כמו מרבית ילידי שנות התשעים, גם עמית (שם בדוי), נחשף בגיל צעיר לממלכה האסורה של הפורנוגרפיה המקוונת. כשהיה בבית ספר העדיף לרכוש את הידע שלו על סקס מאתרים כמו Pornhub ו-Redtube מאשר מהמורה לחינוך מיני, שנראתה כאילו לא קיימה יחסי מין מאז המנדט הבריטי. כל מה שהוא היה צריך לעשות זה לאשר שהוא מעל גיל 18, והוא מיד השתגר לעולם שכולו חדירות בפס רחב ואורגזמות בהיי דפינישן.
עמית היה בן 11, ואת הפעם הראשונה שהגיע לפורקן הוא עדיין זוכר במעורפל – שילוב של התמוגגות והתעלות חושים עם סקרנות ורעב לעוד. ככל שהוא העמיק במורד מחילת הארנב, כך עלה רף הגירוי, והאינטרנט תמיד ידע לספק סרטים שהפכו ליותר ויותר קיצוניים והשביעו את התיאבון ההולך וגובר שלו. הבעיות החלו לצוץ כשעמית הגיע לגיל 17. "מצאתי את עצמי בפעם הראשונה במיטה עם בחורה. חיכיתי לרגע הזה שנים והיו לי הרבה ציפיות. ציפיתי שהיא תעשה לי את כל מה שראיתי בסרטים, שנעשה וי על כל התנוחות, כולל מין אנאלי, ושבסוף היא תיתן לי לגמור לה על הפרצוף. מבחינתי, זה היה סקס. במקום זה היא פשוט שכבה שם, חיכתה שאני אעשה משהו, אבל אני הייתי עסוק מדי בלדאוג שהזין שלי לא גדול מספיק ושאני אגמור מהר מדי. בסוף אפילו לא עמד לי".
לקחו לעמית עוד כמה שנים עד שהוא הבין שהסיבה שהוא לא הצליח לתפקד באותו הלילה נובעת מהצריכה של סרטי הפורנו שעליהם הוא גדל, ומהפער הבלתי ניתן לגישור שנוצר בין הפנטזיה לבין המציאות. ואז, לקראת סוף השירות הצבאי שלו, הוא החליט להפסיק. "זה היה ממש כמו גמילה, פתאום הבנתי שאני מכור. זה לא שאוננתי 8 פעמים ביום או משהו, אני לא מאלה, אבל כמו רוב הנערים בגילי אני מניח, הייתי מאונן פעם ביום יומיים. בהתחלה זה נראה לי בלתי אפשרי להפסיק לראות פורנו, ובאמת היו בדרך עליות וירידות, אבל לדעתי עברה כבר כמעט שנה מאז שהפסקתי לגמרי ואני מרגיש ומתפקד הרבה יותר טוב".
עמית לא לבד. גם דניאל וינשטיין בן ה-25, סטודנט למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, עבר תהליך דומה, רק שאצלו הבעיה לא הייתה בתפקוד המיני, אלא באקט עצמו. "בגיל 10 כבר יצא לי לראות סרטי פורנו עם ידידה בוגרת ממני", הוא נזכר. "הייתי סקרן מגיל מאוד צעיר, התחלתי לראות וזה משהו שליווה אותי עד לפני שנה שנתיים. בהסתכלות אחורה אני יכול לראות איך זה השפיע עליי, על התפיסה שלי את עצמי ועל מערכות היחסים שהיו לי. מתישהו הבנתי שפורנו זה לא מין, זה שליטה. כשהיה לי קשר ארוך עם מישהי זה מנע ממני להגיע איתה למקום אינטימי, זה ישר לוקח אותך למקום של ניצול וכוח ומנתק אותך מהסיטואציה. אז הפסקתי עם זה, אני כבר לא צריך פורנו, וזה שינה מבחינתי את דרך המחשבה שלי. זה משהו שאנחנו כל כך רגילים אליו מגיל צעיר, שאנחנו בכלל לא מודעים לאופן שבו זה משנה אותנו ודופק לנו את המוח".
