קצת לפני שאנחנו מתחילים לדבר, אורן חזן מקבל הזמנה לנסוע לטקס באוסטרליה, לזכר חיילים בודדים שנפלו בצה"ל. הוא מעולם לא ביקר שם, זאת תהיה טיסה של 24 שעות והוא ישהה במדינה פחות מיום, אבל הוא מאוד רוצה לנסוע. "זה כמעט סגור", הוא אומר בשיחת הטלפון עם אשתו, "אבל אל תגידי לאף אחד".
כשעה אל תוך הראיון הטלפון של חזן מצלצל שוב, ומותיר אותו מודאג מאוד. הוא קורא לאריאל נחום, היועץ שלו. "נסה להבין מי רוצה לעצור את הנסיעה", הוא אומר לו, "אתה מכיר יהודי בשם דני לם? מנסים להפעיל עליו לחץ". דני לם הוא נשיא הפדרציה הציונית של אוסטרליה, ובין שתי שיחות הטלפון, אומר חזן, "מישהו דיבר איתו ולכלך עליי. אמרו לו 'מה? אחרי שראש הממשלה ביקר אצלכם אתם מביאים את אורן חזן? השתגעתם?'"
עוד שעה עוברת. חזן כבר עייף ומפהק. הוא שרוע על הכיסא ושתי רגליו נחות על כסא אחר. השיחה בינינו כבר קרובה לסיום, והטלפון הנייד שלו מצלצל שוב. לפתע הוא מתיישב מתוח במקומו. "יה, הגוגל הזה מכה", הוא טופח על רגלו בייאוש, מבין שמישהו בצד האוסטרלי חיפש את שמו וגילה כמה עובדות לא נעימות. אריאל נחום שוב נכנס. "אתה לא מבין מה קרה פה", הוא אומר לבוס, "המארגנים של הטקס פנו לכנסת לבקש אישור, ואמרו להם לא לקחת אותך". "ברור מאיפה זה מגיע. מיושב ראש הכנסת", עונה חזן.
יולי אדלשטיין הרס לך את הנסיעה?
"רק ממנו יכול לצאת דבר כזה. זה הכל מקנאה. אם איזה ח"כ אלמוני היה נוסע היו מקבלים את זה בכיף, אבל עליי כל הזמן אומרים שטויות וממציאים דברים. פעם זה לא היה מזיז לי, אבל עכשיו אני בדיכאון. אני מבין שיש הילה סביבי ויודע להתמודד, אבל לאשתי קשה". מקורב לאדלשטיין, אגב, טוען שיו"ר הכנסת כלל לא קיבל פנייה לגבי הזמנת חזן לאוסטרליה, והוא מפקפק אם הזמנה כזאת אכן הייתה.
רב ומסתחבק, ושוב רב ומסתחבק
אפשר לראות במיני-דרמה סביב הנסיעה לאוסטרליה את תמצית הקריירה הפוליטית של אורן חזן. מאז שלפני כשנתיים נכנס לכנסת כמעט במקרה, מהמקום ה-30 הגבולי ברשימת הליכוד, הוא מתקשה להעביר שבוע במשכן בלי שיריבו איתו, יזעמו עליו, ינדו אותו או ישעו אותו ממשהו. אפשר להתייחס אליו כסמל לכל מה שרע בפוליטיקה הישראלית – הצעקנות, השטחיות, ההתלהמות, האינפנטיליות. אפשר, אבל זה יהיה קצת קל מדי.
רציתי להבין מיהו באמת האיש הזה, שצץ על כל מסך: בחדשות ובמדורי הרכילות ואצל גורי אלפי וחנוך דאום ובפייסבוק ובטוויטר, ואפילו במחאה נגד תחרות מלכת היופי. רציתי לדעת מה אצל חזן ההצגה ומה הדבר האמיתי, איפה נגמרות הפרובוקציות ומתחילה המציאות, איפה הביטחון המופרז הופך לחוסר ביטחון, מתי הוא מקסים ומתי מרתיח. המעברים האלה מהירים כל כך, שקשה לזהות אותם בזמן. רגע אחד אני חומלת עליו כשהוא מספר איך רודפים אותו. רגע אחר כך אני מרגישה שלא רודפים אותו מספיק.
