הדשא של השכנים

מאז 1970 אנחנו נודדים במדבר של שלבי מוקדמות בעוד שחמש הנבחרות המזרח-תיכוניות שהעפילו לרוסיה 2018 כבר חולקות ביניהן מעל 20 מונדיאלים. צריך להזכיר, למרות החיבה להלקאה עצמית וכי אסור לפספס תירוץ טוב, שהתחרות שלנו על כרטיס למונדיאל הייתה הפעם מול ספרד ואיטליה – לא בדיוק קונגו ואיחוד האמירויות. אבל לא כדאי להתבלבל: לנבחרות הערביות/ מוסלמיות המפוארות האלה יש המון מה להציע, ולנו יש המון מה ללמוד.

אורי לוי, מייסד ועורך BabaGol, מרצה ועיתונאי עצמאי המתמקד בכדורגל המזרח-תיכוני בכלל והפלסטיני בפרט, מסביר שמה שקושר את מצרים, תוניסיה, ערב הסעודית, מרוקו ואיראן הוא לאו דווקא מקצועי. "אם משהו משותף למדינות האלה", הוא אומר, "זאת הטוטאליות שבה הן תופסות את הכדורגל ואת החשיבות שלו מול מצבים פוליטיים מאוד לא אידיאליים. בזמנים שהכדורגל הופך לתוצר של מעבדה, הערבים שומרים על חיבור רגשי מאוד גבוה למשחק".

מה הבעיה, אתם אומרים, גם אצלנו הכדורגל והפוליטיקה מחוברים בירך, אבל נראה שכל ניסיון לנסח כללי אצבע להעפלה נידון אצל לוי לכישלון: "לכל אחת תרבות כדורגל שונה, עם עבר עשיר ומצב נוכחי ייחודי מול מה שהיא עוברת כחברה, כלפי פנים וגם כלפי חוץ". והנה הניתוח הפרטני של חמש המזה"תיות שאנחנו יכולים רק לקנא בהן.

1. 28 שנה הם לא היו במונדיאל. מה השתנה?

"זו נבחרת מוכשרת מאוד. ליד סלאח יש שחקנים מצוינים מהליגה המצרית ושחקנים בולטים בליגה הטורקית, ביוון, בפורטוגל – וכמובן אל-נני, קשר ארסנל, ועוד חמישה-שישה שחקנים בפרמייר ליג. למרות זאת, בלי מוחמד סלאח נגד כווית החלשה הם סיימו רק בתיקו 1. מוקדם לדעת מה יהיה המצב של סלאח ואם הם בנויים להסתדר בלעדיו".

2. האם מוחמד סלאח באמת שונא את ישראל?

"בתקשורת הישראלית אוהבים לדבר על הסירוב שלו ללחוץ ידיים לשחקני מכבי תל אביב כששיחק בבאזל, אבל תמיד משמיטים מהדיון את הלחץ שהופעל עליו. בין איומים על המשפחה שלו מצד האחים המוסלמים ומאות ההודעות שקיבל למחויבות שלו למועדון ולכללי המשחק האירופאיים – אין לנו דרך לעמוד בנעליים שלו. את המטען המטורף הזה הוא סחב כילד בן 21 בבלומפילד, והוא עדיין מגיע למגרש ומתרכז אך ורק בכדורגל, אז אין סיבה לאחל לו רע. יש לנו פריבילגיה לדבר על זה בלי חשש במדינה שיש בה חופש ביטוי, אז מי אנחנו שנשפוט אותו?".

3. לפני שש שנים נהרגו עשרות מצרים במהומות אלימות בין אוהדים. איך משאירים את היריבות הזאת מחוץ לנבחרת?

"צריך להבין שבמצרים, אולי יותר מבכל מקום אחר, הכדורגל שזור לחלוטין בפוליטיקה ויש זהות שנשמרת לאורך עשרות שנים בין מועדונים לקבוצות בחברה ומוקדים של כוח בשלטון. הפילוג הזה הגיע לשיא ב-2012 באסון פורט סעיד (מהומות בהן אוהדי אל מסרי תקפו את אוהדי הקבוצה האורחת אל אהלי והרגו 74 מהם – ע"צ). אחריו האסון הליגה המקומית הושבתה לשנתיים, ומאז שהיא חזרה המשחקים משוחקים ללא קהל. זה כמו שידור של ליגה א' אצלנו, כשאפשר לשמוע את המאמנים צועקים – אבל אלה משחקים בין מועדוני פאר עם רייטינג גבוה.

"העובדה שאי אפשר לראות כדורגל על בסיס יומיומי הופכת את הנבחרת לעוד יותר מבוקשת. עד כדי כך שאחד הבנקים העניק הלוואות ללא ריבית למימון נסיעות למונדיאל. בכלל, הפילוג בין האוהדים נעלם רק במשחקים של הנבחרת. המוטו שחוזר בתקשורת הוא: 'כשהנבחרת משחקת, כולנו הולכים למגרש'".