הפסקתי עם הפורנו, איבדתי את הבתולים
אם עד עכשיו השיח נגד צריכת פורנוגרפיה היה נחלתם הבלעדית של פוריטנים דתיים, פמיניסטיות זועמות ואימהות מבוהלות שתפסו את הבנים שלהן עם הזנב בין הידיים, נראה כי לאחרונה גם הגברים החילונים הצטרפו למסיבה. רובם ילידי שנות השמונים והתשעים, כאלה שגדלו לתוך עולם הפורנו וקיבלו כמובן מאליו את העובדה שנשים הן אובייקט מיני שיש להשפיל ולרמוס בדרך לאורגזמה – הגביע הקדוש של סרטי הפורנו. לא מדובר בגברים המוגדרים כבעלי הפרעה מינית כלשהי, או מאוננים כפייתיים, אלא בצרכני פורנו רגילים, צופים חרמנים קהי מצפון וחושים, שמשועבדים לתעשייה נצלנית שמגלגלת למעלה מ-13 מיליארד דולר בשנה וכבר מזמן עקפה את הוליווד בסיבוב, גם מבחינת הרווחים שהיא מניבה, ויש שיאמרו שגם מבחינת איכות הסרטים שהיא מייצרת.
הגברים האלה נפגשים בעיקר במרחבים האנונימיים של הרשת, שם הם יכולים לחלוק סיפורים ולשתף חוויות. אחת מקבוצות התמיכה הגדולות ביותר מתארחת באתר המדיה החברתית הפופולרי Reddit, ונקראת NoFap ("Fap" זה סלנג אמריקאי לאוננות), ויש להם גם אתר ציבורי גדול. נכון לעכשיו היא מונה מעל ל-112 אלף משתמשים, כשהמטרה שהיא מציבה בפניהם היא פשוטה – לוותר על פורנו, ובכלל על אוננות, למשך 90 יום. במהלך התקופה הזאת המשתמשים מדווחים על תופעות לוואי שונות, החל מביטחון עצמי מוגבר ועניין גדול יותר במין השני ועד לעירנות מוגברת ותחושה אנרגטית. יש אפילו כאלה שטוענים שזה עושה טוב לגוון של העור. "אז אני כבר ביום 167", מדווח משתמש בשם Volodimir, "ואני לא רוצה לבאס פה אף אחד אבל אני נמצא עכשיו בקרב הכי קשה", בעוד שהמשתמש Phol1 נשמע קצת יותר אופטימי: "אחרי שהפסקתי עם צריכת פורנו סוף סוף איבדתי את הבתולים שלי ונישקתי בחורה בגיל 24!", הוא מכריז בחגיגיות.
לפי סקר שנערך בקרב קהילת NoFap, אנשים שמכורים לפורנו מאבדים עם הזמן את העניין בבן או בת זוג מסוימים. 59 אחוז מהם צופים בארבע עד 15 שעות של פורנו בשבוע. כמעט 50 אחוז מהם מעולם לא קיימו יחסי מין מחוץ לעולם הווירטואלי. 64 אחוז אמרו שהעניין שלהם במין נעשה עם הזמן יותר קיצוני או סוטה. מבין בני ה-27 עד ה-31, 19 אחוז העידו שהם סובלים משפיכה מוקדמת, 25 אחוז לא מעוניינים במין עם בן או בת הזוג שלהם, ל-31 אחוז יש בעיה להגיע לאורגזמה ו-34 אחוז מתקשים להגיע לזקפה. מבין אלה שהפסיקו לצרוך פורנו, 60 אחוז דיווחו על שיפור ניכר בתפקוד המיני ו-67 אחוז ציינו עלייה ברמת האנרגיה ובפרודוקטיביות.