כמו האוסטרלים, גם אני הזדעזעתי כשעשיתי גוגל על אורן חזן. ככה קיבלתי תזכורת מרוכזת לכל הפרשות שבהן הוא היה מעורב, שעוד נגיע אליהן – כולל התחקיר של עמית סגל על הסמים והנשים בזנות בקזינו שלו בבורגס. אני שמאלנית, פמיניסטית ומדברת בשקט, כך שמאוד רציתי לא לחבב את אורן חזן. אחרי שהעברתי יום בחברתו, מהבוקר עד הערב, גיליתי שזאת משימה בלתי אפשרית.
חזן אולי לא מעביר שבוע בלי לריב, אבל זה לא אומר שכולם שונאים אותו, רחוק מזה. האיש, לא יעזור כלום, הוא אמן הסתחבקות. כשהוא נכנס לכנסת הוא מקפיד ללחוץ יד לשומר ולקרוא "אחי" למאבטח שחולף על פניו. העוזר של מירי רגב, שבדיוק קפץ להביא לבוסית סיגריות, שמח לקראתו. חזן לא נראה מתנחמד או מתאמץ, כמו פוליטיקאים אחרים בסיטואציות דומות. זה פשוט יוצא לו טבעי.
אנחנו נפגשים ביום השואה, ועל מסך הטלוויזיה הגדול באחת הקומות מוקרן שידור מהטקס שהתקיים במשכן. חזן נעצר מולו. "מי זה? מי הבן אדם הזה?", הוא שואל כשהמצלמה עוברת לזמר עידן יניב. "מקודם הוא בא אליי, ביקש להצטלם ולא ידעתי שזה הוא. זה כזה מוזר שסלבס רוצים להצטלם איתי. מי אני בכלל?".
והפופולריות הזאת לא מתבטאת רק בבקשות לסלפי. בפברואר האחרון חזן ובת זוגו, רינת קוטקובסקי, נישאו בחתונת ענק מהסוג ששמור לסלבים בכירים. 1,600 איש היו שם: מירי רגב ואיילת שקד, אופיר אקוניס וגלעד ארדן, וגם הצל. יו"ר הקואליציה דוד ביטן הגיע אף הוא, כנראה סלח לחזן שהשווה את התנהלותו לזו שמקובלת בקוריאה הצפונית. "היו 400 איש שבאו בלי שהוזמנו, אבל לא קיבלו ברקס בכניסה", מתלהב חזן, "החלום שלי היה לעשות חתונה באיצטדיון, שכל עם ישראל ישתתף, אבל רינת הרגיעה אותי. אפשר לומר שהסתפקנו בחתונה אינטימית".
מעטים חברי הכנסת שלא הוזמנו לאירוע הזה. רוב הח"כים הערבים, למשל, שבהם חזן מטיח עלבונות לעתים קרובות (ציוץ אופייני בטוויטר: "אחמד זיבי ממשיך לשים עלינו זין"). גם יו"ר מרצ זהבה גלאון לא קיבלה הזמנה, וחזן מספר שבעבר הם דווקא הסתדרו יפה. "פעם אחת, כשעוד דיברנו, היא אמרה לי: 'אורן, יש לי בעיה קשה איתך'", הוא נזכר, ועושה חיקוי לא רע בכלל של יו"ר מרצ. "אני אומר לה 'זהבל'ה, מה יש?', והיא עונה, 'אלה הצעירים שלנו, הם רוצים שנביא להם את אורן חזן'. את מבינה? אפילו במרצ אוהבים אותי". מקורב לגלאון טען כי "הסיפור מומצא לחלוטין".
למה אתם כבר לא מדברים?
"כי פעם אחת, אחרי שהיא קראה לי 800 פעמים סרסור, החזרתי וקראתי לה סרסורית של מחבלים. אפשר לשפוט אותי על זה? אני רק בן אדם".
דברים שדונלד טראמפ למד ממני
אם אתם מרגישים שהחשיפה לאורן חזן כבר הגיעה לשלב האוברדוז, עדיף שלא תיכנסו למשרד שלו. הקירות מכוסים בתמונות של, ובכן, אורן חזן: באחת הוא בקורס צניחה. באחרת, עם שיער ארוך ובגדים צבעוניים, הוא עומד מול שוטרים בהפגנת סטודנטים. בשלישית הוא בן 17, יושב על רקע הטאג' מאהל. סמוך לתמונות מוצב שיר שדודו כתב לכבוד יום הולדתו ("אתה אוהב לחייך ולצחוק/ לגעת ברגש ובנפש"). ליד כל אלה ניצבת בובת מיניון בדמותו. "אני לא יודע למה משווים אותי דווקא למיניון, אבל התאהבתי", הוא אומר.