1. הופעה רביעית בגביע העולם, ב-94' הם העפילו לשמינית הגמר. אפשר להגיד שבמונחי הנבחרות הערביות מדובר באימפריה?

"למרות כל הישגי העבר צריך להגיד שזאת אחת הנבחרות החלשות בטורניר. סוכנויות ההימורים נותנות להם סיכוי של 1 ל-1000, ככה שלא צריך לצפות להרבה. ובכל זאת, הם היו הכי חזקים בבית המוקדמות שלהם באסיה וסיימו לפני אוסטרליה ולפני איחוד האמירויות המבטיחה. לרוסיה הם מגיעים עם מאמן אחר מזה שהעלה אותם – המאמן השלישי בשנה וחצי האחרונות".

2. עד כמה הכסף הגדול מחזק את הכדורגל הסעודי?

"הליגה המקומית שם היא הפרמייר ליג של אסיה, מבחינת סכומים ומשיכה של כישרונות. השחקנים הכי טובים מלבנון, כווית, עיראק וסוריה מגיעים לשם, ואפילו שחקנים מהליגה המצרית מתפתים להגיע עבור שכר שמגיע – לכוכבים הגדולים – גם ל-3-4 מיליון יורו בעונה. אבל הסעודים עצמם לא בהכרח נהנים מזה. השנה, במטרה כנראה 'להשביח' אותם, ההתאחדות דאגה ש-10 שחקני נבחרת יוחתמו בקבוצות ספרדיות. בפועל, רק שניים מהם בכלל זכו לדקות משחק, אז גם כאן קשה לנבא באיזה כושר הם יגיעו".

3. סעודיה עוברת שינויים פנימיים (למשל, בכל הקשור במעמד האישה) וחיצוניים (במאבק על ההגמוניה בעולם הערבי). עד כמה זה משפיע על הכדורגל?

"הכדורגל כולו נשען על המלוכה, כך שאי אפשר לנתק את הענף מהשלטון בשום צורה. ברמה העולמית לא צריך לחפש רחוק - בסיבוב השלישי בשלב הבתים הם פוגשים את מצרים למשחק קריטי, כשהפעם דווקא ערב הסעודית ולא מצרים היא הקול המשפיע בעולם הערבי, זה שמתיישרים לפיו במאבק מול איראן. הכדורגל המצרי גם חייב המון לבכירים סעודיים ויהיה מעניין לראות אם ואיך זה ישפיע על התוצאה.

"בתוך המדינה, העובדה שנשים הורשו להיכנס לאצטדיונים השנה היא כמובן שינוי מבורך, שמגיע ממגמה כללית של התרה כלשהי של הרסן. אבל מעמד הנשים שם נטוע בתרבות של מאות שנים, אז מוקדם מדי לברך, ונצטרך להסתכל על זה עוד כמה שנים".

1. הנבחרת העפילה למונדיאל אחרי 20 שנה של כישלונות. מה קרה פתאום?

"זאת בלי ספק נבחרת מאוד מוכשרת עם הרבה שחקנים שמשחקים באירופה – ריאל מדריד, יובנטוס, שאלקה, אייאקס. אבל זה לא רק הם. הליגה המקומית חווה צמיחה באפריקה, בין היתר בזכות אפקט אסון פורט סעיד על הליגה המצרית, ושחקנים מוכשרים נודדים אליה – הרבה מהם ילדי מהגרים אירופאים. זה דומה למה שקורה בנבחרת אלג'יר עם שחקנים צרפתיים, אבל המרוקאים גם ידעו לחבר את זה לתודעה ולזהות לאומית. האלג'יראים לקחו שחקנים מצוינים לנבחרת אבל לא הצליחו ליצור לזה המשכיות, בזמן שבמרוקו זה חלק ממהלך רחב יותר ליצירת תרבות כדורגל חדשה. אחת הדמויות המרכזיות במהלך הזה היא נשיא מועדון הענק ווידאד קזבלנקה, שמנסה להפוך את המועדון לסמל מרוקאי עם יוקרה בינלאומית. הוא מבלה המון זמן באירופה, מחתים שחקנים עם שורשים מרוקאים ודואג לחבר אותם לקהילה".

2. האם מרוקו בדרך להיות מעצמת כדורגל?

