אליה, הצטלמו איתה כשהחזיקה צרור בלונים צבעוניים. אי אפשר לפספס את השמחה על פניה בתמונות האחרונות שצולמו בחייה.
"לאה הייתה מסמר הערב, גנבה את ההצגה לכולם", מספר השבוע אריאל קטייב. "איך אפשר לא לאהוב ילדה כזאת – יפה, מצחיקה, נבונה. קראנו לה 'הפרופסור' כי היא הייתה סקרנית וחכמה לגילה. המסיבה הזאת הייתה השמחה המשפחתית הראשונה שלנו, והיא רקדה ונהנתה מאוד. היא הייתה פרח שהיה צריך לפרוח ולפרוח, אבל מישהו קצר אותו לפני הזמן".
החגיגה הכפולה הסתיימה לאחר חצות, ובני המשפחה החלו לצאת לכיוון מגרש חניה מאולתר שהוקם בקרבת האולם. בסביבות השעה אחת בלילה עזבו אחרוני האורחים את המקום; אריאל נשאר מאחור כדי לסגור את החשבון מול בעל האולם, וביקש מגיסו, בוריס גליבוב, להסיע את בני משפחתו הביתה. אסתר התיישבה במושב הקדמי של הקיה הלבנה, ושלושת הילדים והדודה – נדג'דה (נדיה) גליבוב, אז בת 46 – במושב האחורי.
אריאל קטייב: "אם היה מדובר בילדים של שופטים או קציני משטרה, מזמן היו מגישים כתבי אישום. אבל אותנו לא סופרים בכלל. את אף אחד לא מעניין האסון הפרטי שלנו"
באותן דקות, לא רחוק משם, חמישה גברים חיכו לראות קיה לבנה יוצאת ממגרש החניה. הם היו מחסלים, חמושים בשני רובים לפחות, שנשלחו מטעמה של משפחת הפשע ג'רושי. החוליה ארבה למי שהיה באותם ימים היריב של הג'רושים, יצחק (איציק) אברג'יל. הרבה דם רע זרם בין המחנות; יעקב אברג'יל, אחיו של יצחק, חוסל ביוני 2002 בחצר ביתו לעיני ילדיו ואשתו. החשד היה שהג'רושים ביצעו את הרצח, וכעבור שלוש שנים החליטו להשלים את המלאכה.
למתנקשים היה מידע על כך שאברג'יל צפוי להיות באולם השמחות, והם חיכו שייצא משם במכוניתו כדי לחסל אותו. כשראו את הקיה של גליבוב, לא היה להם ספק שזה האיש שלהם. לאה עוד הספיקה לחייך במושב האחורי ולצחוק עם הדודה ושני אחיה כשהדוד בוריס נהג לכיוון שכונת מנחם בגין בעיר. כשהמכונית התקרבה לצומת כלא רמלה, אש קטלנית נפתחה אליה מהמארב. המתנקשים יצאו מרכבם, ריססו את הקיה בכדורים ונמלטו מהמקום בתוך שניות.
לאה ונדיה נהרגו במקום מפגיעה ישירה. אסתר, שני בניה ואחיה בוריס נפצעו באורח בינוני עד קשה, פונו לבית החולים אסף הרופא ונותחו. אריאל מצא את עצמו מתמרן בין סידורי הלוויה לבתו והטיפול באשתו ובילדיו. "חשבתי שאני נמצא בתוך איזה חלום, עד היום לא מאמין שקרה לי אסון כזה", אומר אריאל על אירועי ה-30.5.2005. "אני חי את האסון של הבת שלי בכל יום, בכל דקה, בכל שנייה. זו צלקת שאני נושא לכל החיים. השמיים התרסקו עלינו, ואני יכול רק לברך על המזל שלא רצחו את כל מי שהיה במכונית. מי שאחראים לזה לא יכולים להיקרא אפילו חיות, זה תת-אדם שצריך לתלות בכיכר העיר. לא צריך גם לממן להם את החיים בבתי כלא, מגיע להם עונש מוות. תלייה או כיתת יורים".