התמונות והמיניון עומדים בסתירה לרצינות שהוא מנסה להשרות על החדר. על הספה מונח הספר "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי", וחזן דואג לציין שזה חומר הקריאה שלו עכשיו. על המדף מאחורי הכיסא עומדות תמונותיהם של ז'בוטינסקי, בגין, בן גוריון, שמיר, ריבלין ונתניהו. באמצע השורה עומד דווקא מנהיג זר, מושא הערצתו של חזן והיחיד שאחריו הוא עוקב בטוויטר – דונלד טראמפ, אלא מה.
"זה סיפור מדהים, טראמפ ואני", הוא אומר, "בהתחלה השוו בינינו כדי להעליב אותי. אמרו שאני כמו העילג ההוא מארצות הברית, ששנינו וולגרים. ברגע שהוא נהיה הנשיא הפסיקו להשוות. ואני בכלל הייתי לפניו עם הביטוי הזה, פייק ניוז. היום כולם משתמשים בו, אני כבר לפני שנתיים אמרתי שהתקשורת מדווחת על מציאות אלטרנטיבית". האמירות האלה לא מונעות ממנו לשבת איתי, ולקבוע במקביל ראיון ברדיו שבו סיפר איך חסך בהוצאות החתונה.
השיחה בינינו מלאה בסתירות דומות, וקשה להבין מתי הוא רציני ומתי הוא מסתלבט עלי. למשל, כשהוא כועס שלא שיניתי את שם משפחתי אחרי החתונה. "אתם השמאלנים והשוויון שלכם", הוא מתרעם, "גם אשתי אמרה לי: 'אולי אתה תשנה לקוטקובסקי ואני לא אהיה חזן?'. אבל לא, היא שינתה. רק שתדעי שחלום חיי זה להיות בהיריון", הוא אומר פתאום, "אבל אני לא יכול. מה לעשות, ככה בורא עולם עשה אותנו. ולכן אתן צריכות לשנות את שם המשפחה כשאתן מתחתנות".
רגע, מה? מה הקשר? זה עניין של כבוד?
"לא... לא יודע איך להסביר".
עניין של מסורת?
"בדיוק. זאת המסורת, למה הכל חייבים לשנות? מרגיז אותי גם שעושים עכשיו בצה"ל שירותים משותפים לבנים ולבנות. תיכף גם יעשו מקלחות משותפות. זה מזכיר לי שיום אחד נכנסתי לשירותי הגברים וראיתי את מרב מיכאלי".
התבלבלה?
"לא. אולי לא יכלה להתאפק. אמרתי לה 'טוב עשית' והיא ברחה מהשירותים. צילמתי אותה בורחת, אבל הצילום לא יצא לי טוב בגלל התנועה. איזה באסה". מרב מיכאלי העדיפה שלא להגיב.
הכנסת מלאה בשקרנים וצבועים
ואם מרב מיכאלי לא מתה על אורן חזן, חכו שתשמעו מה הוא חושב על כמה מהקולגות שלו בכנסת. "פעם דני קושמרו אמר לי: 'אתה אחד מ-120 יחידי סגולה', ובתוך ליבי אמרתי 'הו הו, כמה שקרנים וצבועים יש ביחידי הסגולה האלה'. אתה פוגש בן אדם, הוא מחייך אליך, שנייה אחרי זה הוא מלכלך עליך מאחורי הגב. מקנאים בי על הסיקור התקשורתי, כשהצטלמתי לתכנית של חנוך דאום העלו אותי לוועדת האתיקה. כואב להם. ואלה קודם כל ח"כים מהליכוד".
חזן ואני נפגשים קצת אחרי קרב הטוויטר המתוקשר שלו עם מיקי זוהר, שותפו למפלגה. אחרי שזוהר התעמת עם הורים שכולים בכנסת, חזן קרא לו לשקול פרישה. זוהר לא נשאר חייב וכינה אותו סרסור, וחזן רמז כי הוא יודע משהו על עברו של זוהר שהוא מסתיר. הגולשים כבר חיממו את הפופקורן, אבל בכך הקרב נגמר, לפחות כרגע.
