דבר מוזר קורה לאורך השיחה עם ניב מנור, חבר לשעבר בארגון "לה פמיליה" שהורשע בתקיפת אוהד ושילם על זה בעונש מאסר. מצד אחד הוא מספר שהתנתק מהארגון, מזכיר שהעונש שנגזר עליו כולל חמש שנות הרחקה ממגרשי הכדורגל ומספר שעבר שיקום, בין השאר בטיפולים פסיכולוגיים. מצד שני, נראה שדברים מסוימים אינם דוהים כל כך מהר. כמו הקעקועים שנותרו לו מהימים ביציע - אחד של מנורה, יונה ועלה זית, אחד עם שמה של בית"ר ירושלים ושלישי של המילה "underground", מחתרת – כך הוא עדיין נוטה לדבר על לה פמיליה במונחים של "אנחנו", להזדהות איתם ועם מה שהם רואים כמאבק שלהם, לראות בהם חוג אוהדים ותו לא.
כששומעים את מנור מדבר, קל לשכוח ש-14 מאנשי לה פמיליה נעצרו רק לפני שבוע לאחר שתקפו עיתונאים שסיקרו את ההפגנות בבלפור. או את תקיפת אוהדי הפועל תל אביב בשנת 2015 שהובילה לגל מעצרים בקרב אנשי הארגון והסתיימה ב-19 כתבי אישום, כולל נגד מנור עצמו. או את העובדה שהנאשם המרכזי באותה פרשה, עומר גולן, נשפט לעשר שנות מאסר על כך שהיכה בפטיש בעל שיניים מחודדות את יורי סדלצקי, אוהד הפועל. או את פסיקתו של השופט רענן בן יוסף שלפיה גולן "גרם לסדלצקי נזק בלתי הפיך בשל נקמה, שנאה עיוורת וגזענות". קל לשכוח גם את שלל המקרים האחרים שבהם היו חברי הארגון מעורבים בתקריות אלימות וגזעניות, או את הפרסום בעיתון "הארץ" שלפיו גורמים בלה פמיליה איימו על חייה של הבמאית מאיה זינשטיין, שסרטה התיעודי "טהורה לעד" עקב אחר הנעשה בארגון.
"לשמור סודות זה חלק מהקוד. אם נעצרים, לא מדברים על מה שאחרים עשו. ניסו לגרום לי לדבר על אחרים, אבל התעקשתי לדבר רק על מה שעשיתי או לא עשיתי"
לא במקרה נערכת השיחה עם מנור דווקא השבוע. כשאנשי לה פמיליה מוזכרים שוב ושוב בהקשר של אלימות מול מפגינים בירושלים, הוא נמצא בעמדה נדירה של מי שיודע - ומוכן לספר - איך זה נראה מבפנים. מה שולח את הפעילים לרחובות עם אמירות כמו "באנו להראות מהי הדרך האמיתית של לה פמיליה", כפי שהתבטא איש הארגון בהפגנה בשבוע שבעבר. אלא שמנור עצמו, מתברר, לא צופה בחדשות. משתדל שלא להתעדכן, ולא כי לא אכפת לו; כי הוא יודע מה טוב לו. "יכולת לראות אותי היום בהפגנות בבלפור או בתל אביב, בטוח. אם לא הייתי מקבל את העונש ולומד את הלקח, הייתי בתוך ההפגנות. איך זה היה נגמר? אי אפשר לדעת. זה מצב סיכון, יש פחד שזה ינהל את היום שלי".
כלומר?
"אני לא בטוח שאני לא אצא מהבית ואתחיל לרדוף אחרי מפגינים, ואסור שזה יהיה. אז אני מתרחק, ממדר את הכל מהראש, נמנע מזה".
אבל אתה בטח שומע מה קורה. פעילים של לה פמיליה קוראים "מוות לשמאלנים".
"אני שומע, אבל חוזר לישון".
אתה מגנה את ההתבטאויות האלו?
"אני מצליח להבין אותם, לא מגנה ולא מחזק. בוחר לא לקחת צד".
מפקד מחוז ירושלים לשעבר טען בשעתו שלה פמיליה מתנהל כמו ארגון פשיעה. תמר זנדברג ממרצ פנתה השבוע לשר הביטחון בבקשה שיכריז עליו ארגון טרור.