אלא שעד היום, 17 וחצי שנה לאחר מעשה, איש לא נענש על הרצח הכפול – ובעקבות הכרעת בית המשפט המחוזי בחיפה לפני כשבועיים, משפחת קטייב לא תזכה אפילו לפיצוי כספי על האסון שפקד אותה. "אין לנו במדינה משטרה ופרקליטות", אומר אריאל. "מותר לרצוח פה אזרחים חפים מפשע, חיי אדם הם כמו חיי יתוש. ברוסיה הרוצחים היו גומרים בכלא בסיביר, וכאן הם מסתובבים חופשי, עושים חיים. האסון הזה ילווה אותנו לשארית חיינו, אבל אנחנו שקופים. לא מעניינים אף אחד. אם היה מדובר בילדים של שופטים או קציני משטרה, מזמן היו מגישים כתבי אישום. אבל אותנו לא סופרים בכלל. את אף אחד לא מעניין האסון הפרטי שלנו".
ניצב בדימוס, עו"ד יעקב בורובסקי המייצג את משפחת קטייב בתביעה נגד המשטרה ושאר החשודים ברצח אמר ל-mako כי בכוונתו לערער לבית המשפט העליון על פסק הדין בטענה שהמשטרה ברחה מאחריות בפרשה ויכולה הייתה לסכל את הרצח הכפול: "המחדל פה זועק לשמיים. יצחק אברג'ל היה היעד מספר אחת של משטרת ישראל באותם ימים. היה ידוע למשטרה שהוא מוזמן לחתונה באולם אירועים סמוך לזה של משפחת קטייב ושמשפחת הפשע ג'רושי רוצה לחסל אותו. הם היו צריכים להזהיר את המשפחה מכך ובמקביל לפרוס כוחות כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע, אבל הם העדיפו לעצום עין", טוען עו"ד בורובסקי, "זו פרשה חמורה שצריכה להילמד בבית ספר לחוקרים ואנשי מודיעין של משטרת ישראל' איך להפיק לקחים מהמחדל הזה שלא יקרו מקרים כאלה בעתיד. לצערי הפרקליטות והמשטרה טומנים ראשם בחול. זו אחת הפרשות החמורות שהיו במדינת ישראל. לצערי מי ששילם את המחיר היא המשפחה שאיבדה את היקרים לה מכול. אני אמשיך במאבק להוצאת הצדק לאור ונערער על פסק הדין השגוי לטעמי".
איפה המשטרה ואיפה הפרקליטות
מיד לאחר הרצח הכפול זרמו כוחות גדולים של המשטרה לזירת האירוע. בלשי היחידה המרכזית במחוז המרכז של המשטרה, קציני מודיעין ואנשי המעבדה לזיהוי פלילי ניסו למצוא קצה חוט שיוביל לרוצחים. מחסומים רבים הוקמו ברחבי רמלה ומחוץ לה, ועד מהרה הצליחו השוטרים להתחקות אחר מסלול הבריחה של חוליית החיסול. לא רחוק מכלא רמלה מצאו בלשי ימ"ר מרכז את מכוניתה הנטושה, ובה רובי הקלצ'ניקוב ששימשו לירי וכובע גרב אחד. כולם היו ללא טביעות אצבע; הנחת העבודה הייתה שהמתנקשים עטו כפפות.
