פחות מחצי דקה לסיום ההקפה האחרונה של המרוץ האחרון בעונת הפורמולה 1 לשנת 2021, הקרב על האליפות בין שני הנהגים המובילים – האלוף הבריטי בעל שבעה התארים, לואיס המילטון בן ה-36, והמטאור ההולנדי מקס ורסטאפן בן ה-24 – עדיין היה פתוח לגמרי. סצנת השיא שתיזכר כנראה כאירוע הספורטיבי הדרמטי של השנה סיכמה את כל מה שהיה מוטל על הכף: כסף גדול ומוניטין ששווה כסף ענק, אגואים מנופחים ופגועים, ובעיקר תחרות אישית מאוד ועיקשת מאוד בין שני נהגים שנמצאים בליגה משלהם.
המצב על המסלול באבו דאבי היווה ייצוג מושלם לכל מהלך העונה האחרונה. היריבים המרים דוהרים זה לצד זה לתוך פנייה חדה במהירות של יותר מ-300 קמ"ש, מסכנים הכל למען התואר והתהילה. אוהדים ופרשנים רבים לא הוציאו מכלל אפשרות שאם רגע כזה אכן יגיע, ורסטאפן עשוי להתנגש במכוון במכוניתו של המילטון ולהעיף את שניהם מהמסלול, אפילו במחיר השבתת מכוניתו שלו וסיכון חייו. שני הנהגים אמנם הגיעו למרוץ האחרון עם מספר נקודות זהה, אך מכיוון שוורסטאפן קטף במהלך העונה ניצחון אחד יותר מיריבו, גם תיקו ביניהם היה מעניק לו את התואר.
לצד ההתרחשויות על המסלול התנהל מאחורי הקלעים קרב בין מנהלי הקבוצות המובילות. כפי שעשו כריסטיאן הורנר מרדבול וטוטו וולף ממרצדס במשך כל העונה, גם במהלך המרוץ האחרון הגישו השניים לשופטים תלונות הדדיות בניסיון לזכות ביתרון. שתי פניות לפני סוף המרוץ, כשבין שתי המכוניות מפרידה פחות משנייה וחצי, וולף התלונן שהחלטה שיפוטית שצמצמה דרמטית את הפער בין הטוען לכתר לבין החובש אותו אינה חוקית.
בפנייה בגרנד פרי האיטלקי התרוממה הרדבול באוויר ונחתה ממש על המרצדס. הגלגל האחורי של ורסטאפן שפשף את הקסדה של המילטון ודחס את ראשו כלפי מטה
רבע שעה לאחר מכן, וולף והמילטון, שכעת כבר היה אלוף העולם לשעבר, עמדו על בימת הכבוד וראו את ורסטאפן מוכתר לאלוף בפעם הראשונה. הם חייכו יפה והשפריצו שמפניה לכל הכיוונים (מרצדס זכתה למזלה באליפות היצרנים ונמנעה ממבוכה כפולה), אבל בהמשך הערב הוגשו מטעמם שתי תלונות רשמיות בניסיון נואש אחרון להפוך את תמונת האליפות על פיה. בשעות הקטנות של הלילה הודיעו השופטים שהמצב יישאר על כנו, והטעם המתוק של הניצחון נמהל במרירות של מפסידנים גרועים. דונלד טראמפ בטח הזדהה.
אומץ, נוסטלגיה ושמפניה
הרעיון של סבב הפורמולה 1 פשוט למדי. עשר קבוצות, כל אחת עם שתי מכוניות ושני נהגים, מתחרות במקביל על אליפויות היצרנים (מוכרעת בשקלול התוצאות של כל המכוניות), ואליפות הנהגים (מוכרעת על סמך הישגים אישיים). כל קבוצה מנסה לבנות מדי שנה את המכונית המהירה ביותר במסגרת החוקים שמכתיבה הפדרציה הבינלאומית לספורט מוטורי (FIA); המכוניות נמוכות וקלות וחד מושביות, הצמיגים חשופים לחלוטין ומנוע היברידי מתוחכם בעוצמה של כמעט 1,000 אלף כוחות סוס מטיס את כל הדבר הזה קדימה במהירות שיכולה להגיע ל-350 קמ"ש.
