שושן ברבי, על פי החשד, פעל בקור רוח. ביום שבת האחרון, רגע אחרי שפגע עם האאודי שלו בשלוש הולכות רגל ברחוב בן צבי בנתניה וגרם למותן, מיהר העבריין המוכר למשטרה לעזוב את הזירה ולמצוא אשם אחר. הוא נטש במקום את הרכב הדורס, הגיע לביתו כדי לתאם גרסאות עם אשתו – ומשם המשיך מיד ליעד הבא: ביתו של יוחאי גליקסמן בעיר. "שמעתי את הקול של שושן. הוא קרא לו מהחלון וצעק לו 'יוחאי, יוחאי', בקול מלחיץ, מפחיד", שחזרה השבוע בריאיון לתכנית "עושים צהריים" בגלי צה"ל חנה גליקסמן, רעייתו של יוחאי, הנמצאת בחודש החמישי להריונה. "הוא התעורר וירד למטה. אמרתי לו 'לאן אתה הולך?', והוא ענה: 'אשתו של חבר התאשפזה, אני לוקח אותו לבית חולים'. אחרי שנייה אני מקבלת ממנו טלפון – 'מאמי, אני אעצר אבל אל תילחצי. מחר אשתחרר'".
בלילה ההוא הסגיר את עצמו גליקסמן למשטרה והצהיר כי הוא זה שדרס וברח. המהלך הזה היה בדיוק מה שמצופה ממנו: כמי שמנהל קשרים קרובים עם משפחת ברבי, וחייב להם לא מעט, הוא היה "מועמד טבעי" לקחת על עצמו את האשמה. כשנתיים קודם לכן, לאחר שהורשע במסגרת עסקת טיעון בעבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה, שוחרר גליקסמן למעצר בית – וניצה ברבי, אשתו של שושן, הפכה לערבה עליו ואף סיפקה לו עבודה בפיצוציה המשפחתית. עכשיו, הגיע הזמן לפדות את החוב ולהפוך את גליקסמן רשמית ל"קוף" – המונח שבו משתמשים בעולם התחתון כדי לכנות את מי שלוקח על עצמו את האשמה, וגם את העונש, כדי שהבוס הגדול יוכל להישאר חופשי.
"ברבי ידע שיוחאי, 'הקוף', לא יחזיק הרבה זמן בחקירה, אבל זה נתן לו בדיוק את מה שהוא היה צריך כדי להתארגן ולברוח", אמר השבוע בלש מיחב"ל (היחידה הארצית לחקירות בין-לאומיות). "יוחאי דיבר שטויות והחוקרים הבינו מהר שהבן אדם מערבב אותם ולא היה ברכב, אבל עד שהם הגיעו למסקנה הזאת עבר זמן יקר וברבי כבר התנדף והכניס את המערכת למרדף יקר".
בסופו של דבר, כידוע, גליקסמן חזר בו מהודאתו וברבי נעצר בתום מבצע משטרתי מורכב. אלא שגם אם במקרה הספציפי הזה לא הצליח הפושע לחמוק מאחריות – הרי שהוא שופך אור על שיטה מסודרת ונרחבת שבמסגרתה מוכנים פושעים רבים מדרג הביניים להקריב את עצמם כדי לזכות בנקודות אצל העבריינים הגדולים, האנשים שאותם הם מעריצים יותר מכל. "מה אני אגיד, זה שלקח על עצמו את התיק של התאונה בנתניה הוא גבר אמיתי", אמר לנו השבוע חיים (שם בדוי), תושב אשדוד ו"קוף" מקצועי. "יש לו ביצים של בת יענה ורואים שיש לו כבוד. תבין, בעולם הזה נאמנות זה הכל, ואם אתה נאמן למישהו אז זה עד הסוף. גם אני, פעם, אמרו לי שיש איזה קלוב (מועדון קלפים בלתי חוקי - ש"א וש"ל) שרוצים לשים אותו על השם שלי בחוזה. זה היה מקום שהכניס ים כסף,שטרות בשקים, אבל אחרי ארבע חודש הייתה פשיטה – ואז לקחו אותי למשטרה, כי הכל היה רשום על השם שלי".