"פעילי שמאל זה ארגון טרור? כשתדע אם פעילי שמאל זה ארגון טרור, אז אני אגיד לך אם לה פמיליה זה ארגון טרור. אין פה שום ארגון טרור, שום מבנה של ארגון בכלל. הכל מתרחש בהתאם למה שקורה בשטח. אם מישהו תוקף אותך, אז מה, לא תגן על עצמך? אנשים שרים 'ירושלים על הזין' בתוך ירושלים. רואים בחורה עומדת בלי חולצה באמצע העיר. מי שרוצה ויודע מגיע להפגנה, אין תכנון, אין מודעות בפייסבוק".
אז הכל בגלל האישה הצעירה שעומדת שם עירומה.
"קודם כל, למה לא עוצרים אותה? למה אתה בא לעצור אותי?".
אוקיי, למה?
"א' - כי אתה אוהד בית"ר, ב' - כי אתה ימני".
מה יש לחוג אוהדי כדורגל לחפש מלכתחילה בהפגנות נגד ראש הממשלה?
"יש קווים אדומים. אם לא היו מבזים את ירושלים ואת סמלי המדינה, לא הייתם שומעים מהם בהפגנות האלה. זכותם להביע את דעתם כמו כל אזרח אחר במדינה. אף אחד בלה פמיליה לא מגיע להפגנה לתת מכות כי בא לו. אני הייתי שם, אני יודע מה אני אומר לך".
"היה לי בכלא חבר ערבי שהיה מגלח אותי עם תער כשאני עם קעקוע של בית"ר, האסירים ערבים היו שומרים כשרות על הכלים שלנו. כאילו, יותר מזה? הערבי היה עושה איתי דג בשבת"
יש הטוענים שזאת מיליציה.
"אנחנו חוג אוהדים. להגדיר אותנו כארגון טרור או מיליציה אלימה – וואו, הלכתם רחוק מדי בתקשורת. על עצמי אני יכול להעיד שאני אדם לא אלים, אני מגנה אלימות מכל סוג שהוא, אבל אם תוקפים אנשים הם חייבים להגן על עצמם. בהפגנות בבלפור ובתל אביב היו גם מפגינים משמאל שתקפו שוטרים, שמאלנים ניפצו חלונות של חנויות והשתוללו. אבל יותר נוח ליפול על לה פמיליה ולטעון שהם אנשים אלימים".
הייתי יותר חוליגן מעבריין, זה בטוח
מנור (25) הוא בכלל יליד חולון, אחר כך תושב הרצליה, ילד מבית טוב שהפך בעקבות אחיו הבכור לאוהד שרוף של בית"ר ירושלים. "נסחפתי אחריו, הלכתי לכל משחק בית וחוץ בטרמפים, באוטובוסים, בגשם. הכרתי ביציע חברים ועם השנים נוצר חיבור, חברות אמיתית, באש ובמים. אתה יודע מה, הריבים הכי גדולים שראיתי בכדורגל היו בין אוהדי בית"ר לבין עצמם. הם תמיד נגמרו ברע, כי זה ריב בין אחים".
בגיל עשר החל להגיע למגרשים. עם השנים התקדם מקללות ביציעים לאירועים אלימים, לגרעין הקשה. בגיל 16, תלמיד כיתה י', נעצר לראשונה. "היה משחק סוער עם מכבי חיפה וזימנו אותי לחקירה במשטרה בטענה שהייתי מעורב באלימות, שתקפתי שוטרים וזרקתי עליהם כסאות. אמרתי את האמת, הסברתי שזרקו עליי אבנים מהיציע, ושחררו אותי".
איך מתפתחים מאוהד שרוף לפנאט? זה עניין של עצימת עין לדברים מסוימים?
"לא הייתי עיוור. זה שהבחירות שלי היו מטומטמות, זה משהו אחר. אני ידעתי בדיוק מה אני עושה בכל רגע נתון".
תמיד היו מכות אחרי משחקי כדורגל?
"לא. זה היה תלוי".
הרגשת חוליגן?
"הייתי יותר חוליגן מעבריין, זה בטוח".
את האוהדים של מי הכי שנאתם? אומרים שהפועל תל אביב זה הסדין האדום שלכם.
"מי אומרים, התקשורת? אז אומרים. אני שונא את כולם, אני אוהב רק את בית"ר".