האקשן, הסכנה והאדרנלין של הפורמולה 1 משמשים כאמצעי קידום מכירות לתעשיית הרכב כולה. פרארי יודעת שהצלחת המכוניות האדומות שלה בסבב מתורגמת להכנסות עתק ממכירת רכבי ספורט מתוצרתה; מרצדס והונדה מגיעות לקהלים חדשים בזכות המנועים האמינים והחסכוניים מתוצרתן שפועמים בקרבי חלק מהמכוניות בסבב; "פירלי" משלמת הון כדי לייצר צמיגי ענק לטילים הקרקעיים שעל המסלול ולקדם באמצעותם מכירת צמיגים דקיקים למכוניות נוסעים חיוורות.
כל ענף ספורט מקצועני הוא עסק גדול במובן הזה, אבל סבב הפורמולה 1 הוא הגדול מכולם. מותגי על בינלאומיים ששים לתת חסות לסבב וליהנות מהקוקטייל התדמיתי המשונה של יוקרה, נוסטלגיה, אומץ לב, נהנתנות ושמפניה. אין אף סנטימטר מרובע שנמצא מחוץ לתחום שטחי הפרסום: המסלול מוקף שילוט חוצות והמכוניות עצמן משמשות לוח מודעות נייד עם לוגואים של שמני מנוע, חברות נפט ותעופה ושילוח, רשתות בתי מלון, מותגי מחשבים, שעונים, משקפיים ומה לא. גם קסדות הנהגים וכל חלק בפלג הגוף העליון של החליפות חסינות האש שלהם הם פיסות נדל"ן יקרות ערך שנמכרות למרבה במחיר. הרבה מאוד חברות מוכנות להוציא הרבה מאוד מיליונים על טלאי קטן עם לוגו שתפור לצווארון חליפת הנהג.
פתיחת הסבב לצוותים של נטפליקס הייתה כנראה ההחלטה הטובה בתולדותיו. הסדרה הביאה לעלייה של כ-50% במספר הצופים במרוצים, שבעונה האחרונה הוערך בכ-2 מיליארד
בכל אספקט של הספורט הזה מושקע הרבה מאוד כסף - מהמסלולים שבנייתם עולה מאות מיליוני דולרים, עבור במשכורותיהם של הנהגים הטובים ביותר וכלה בפיתוח המכוניות והמנועים. על פי התקנות החדשות של הסבב מותר לכל קבוצה להוציא עד 145 מיליון דולר על תכנון המכונית, בנייתה, תחזוקתה, שינועה ברחבי העולם ותשלום משכורות; תקרת ההוצאות נכנסה לתוקף רק השנה, בניסיון להגביר את התחרות ולצמצם את הפערים בין הקבוצות העניות לעשירות (כמה עשירות? לפני שלוש שנים החליטה פרארי להגדיל את תקציב קבוצת הפורמולה 1 שלה בניסיון נואש לעקוף את מרצדס. העיתונות האיטלקית העריכה שתקציב הקבוצה ל-2018 עמד על 430 מיליון יורו – 20 מיליון אירו פחות מהתקציב של הגרמנים).
שינוי מהותי נוסף בסבב יכנס לתוקף בעונה הבאה, שבה המכוניות עצמן יתרמו להגברת התחרות. במבט שטחי זה נראה כשינוי קוסמטי – הדבר הבולט ביותר לעין הוא כנפיים חלקיות שיופיעו לראשונה מעל הגלגלים הקדמיים - אלא שהחידוש העיצובי הוא תוצאה של עבודת חישוב משמעותית ושעות במנהרות רוח. ההגדרה מחדש של כמה מהמאפיינים האווירודינמיים נועדה למנוע את היווצרותן של מערבולות רוח מאחורי המכוניות ובכך לעודד עקיפות, שהן הגולים של הפורמולה 1. מתחת למכסה המנוע יהיו גם שינויים רדיקליים למדי בטכנולוגיית יחידת הכוח ההיברידית של המכוניות. שמח.