חיים, נער שגדל בשכונת עוני וקיווה תמיד להשתלב בעולם הפשע, "הודה" בחקירתו שהוא זה שמנהל את המקום והכחיש כל קשר לעבריין הבכיר בו חשדה המשטרה. זה, בתמורה, דאג לו לעורך דין מומחה שהצליח להגן עליו בבית המשפט. "לא הצליחו להלביש עלי את התיק בגלל חוסר ראיות, וככה כולם היו מבסוטים, אף אחד לא נשרף", הוא מחייך. "הבכיר שהייתי אצלו אמר לי שאני כמו טפלון, שום דבר לא נדבק אליי, ושזה יביא לי כסף טוב. אמרתי לו שיידע שאני חייל שלו ונאמן רק לו. הוא יכול לסמוך עליי תמיד".
"התפקיד הכי לא סימפטי בארגון פשע"
מה גורם לאדם צעיר לקחת אחריות על מעשה שלא ביצע? מדוע גברים נשואים, לעיתים גם הורים לילדים, מוכנים להיכנס לכלא לשנים ארוכות באשמת ניהול קזינו או מעשה דקירה, גם אם לא היה להם שום קשר למקרה? כדי להבין את ההיגיון חייבים לנסות להיכנס לראשם של אלו שכל חייהם רק חיפשו את קרבתם של כרישי העולם התחתון, ומזהים בהקרבה הזאת פוטנציאל להתקדמות בארגון. מחיר ששווה לשלם בדרך לתהילה, אם תרצו. "הם בהחלט עושים את הערכת הסיכונים שלהם, וזה מה שהם בוחרים", אומר הקרימינולוג פרופסור דני גמישי מבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה למנהל, שפרש ממשטרת ישראל כקצין בכיר בדרגת תת ניצב. "העבריין הבכיר נותן למוטיבציה כשהוא מבטיח 'אל תדאג, תשב בכלא אבל נטפל במשפחה שלך, אשתך תקבל הרבה מאוד כסף וכשתצא תהיה מלך אצלנו'. מצד שני יש כמובן סגירת חשבונות, כלומר אדם שיושב בכלא במקום מישהו אחר כדי לסגור חשבון פתוח שלו איתו. זה המחיר".
בעבר, "הקוף" היה האדם שניהל את העסקים הלא חוקיים של ארגון הפשע – בתי קזינו ומכוני ליווי – וגם זה שלוקח על עצמו את האשמה המלאה במקרה של פשיטה משטרתית. הבלשים במדים ידעו אולי למי שייכים העסקים המפוקפקים, אך מול ההודאה שלו והסירוב העיקש "לזמר" על הבוסים לא הייתה להם ברירה אלא להגיש נגדו כתב אישום. "המטרה של הקוף בסופו של דבר הייתה למנוע מהמשטרה להגיע לראש הארגון ולבכיריו", אומר אילן בבלי, ששירת במשך שנים רבות כרכז מודיעין ובלש במשטרת מרחב הנגב. "התיקים הפליליים תמיד היו נפתחים ל'קוף', והוא שימש ככיסוי תחת שלהם. בתמורה הוא היה מקבל כל חודש כמה אלפי שקלים, ולפעמים מכונית צמודה".
היום הקופים "השתדרגו" והם משמשים כמנהלי העסקים דרכם מלבינים ראשי ארגוני הפשיעה את הכספים הלא חוקיים שלהם. בין היתר הם חתומים כבעלים הרשמיים של פיצוציות, חנויות, מועדוני ביליארד ומזנונים בחופי הרחצה המשמשים כקרקע פורייה לעבירות כספים ועסקאות סמים. רישום העסקים תחת שמם מאפשר להרחיק את החשדות מהקודקודים של ארגוני הפשיעה, ולמעשה מבטיח לאלה הסתובבות חופשית מתחת לאפה של המשטרה. "האמת היא שקוף זה התפקיד הכי לא סימפטי שיש בארגון פשע", אומר בבלי. "לא פעם כשחסרים כאלה שייקחו אחריות על פשעים, העבריינים פשוט מאיימים על חיילים שלהם והם נאלצים להיכנס לתפקיד הזה בלית ברירה".