גם בארץ לא חסרות קבוצות תמיכה ברשת, רק בקנה מידה הרבה יותר קטן. בכל זאת, פורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה. קחו לדוגמה את קבוצת הפייסבוק חופשי מפורנו שהקים עוזי חן, מעצב גרפי ומתכנת אתרים בן 36 מתל אביב. "תמיד נהניתי לצפות במין אגרסיבי, סרטונים כאלה שהאישה ממש מתמסרת ועושה כל מה שהגבר מבקש ממנה", מספר חן. "חלק היו סרטי דמה של מקרי אונס כאלה. הייתי צופה גם באורגיות, כמה שיותר יותר טוב. אתה רואה נשים מושפלות ואתה מתרגל לכך שזה מין נורמטיבי. כשהייתי מוצא בחורה הייתי זורם בהתחלה עם מה שהיא רוצה, ולאט לאט הייתי רומז לה שאני אוהב את סוג המין הזה, האגרסיבי והנצלני. לפעמים הייתי אומר לה את זה ישר בפנים, לפני שהיינו נכנסים למיטה. עם הזמן עברתי כל מני שינויים עם עצמי והבנתי שאני לא רוצה את האנרגיה האגרסיבית הזאת. במקביל לזה התחלתי להיכנס לקשר עם בת זוג שלא ממש הייתה בקטע, וכשעשינו אהבה זה היה עם תחושות ועוצמות אחרות שלא חוויתי אף פעם. אחר כך גם התחלתי לחקור קצת על פורנו ואז הבנתי כמה נשים סובלות בתעשיית הזאת, ושזאת בעצם זנות מצולמת. בערך בשלב הזה, בינואר השנה, החלטתי להקים את הקבוצה כדי להגביר את המודעות לנזקי הפורנו".
בזמן האחרון מגזינים ואתרים רבים בחו"ל, כולל הניו יורק טיימס, GQ ו-Vice, כבר דנו בתופעה החדשה שצוברת תאוצה, וחלקם אף הכתירו את ההתנזרות מפורנו כטרנד הגלובלי הבא. במגזין הבריטי אסקווייר פורסמה החודש כתבה תחת הכותרת "למה אלפי גברים מוותרים על פורנוגרפיה ב-2014", שדנה בהרחבה על השלב החדש ביחס של בני אדם לאוננות – אחרי מאות ואלפי שנים של דיכוי בידי הממסד הדתי, שהתייחס לשפיכת זרע לבטלה כחטא בל יעבור, ולאחר שהמהפכה המינית של שנות השישים הפכה את העינוג העצמי לקונצנזוס, כעת אנו נכנסים לעידן חדש שבו "תנועה חדשה מתפשטת ברחבי אירופה וארצות הברית, עם אלפי גברים צעירים שמאמינים שאוננות מזיקה להם ושמתנדבים להיגמל ממנה. לא בגלל שהם מחשיבים את זה לדבר לא מוסרי ולא כי הם פוחדים שהם ישתגעו, אלא פשוט משום שהם מקווים שזה יגרום להם לעשות סקס טוב יותר ובתדירות גבוהה יותר".
בדומה לטרנדים אחרים כגון הצמחונות והטבעונות, כך גם נגמלי הפורנו מדברים על תעשייה שבה האסתטיות של המוצר הסופי מסתירה את העוולות שמתרחשות בתהליך הייצור, כמו גם על הנזק האישי שנגרם להם כתוצאה מצריכתו. בדומה לסיגריות, גם כאן מדובר לכאורה בסם שאת ההשלכות השליליות שלו אנו מגלים רק בדיעבד. את האנלוגיה הזאת מחזק מחקר מהשנה שעברה של אוניברסיטת קיימברידג', שסרק את מוחותיהם שטופי הזימה של מכורים לפורנו וגילה שהם מגיבים לסרטים כחולים בדיוק כמו מוחות של נרקומנים שניצבים בפני מנת סם.
למה הפסקתי לצפות בפורנו
אם האנטי פורנוגרפיה היא הטבעונות החדשה, כבר יש לה גרסה משלה לגארי יורופסקי. תכירו את רן גבריאלי, נער הפוסטר של התנועה וגורו ישראלי בהתהוות שההרצאה שנתן בטד, "Why I stopped watching porn", צברה מעל 3 מיליון צופים ביוטיוב וסחפה אחריה חסידים מכל העולם. "הפסקתי לצפות בפורנו בגלל שהוא הביא המון כעס ואלימות לתוך הפנטזיות המיניות שלי שלא היו שם במקור", אומר בתחילת ההרצאה גבריאלי, שגם מנהל את אתר האינטרנט הישראלי "להילחם בסם החדש" המציע שיטה של 12 צעדים לגמילה מפורנוגרפיה, בדומה לשיטה המפורסמת של אלכוהוליסטים אנונימיים. "מה שפורנו מראה לנו ב-80-90 אחוז מהזמן זה סקס בלי ידיים. בלי נגיעות, בלי ליטופים, בלי נשיקות. למצלמות פורנו אין שום עניין בפעולות שמבטאות חושניות. הן מתעניינות רק בחדירה. זה לא האופן שבו התשוקה האותנטית שלנו עובדת".