הדרמה הגדולה מהחיים של העונה האחרונה אופיינית לפורמולה 1. זה בלתי נמנע בנקודת המפגש של כסף גדול, אמביציה ענקית וסכנת מוות. המאבקים הטעונים בין נהגים כמו ניקי לאודה, ג'יימס האנט, נלסון פיקה, אלן פרוסט, איירטון סנה ונייג'ל מנסל משכו קהל עצום במהלך שנות ה-70, ה-80 ו-90, והדומיננטיות הבלתי נתפסת של מיכאל שומאכר עשתה את שלה בעשור הקודם. גם דמותו יוצאת הדופן של לואיס המילטון בתוך הספורט הזה – הוא האדם השחור הראשון בפורמולה 1 – הביאה את המכוניות המפלצתיות לתודעתם של קהלים חדשים לגמרי.
בהקשר הזה, פתיחת הסבב לצוותים הדוקומנטריים של נטפליקס לפני שלוש שנים הייתה כנראה ההחלטה הטובה ביותר בתולדותיו. מצלמות ומיקרופונים החלו לכסות את ההתרחשויות בקרבה אינטימית ממש, וצופי נטפליקס שנחשפו ב"פורמולה 1: המרוץ לניצחון" לדרמות הענקיות שמאחורי הקלעים הפכו לאוהדים וסחפו רבים אחריהם. ב-2020 הביאה הסדרה לעלייה של כ-50% במספר הצופים במרוצים בהשוואה ל-2019; השנה, בצל הקורונה ולאור מאבק האליפות הסוער, המספרים המשיכו לזנק. מספר העוקבים בחשבונות המדיה החברתית של הליגה ושל הקבוצות טס לשמיים, ושיעור האינגייג'מנט, קרי המעורבות או ההשתתפות של הגולשים בתכנים, זינק ב-99% - יותר מאשר בכל ספורט אחר באותה תקופה. מספר הצופים במרוצים לאורך העונה האחרונה מוערך בכ-2 מיליארד.
למרות החיבוקים לאחר הענקת הגביע ביום ראשון, ורסטאפן כבר אמר בראיון שהערכתו האישית להמילטון "השתנתה מאוד במהלך העונה, ולא לטובה"
אלא שדווקא העלייה המרשימה הזאת בפופולריות מקוממת לא מעט אוהדים ותיקים, הטוענים שההצלחה גרמה להנהלת ה-FIA להפוך לחזירת רייטינג על חשבון הספורט עצמו. בלי להיכנס לפרטי המחלוקת בין מרצדס ל-FIA ביום ראשון האחרון, לא מעט פרשנים טוענים שמנהל הפדרציה, מייקל מאסי, נוקט מאז תחילת העונה במדיניות מכוונת ולא שקופה של הגמשת והכבדת חוקי הטורניר - לטובת בניית הדרמה הטלוויזיונית. הטענה הזו, שנשמעה פה ושם במרוצים קודמים, עלתה גם במספר פרסומים בתקשורת הספורט לאור הניצחון השנוי במחלוקת ביום ראשון. כשהמילטון נשמע אומר ברשת הקשר שהמרוץ עבר מניפולציה וכשטוטו וולף מיילל למאסי "לא מייקי, לא מייקי! זה כל כך לא צודק!", ומאסי עונה לו במלים "טוטו, קוראים לזה מרוץ מכוניות!" - ברור שלפחות אוהדי מרצדס יאבדו אמון בלגיטימיות של החלטות הפדרציה.
מתים, אבל פחות
עונת הפורמולה 1 שהסתיימה ביום ראשון הייתה ללא ספק הדרמטית ביותר מאז שהסבב נוסד לפני 71 שנים. היא גם הייתה הרווחית ביותר מאז ומעולם.