"המסיבה הזאת הייתה השמחה המשפחתית הראשונה שלנו, ולאה רקדה ונהנתה מאוד. היא הייתה פרח שהיה צריך לפרוח ולפרוח, אבל מישהו קצר אותו לפני הזמן"
הרוצחים נעלמו, אבל צוות חקירה מיוחד שהוקם בימ"ר מרכז הגיע למסקנה נחרצת: מדובר בטעות בזיהוי. החוקרים העריכו מיד שהיעד לחיסול היה אברג'יל, שעל פי החשד הגיע באותו ערב לחתונה של חבר קרוב באולם סמוך לזה שבו חגגה משפחת קטייב; הדמיון בין המכוניות תמך בהשערה שהמתנקשים של משפחת ג'רושי ירו בלי לוודא שאברגי'ל אכן נמצא בקיה הלבנה.
לאחר 16 חודשי חקירה נעצרו חמישה גברים בחשד למעורבות בפרשה. המשטרה מיהרה לדווח שפענחה את תיק הרצח הכפול, וכי אחד מהחשודים ישמש עד מדינה ויפליל את הרוצחים. ואכן, משפט המפתח שהשמיע עד המדינה תאם את התרחיש ששרטטו החוקרים: "הם חשבו שאברג'יל במכונית, קיבלו מידע מוקדם וריססו את המכונית בכדורים, פירקו שתי מחסניות".
במהלך דיון על הארכת מעצרם של החשודים נשמע נציג המשטרה, החוקר דני בלוריאן, נחרץ ואופטימי: "אנחנו שמחים שבתום מאמצים קדחתניים, מודיעיניים ואמצעים אחרים, הצלחנו לשים סוף לפרשה העצובה הזאת. מדובר בחוליה מסוכנת מאוד, גרעין קשה של משפחת ג'רושי, והתפיסה היא הישג למשטרה בפעילות שלה נגד משפחות הפשע".
"אני זוכר שבאו אליי מהמשטרה וסיפרו לי שפענחו את הרצח, שעד המדינה סיפר מי רצח את לאה ונדיה", מספר אריאל קטייב. "כשהם אמרו שיגישו כתב אישום ירד לי סלע מהלב. זה לא היה מחזיר לי את הבת שלי או את נדיה, אבל לפחות מישהו היה נותן את הדין על הרצח".
אלא שבמשטרה שכחו כנראה שהאחריות להגשת כתבי אישום היא של פרקליטות המדינה, ושבועיים לאחר המעצר המתוקשר חל מפנה בתיק: הפרקליטות הורתה לשחרר את חמשת החשודים ללא שום תנאים מגבילים, והודיעה שלא יוגשו כתבי אישום בפרשה. הסיבה: סירובה של המשטרה לחשוף מידע מודיעיני חסוי הנוגע למקור שלה, עד המדינה.
למתנקשים היה מידע שיצחק אברג'יל צפוי להיות באולם, והם חיכו שייצא משם במכונית הקיה הלבנה שלו. כשראו את הקיה שבה נסעה משפחת קטייב, לא היה להם ספק שזה האיש שלהם
מה בדיוק השתבש? קצין בכיר לשעבר במשטרה, שהיה מעורה בפרטי החקירה, טוען השבוע שהמשטרה מבחינתה פענחה את התיק וכי האשמה רובצת לפתחה של הפרקליטות. "התעקשנו שניתן להגיש כתב אישום על סמך הראיות שאספנו, שיש לנו עד מדינה שהוא בטון יצוק וראיות נוספות, אבל בפרקליטות משום מה קיבלו רגליים קרות. ניסינו לשכנע אותם, אבל כלום לא עזר לצערי".
ולצערה של משפחת קטייב.
"אני מבין את קרובי הקורבנות, אבל הכתובת לטענות שלהם היא הפרקליטות. השקענו בתיק הזה לילות כימים, משאבים במיליוני שקלים, הפעלנו אמצעים משוכללים וכוח אדם. צר לי שהפרקליטות לא השכילה להבין שהתיק פוענח ושהרוצחים בידינו. צרם לי מאוד כשהם שוחררו, אבל קיבלנו את הדין. הם אלה שקובעים נגד מי להגיש כתבי אישום, אם כי במקרה הזה לדעתי הם טעו ובגדול".