טווח האחריות שאפשר להטיל על "קוף" בודד, מסתבר, בלתי מוגבל – ומצופה ממנו להיות שם בכל פעם שצריכים שיודה בפשע, גדול כקטן. כך, למשל, מדווחים קצינים ממשטרת התנועה כי היו לא מעט מקרים בהם הגישו דוחות בגין נסיעה במהירות מופרזת כנגד נהגים שהצליחו לחמוק – אך כשבעל הרכב הוזמן לחקירה, התייצב אדם אלמוני וטען שדווקא הוא נהג במכונית. "היו מאות מקרים כאלה בשנים האחרונות", מדווח אחד מהם. "אנחנו מזמנים את בעל הרכב מתוך הבנה שהוא נהג במכונית, ופתאום מופיע אדם אחר ולוקח אחריות. אין לנו אפשרות להוכיח אחרת, ולכן אנחנו פותחים לו תיק ומעמידים אותו לדין. לעבריין האמיתי אף פעם לא נשלל כך הרישיון".
אליהו (שם בדוי), נרקומן משכונה ד' באר שבע, הוא אחד מאלה שרגילים להתייצב בתחנת המשטרה ולהודות בפשעים שלא ביצעו. הפעם הראשונה שעשה את זה הייתה כשמלאו לו 13, והוא לא שוכח עד היום את תחושת העילוי. "היה אז בלגן בשכונה ופוצצו אחד, בן 16, כשפתאום באו שוטרים", הוא משחזר. "הוא שכב על הרצפה עם חור בגב וברגל כי דקרו אותו עם סכין, וכל מי שעשה את זה ברח. אני אמרתי שאני אחזור ואגיד לשוטרים שעשיתי את זה. זה היה הגיוני כי גם אני נגעתי בסכין אז אין בעיה של הוכחות".
העובדה שהיה בן 13 סייעה לו לקבל עונש קל בלבד, ואליהו חזר הביתה כגיבור. "הייתי הגבר של השכונה, אנשים עשו לי כבוד, ומי שדקר נתן לי מאייה על זה שהצלתי אותו", הוא מספר. מכאן, התחילה שרשרת ארוכה של הודאות בפשעים קטנים תמורת כסף – ובגיל 18 אליהו כבר מגויס לארגון של עבריין בכיר מהדרום ומקבל תפקיד של "קוף" בדירות הימורים תמורת 200 ₪ ללילה. בהמשך, כשכבר התמכר לסמים, הסכים להודות בעבירות קשות יותר – וכשהעבריין מעליו דקר באורח קשה אדם אחר, מצא עצמו אליהו נושא באשמה. "הוא נכנס אליי הביתה והביא לי את הסכין. אמר שאני אקח עלי את הדקירה. לא רציתי אבל הוא הבטיח שייתן לי מתנה ג'ולה (חבילה שכוללת מספר מנות של סם – ש"א וש"ל) אז אמרתי בסדר. הסגרתי את עצמי וישבתי שנתיים, אבל אני לא מתחרט. הוא יצא גבר כי הוא נתן לי שתי ג'ולות וגם כמה אלפיות כדי שאני אהיה בסדר".
כשהקופים מתחילים לזמר
ממש כמו אליהו, רוב ה"קופים" לא מצליחים להתחמק מעונש – ומוצאים את עצמם משלמים מחיר כבד מאוד על הרצון לגלות נאמנות. לפני מספר שנים, למשל, פשטו בלשי משטרת מרחב הנגב על מכון ליווי גדול מאוד שפעל בעיר העתיקה בבאר שבע ועצרו את ה"קוף" שטען כי הוא בעל המקום. העבריינים הכבדים מאחורי המכון, שעל פי הערכת המשטרה גלגל 30 מיליון ₪ בשנה, אמנם ניסו לצוות לו עורך דין מובחר – אך גם זה התקשה לסייע לו מול ההאשמות הכבדות על סרסרות. ה"קוף" חתם על הסכם טיעון ונגזרו עליו שלוש וחצי שנים מאסר בפועל ותשלומי פיצויים של מאות אלפי שקלים לנערות הליווי. במהלך ישיבתו בכלא דאגו העבריינים להפקיד לו מידי חודש כמה אלפי שקלים לרכישת מוצרים בקנטינה והעבירו קצבה חודשית למשפחתו כדי שלא תתמוטט מבחינה כלכלית, אך ספק אם היה בכך כדי לפצות.