כסף גדול ודרמה גדולה היו תמיד חלק מהעניין. הסבב היוקרתי התפתח מתוך מרוצי הגרנד פרי שהתקיימו באירופה החל מהשנים האחרונות של המאה ה-19 וצברו פופולריות במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה שעברה, חלק מגל המודרניזם של התקופה: הערצת הטכנולוגיה, הרצון לאתגר את הגבולות המוכרים, האמונה ברוח האנושית. כל זה נכנס להקפאה עמוקה כשפרצה מלחמת העולם השנייה, אבל כוח המשיכה של המרוצים והכוחות הכלכליים שפעלו סביבם גרמו לכך שיחזרו בגדול. שנה לאחר תום המלחמה, ב-1946, החליטה שורה של יצרנים ויזמים על נוסחה (פורמולה) של כללים שחייבו את המכוניות המשתתפות, וב-1950 יצאה לדרך האליפות הראשונה של הספורט החדש.
בניגוד לרוב ענפי הספורט האחרים, סבב הפרומולה 1 לא מתנהל תחת דגלים לאומיים או עירוניים אלא תחת לוגואים של חברות פרטיות. יתרה מכך, לעתים קרובות החברה שמייצרת את המכונית ממוקמת במדינה אחת, המנוע שפועם בקרבה מגיע מחברה שממוקמת במדינה אחרת והנהג ששולט בה מגיע ממדינה שלישית. אינדיבידואליזם, חדשנות, קפיטליזם, צרכנות – אלו האידיאלים של הענף, אם אפשר לקרוא להם ככה.
אי אפשר להסביר את סוד הקסם של הפורמולה 1 בלי להתייחס גם לסכנת החיים שמרחפת תמיד מעל המסלול. בגלל שלפחות על הנייר המכוניות דומות למדי בעוצמתן, ומשום שהמסלולים צרים וצפופים, ההזדמנות הטובה ביותר לעקיפה מגיעה בפניות. המשמעות היא שבניגוד לבני אנוש רגילים שמאטים לקראתן, נהגי מרוצים נדרשים לפעול בניגוד לאינסטינקטים הבסיסיים ביותר: הם דוהרים אל הפניות בשיא המהירות וצריכים לסמוך על כך שהבלמים יאטו אותם ברגע האחרון ממש. רק נהיגה מהסוג הזה מאפשרת שלא לבזבז שברירי שניות יקרים, ומדי פעם להצליח לחלוף על פני נהג שמגלה היסוס או חוסר אמונה קל שבקלים.
במשך השנים שילמו לא מעט נהגים בחייהם על הנכונות לקחת סיכונים כאלה. על פי הספירה השמרנית ביותר – זו שכוללת רק נהגים שנהרגו במהלך סופי שבוע של מרוצי גרנד פרי (אימונים, מקצי דירוג והמרוץ עצמו) – גבה הסבב עד כה את חייהם של 32 נהגים. אם מרחיבים את הרשימה לנהגים שנהרגו במהלך אימונים או בזמן שנהגו במכונית פורמולה 1 באירוע אחר, המספר מגיע ל-52.
במקום להיות קרב של שני ספורטאים על תואר, המצב הפך לקרב גלדיאטורים שבו שני היריבים לא מהססים לסכן את חייהם ומגלים אדישות לאפשרות שנהגים אחרים ייפגעו
במשך השנים שולבו במכוניות אמצעי בטיחות רבים שמגנים על הנהגים, והסטטיסטיקה היבשה מספקת עדות מצוינת לכך. בשנות ה-50 (במכוניות איטיות בהרבה מאלו שבהן משתמשים כיום) נהרגו 15 נהגים; בשנות ה-60 נהרגו 14; בשנות ה-70 נהרגו 12 נהגים ובשנות ה-80 המספר צנח לארבעה הרוגים. בשנות ה-90 היו נהרגו שני נהגים, אלא שדווקא מותם – ליתר דיוק מותו של אחד מהם, איירטון סנה, כוכב-העל הברזילאי בעל שלוש אליפויות העולם שנהרג ב-1994 - דחק במנהלי הסבב להכניס שורה ארוכה של שיפורי בטיחות במכוניות ובמסלולים, ובמשך 20 השנים הבאות נרשמו אפס את מספר ההרוגים.