נו, מה רמזת שם?
"כולם סקרנים לשמוע, אבל אני לא אעשה למיקי את מה שעשו לי. הוא הלך למקום אישי כשכל מה שעשיתי היה לגנות את ההתנהגות שלו, ויכול מאוד להיות שהוא עוד ייתבע על זה. ומה שהכי כואב הוא שאני מגיע לאולפן שישי בעקבות התקרית הזאת, וארבעה פרשנים יושבים ומלכלכים עליי. תביני את האבסורד, בסוף אני הנרדף".
זאת לא הפעם הראשונה שחזן שולף בוויכוח איזה סוד כמוס ומביש שהוא יודע כביכול על יריבו. כשאותו יולי אדלשטיין, שלטענתו קלקל לו את הנסיעה לאוסטרליה, הדיח אותו מתפקיד סגן יו"ר הכנסת – חזן איים לחפש עליו סיפורים ולהשתמש בהם. חבר קואליציה אחר, יצחק כהן מש"ס, הקניט את חזן על עברו כמנהל קזינו. הוא ענה שכהן לא היה רוצה שהוא יספר לכולם איפה הוא פגש אותו. "הכריחו אותי לעמוד מול 119 חברי כנסת ולהתנצל על המקרה הזה", הוא זועף.
איפה פגשת אותו באמת? זה מה שאני חושבת?
"היינו בפאנל בגדרה בתקופת הבחירות", הוא מרגיע, "שאלו אותו שאלות על הקהילה הגאה והוא אמר דברים מסיתים, אמר שאלו אנשים סוטים, חולים שצריך להעניש אותם ולטפל בהם. הסתה ממש". מיצחק כהן נמסר: "האיש ודברים השקריים לא ראויים לתגובה".
כל העימותים האלה נשכחו די מהר, אבל יש מקרה אחד שרודף את חזן עד היום. לפני שנה וחצי הוא הורחק לחודש ממליאת הכנסת, לאחר שתועד באחת ההצבעות לועג לנכותה של קארין אלהרר מ"יש עתיד". חזן מכחיש עד היום שצחק עליה, וטוען שמדובר בהקלטה שבושלה – עריכה וערבוב של שני דיונים שונים. "עשו לי כתם לכל החיים", הוא אומר, "לא אשכח איך נפגעתי ואיך התנהגו אליי. אבל אני אומר: אין בעיה, תרדו עליי, הכל עובר על ידי".
אבל זה לא לגמרי עובר על ידך.
"ברור שלא. היו הרבה לילות שבכיתי".
באמת?
"בטח. אני יושב לבד בבית, רואה טלוויזיה, פתאום יש משהו עליי ואני אומר לעצמי: למה הם שונאים אותי? מה עשיתי רע שזה מגיע לי?". חזן נראה מובס, פיו רועד קלות ונדמה לי שעיניו מנצנצות בדמעות. אלא אם הוא שחקן מוכשר במיוחד, קשה להאמין שזאת הצגה.
התחקיר של עמית סגל הפך אותי לפרנואיד
חזן מעיד על עצמו שהתכונן כל חייו ליום שבו ייכנס לכנסת. הוא גדל באריאל, קיבל חינוך ממלכתי-דתי, הלך לבני עקיבא והדריך במועצה הציונית לנוער, תנועת הנוער של הסוכנות היהודית. בצבא הוא שירת כפקח טיסה ואחר כך הפך לקצין. אחד המפקדים, הוא זוכר, אמר לו: "אורן, או ששונאים אותך או שמתמכרים אליך".
משם הוא המשיך ללימודי משפטים בקריה האקדמית אונו, ומונה ליו"ר אגודת הסטודנטים. באותה תקופה, ימי ההתנתקות, היה חזן בין ראשי צעירי הליכוד והשתתף במחאה. שם גם התחילו ההסתבכויות שלו: הוא ניקב את גלגלי מכוניתו של אבי בניהו, אז מפקד גלי צה"ל, במחאה על אופי הסיקור של התחנה. גם בניהו סלח לו בסוף ורקד בחתונה שלו.