"לפני פורנו, הייתי מפנטז על תרחיש שבו אני פוגש בחורה, וחושב על מה שהייתי אומר לה ומה היא הייתה אומרת לי", הוא ממשיך. "אבל הפורנו כבש לי את השכל. איבדתי את היכולת לדמיין. מצאתי את עצמי עוצם עיניים ומנסה לאונן בזמן שאני מנסה נואשות לחשוב על משהו אנושי, אבל לא הצלחתי כי המוח שלי הופצץ בתמונות של נשים שמחללים אותן".
ההרצאה של רן גבריאלי ב-ted:
סביר להניח שרוב הגברים שביניכם, ואולי גם חלק ניכר מהנשים, מצקצקים לנוכח הדברים האלה. לנסות לדמיין את החיים שלנו בלי פורנו זה כמו לנסות לחשוב על מיילי סיירוס כשהיא לא רוכבת בעירום על כדור הריסה. מרבית הגברים היו מעדיפים להיגמל מחמצן לפני שהם היו מוותרים על הגישה שלהם לפורנו בסטרימינג, והנתונים על הניצול וההתעללות המינית בתעשייה, כמו גם הדיון באופן שבו הפורנו מנכיח את יחסי הכוחות העקומים בין נשים לגברים בחברה שלנו, נתקלים בדרך כלל באותם תירוצים ליברליים הנוגעים לחופש המידע, לרצון חופשי ולכך ששחקניות פורנו מרוויחות מיליונים.
אפילו המכתב של שחקנית הפורנו לשעבר ג'ניפר קייס, בו היא סיפרה על ההתעללות שחוותה ועל האופן שבו היא נאלצה להמשיך לעבוד בתעשייה כדי לממן את ההתמכרות שלה לסמים, עד שבסוף מחלת הכלמידיה גרמה לה לברוח מהוליווד – לא ישכנעו אף אחד אחרת. "יש בנאדם אמיתי בצד השני של המסך, ואתה הורס את החיים שלו ושל הילדים שלו", היא כתבה שם, והוסיפה שפורנו הוא "מרושע", "רעיל" ו"שקרי".
עופר (שם בדוי) חייל משוחרר מיישוב ליד אשקלון, לא ידע שיש אופציה לא לראות פורנו. "הכל כולל הכל סיקרן אותי, הדברים הכי דוחים. בשנתיים האחרונות התחלתי להתעניין בפמיניזם, ואיך נושאי מגדר ומין משפיעים על התפקוד שלנו בעולם, ונחשפתי לצד הפחות נעים של תעשיית הפורנו – מה עובר על נשים שנכנסות לזה, גם מבחינת התעללות, ניצול, וגם מבחינת מה שזה מייצג, כי בדרך כלל בפורנו האישה היא המושפלת והמוכה, וגם אם זה בהסכמה זה משריש את דיכוי המין הנשי עמוק לתוך המוח של הגברים, הופך את זה לתמונת עולם מקובלת".
עופר הבין שהוא עבר שטיפת מוח, והחליט לעשות שינוי. "הפורנו דפק לי את השכל, בלי שום ספק. אני לא אדם אלים או דכאני. זה באמת כבר לא מיני, יש שם איזה אישור שאנחנו מחפשים לזה שאנחנו בסדר, שאנחנו עדיין עליונים, שלהשפיל אישה זה בסדר, שזה הגיוני. בשלב ראשון החלטתי להפחית בכמות. אחר כך שיניתי את סוג הפורנו – עברתי לספרות אירוטית שסיפקה את הצורך שלי בתוכן אלים, אבל בלי הניצול. עברתי לדברים יותר רכים ועדינים, נשים שמצלמות את עצמן, זה מוריד לי איזושהי אבן מהלב. אני יכול להגיד שאני לא מצליח להימנע מהכל בבת אחת, זה בא לי בתקופות. אני מאוד מקווה שהבן שלי לא ייכנס לאתרי פורנו, זה מפחיד אותי. הוא צריך ללמוד את ההשלכות של זה עליו, שיידע להבדיל בין מה שאמיתי ומה שמזויף".