אבל חיכוך עם אוהדי הפועל תל אביב שלח אותו לכלא. מנור היה אחד מכ-70 עצורים חברי לה פמיליה שחקירת משטרה העלתה כי היו מעורבים במעשי אלימות קשים נגד אוהדי הפועל; בין השאר הותקפו אוהדים בפטיש ובגרזן. בעקבות גל המעצרים שהחל לפני כארבע שנים נגזרו על 19 מחברי הארגון עונשי מאסר בפועל בגין תקיפת אוהדים, קשירת קשר לפשע, זריקת אבנים על מכוניות אוהדים ועבירות נוספות; בפברואר 2018 נשפט מנור עצמו ל-22 חודשים בכלא, מתוכם ריצה 16.
הגורם המשמעותי ביותר בחקירה היה עד המדינה ל', שהצטרף ללה פמיליה בשנת 2006. בעדותו במשטרה אמר: "להיות בלה פמיליה זה אומר שאתה יורש בעצם איזושהי אידאולוגיה גזענית, שאתה מקבל עליך דפוסי התנהגות ואתה מתחייב להשתמש בהם [...] לקדש את האלימות, ממש ככה [...] הצלחת לפצוע אותם, מה טוב. ככל שהנזק יותר חמור, ככה ההרגשה שלך בתור חבר לה פמיליה היא טובה יותר".
מנור נעצר שלושה ימים לאחר ששוחרר מהצבא. "באו בלילה צוות של יס"מניקים, שלפו אותי מהמיטה, לקחו אותי לטיול בלילה. החברה שלי הייתה בשוק".
דיברת בחקירה?
"לשמור סודות זה חלק מהקוד שהיה לנו אז. אם נעצרים, לא מדברים על מה שאחרים עשו. ניסו לגרום לי לדבר על אחרים, אבל התעקשתי לדבר רק על מה שעשיתי או לא עשיתי".
אתה מגדיר את עצמך אדם לא אלים, אבל בהסדר הטיעון שחתמת עליו הודית שהיית מעורב בתקיפת אוהד הפועל.
"אני לא רוצה להגיד שעד המדינה שיקר, אבל אתה יודע, הוא לא דייק בפרטים. הגעתי לשם ותקפו אותי".
אז למה הודית בתקיפה?
"כולם מודים בעסקת טיעון כדי לא לנהל משפט שלוש-ארבע שנים. רציתי לסיים את הסיפור הזה מהר".
"אם לא היו מבזים את ירושלים ואת סמלי המדינה, לא הייתם שומעים מהם בהפגנות האלה. אף אחד בלה פמיליה לא מגיע להפגנה לתת מכות כי בא לו. אני הייתי שם, אני יודע מה אני אומר לך"
עד כמה אתה מכיר את עד המדינה?
"פעם אחת יצאנו לאיזה מועדון, תמיד היה לי חשד לגביו שהוא אדם בעייתי, אבל אין לי מה להגיד עליו. כששמעתי את השם שלו הנהנתי לעצמי וצחקתי. הוא דאג לתחת שלו, לאינטרסים האישיים שלו. לא היה לו אכפת למכור את החברים שלו".
אין יותר מצחיק מאוהד סכנין ואוהד בית"ר שרואים ביחד משחק בכלא
במשך כשלושה חודשים היה מנור במעצר. "אתה לא יכול לתאר לך מה זה תא ב'קישון'", הוא אומר. "חדר של 12 אנשים ו-12 מיטות, בול קליעה, אין אסלה אפילו. אבל זה אחלה אנשים, נהניתי מכל רגע. בכל זאת, הייתי בגולני, זה מחשל. תתרגל לחיות כמו כלב, תיהנה לחיות כמו כלב".
לאחר שהורשע נשלח למאסר בכלא חרמון, חוויה שלדבריו השפיעה עליו עמוקות. "למדתי שם מלא", הוא אומר. "התבגרתי רצח. התבגרתי בגיל, בתפיסה, הכל השתנה".
עם מי ישבת?
"היו איתי מכל הסוגים, מעבירות נדל"ן עד עבירות מין. אבל קודם כל אתה חי שם עם בני מיעוטים. לא משנה הרקע, בית"ר או לא בית"ר. כולם ביחד שם".
לפני שנכנסת לכלא חשבת שתשב עם אסיר ערבי?
"בטח, ידעתי את זה".
מה חשבו האסירים הערבים על זה שהם יושבים עם נציג של לה פמיליה?