אחר כך נמאס לחזן קצת מהפוליטיקה, והוא עבר לנהל דוכן שווארמה באריאל. בשנה שעברה פסק בית הדין לעבודה שהמסעדה שהייתה בניהולו של חזן תפצה שלושה פלסטינים שעבדו אצלו בעשרות אלפי שקלים, לאחר שלא שולמו להם לשכר מינימום, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות בסיסיות. על עדותו של חזן נכתב בפסק הדין כי היא הותירה רושם שלילי. "עבדנו יחד כמו משפחה אחת גדולה", הוא טוען בתגובה.
מדוכן שווארמה חזן עבר לניהול בר תל אביבי, וב-2014 חזר לזירה הפוליטית. הוא רץ בפריימריז של הליכוד עם סרטון תעמולה בסגנון "הסנדק" שבו כיכב אביו, יחיאל חזן, הזכור מפרשת ההצבעות הכפולות. על הדרך הוא גם ניסה להוכיח ששוברים שתיקה הם שקרנים, התחזה ל"אסף חזן" והתקשר אליהם בתור חייל שמעיד על פשעים מומצאים שראה בשטחים. הם לא קנו את זה.
באותה שנה נפתח נגד חזן תיק במשטרה בגין תקיפת ראש עיריית אריאל, אליהו שבירו. לפי החשד, לאחר שחשבון משפחתו של חזן עוקל בשל חוב, חזן הגיע לבניין העירייה והתעמת איתו. "היו לו התבטאויות מאוד קשות לגבי מה שהוא יעשה לי", אמר בשעתו שבירו לחדשות 2. "זה תיק שהיה צריך להיסגר, אבל הוא נפתח מחדש כי נבחרתי לכנסת", משוכנע חזן, "עכשיו, כשאני ח"כ, זה פתאום מעניין".
והיה גם את הקיץ ההוא של 2013, זה שבו חזן שהה ברויאל ביץ' בבורגס. הקיץ שבגללו ח"כים אחרים קוראים לו סרסור. לפי התחקיר בחדשות ערוץ 2, חזן לא רק ניהל שם קזינו, אלא גם ארגן למבקריו נשים בזנות והשתמש בסם קריסטל מת'. חזן תבע בעקבות התחקיר את עמית סגל, אך רוב טענותיו נדחו. סגל חויב בפיצויים של 40 אלף שקל בגין סעיף אחד בלבד – רמיזה שחזן גם סחר בסמים. כל זה לא מפריע לחזן לטעון לאורך כל הראיון כי הוא זכה במשפט נגד סגל.
"מעולם לא הכחשתי שאני מנהל קזינו", הוא אומר עכשיו, ושוב מכחיש שעשה משהו מעבר לכך. "אני לא רואה בזה בעיה כל עוד זה חוקי. היו לי חיים מצוינים שם, מכוניות, בילויים, חברים, אף אחד לא יושב לי על הראש. נשמתי אוויר טוב ולראשונה בחיי לא נזקקתי למשאף".
אז למה חזרת?
"פגשתי אם שכולה ששאלה אותי למה אני לא מחייך, והבנתי שאני צריך להיות כאן".
וואו, כבד.
"כן, אבל אני עדיין אוהב ליהנות. מה לא בסדר בזה שאצא ביום חמישי בערב עם חברים ואשתה בבר, ואם תהיה מוזיקה טובה ארקוד ואעיף מפיות באוויר? מאז התחקיר ההוא אני פרנואיד, מחפש להצדיק כל דבר שאני עושה".
תגיד, אתה באמת חושב שכולם רודפים אותך ורק אתה בסדר?
"תראי, אני לא מושלם ואני נופל לפעמים. אבל יש לי אישה, הורים, אחים, ציבור שלם שאוהב אותי ונפגע כשפוגעים בי. גם אני בן אדם, ואם צובטים אותי אני מצטבט. זאת נהייתה שיטה: בכל פעם שיש ויכוח עם אורן חזן מכפישים אותי, מקללים אותי, יורקים עליי, צוחקים עליי. על הכל יש תשובה – אתה סרסור. התרגלתי לזה, אבל לפעמים גם שק אגרוף בחדר כושר, שנותנים לו מכות והוא סופג וסופג, נקרע בסוף. אני היחיד בכנסת שלא תשמעי אותו מקלל אף פעם, ואותי קיללו ועוד איך. מה לא אמרו לי? 'טיפש, אידיוט, מפגר, מטומטם, עבריין, סוחר סמים'. וחוץ ממה שאמרתי לזהבה גלאון, אני לא מחזיר".
