כרמל מעודה, הגננת מראש העין החשודה בהתעללות בילדי פעוטון, נעצרה ב-21 ביוני. ימים אחדים לאחר מכן פרסמה המשטרה את סרטוני מצלמות האבטחה מפעוטון "בייבי לאב" שבהם תועדו המעשים הקשים המיוחסים לה, לרבות ענישה פיזית ברוטאלית ומכות. הורי הילדים שתועדו עוד לא הספיקו לעכל את מה שנתפס במצלמות כשהוגש נגד מעודה כתב אישום חמור ובו 18 סעיפים המתארים התעללות ותקיפה לכאורה של 11 תינוקות ופעוטות. ובעוד שיקירי הקורבנות לא ידעו לאן להוליך את הזעם, בשב"ס נאלצו להפנות את תשומת הלב אל רווחתה הנפשית של מי שהייתה באותם ימים העצירה המדוברת ויתכן שגם המושמצת ביותר בישראל.
כדי למנוע ממנה כל אפשרות לפגוע בעצמה, מעודה הושמה באגף הפרדה בכלא נווה תרצה, שם פיקחו עליה הסוהרות וגורמים מקצועיים ניהלו איתה שיחות ממושכות כדי לסייע לה להסתגל למצבה. לצד הצעדים הללו הופעל נוהל הרבה פחות מוכר של שירות בתי הסוהר: אחת האסירות הוכנסה לתא של מעודה כדי להשגיח עליה, לוודא שלא תשלח יד בנפשה.
גם עמוס סילבר, מייסד "טלגראס" שהוסגר לאחרונה לישראל לאחר שנעצר באוקראינה, זכה לשמירה כפולה מחשש שיתאבד. לצד הסוהרים שתצפתו 24 שעות ביממה על תא ההפרדה שלו בבית המעצר באבו כביר, אסיר ותיק הוצמד אליו כדי לוודא שלא יעשה שום דבר קיצוני. ההאקר אלכסיי בורקוב, ששמו עלה השבוע לכותרות כשדובר על עסקה אפשרית של הסגרתו לרוסיה תמורת החזרתה ארצה של נעמה יששכר, קיבל שותף לתא שהוגדרה לו משימה דומה. שנים לפני בורקוב, סילבר ומעודה, גם לאנס המורשע ונשיא המדינה לשעבר, משה קצב, הוצמד שותף שהגן עליו מעצמו.
כ-200 אסירים התגייסו בשנים האחרונות לפרויקט ה"תומכים", שמטרתו המוצהרת היא מניעת ניסיונות אובדניים בקרב כלואים. לדברי גורמים בשב"ס הצילו התומכים מאות אסירים שחשבו או ממש ניסו להתאבד בגלל מצוקה נפשית ובדידות, אלא שהגישה הזו למניעת אובדנות - אפקטיבית ככל שתהיה - מעמידה בפני התומכים עצמם אתגרים גדולים וקונפליקטים סבוכים.
"אתה אף פעם לא יודע מאיפה זה יבוא לך. אלה אנשים לא צפויים, ואפילו אני, שהצלתי כמה עצירים ואסירים מהתאבדויות, עדיין מופתע כל פעם מהשיטות", מספר דני (שם בדוי), שמרצה עשר שנים על סדרת מעשי שוד. "לא מזמן הייתי עם עציר שנאשם בפדופיליה ולילה אחד הוא התעורר, חשב שאני ישן, הוריד את החולצה ורץ לקיר לדפוק את הראש. קפצתי עליו מאחור, עצרתי אותו והרגעתי אותו. הוא אמר שהוא רוצה להתאבד, בכה, סיפר כמה הוא מתגעגע לילדות הקטנות שלו וכמה הוא חושש שיפרסמו את הדברים הנוראיים שהוא עשה. חודשיים העברתי איתו בתא".
איך זה לחלוק תא עם אדם כזה, במצב כזה?
"עדיף להיות בגיהינום, אבל יש לי משימה שלקחתי על עצמי ואני לא יכול לאכזב את מי ששלח אותי אליה. זו אחריות כבדה מאוד".