ב-2014 איבד האיטלקי ג'ולס ביאנקי את השליטה על מכונית המארוסיה שלו בגרנד פרי היפני והתנגש בעוצמה אדירה בטרקטור חילוץ שחנה לצד המסלול. הוא ספג פגיעת ראש קשה ומת מפצעיו כתשעה חודשים לאחר מכן. השנים השקטות הסתיימו, והלקח האופרטיבי ממותו היה הוספת מעין חופה קשיחה שמאז 2018 מקיפה את תא הנהג ומגינה על ראשו מפגיעת עצמים זרים. את המילטון, את לקלר מפרארי ואת רומאן גרוז'ון שנהג בשנה שעברה בקבוצת "האס", החופה הזאת כבר הצילה בוודאות.
על התאונה של גרוז'ון שווה להתעכב. הנהג הצרפתי התחכך בצמיג של מכונית אחרת במרוץ האחרון של העונה הקודמת בבחריין, איבד שליטה ודהר לתוך מעקה הבטיחות במהירות של 192 קמ"ש ובעוצמה של 62 ג'י. המכונית נקרעה לשניים, מיכל הדלק התפוצץ וגרוז'ון נותר לכוד בתוך כדור האש במשך כמה עשרות שניות עד שהצליח לחלץ את עצמו. למרבה התדהמה הוא סבל רק מכוויות קלות. איש לא היה שורד פגיעה כזאת לפני 2018.
בעוד שמניין ההרוגים נמצא בירידה מתמדת, תאונות עדיין מתרחשות כל העת במרוצי הפורמולה 1. שתיים כאלה היו השנה בין ורסטאפן להמילטון, בקרב ענקים שכלל כל טוויסט עלילתי שניתן לדמיין.
ב-240 קמ"ש אל הקיר
מאז 1974 לא קרה ששני הנהגים המובילים בדירוג מגיעים למרוץ האחרון בעונה במצב של שוויון, ואין פלא שזה קרה שוב דווקא בין ורסטאפן להמילטון. בשנים האחרונות מירק ההולנדי בן ה-24 את כישרונו האדיר ובמקביל גם התבגר ונרגע קצת (לא כולם יסכימו עם האבחנה הזאת, וקשה לומר שהכינוי "Mad Max" לא יושב עליו טוב כשהוא מזהה הזדמנויות עקיפה), רדבול גם שיפרה בהדרגה את המכונית שלה. היתרון של מרצדס עתירת המזומנים, שהגיעה ב-2014 לעידן המנועים ההיברידיים כשהיא מצוידת במכונית טובה בהרבה משל מתחרותיה (ואכן זכתה בכל אליפויות העולם מאז), הלך והתכרסם. השנה, לראשונה מאז, העמידה מולה רדבול מכונית שנתנה לה פייט אמיתי. התנאים הבשילו למלחמת עולם.
ורסטאפן פרסם פוסט זועם על התנהגותו של המילטון, ובימים הבאים הוצפו חשבונותיו של האחרון ברשתות החברתיות בקללות ואיומים שכללו גם רפש גזעני
עוד בתחילת העונה היה ברור שהדומיננטיות שהמילטון היה מורגל בה מאז קרב האליפות הצמוד שלו ב-2016 מול ניקו רוזברג, גם הוא ממרצדס, היא נחלת העבר. לראשונה זה שנים הוא מצא את עצמו מפגר אחרי נהג אחר, ההובלה בינו לבין ורסטאפן החליפה ידיים ארבע פעמים, וגם המספרים היבשים אמרו ורסטאפן. בתום המרוץ הלפני אחרון של הסבב, בסעודיה לפני שבועיים, להולנדי היו תשעה ניצחונות לעומת שמונה של הבריטי. ורסטאפן פתח תשע פעמים מהמקום הראשון (עמדות הפתיחה במרוצים מוכרעות במקצי דירוג) לעומת ארבע פעמים שבהן עשה זאת המילטון, והוביל במשך 620 הקפות לעומת 228 הקפות שבהן הוביל המילטון מתחילת העונה. כשהשניים הגיעו ליריית הפתיחה האמוציונלית של המלחמה - התאונה שהתרחשה במרוץ העשירי של העונה במסלול סילברסטון שבבריטניה - ורסטאפן כבר נחשב לפייבוריט.