בכיר בפרקליטות אומר בתשובה: "בתיק הזה היו חורים מסוימים שנגעו למקורות מודיעיניים, דברים שהיו מתבררים מן הסתם בבית המשפט. המשטרה לא העבירה לנו את כל החומר שביקשנו, ובלב כבד מאוד הוחלט על שחרור החשודים ברצח הכפול. אנחנו לא חותמת גומי של המשטרה: אם אנחנו לא בטוחים שבידינו כל הראיות המפלילות, לא נגיש כתבי אישום. כך גם במקרה הרצח הזה, שבו המשטרה פישלה".
גורמים בפרקליטות מספרים שבין הסיבות להחלטה שלא להגיש כתב אישום היו סתירות ו"זיגזגים" בגרסאות השונות שמסר עד המדינה, ושעוררו חשש שהתיק יקרוס בבית המשפט. כיום ידוע גם ששני מקורות של המשטרה חוסלו זמן קצר לאחר שתושאלו על הרצח, מה שטרף את הקלפים. יהיו הנסיבות והסיבות אשר יהיו, במשפחת קטייב טוענים כי ב-16 השנים שחלפו מאז שחרור החשודים, איש במשטרה או בפרקליטות לא עדכן אותם בנעשה בתיק – עד שהחליטו כנחמה פורתא לדרוש כסף במקום צדק.
"שכחו מאיתנו כאילו לא איבדנו את היקרים לנו מכל", אומר אריאל. "הפקירו אותנו, זרקו אותנו לכלבים. לא עשו שום פעולות נוספות כדי לפענח את התיק הזה. המשטרה והפרקליטות רבו מי אשם שלא הוגש כתב אישום, ואחנו נפלנו בין הכיסאות. מי שהרוויחו הם הרוצחים".
איפה המשפחה ואיפה המדינה
בני משפחת קטייב עלו ארצה לפני כ-32 שנה מטשקנט שבאוזבקיסטן. "חשבנו שזה הבית שלנו, מקום להגשים בו את החלומות שלנו", נזכר אריאל. "עלינו מטעמים אידאולוגיים, ציוניים, מתוך אהבת ארץ ישראל. האמנו שכאן יותר בטוח לנו כיהודים, ובאמת חיינו חיים טובים ורגועים. אבל מאז שקרה לנו האסון הנורא הזה, אני מבין שטעינו".
באיזה מובן?
"לא בטוח בכלל לגור בישראל. אתה יוצא בבוקר לעבודה, נוהג בכביש ולא בטוח שתחזור. תראה מה קורה היום ברחובות, מערב פרוע".
כשנתיים לאחר האסון נולדה בת לאריאל ואסתר. "זה היה סוג של מתנה מאלוהים אחרי שלאה נרצחה", אומר אריאל. "הבת הזו האירה לנו את החיים, אבל אובדנה של לאה לא זז מאיתנו. השכול איתנו כל הזמן".
הטרגדיה של משפחת קטייב, כמו גם המקריות הבלתי נתפסת שלה, העסיקו את התקשורת בימים שלאחר הרצח הכפול. התקליטן שהנחה את האירוע סיפר לכתב "הארץ" יובל אזולאי על הרגע שבו התחלפו קריאות השמחה בזעקות שבר: "כולם היו מאושרים, היה אירוע יפה ומרגש, וכשיצאתי מהאולם לשכונה סיפרו על מה שקרה למשפחה. הייתי בהלם. כל החגיגות והשמחה הפכו בתוך פחות משעה לאבל". בעל מלטשת יהלומים שהיה בשעתו המעסיק של אריאל סיפר: "הוא התקשר אליי מבוהל, אמר לי שהרגו לו את הילדה והוא הולך להשתגע".