לומד אותו, נושם אותו, חש כל תנודה בגוף שלו
גם לאסירים שביצעו בעצמם פשעים מחרידים לא קל להשגיח נפשית ופיזית על פושעים אחרים – אם בגלל התחושה שלא מגיעה להם השגחה כזו ואם בגלל האופי של ההשגחה עצמה.
בתחילת 2019 קיבל אבי (שם בדוי), אסיר שמשמש תומך בבית המעצר באבו כביר, הוראה להיכנס לתא הפרדה של איש עסקים שנעצר בחשד לביצוע עבירות צווארון לבן. "שים עליו עין, הוא חדש פה, שלא יעשה שטויות", ביקש מאבי הסוהר שניהל את המשמרת. "אני סומך עליך".
כשעצירים חדשים יורדים מה"פוסטות", מה שנקרא בעבר "זינזאנות", לוחמי נחשון שאמונים על ביטחונם מעבירים אותם לידי הסוהרים. אלה מנווטים אותם לתוך התאים, וחמש דקות לאחר מכן הם כבר ללא השגחה. זה רגע מסוכן, רגע של הסתגלות נפשית שרבים אינם מסוגלים לה, ואבי היה מאוד מודע לזה באותו לילה באביב האחרון. הוא התיישב קרוב לעציר שזמן קצר קודם לכן עוד כיכב במדורי הכלכלה ועקב אחריו בשבע עיניים כשהלך לאחת מפינות התא, לחש כמה מילים ולפתע שלף מהכיס חפץ חד ובלע אותו. אבי קפץ לעברו והזעיק חובש שנכנס לתא, שלף את החפץ מגרונו והציל את חייו של איש העסקים.
"כמעט חטפתי התקף לב", אומר אבי בשיחה מהכלא. "זה קרה כל כך מהר, אבל איכשהו הבנתי שהוא מנסה להתאבד. היו לי כמה כאלה, אבל זה היה הכי דרמטי והכי לא צפוי. אתה לעולם לא תבין איזו תחושה יש אחרי אירוע כזה".
תנסה להסביר.
"אי אפשר, לא במילים. אני כן יכול לספר שאחרי כמה חודשים האיש ההוא הצליח להעביר לי מסר דרך חבר באבו כביר שהוא מודה לי שהצלתי את חייו. זה עשה לי את היום".
קרה לך שמישהו התאבד במשמרת שלך?
"אם אסיר או עציר היה מתאבד בזמן ששמרתי עליו, זה היה רודף אותי כל החיים. זה אף פעם לא קרה, וכדי שזה גם לא יקרה, לפעמים אני לא ישן 48 שעות רצוף רק כדי לעקוב אחרי העציר בכל שנייה שאני איתו בתא. אני לומד אותו, נושם אותו, חש כל תנודה בגוף שלו. היו לא מעט ששכנעתי לא להתאבד, הרבה שיחות נפש. אתה נהיה פסיכולוג, חבר שלהם. הם בוטחים בך".
ירון (שם בדוי), שמרצה מאסר עולם, אומר שההחלטה לשמש תומך היא למעשה הרעת תנאים במודע ובמכוון. "זאת העבודה הכי קשה והכי שחורה בשב"ס. הרי אם מישהו הלך למאסר עולם על רצח, אתה יושב יחד איתו בתנאים הכי קשים. אני אישית יכולתי לשבת ב'מעשיהו' או ב'צלמון' בתנאים של בית מלון, אבל העדפתי לאכול חרא בתנאים הכי קשים בעולם".
למה? מה המוטיבציה?
"חד משמעית להציל חיי אדם. לגרום להם לרצות עונש ולצאת מהכלא בריאים בנפשם ובגופם. זה סוג של תיקון שאני עושה, לקחתי חיים ואני מחזיר חיים למישהו אחר".