"אין מה לעשות, הקופים יודעים שהם עלולים לשלם מחיר כבד מאוד", טוען קצין בכיר במשטרת ישראל. "צריך לזכור שלא כולם עושים את התפקיד הזה בהרבה אהבה, גם אם התגמול גבוה, ולפעמים זה באמת נעשה בכפייה. לקוף אין הרבה ברירות. אם הוא לא יבצע את מה שהעבריינים מבקשים ממנו לבצע, הוא עלול לשלם בחייו או בפגיעה בבני משפחתו. הם לא יוותרו לו כי התפקיד שלו הוא הכי חשוב בארגון הפשע: אם ראש הארגון ייכנס לכלא על כל מה שהוא עושה מהר מאוד כל העסקים יתפוררו. מישהו ימלא את הוואקום שהוא ישאיר".
הסיכוי ש"קוף" ילשין על בכירי ארגון הפשע ויפליל אותם הוא נדיר מאוד, אבל מסתבר שהיו דברים מעולם. כך קרה, למשל, לאחים יאיר ודודו מגידיש, שעל פי חשד המשטרה ניהלו עסקים מפוקפקים רבים באזור לכיש, והפעילו בתי קזינו באשדוד ובקרית גת באמצעות רשת של "קופים". במרוצת השנים הפכו האחים לאייקוני פשיעה מקומיים שחיו חיי פאר, וההערכה הייתה אז שהם מעלימים מס בסך של עשרות מיליוני שקלים. במשך זמן רב כשלה המשטרה בניסיון לדובב את ה"קופים" שתפסה ואלה המשיכו לספוג את כתבי האישום – עד שבשלב מסוים הסכימו כמה מהם להיכנע ללחצים ולפתוח פה על המגידישים. בכך לא רק ניקו את עצמם מאחריות, אלא גם שפכו אור על הדרך בה פועלת אימפריית ההימורים של האחים המבוקשים.
"הקופים הבינו שאם הם לא ידברו נכניס אותם לשנים ארוכות לכלא בגין עבירות של ניהול בתי הימורים והלבנת הון", סיפר בזמנו מפקד היחידה המרכזית במשטרת מרחב הנגב, סנ"צ דודו בואני. "הם לא היו מוכנים לקחת עליהם את התיקים של האחים והתחילו לזמר". נגד האחים מגידיש הוגש כתב אישום חמור ביותר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שהסתיים בקול דממה דקה כאשר נגזרו עליהם עונשים קלים יחסית של 32 ו-36 חודשי מאסר.
מי ששילמו מחיר כבד קצת יותר על בגידתם של ה"קופים" הנאמנים שלהם הם האחים ניבי וחגי זגורי, שניהלו במשך שנים רבות מספר ארגוני פשיעה באר שבעיים שעשו הרבה מאוד כאב ראש למשטרה. יניב בובליל, יד ימינו של חגי ומעין "קוף" שניהל עבורו את עסקיו, אותר על ידי המשטרה, העביר מידע רב על העבירות הכספיות המתבצעות בארגון ואף אסף ראיות מבפנים בזמן שכחולי המדים עומלים על הפללתו של זגורי. הוא הפך לעד מדינה, ועדותו המפורטת אילצה את הבוס לשעבר לחתום על הסדר טיעון ששלח אותו ל-15 שנות מאסר. לאותה תסבוכת בדיוק נכנס גם אחיו של חגי, ניב, שהופלל על ידי העבריין טל קורקוס, "קוף" אשר ניהל עבורו מועדוני הימורים לא חוקיים. קורקוס מאס יום אחד במעמדו המפוקפק בארגון (או ליתר דיוק: המשטרה אספה עליו ראיות בחשד להחזקת נשק) והוא שטח בפני החוקרים פרטים סודיים רבים שעלו לזגורי בשבע וחצי שנות מאסר בפועל. "אלו שתי דוגמאות קיצוניות בהן קופים שפחדו לשבת שנים ארוכות בכלא דאגו לעצמם והפלילו את מי שעומד מאחורי הכל", אומר קצין משטרה בכיר במחוז הדרומי. זה נדיר וקיצוני אבל זה קורה".
"אין מה לעשות, המשטרה הבינה שהקופים הם החוליה החלשה בארגון, ושקצת לחץ עליהם והפיכתם בהדרגתיות לעדי מדינה יהפכו אותם לכלי מרכזי בריסוק הארגונים", מוסיף סנ"צ בדימוס ישראל אריאלי, מי שהיה קצין מודיעין של משטרת המחוז הדרומי. "הם כבר לא פראיירים יותר".