"אני חי את האסון של הבת שלי בכל יום, בכל דקה, בכל שנייה. זו צלקת שאני נושא לכל החיים, השמיים התרסקו עלינו. מי שאחראים לזה לא יכולים להיקרא אפילו חיות"
לפני כארבע שנים הגישו הקטייבים תביעה נגד משטרת ישראל וארבעה מחמשת החשודים שנעצרו בפרשת הרצח הכפול. בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה תבעו בני המשפחה פיצויים של כ-2.5 מיליון שקל; משפחת קטייב טענה בין השאר כי למשטרה היה מידע מוקדם על ניסיון לחסל את אברג'יל, וכי היא לא סיכלה את האירוע – מה שהכשיר את הקרקע לרצח המיותר של לאה ונדיה.
המדינה הגישה כתב הגנה שבו דרשה לדחות את התביעה מחמת התיישנות, וטענה כי לא הוכח שלמשטרה אכן היה מידע מוקדם על ניסיון החיסול. שאר הנתבעים לא הגישו כתבי הגנה ולא התייצבו לדיונים.
קצין משטרה לשעבר שהעיד בבית המשפט חשף כי התריע על חיסולים של המקורות המודיעיניים. לדבריו הוא הזהיר את המפעילים שלהם כי נשקפת סכנה לחייהם, אבל דבר לא נעשה והם נרצחו – מה שחיסל סופית את הסיכוי להגשת כתבי אישום בפרשה. רכז מודיעין לשעבר טען שבאותה תקופה לא היה מקובל במשטרה לאבטח עבריינים מאוימים; גם הוא הכחיש שהיה מידע מוקדם על ניסיון חיסול של אברג'יל והסביר: "אני מניח שאם היה לנו מידע כזה, היינו נערכים בכוחות גדולים לסכל אותו. חשוב לציין שלפעמים, בגלל סדרי עדיפויות, הפעילות משתנה בהתאם לחומרה שנדרשת בשטח [...] עשינו ככל שיכולנו, גם לפני הרצח וגם אחריו".
לפני כשבועיים הכריעו השופטים וקבעו שלא הוכח כי המשטרה התרשלה או שהיה מידע על כוונה לפגוע באברג'יל. הם דחו את התביעה במלואה, ובניגוד למקובל במקרים דומים לא חייבו את בני המשפחה בהוצאות המשפט. את אריאל קטייב זה לא מנחם. "כולם במדינה הזו מחפים אחד על השני, מטייחים פרשות חמורות כדי לכסות על התחת שלהם", הוא אומר. "כל מי שחקר את הרצח הכפול התקדם לתפקיד בכיר, כל מי שנכשל בחקירה זכה לקידום. המחדל בפרשה הזו זועק לשמיים, לפני כמה שנים נתקלתי ברחוב באחד החוקרים והוא לא הסתכל לי בעיניים מרוב בושה. הוא יודע שהם פישלו. אתה יודע, ממש השבוע נרצח ילד בן שנתיים וחצי בגלל עבריינים, והוא לא האחרון שישלם את המחיר. הבת שלי מתה סתם, ברצח מיותר, וזה מה שהורג אותי מבפנים".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "חקירת התיק עדיין מתנהלת".
מפרקליטות מחוז מרכז (פלילי) נמסר בתגובה: "מדובר בתיק רצח בו קופדו חייהן של ילדה פעוטה ודודתה בנסיבות טרגיות במיוחד. תיק החקירה אכן לווה על ידי פרקליטות מחוז מרכז משלב מסוים. על אף שנחתם הסכם עד מדינה, בחינת כלל הראיות שאספה המשטרה בחקירה העלתה קשיים משמעותיים. לאחר דיונים בנושא הוחלט על דעת פרקליט המדינה דאז שלא ניתן לבסס כתב אישום נגד מי מהחשודים. מאחר שמדובר בתיק רצח, שגם בחלוף שנים רבות קיים אינטרס מובהק בפענוחו, תיק החקירה המשטרתי נותר פתוח".