חובבי הספורט המוטורי ממשיכים לעסוק בשאלת האשם בתקרית שבה המילטון שיגר את ורסטאפן לקיר ב-240 קמ"ש. השופטים קבעו שהמילטון גרם לה בכך שלא השאיר לוורסטאפן מספיק מקום לעקוף, אבל דעות יש לכאן ולכאן. עם זאת, כמעט כולם מסכימים שהתנהגותו של המילטון לאחר התאונה הייתה זו שהפכה את הדרמה למלודרמה: לאחר שהמגע בין צמיגי מכוניותיהם סיים את המרוץ של ורסטאפן ושלח אותו חבול ומטולטל לבדיקות בבית חולים, המילטון המשיך לדהור. הוא הדביק את הפער לצ'רלס לקלר מפרארי וסיים את המרוץ במקום הראשון.
מה שבאמת העליב את ורסטאפן עד עמקי נשמתו היה שהמילטון לא ראה אותו ממטר. לא חשב להזיז את ההגה טיפה ימינה ולהשתמש בחלק המסלול הפנוי שעמד לרשותו במקום להסתכן בתאונה במהירות של יותר מ-200 קמ"ש, לא מיתן את חגיגות הניצחון שלו. לשכב בחדר מיון ולראות בטלוויזיה את האדם שהטיח אותך לקיר בעוצמה של 52 ג'י רץ לקהל הביתי שלו, שופע חיוכים ומתיז שמפניה, זה לא דבר פשוט.
התאונה הזאת, בהקפה הראשונה של מסלול סילברסטון, לא הייתה הסימן הראשון לקורוזיה בתדמית הנירוסטה המושלמת של המילטון. מנהגים ברמתו מצופה להיות אגרסיביים ותאונות מתרחשות מדי פעם, אבל שתי תאונות שלו עם אלכס אלבון מרדבול - בגרנד פרי של ברזיל ב-2019 ובזה של אוסטריה ב-2020 - קנו לו כבר שם של מישהו שלא יודע להפסיד בכבוד.
הפעם הייתה התגובה נגד המילטון קשה בהרבה. מנהל קבוצת רדבול, כריסטיאן הורנר, החל את המתקפה כשכינה את ניצחונו "חלול". "לא תוקעים גלגל לתוך מכונית אחרת באחת הפניות המהירות בעולם. זו פשוט נהיגה מלוכלכת", קבע הורנר. באותו יום פרסם ורסטאפן פוסט זועם שבו הביע אכזבה מהתנהגותו של המילטון, ובימים הבאים הוצפו חשבונותיו של האחרון ברשתות החברתיות באינספור קללות ואיומים שכללו גם לא מעט רפש גזעני. המצב הגיע לכך שה-FIA הוציאה הודעת גינוי; רדבול הצטרפה להודעה והכריזה ש"על אף יריבות עזה על המסלול אין מקום לגזענות מכל סוג", אבל לא היה בכך כדי להרגיע את הרוחות.
גם האווירה בין מנהלי הקבוצות התלהטה. טוטו וולף צבר מעריצים שהעריכו את הפרפקציוניזם, הטוטאליות והעצבים שהתפרצו לעתים מזומנות ממנהל קבוצת מרצדס
פחות מחודשיים לאחר התאונה הקשה בסילברסטון, הפעם בהקפה ה-26 של הגרנד פרי האיטלקי, השניים התנגשו שוב. ורסטאפן, שהוביל במרוץ בהפרש נוח עד שהחלפת צמיגים איטית חתכה את היתרון שלו, היה נחוש שלא לתת להמילטון להתמקם לפניו. כשהמילטון הגיח ממסלול המוסכים לאחר החלפת צמיגים משלו, השניים דהרו זה לצד זה לתוך פניית S איטית, ואז נגעו זה בזה. הפנייה הייתה אמנם איטית יחסית, אבל כתוצאה מהמגע התרוממה הרדבול באוויר ונחתה ממש על גבי המרצדס. בהילוך האיטי רואים את זה בבירור: הגלגל האחורי של של ורסטאפן משפשף את הקסדה של המילטון ודוחס את ראשו כלפי מטה. ללא החיפוי הקשיח לתא הנהג, אלוף העולם היה כנראה נהרג במקום.