"אין לנו ברירה אלא להגיש כתב אישום"
אלא שעד שכל הקופים יתאגדו ויקימו ועד עובדים הנלחם על זכויותיהם, ממשיכים רבים מהם לרצות תקופות מאסר ממושכות בעוון פשעים שלא ביצעו. וזה לא שבמערכת אכיפת החוק לא מבינים שהאשמים האמיתיים עדיין מסתובבים חופשי.
"כן, זה משהו ידוע במשטרה, ואני מאמין שגם שופטים מבינים שיש לא מעט אנשים שיושבים בכלא כשהם חפים מפשע", אומר הבלש מהיחב"ל. "מה שאתם צריכים להבין זה שברגע שבנאדם יודע מה להגיד, מודה בעבירה וגם מצליח לספק ראיות להפללה עצמית, אז ברור שהוא יוצא אשם. זה קורה לא מעט. קשה לי לדעת כמה בדיוק, אבל אני מעריך שיש עשרות או אפילו מאות מקרים כאלה".
סנ"צ בדימוס יוסי קופל, אשר שימש במשך שנים רבות כקצין מודיעין ובילוש במשטרת מרחב הנגב והמחוז הדרומי, מספר שמדובר במציאות שהכוחות בשטח כבר התרגלו אליה: תמיד אפשר למצוא אשם, כמעט אף פעם לא מדובר בזה שמודה. "אני יודע על מקרים רבים ש'קופים' לקחו על עצמם תיקים של עבריינים וישבו במקומם בכלא כמה שנים טובות על כל מיני עבירות, קלות כחמורות", הוא אומר. "הכרנו את התופעה הזאת, אבל לא היו לנו הוכחות על כך שה'קופים' מכסים על ראשי אירגוני הפשע או חברים קרובים, אז לא היה מה לעשות".
גם בגופים המשפטיים מכירים את התופעה – ופרקליט ותיק מפרקליטות המדינה מספר לנו השבוע כי היא בולטת במיוחד בעבירות חמורות כגון סחר בנשים, סרסרות, ניהול בתי הימורים ועבירות תנועה מסוכנות. לדבריו, הוא נתקל מספר פעמים ב"עבריינים זוטרים" בארגוני פשיעה או כנופיות רחוב אשר הודו במעשה שלא ביצעו. "הוא מודה בעבירה מסוימת והפרטים שהוא מוסר תואמים את הממצאים בזירה ולכן אין לנו הרבה ברירות אלא להגיש נגדו כתב אישום", טוען הפרקליט. "ברור לנו ולמשטרה שהוא ואחרים לוקחים על עצמם את התיקים כדי לכסות על הפושעים הגדולים, אבל קשה לנו להוכיח את זה. לפני שאותם 'קופים' מגיעים למסור עדות במשטרה הם עוברים תדרוך על ידי העבריינים כדי שהפרטים יהיו זהים וכדי שלא נצליח לגלות שהם מתאמים עדויות. זה קורה הרבה בתיקי סחיטה ואיומים או בניהול מכוני ליווי ובתי הימורים".
בעיני פרופסור גימשי, כדי להתחיל להתמודד עם התופעה צריך קודם כל לשנות גישה בקרב לובשי המדים. "צריך לעבוד נכון, לא להיות מתלהבים שמחפשים לסגור תיק ולסמן וי", הוא אומר. "הרבה פעמים אנשי משטרה שוכחים שתפקיד המשטרה הוא לא להביא אנשים לדין, אלא לאסוף ראיות לפשע או ראיות לזכאות. כן, לזכאות. הסימפטום הזה של ציד שרץ אחרי הטרף הוא סימפטום של עבודת משטרה לא נכונה. לא בכל מקרה לחפש ראיות להרשעה כדי להעלות את הסטטיסטיקה. חייבים לחשוב על זה כל הזמן".
תגובת משטרת ישראל
אכיפת המשטרה כנגד פשיעה חמורה ומחולליה, מורכבת ומשלבת עבודת איסוף מודיעינית ופעילות סמויה לצד פעולות חקירה מגוונות, במטרה למצות את הדין עם כלל המעורבים, לרבות הגשת כתב אישום על בסיס התשתית הראייתית בתיק. להדגיש כי במקביל לאכיפה בהיבט הפלילי, מתבצעת אכיפה משולבת עם רשויות אכיפה נוספות ובכלל זה בתחום המיסוי והכלכלה.