אני אחד הח"כים הכי חרוצים שיש
המחיר הנפשי שגובים מחזן כל הריבים האלה לא מונע ממנו לפתוח עוד חזיתות. למשל מול יאיר לפיד, ראש מפלגתה של קרין אלהרר. "הוא פשוט לא עושה את העבודה שלו. אם הוא היה הגון או נורמטיבי או אמיתי, הוא היה מתפטר. הוא הח"כ הראשון בהיסטוריה שהכנסת לקחה לו מהמשכורת בכלל שהוא לא מגיע לפה. הוא עובד בשטח, עובר מבית לבית, אשתו עושה הפרשת חלה, אבל לא עובד בכנסת. בסוף זה יתפוצץ לו בפרצוף. אני לא מספיק לעשות פוליטיקה כזאת, ודווקא עליי כועסים". לפיד סירב להגיב.
בדה מרקר פרסמו שגם אתה לא עובד יותר מדי. הכי מעט בכנסת יחד עם לפיד ויצחק הרצוג, ליתר דיוק.
"שטויות. נקרע לי הלב כשכתבו שאני עובד חמש שעות ביום. כמעט בכיתי. אני אחד הח"כים הכי חרוצים פה, מגיע בין הראשונים, הולך בין האחרונים. אבל בכלל אין בכנסת שעון נוכחות, וכשאני עוזב אף אחד לא יודע שעזבתי. אני מגן על כבוד החיילים, נלחם ברשימה הערבית המשותפת, עוזר לירושלמים, העברתי 12 חוקים, אבל כשאני עושה משהו טוב אף אחד לא מתייחס. וכל הזמן גונבים לי קרדיטים".
גונבים קרדיטים?
"יזמתי את חוק המאבטחים, שדואג להם לעמדה מקורה. כשהגשתי אותו הצטרפה אליי יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו, אבל כשהגעתי להצבעה גיליתי שהשם שלה מופיע על ההצעה ראשון. מאוד נעלבתי. הפסקתי גם להחתים ח"כים על תמיכה בהצעות, כי הם אומרים 'נצביע בעד' ומצביעים נגד. הכל פה חרטה ברטה ופיקציה. אני מחכה להזדמנות לדבר במליאה ולהגיד לכולם בכנסת 'תזדיינו בסבלנות', כמו שבגין אמר פעם".
מלינובסקי לא נשארת חייבת: "אני מודה לח"כ חזן על חוק המאבטחים, מגילת העצמאות, הצהרת בלפור ושלל חוקי היסוד של מדינת ישראל", היא אומרת, "טענותיו הן שקר מוחלט. בניגוד לח"כ חזן אני מאמינה בעבודה קשה, ומה שבאמת מעניין אותי זה דאגה לשיפור תנאי העבודה של יותר מ-80 אלף מאבטחים".
חזן עצמו מחבב בעיקר חברי כנסת כמוהו. פרובוקטורים, מסתבכים, דחויים. ענת ברקו, למשל. "אנחנו חברים טובים, מתייעצים. איזו הברקה היא עשתה עם הפה פה פה'", הוא מתלהב, נזכר במקרה שבו ברקו פקפקה בלאומיות הפלסטינית כי בערבית אין פּ'. "זה שהם קוראים לעצמם פלסטינים זאת גניבת זהות. לפני הכרזת המדינה לכל מי שגר פה, גם ליהודים, היה כתוב בדרכון פלסטין. אנחנו הפלסטינים האמיתיים".
החיבה הזאת לברקו מפתיעה בהתחשב בהיסטוריה של השניים. ברקו העלתה הצעה שמסדירה את מעמדם של בתי הדין הצבאיים בשטחים. 29 ח"כים תמכו, 29 התנגדו. חזן לא הגיע להצבעה והפיל את החוק. בעקבות זאת הוא הודח מוועדת החוץ והביטחון ומוועדת הכנסת, והתפטר משאר הוועדות שבהן היה חבר. כשאני שואלת אותו על זה, הוא נשמע כמו תיכוניסט שלא הכין שיעורי בית. "הייתי אצל רופא, (צחי) הנגבי ידע את זה. הוא הכשיל את ברקו, לא אני. היא כעסה אבל עבר לה מאז. גם היא הייתה אצלי בחתונה".
