אני שונא לקנות בגדים בחנויות. שונא את הצפיפות, את ה"יושב עליך מדהים", את תאי המדידה הננסיים, את משחק הפלונטר שהוא מדידת מכנסיים, את החולצות הצמודות שקשה לפשוט, את הפחד לקנות משהו שכולם יצחקו עליו. עלייתם של אתרים כמו אסוס היתה נס בשבילי.
יש רק בעיה אחת: אני קונה בגדים באינטרנט כמו ילד בן 5. זה במידה המשוערת שלי? יש בזה צבעים יפים? קחו את הכסף שלי, חמודים. גזרה זאת המצאה של פרסומות לברנפלקס. מאז שעברתי לקנות בגדים ברשת הארון שלי מלא, כולל כמה פריטים מיותרים. גופיה מתרחבת שחושפת את הפטמות ומעיל שגורם לי להיראות כמו גליל גדול, למשל. ויש גם את החולצה האדומה ההיא, חולצת המריבה. אותה אני דווקא אוהב, אבל היא קצת ארוכה ומתנפנפת, מה שגורם לה להיחשד כ...
"אתה לובש טוניקה?!", שאל הבוס המזועזע כשלבשתי אותה לראשונה למשרד. "אני כאן שנתיים וחצי ואף אחד לא העז להגיע עם טוניקה. ואתה באת ושברת את זה". מצאתי את הפריט האחד שמפר את קוד הלבוש הלא קיים במקום העבודה שלי, הטעות האחת שאסור לעשות. מאז אני מקפיד להגיע עם הטוניקה פעם בשבוע, רק כדי להראות שאני לא נכנע לטרור. את הטור הבא שלי אפרסם בישראבלוג.
הטוניקה לגברים היא הטרנד האופנתי הכי שנוא בימים אלה, בלי תחרות. אפילו הסקיני ג'ינס לגברים לא עורר כזה זעם, ולמעשה לא זכור לי פריט כל כך שנוא מאז שהקרוקס פרצו לחיינו. הטוניקה דווקא נהנתה מעומס הטרגדיות והזוועות שאפיינו את 2016: בשנה נורמלית, שלא דורכת על כל מה שאהבנו בעולם, היא היתה בולטת הרבה יותר במצעד התיעוב הקולקטיבי.
אבל גם כך שמור לה במצעד הזה מקום של כבוד. "זאת חולצה? זאת שמלה? זה גבר? זאת אישה? מה זה?!", תהה לגביה אתר הלייפסטייל Stylo בסיכום השנה שלו. סטנדאפיסטים הפכו את הטוניקה הגברית לסמל לכל מה שמוזר בעולם היום, וגם ברשתות החברתיות כנראה נתקלתם בכמה עקיצות כלפי הטוניקאים. "מה הלאה, תחבושות היגיינות עם מתקן לביצים?", תהה חבר פייסבוק. "אתה לובש שמלה, אחי", הוסיף אחר, ושלישית כתבה בפשטות: "גבר עם טוניקה נראה כמו כוסית". יש הרבה סיבות אסתטיות לשנוא את הטוניקות הגבריות, אבל הציטוטים שהבאתי קודם מלמדים שיש עוד סיבה לשנאת הטוניקות, כזאת שלא קשורה לאופנה או לסטטיק ובן אל.
לנצח את צבא הגברים הרציניים
לפני כמה שנים, כשעוד קניתי בגדים בחנויות, הלכתי לסייל חורף בזארה. צעדתי שם בין מדפים של כחול ושחור ואפור וחום. הגזרות היו ישרות. המשבצות היו חמורות סבר. הכפתורים היו קודרים. הביקור במוקד סלקום, שבו תיקנתי את הטלפון באותו יום, היה יותר מלהיב ומעורר השראה. הרגשתי כאילו מנסים לגייס אותי לצבא הגברים הרציניים, ועכשיו עלי לבחור את המדים שבהם אסתובב בעולם.
טרנד הטוניקות הוא קריאת התיגר המשמחת ביותר על הצבא העצוב הזה. זה אחד הפריטים הנשיים הבודדים שעשו את דרכם לארון הגברי, ולא להפך. נשים שאוהבות בגדים של בנים יסבלו מסנקציות חברתיות צנועות, בעיקר מאזורי ה"לא תמצאי ככה חתן". גברים שילבשו חצאיות או שמלות, לעומת זאת, יקבלו תשומת לב חריגה במקרה הטוב, צחקוקים במקרה הסביר ומכות במקרה הרע.
כי עם כל הכבוד ל-2017, מגברים עדיין מצופה לעמוד בקוד התנהגות ברור. "לטרוף סטייק, להרים משקולות, לא לבכות ולפרנס", סיכמה אותו ויטה קיירס בשבוע שעבר. הציפייה הזאת מגיעה לא רק מגברים אחרים, אלא גם מנשים שהפנימו את סולם הערכים הזה. ואם להומואים עוד מותר להשתולל קצת, סטרייטים שחורגים מהקוד הזה יכולים להפוך בקלות לבדיחה של החבר'ה. שילוב בין מאפיינים "גבריים" ל"נשיים" - נגיד, טוניקה פלוס זקן - בכלל עלול להסתיים בנידוי.
לא בטוח שהגברים שאימצו את הטוניקות מתכוונים לזה, אבל בפועל הם משמיעים הצהרה פמיניסטית די חשובה. קל לשכוח שהמשמעות של פמיניזם היא לא רק שוויון בין נשים לגברים, אלא גם האפשרות של כל אחד ואחת לעשות מה שמתאים להם, בלי קשר לסט האיברים שהם נולדו איתם. כן, לנשים מותר לשבת בטנק או לנהל חברת הייטק. כן, לגברים מותר להתרגש מקומדיות רומנטיות ולטפל בילדים. וחוץ מזה, יש סקאלה שלמה של מגדרים ונטיות מיניות שלא יושבת בדיוק על המשבצת הגברית או הנשית, הסטרייטית או ההומואית. התובנות האלה, שצוברות תאוצה למרות הטראמפים של העולם, הן אולי הדבר הכי טוב שקרה לעולם בשנים האחרונות. כך שכן, לגברים מותר ללבוש טוניקה. אפילו רצוי.
מצד שני, יש מצב שזה באמת מכוער.