"היה לי בכלא חבר ערבי שהייתי נותן לו לגלח אותי עם תער כשאני עם קעקוע של בית"ר, האסירים ערבים היו שומרים כשרות על הכלים שלנו. כאילו, יותר מזה? הערבי היה עושה איתי דג בשבת. גם כשדיברנו כדורגל היו רק צחוקים. אין יותר מצחיק מערבי ויהודי, אחד אוהד סכנין והשני אוהד בית"ר ירושלים, רואים ביחד משחק גדול על הספה בכלא".
מנור רואה בהם חוג אוהדים, אבל 14 אנשי לה פמיליה נעצרו כשתקפו עיתונאים בהפגנות בבלפור. ב-2015 הסתיימה תקיפת אוהדי הפועל תל אביב ב-19 כתבי אישום, כולל נגד מנור עצמו
לא היו מכות ולא כלום?
"אני אומר לך, זה הדבר הכי מצחיק שהיה לי בחיים".
איך הרגשת בכלא?
"אתה שורד, אתה מתרגל. איך אלה איילון שורדת ב'הישרדות'?".
המשפחה תמכה בך?
"בטח, אין שאלה. אמא ואבא הצילו אותי. הם מימנו יחד איתי עורך דין, הם היו איתי".
יצאת מהכלא עם חבר ערבי?
"אומרים שאין חברים מהכלא, אבל יצא לי לשמור על קשר עם כמה חברים מפרשה מאוד מתוקשרת, רובם יהודים ואחד מהם ערבי. אני לא מתקשר ושואל אותו איך החיים, אבל זה בנאדם שאני אדאג להגיד לו מזל טוב כשהוא ישתחרר".
אין לך בעיה עם ערבים?
"לי אין. אולי לתקשורת יש בעיה עם זה שאין לי בעיה".
אולי כי לה פמיליה הוא ארגון עם היסטוריה של גזענות. אפילו נגד בית"ר נלחמתם כשהבעלים לשעבר ארקדי גאידמק ניסה להביא לקבוצה שחקנים מוסלמים.
"ככה זה מצטייר, אבל בסופו של יום אבל אנחנו יותר ערבים מערבים. מגיעים לכפר, מדברים ערבית. לך למסיבות טבע, תראה אוהד בית"ר אחד ורק ערבים מסביב".
אז אין שנאה כלפי ערבים?
"לא שאין שנאה. הבעיה היא, איך אומרים, אם תהיה במקום הלא נכון במצב הלא נכון".
ואם אני מביא עכשיו שחקן ערבי לבית"ר?
"לא יודע, תנסה. אני לא אלך להפגין ברחובות גם אם יהיו 11 שחקנים ערבים בבית"ר. התבגרתי".
לא יכול לדבר על אנשים שאיבדתי בצבא
ארגון לה פמיליה פועל מאז שנת 2005. מה שהחל כגרעין אוהדים קטן וצעקני מזוהה כבר שנים עם גורמים בימין קיצוני; חלק מחבריו, שמספרם ברחבי הארץ מוערך ב-5,000-10,000 ("ב-2009 היינו 8,000 או 9,000 חברים, היום אין לי מושג", אומר מנור) השתייכו בעבר לתנועות "כהנא חי" ו"מולדת".
האג'נדה הפוליטית של חברי הארגון התבטאה בפעולות למניעת הגעתו של שחקן ערבי לקבוצה, לרבות הנפתו ביציע של השלט "טהורה לעד", שעורר סערה בגלל השימוש בטרמינולוגיה של תורת הגזע. כשארקדי גאידמק בכל זאת העז להביא לקבוצה שני שחקנים מוסלמים מצ'צ'ניה, חברי לה פמיליה מיררו את חייו והשחקנים עצמם עזבו כעבור מספר חודשים. זמן קצר לאחר מכן הוצת מתחם האימונים של הקבוצה ב"בית וגן" וארבעה חשודים נעצרו. חברי לה פמיליה ערכו מגבית כדי לשלם על ייצוגם המשפטי.
התפרצויות אלימות הן כבר חלק מהדי.אן.איי של לה פמיליה. בשנת 2011 הואשמו חברי הארגון בתקיפת עובד ניקיון ממוצא ערבי באצטדיון טדי; ב-2013 פורסם כי מאות מחברי הגרעין הקשה של אוהדי בית"ר היכו עובדי ניקיון ערבים בקניון 'מלחה' בעיר; ב-2015 הותקפו אוהדי הפועל תל אביב בפרשה שהובילה בין השאר לכליאתו של ניב מנור.