הפעם התגובה של ורסטאפן הייתה זו שהגבירה את גובה הלהבות. "זה מה שקורה כשלא משאירים מספיק מרווח", הוא סינן בזעם לתוך מכשיר הקשר כשהבין שהלך לו המרוץ. לאחר מכן חילץ את עצמו מתא הנהג ללא סיוע, העיף חצי מבט לכיוונו של המילטון ההמום שעדיין היה תקוע במכונית שלו, והמשיך ללכת בלי לסייע ליריבו או אפילו לוודא שלא נפצע.
השופטים לא האשימו איש בתאונה, אבל לא מעט אוהדים הרגישו שהמאבק על האליפות חצה את גבול התחרות הבריאה. במקום להיות קרב של שני ספורטאים על תואר, הסיטואציה הפכה לקרב גלדיאטורים מודרני שבו שני היריבים לא מהססים לסכן את חייהם ומגלים אדישות לאפשרות שנהגים אחרים ייפגעו.
ההוא שנולד לזה וההוא שנלחם על זה
ורסטאפן, האלוף החדש, הפך לנהג הצעיר ביותר בתולדות הסבב כשהצטרף אליו בגיל 17 בלבד. הוא נולד לזה, מילולית: האיש הוא בנו הבכור של נהג הפורמולה 1 לשעבר יוס ורסטאפן (וניצול אחת התאונות המחרידות בתולדות הסבב); אמו, סופי קומפן, התחרתה במרוצי קארטינג. ורסטאפן הבן החל את קריירת המרוצים שלו בגיל ארבע, ובנעוריו היה לנהג קארטינג מחוזר. הצעיר עם העיניים הכחולות והשיניים המעט בולטות קנה לעצמו שם של מקצוען אמיץ לב ולא מתפשר, עם אגרסיביות מובנית וטאץ' ייחודי על דוושת הבלמים. היכולת הזאת, כמו גם הכישרון לזהות שוב ושוב את הנתיב האופטימלי על המסלול בדיוק של מילימטרים, מאפשר לו לבלום מאוחר מאוד לפני פניות ואז לצאת מהן מהר מאוד – תנאי הכרחי להקפות מהירות.
בזמן שנערים אחרים מבלים בתיכון, ורסטאפן הוזמן לנהיגות מבחן במכוניות מרוץ מהירות יותר ויותר. בסופו של דבר השתלב בסבב הפורמולה 3 וזכה במקום השלישי. מיד לאחר מכן נחטף לקבוצה הצעירה של רדבול, וכעבור שנה גויס לפורמולה 1.
הסיפור של המילטון פריבילגי פחות. הוא נולד לאב מגרנדה ולאם אנגלייה שנפרדו כשהיה בן שנתיים, עד גיל 12 גדל עם אמו ואחותו למחצה, וסבל בילדותו מהתעמרויות חוזרות ונשנות בגלל צבע עורו. אביו הכניס אותו לעולם הקארטינג כשהיה בן שמונה כדי לעודד אותו להצטיין בלימודים הרגילים; בגיל עשר הוא כבר זכה באליפות בריטניה לנהגי קארטינג צעירים, ולאחר שנתיים עבר לחיות עם אחיו, סבתו ואחיו למחצה והשקיע את כל כולו במרוצים כשהאב עובד בארבע עבודות במקביל כדי לממן אותו.