גם בנות הזוג מבחינות בהבדל שמביא איתו הוויתור על הפורנו. "הייתה לי שיחה עם אקסית שלי שאמרה לי שהיא יכולה לראות במיטה כמה פורנו בן הזוג שלה רואה – כמה הוא אגרסיבי, כמה הוא לא מסתכל לה בעיניים, כמה הוא לא נוכח בסיטואציה", אומר דניאל וינשטיין."האגרסיביות הזאת שנכנסת לסיטואציה הכי פרטית ואינטימית זה משהו שנשאר איתנו, והיא גם משפיעה על איך שאנחנו מתנהלים ביומיום מחוץ למיטה. אנשים שאני אומר להם שהפסקתי עם פורנו בדרך כלל מגיבים בתדהמה. הם שואלים אותי איך אני לא יותר עצבני, איך זה לא משגע אותי? אבל כשאתה יוצא מזה אתה מבין שזה בדיוק כמו התמכרות – שדווקא כשהייתי שם הייתי הרבה יותר עצבני, ועכשיו כשיצאתי אני רגוע".
העתיד נראה פחות כחול
עוזי חן, שהקים את קבוצת הפייסבוק, לא בטוח שהוא יודע מה הפתרון. "מישהי בקבוצה העלתה רעיון שפורנו זה כמו ג'אנק פוד, זה לא שאתה יכול להוציא את זה מהחוק, אבל חשוב שתדע שזה פחות טוב מאוכל בריא. בעיניי פורנו זה אפילו יותר מג'אנק פוד – זה לא מוסרי".
חן מאמין בהגברת המודעות לנזקים שפורנו גורם ומציע חינוך מגיל קטן, כדי שילדים שמתחילים לחפש תכנים פורנוגרפיים ברשת יבינו את המשמעות של זה. "הנוער גדל בעולם שבו הכל פרוץ, הכל נגיש. אף אחד לא מסביר לך איך לכבד אישה, איך להתייחס אליה, מה זה אומר שאישה היא לא אובייקט מיני. עוד אפשרות היא הגבלה מסוימת לאינטרנט, שלא כל מי שמתחבר יוכל להיכנס לכל אתר. שגם באינטרנט תהיה איזושהי צנזורה או הגבלה יותר רצינית לגבי כפתור גיל 18. השאלה של אם להוציא את זה מהחוק או לא, זאת שאלה גדולה. אין לי תשובה אליה. לפעמים כשאתה אוסר על משהו זה יוצר תוצאה הפוכה".
לדעת וינשטיין, השינוי כבר התחיל. "באוניברסיטה אני כבר רואה את השיח הזה, אני חושב שהמודעות עולה וזה נהיה יותר נפוץ לדבר על שינוי ביחס לנשים בחברה. הקונצנזוס מתחיל להתערער, יש הרבה הרצאות וכתבות בנושא. דווקא מתוך המיינסטרים יש יותר ויותר קולות שאומרים שזה לא צריך להיות דבר כל כך נורמטיבי בחברה שלנו. אנשים פתאום תוהים אם הם יכולים בכלל בלי פורנו. רוב האנשים לא ניסו אף פעם חודש בלי, הם לא חשבו שזה אפשרי. אני חושב שזה חלק מרכזי מהמהפכה הבאה, שתשנה את יחסי הכוח בין נשים לגברים בחברה. לדעתי בעתיד הלא רחוק נראה שיח חברתי פתוח יותר. בעתיד יהיה יותר קל להורים לחסום תכנים שלא מתאימים לילדים שלהם באינטרנט, והדבר הזה יקבל ביטוי הרבה יותר חזק במערכת החינוך וגם בחקיקה. לחשוב שאין קשר בין מעשי אונס קבוצתי שמבצעים נערים בני 14 לבין תרבות הפורנו, זה פשוט מופרך".