"המרוקאים ירצו שתראה אותם כמעצמה, נקודה. זו הכלכלה החמישית בגודלה באפריקה, שעכשיו גם מתמודדת מול ארה"ב על אירוח הגביע העולמי ב-2026. כדורגל הוא אחד האמצעים ליצירת הזהות שלהם, וחלק גדול מזה הוא הנגשה של מרוקו לאירופה. החיבור הרגשי שהם הצליחו לייצר הביא בין היתר לזה שכדורגלן השנה בליגה ההולנדית, חכים זיאש, בחר לשחק במרוקו ולא בהולנד. מרקו ואן באסטן אמר עליו בשעתו שהוא טיפש, אבל ההולנדים את המונדיאל הזה יראו מהבית וזיאש מהדשא, כגיבור לאומי".

3. הם בבית עם ספרד, פורטוגל ואיראן – יש להם בכלל סיכוי לעלות?

"הם יכולים להפתיע, דווקא בגלל הפתיחה של ספרד-פורטוגל. במחזור השני הם יקבלו את פורטוגל – אולי נבחרת מפורקת אחרי תבוסה – ויוכלו לנצל את ההזדמנות. על הקווים שלהם עומד הרווה רנאר, מאמן שהוא פעמיים אלוף אפריקה עם שתי נבחרות שונות (זמביה ב-2012 וחוף השנהב ב-2015 – ע"צ). חייבים לספור אותם".

1. קשה לחשוב על כוכב תוניסאי, ובכל זאת הנבחרת נמצאת במקום ה-14 בדירוג פיפ"א ומגיעה למונדיאל חמישי. איך זה קרה?

"קודם כל, הם נהנים ממאמן טוב, ומסורתית הם משחקים כדורגל לא רע – בדרך כלל מאוד טקטי והגנתי עם מהירות ויכולת לעקוץ. הם מגיעים למונדיאל עם לא מעט כישרונות שמתחלקים בין הליגה המקומית, הליגה  הסעודית והדרג השני של הליגה הצרפתית. הם מעמידים קבוצה טובה מאחורי הקפטן המצוין ואהאבי חזרי, אבל יחסרו את שני החלוצים הכי טובים שלהם בגלל פציעות טראגיות. שניהם לקחו אליפויות כמה מחזורים לסיום, אחד בקטאר ואחד בתוניסיה, ומשום מה שיחקו במחזור האחרון, רק כדי להיפצע ולהצטער על זה".

2. איך הכדורגל בתוניסיה?

"הכדורגל במדינה מאוד חשוב, עם ליגה מקומית שמושכת המון תשומת לב ומועדוני פאר כמו אספרנסה תוניס וקלאב אפריקאן, שהם מקפצה לגיטימית לגמרי לאירופה. מעבר לזה, הקהל שם הוא מהתוססים בעולם עם ארגוני אולטראס שמרימים תצוגות עידוד ופירוטכניקה ברמה מאוד-מאוד גבוהה, ואני מחכה לראות מה הם הכינו למונדיאל".

3. יש להם סיכוי לעלות מהבית של בלגיה ואנגליה?

"לא הרבה. הם נראים טוב, ובמשחקי ההכנה האחרונים עשו חיים קשים לפורטוגל ולטורקיה – פעמיים תיקו 2. אבל לא הייתי מהמר על ניצחונות, אולי על פנמה".

1. מה החלק של המאמן קרלוס קיירוש בהצלחה של הכדורגל האיראני?

"קיירוש – מאמן ריאל מדריד ונבחרת פורטוגל לשעבר – נמצא באיראן כבר שבע שנים. הוא מנחיל להם סטנדרטים מקצועיים, הייתי אפילו אומר – גרמניים. אחד הדברים שהוא עושה זה לדחוף את השחקן האיראני לשחק בחו"ל, כדי שישתפר ויעלה את הרמה בנבחרת. זו העפלה שנייה ברצף, אז משהו שם עובד".

2. איך הפוליטיקה האיראנית משפיעה על הכדורגל?

"בתחילת העונה היה סיפור גדול עם שני שחקנים איראניים ששיחקו במדי פאניוניוס היוונית נגד מכבי תל אביב למרות לחץ מאוד גדול לא לעלות למגרש. פוליטיקאים גינו אותם והצהירו שהם לא יזומנו לנבחרת, אבל קיירוש שלח מסר ברור שהכדורגל שייך לעם ולא לשלטון, לקח אותם לנבחרת, והיום הם קפטן וסגן קפטן. יש סיפורים על מה שקורה בטהרן ביום שבו הנבחרת מעפילה למונדיאל, על סמים ואלכוהול ונשים שמשליכות את הרעלות שלהן. הכדורגל שם הוא מעל הכל".

3. נראה נשים איראניות בקהל?

"כנראה. נשים עדיין לא מורשות להיכנס למשחקי כדורגל באיראן, אבל ברוסיה הן יוכלו. אגב, עם כדורסל, כדוריד וגולף אין בעיה, רק כדורגל נשאר מחוץ לתחום לנשים".

• מונדיאל