בין מארי פיזם לרוני רון
להחלטה על הקמת מערך התומכים קדמה שורה של התאבדויות בבתי כלא ובבתי מעצר שנתפסו כמחדלים של שב"ס ועלו לו עשרות מיליוני שקלים בכספי פיצויים לבני המשפחות. זה החל בשני מקרים מתוקשרים משנת 2009 – של דודו טופז ושל אסף גולדרינג, שהואשם ברצח בתו הפעוטה – ונמשך בשערורייה הבינלאומית סביב בן זייגר, הישראלי-אוסטרלי שזכה לכינוי "האסיר איקס" ונטל את חייו בכלא איילון. בשירות בתי הסוהר הבינו שהסוהרים לבדם מתקשים למנוע מאסירים בעלי כוונות אובדניות להוציא אותן אל הפועל, והחליטו לחשוב מחוץ לקופסה ובתוך התא.
"אי אפשר למנוע מכל אסיר להתאבד, אבל אפשר לצמצם את מספר המקרים", אומר מנהל כלא לשעבר. "פעם לא היינו ערוכים לטפל באסירים או עצירים מפורסמים, היו כשלים ומחדלים של סוהרים שנרדמו בשמירה, חטפנו ביקורת קשה ובצדק".
אתה יכול לאפיין את הבעיה הספציפית עם אסירים מוכרים?
"האמת, לא כל כך האמנו שאסירים מפורסמים יתאבדו. סמכנו על פיקוח של סוהרים, על מצלמות. הבעיה היא שאי אפשר להחדיר אותן למקלחות ולשירותים בגלל צנעת הפרט, והבנו שצריך לשנות גישה. ככה נולד מערך התומכים, שהם העיניים שלנו. אנחנו סומכים עליהם שידווחו בזמן אמת על כל ניסיון או כוונה של אסיר להתאבד. חוץ מזה הכנסנו את 'החלליות', תאים עשויים מספוג שמחזיקים בהם לתקופה קצרה אסירים בעלי כוונות אובדניות כדי לפקח עליהם".
ראש תחום אוכלוסיות מיוחדות בשב"ס, רב כלאי אביטל וייץ, מדברת על ירידה דרסטית במספר האסירים שהתאבדו בעשור האחרון. שב"ס לא מספק נתונים מדויקים, אבל וייץ אומרת שלמערך התומכים יש תרומה מכרעת בנושא. "האסירים התומכים שמוכנסים לתאים מקבלים הכשרה מגורמי מקצועיים - פסיכולוגים, עובדים סוציאליים. זה תפקיד קשה ותובעני והאסירים נבחרים אליו רק אחרי הליך בדיקה ממושך".
מה בודקים?
"את רמת ההתאמה שלהם לתפקיד, את האופי והמנטליות שלהם, את רמת האמון שאפשר לתת בהם. הם מקבלים גם ליווי וטיפול פרטניים".
יש אסירים שלא יכולים לשמש תומכים בגלל חומרת הפשעים שהם עצמם ביצעו?
"יש אסירי עולם שעובדים כתומכים. העונש הוא לא העניין, אלא ההתנהלות וההתנהגות של האסיר ביומיום".
בהקשר הזה, שני הצדדים של עבודת התומך מגולמים בסיפורם של רוני רון ומארי פיזם, שהורשעו ברצח בתה הפעוטה של מארי, רוז. בעוד שמארי הייתה מהאסירות הראשונות בנווה תרצה שהסתייעו בתומכת, אסירים יודעים לספר שרוני רון עצמו משמש כתומך ובמקרה אחד הציל חיי אדם.
אביטל, את יכולה לאשר את זה? האיש שהשליך לירקון את גופת בתו הציל אסיר שניסה להתאבד?
"אני לא רוצה להיכנס לשמות".
את יכולה לשרטט פרופיל של אסיר או עציר שיקבל תומך? עמוס סילבר למשל אמר לי לאחרונה בראיון שבשב"ס יודעים שהוא לא יפגע בעצמו ובכל זאת משגיחים עליו 24/7.
"שוב, בלי שמות, המטרה שלנו היא לשמור על חייו של האסיר. כשמדובר באנשים ללא עבר פלילי שזה המעצר או המאסר הראשון שלהם, הפיקוח הדוק יותר".
חלק מהאסירים מדברים על תחושת שליחות. זה נראה לך אמין או שהם עושים את זה פשוט בשביל הטבות?