עומר גולן נשפט לעשר שנות מאסר על כך שהיכה בפטיש את יורי סדלצקי, אוהד הפועל. בפסיקת השופט נכתב שגולן "גרם לסדלצקי נזק בלתי הפיך בשל נקמה, שנאה עיוורת וגזענות"
בשנת 2017 הופק "טהורה לעד" של מאיה זינשטיין. בין השאר נחשף בסרט, שזכה בפרס "אמי" בקטגוריית תעודה העוסקת בפוליטיקה וממשל, כי חברי הארגון משתמשים בכינויים ובקודים מוסכמים להעברת מסרים ביניהם. "המון שנים אמרו שזה כדורגל ועצמו עיניים", אמרה השבוע זינשטיין ל"הארץ". "נתנו לזה לגדול, הייתה העלמת עין של שנים לכוח שנצבר בקבוצות האלה... עכשיו אנחנו מקבלים את זה במגרש שלנו, ולא יודעים מה לעשות עם זה". ועדיין, מנור מתפלץ כשאני שואל אם לה פמיליה הוא ארגון מסוכן. "הם לא מסוכנים, הם מלח הארץ. אנשים שהיו עצורים איתי היו יוצאי אגוז, יוצאי סיירת גולני".
הוא עצמו שירת בגדוד 12 של גולני. "הייתי רס"פ, חייל ממושמע מאוד עם אפס עבירות משמעת. תמיד עבדתי קשה כדי שאוכל לצאת למשחקים של בית"ר".
שירתת בתקופת "צוק איתן". היית בעוטף עזה או בפנים?
"הייתי בפנים, אבל אני לא אוהב לדבר על הצבא".
בגלל אנשים שנהרגו?
"לא יכול לדבר על אנשים שאיבדתי בצבא, על הנגמ"ש בעזה. להיזכר באמא של חייל, של חבר. אבל תשמע, בצבא הייתי מוכן למות בשביל החברים שלי ובשביל המדינה. היום אני לא ממהר למות בשביל המדינה, כי אני יודע שבטח יתפרו לי איזה תיק".
למה? אתה חושב שיש אפליה נגד ימנים?
"מבחינת לה פמיליה יש אפליה, הם חד משמעית מסומנים על ידי המשטרה כי הם ימנים. אותו דבר בתקשורת. אם כבר דיברת על צוק איתן, מישהו יודע שלה פמיליה ירדו לעזה וחילקו מנות לחיילים ונעליים לכלבים של 'עוקץ' שלא ישרוף להם ברגליים בשדה קרב? למה זה לא כתוב בשום מקום? אין תשובה לזה".
כל מה שאני עשיתי, תעשה הפוך
מנור נראה נרגש מאוד כשהשיחה מגיעה לשירות הצבאי שלו. בכלל, אי אפשר לטעות: האיש הוא פטריוט, וניכר בו שהחלק הזה באידיאולוגיה של "לה פמיליה" היה זה שקסם לו. אולי הוא גם זה שמונע ממנו לראות, אפילו היום, את הקו האדום שמפריד בין תפיסת עולם ימנית ואג'נדה גזענית, בין התנגדות אידיאולוגית לפגיעה בסמלי המדינה ופעולה אלימה כנגד פגיעה כזו. הוא מבחינתו היה חבר בחוג אוהדים שבמסגרתו הרחיק לכת, ושילם על כך. זה הכל.
חסר לך האקשן, משחקי הכדורגל?
"קצת, אבל אני מייצר לעצמי אקשן. אני עוסק היום בייצוג אמנים ואני אדם תחרותי מאוד, חייב להיות ראשון בכל דבר".
מנור מייצג בין היתר את הראפר קטריקס ("היו זמרים שהעתיקו ממני אלמנטים בקליפים שהפקתי לו") ומחובר למוזיקה גם ממקום אישי יותר: חברתו היא די.ג'יי בסצנת הטראנס ("היא תמכה בי ברגעים הכי קשים שלי, אנחנו ביחד כבר כמה שנים טובות").
בוא נדמיין רגע ילד בן עשר, כמו שאתה היית כשהתחלת ללכת למגרשים. יש לך מסר בשבילו?
"מי שרוצה ללכת למשחקי כדורגל, שילך ליהנות בלי אלימות. אני אגיד לאוהד כזה, תיקח ממני דוגמה: כל מה שאני עשיתי, תעשה הפוך".