גם המילטון אסף תארים ועבר דרך קטגוריות מרוצים נמוכות יותר עד שהגיע לסבב הפורמולה 1 ב-2007. הוא בלט כבר מהעונה הראשונה שלו, אז במקלארן, וזכה בתואר ראשון כעבור שנה. בארבע העונות הבאות לא הצליח להתברג למקומות הראשונים בגלל מכונית חלשה מדי, אך מזלו השתנה עם המעבר למרצדס ב-2013. הכניסה לעידן המנועים ההיברידיים ב-2014 הייתה טובה להמילטון: הוא זכה בשתי אליפויות בזו אחר זו, ב-2016 הפסיד את התואר לחברו הקודם לקבוצה ניקו רוזברג, ומאז 2017 זכה בכל האליפויות ברצף כשהוא מפגין נהיגה מופתית במכונית עילאית.
הצהרות לוחמניות מיצבו את כריסטיאן הורנר בעל הלוק הג'יימס בונדי והרעייה המפורסמת - ג'רי האליוול מהספייס גירלס - ככוכב גדול כמעט כמו הנהג המוביל של רדבול
התארים הרבים, האישיות הקורנת, התעוזה האופנתית ובעיקר העובדה שהמילטון לא מסתיר את דעותיו הפוליטיות – הוא טבעוני, פעיל סביבתי וקול משמעותי למען Black Lives Matter – הפכו אותו בשנים האחרונות למגה סלב. הוא חוגג במסיבות עם כדורגלים כמו ניימאר ואמבפה, מסתחבק עם וויל סמית' וג'ורג' לוקאס, ומוזמן קבוע ל"מט גאלה". גם חיי האהבה שלו, בדרך כלל עם דוגמניות, מסוקרים היטב.
בשנים האחרונות, עם הפיכתו ההדרגתית של ורסטאפן על המילטון, היחסים ביניהם נעשו טעונים. למרות החיבוקים לאחר הענקת הגביע ביום ראשון, ורסטאפן כבר אמר בראיון שהערכתו האישית להמילטון "השתנתה מאוד במהלך העונה, ולא לטובה". גם האווירה בין מנהלי הקבוצות וולף והורנר - שני זכרי אלפא מובהקים שמערכת היחסים ביניהם הייתה עד כה עוקצנית אך מכבדת - התלהטה בהתאמה. התלונות ההדדיות של הקבוצות (על שינויים לא מורשים במכוניות, נהיגה מסוכנת, התעלמות מקווים על הכביש או מנפנוף דגלים צהובים) נהפכו לחלק אינטגרלי מהמערכה על התואר. הצהרות לוחמניות נשמעו משני הצדדים ומיצבו את הורנר בעל הלשון המושחזת, הלוק הג'יימס בונדי והרעייה המפורסמת - ג'רי האליוול מהספייס גירלס - ככוכב גדול כמעט כמו הנהג המוביל של רדבול. במקביל צבר וולף מעריצים משלו שהעריכו את הפרפקציוניזם, הטוטאליות וגם את העצבים שהתפרצו לעתים מזומנות ממנהל קבוצת מרצדס.
כל הדמויות הללו, וגם עמיתים צבעוניים לא פחות מפרארי, מקלארן, אסטון מרטין, וויליאמס, האס וקבוצות אחרות, יחזרו בשנה הבאה לעונה שבה המעבר לדגמי המכוניות החדשים אולי יטרוף את הקלפים ויאפשר לקבוצות ולנהגים אחרים להתבלט ולהצטיין. המילטון עשוי להפתיע בחודשים הקרובים ולהודיע על פרישה לטובת קריקט, זן בודהיזם או עיצוב אופנה. אבל בהחלט ייתכן שינסה לקטוף את האליפות השמינית, הישג שימצב אותו כאלוף האולטימטיבי של הספורט, מעל מיכאל שומאכר האגדי. בין לבין תשוב "פורמולה 1: המרוץ לניצחון" לנטפליקס עם כיסוי ברמת זבוב על הקיר של העונה המוטרפת האחרונה.
מה לגבי מקס ורסטאפן? הוא ככל הנראה ינוח קצת בדירה שבה הוא חי עם בת זוגו במונאקו, יצטלם לכמה קמפיינים של הספונסרים הרבים שלו ומהר מאוד יחזור לשגרת האימונים המפרכת. הוא חיכה הרבה זמן לאליפות הזאת והתיאבון שלו רק נפתח.