"מאוד רגיש, מאוד אינפנטיל"
אנחנו עוזבים את הכנסת (חזן מפנה את תשומת לבי לעובדה שאין שעון נוכחות. באתר הכנסת, אגב, דווקא אפשר לעקוב אחרי נוכחות הח"כים), ונוסעים לטקס יום השואה ביד מרדכי. "טקס יפה, מרגש, יהיו שירים ולפידים", הוא אומר, "אני כבר שנה שלישית ברציפות שם, דעי לך שאני אחד המבוקשים בטקסים האלה". אני מאמינה לו.
אחרי נסיעה של שעה, שבה הוא מפנה לי מקום מקדימה כדי שאוכל לנמנם, מנסה לישון בעצמו, מחבר פוסט בפייסבוק ובוחר עניבה מתוך שלל העניבות התלויות במכונית, אנחנו מגיעים ליד מרדכי. החיילים מכוונים אותנו לחניון של המקומות השמורים, מזהים את חזן ושמחים לקראתו. "תמיד אני מאחר", הוא נוזף בעצמו כשאנחנו מתקדמים את האולם. זו הפעם היחידה ששמעתי אותו מבקר את עצמו.
למרבה המזל, אנחנו לא מגיעים אחרונים: מעט אחרי שאנחנו מתיישבים מופיע שר הביטחון אביגדור ליברמן. הוא כמעט חומק, אבל בסופו של דבר מבטו נופל על חזן והם לוחצים ידיים. רק חודש קודם, במהלך דיון בשביתת הרעב של תושבי עמונה, שאל ליברמן: "איפה הם שובתים? אני צריך לרדת במשקל, אצטרף אליהם". בתגובה צייץ חזן: "השר ליברמן, הבנתי שאתה זקוק לדיאטה... לא על חשבון המתיישבים. אגב, לא בושה להתנצל". גם כשמולו עמד שר הביטחון, חזן לא היסס לירות בתוך הנגמ"ש. גם הפעם הוא יצא מזה.
ליד חזן יושב גם חבר הכנסת יוסי יונה ממפלגת העבודה, והשניים מברכים זה את זה בחיבה. "אני באמת מחבב את אורן", אומר לי יונה מאוחר יותר, "אני חושב שמאחורי הפרובוקציות נמצאת נפש פגיעה". גם ח"כ אחר, שביקש להישאר בעילום שם, תיאר את אורן כ"אדם מאוד רגיש, אם כי גם מאוד אינפנטילי". ליד הכיסא שלו מתייצב תור של מכרים וזרים גמורים, שמברכים אותו על החתונה וההיריון. עד כמה הם זרים? חלקם חושבים שאני אשתו, אפשרות שמזעזעת את שנינו באותה מידה.
הטקס מתחיל. חזן מהנהן, מתנדנד על הכיסא, מפעם לפעם אומר לי "קשה" ומוחה דמעה (דמיונית?) מעיניו. "אם לא היית פה הייתי בוכה יותר", הוא אומר, ומקפיד לזרוק "ישר כוח" בתום נאומו של ליברמן. רק כשגילה אלמגור עולה לנאום הוא נותר אדיש. "היא בטח תגיד משהו שמאלני", רוטן הקשיש שיושב לצדו. כשבסוף הנאום אלמגור מביעה תקווה לשלום עם שכנינו ובתוכנו, הקשיש מוסיף "הייתה חייבת לדחוף את השלום". הפעם חזן שותק.
בזמן שאנחנו שומעים ילדים קטנים שרים לשחקן מבוגר המגלם ניצול שואה, חזן מלמד אותי שיעור בהיסטוריה. "שישה מיליון איש נרצחו כי הם יהודים, וכשהם היו במחנות הם חלמו על ארץ ישראל והתפללו לקדוש ברוך הוא שיביא אותם לכאן".
אבל אורן, לא כולם התפללו ולא כולם רצו להגיע לארץ ישראל. המציאות מורכבת יותר.
"אתם השמאלנים".
לא נשארתי לחכות לו בסיום הטקס. הוא היה מוקף מעריצים, ואני הלכתי לעשות סיבוב. בת קיבוץ מבוגרת, שפגשתי באחד השבילים, נראתה פחות נלהבת מהאטרקציה. "כל שנה יש כאן בלגן בגללו", היא אמרה, "כל הילדים רוצים תמונה עם אורן חזן".