"אני רואה שזה מחזק אותם נפשית, גורם להם התרוממות רוח. הם מרגישים שהם עושים מעשה טוב".
אם אני לא בתא הם מתאבדים, בדוק
ההטבה העיקרית שמקבל אסיר תומך היא תמורה כספית, 450 שקל בחודש לקניית מוצרים בקנטינה. לצד זה מובטחת להם "התחשבות" בבקשות לצאת לחופשות. דני, האסיר שמצא את עצמו משכנע פדופיל שיש לו בשביל מה לחיות, אומר שמבחינתו זו תמורה צנועה במקרה הטוב. "להיות תומך זה עבודה שחורה וקשה מאוד. אתה תכלס פועל שחור, יותר גרוע מאסירי חוליה שמנקים תאים ומחלקים אוכל".
למה בעצם?
"התרגלתי לחיות בתנאים קשים מאוד באגפי הפרדה ולוותר על הכיף של תא מרווח עם אסירים נורמליים. הרבה פעמים אני מנקה אחרי אסירים ששלשלו במכנסיים מלחץ וטראומה או מצחצח קירות ורצפה שהם השתינו עליהם. בימים הראשונים אתה לא נרדם בכלל. הם מקללים, יורקים עליך. יש אסירים עם כל מיני שיגעונות. המטרה שלי היא להרגיע אותם, להתחבר אליהם ככה שיתנו בי אמון. כספית זה לא משתלם לי, זה קצבה עלובה שלא שווה את העבודה שאני עושה וסיכון החיים שלי, אבל לגאווה שהצלתי חיי אדם אי אפשר להצמיד ערך כספי".
מה צריך אסיר כדי להיות לתומך טוב?
"צריך להיות קשוב, סבלני, ממושמע, ערני, חזק מנטלית. צריך לדעת לספוג הכול מהאסירים, לא להישבר ומצד שני לא לנצל את המעמד שלך מול האסירים האחרים. אנשים לא יודעים מה זה להיות חצי שנה באגף הפרדה עם בנאדם שיכול בכל רגע להתאבד או לדקור אותך למוות. לאשתי מעולם לא סיפרתי על זה כי היא הייתה נכנסת לחרדות. הרי אם אני לא בתא הם מתאבדים, בדוק. לאסירים מסוימים אין מה להפסיד, הם כבר מריצים מראש את תכנית ההתאבדות שלהם. אני זה שקוטע אותה".
קרה שפחדת?
"פעם שמו אותי לחצי שנה עם רוצח מאוד מפורסם. הכניסו אותי לתא אחד איתו ואמרו לי לשמור עליו כמו כספת. כששמעתי את השם שלו רעדו לי הביצים, פחדתי שהוא יהרוג אותי כמו זבוב. כמה שאני מוצק פיזית, הבנאדם הר אדם ומטורף ברמות על. הוא חשב שאני בכלל מדובב של המשטרה, קילל, איים לרצוח אותי. רק אחרי שבועיים הוא נרגע וראה שאני אסיר כמוהו, שאכפת לי ממנו ושאני לא שטינקר. הפכנו לחברים טובים. הוא יושב כמה מאסרי עולם, הספיק להתחתן והקים משפחה".
אבי, האסיר שבמשמרת שלו נעשה ניסיון התאבדות בבליעת חפץ חד, אומר שהתפקיד שלו כתומך הוא מפתח לצמיחה אישית. "הבנתי שאני אדם טוב, שיש בי תכונות טובות. זה יעזור לי מאוד לצאת מהכלא ולא לחזור אליו בחיים".
אתה מרגיש שהצלת חיי אדם מכפרת במשהו על העבירות שבגללן אתה יושב בכלא?
"אני עשיתי פשעים לאורך כל החיים, ישבתי בכלא. הצלת בני אדם מהתאבדות - זה דבר שגורם לי לחזור לחברה כאדם טוב יותר ולהעריך את החיים הרבה יותר. עבורי זו שליחות, מצווה. זה לא יכפר על המעשים שעשיתי, אבל זה כן נותן לי נקודה חיובית להתחיל ממנה חיים חדשים מחוץ לסורגים".