בתחילת החודש נחתם פרק נוסף באחד הסיפורים המרתקים ביותר בהיסטוריה האמריקאית. או ג'יי סימפסון, האסיר המפורסם ביותר בארצות הברית, שוחרר מהכלא לאחר תשע שנים בלבד מתוך 33 השנים שהוקצבו לו. לבוש בחליפת ג'ינס וכובע מצחייה כחולים, רכון ראש ובלי רמז לחיוך המפורסם שלו, סימפסון בן השבעים עזב כפוף את מתכן הכליאה "לאבלוק" באישון לילה וחזר לביתו שבלאס וגאס. המצלמה היחידה שתיעדה את שחרורו הייתה של שירות בתי הכלא של נוואדה, שם ניסו להימנע מהמולה ציבורית. כמה ימים לאחר מכן, אתר הרכילות TMZ פרסם כי או ג'יי נתפס בעודו מתכנן לביים, וככל הנראה גם למכור, מפגש מזויף עם פפראצי שבו מתייחס לאירוע הרצח ההמוני שהתרחש בלאס וגאס. כוכב הפוטבול האגדי הפך לאדם חופשי, והדבר הראשון שהוא ביקש לטעום ממנו שוב הוא קצת הערצה, קצת יחס.
22 שנים עברו מאז שהסתיים "משפט המאה", כפי שמיתגו אותו אמצעי התקשורת עוד בזמן אמת. מספיק זמן כדי לשכוח שאו ג'יי זוכה מאשמת הרצח כפול, ולכלא נשלח בכלל ב-2007, לאחר שביצע שוד מזויין בבית מלון בלאס וגאס. מטבע הדברים, תעלומת הרצח של אשתו לשעבר ואם ילדיו ניקול בראון ואת החבר שלה רונלד גולדמן היא זו שהמשיכה לרתק מיליוני אנשים ברחבי העולם. גם מי שמעולם לא התעניין בפוטבול, זר למערכת המשפט בארה"ב ואדיש למתיחות הגזעית במדינה לא הצליח להימנע מלהישאב ללב הדרמה המפוארת הזו, לצפות באחת משתי הסדרות ששודרו עליה בשנה האחרונה, או לפחות לעקוב אחרי הדיווחים מהכלא. היו אלו הדברים האוניברסליים – כסף, תהילה, מוות ומסתורין – שהפכו את הצרות של או ג'יי לביצת זהב של רייטינג.
מזמין בלאדי מרי וחושב איך לעשות כסף
או ג'יי סימפסון יצא לחופשי אבל הוא לא אדם חופשי. למשך חמש השנים הקרובות הוא משוחרר על תנאי, וככזה נאסר עליו לצאת מגבולות ארה"ב והוא עדיין ממתין לאישור לעבור לגור בפלורידה, שם כמה מילדיו גרים. התובעת המחוזית של פלורידה כבר הוציאה הודעה לעיתונות לפיה היא מסרבת לקבל את הפושע המורשע, אך מומחים משפטיים טוענים שיהיה לה מאוד קשה למנוע מהמעבר לקרות לבסוף, כיוון שאין שום סיבה לחשוד בו שהוא עדיין מעורב בחיי הפשע. סימפסון מצדו יהיה חייב להתרחק מצרות, להיזהר מאנשים בעלי רקע פלילי ובעיקרון להיות אזרח למופת במהלך השנים הקרובות אם הוא רוצה להימנע מלשוב לכלא. זה לא יהיה פשוט, שכן הכוכב נחשב לפרסונה נון גרטה בהוליווד ולאורך השנים איבד את כל חבריו הנוצצים.
אחרי משפט המאה ושנות המאסר, רק מעט מאוד חברי ילדות נשארו לצידו. כל חבריו המשותפים עם ניקול נטשו עוד אחרי הרצח, היתר נעלמו כשהלך הכסף. לא תמצאו אף סלב שפרסם ציוץ תמיכה באסיר המשוחרר. אין גם מה לצפות לגלגל הצלה ממשפחת קרדשיאן שהיו חבריו טרם הרצח. איש סודו ואב המשפחה רוברט הלך לעולמו בשנת 2003 והקשר עם המשפחה מתמצה בידיעה רכילותית על כך שקלואי דרשה מאו ג'יי לעשות בדיקת אבהות מתוך אמונה שהיא תוצר של רומן בין השחקן לאימה, קריס ג'נר. הידיעה מעולם לא אומתה.
גם התקשורת הממוסדת לא מחכה לו בזרועות פרושות. מקורב לאו ג'יי אמר לניו יורק פוסט שהוא יעניק ראיון בלעדי למי שישלם לו חמישה מיליון דולר, אך בניוזוויק כבר הספיקו לעדכן שמספר רב של רשתות טלוויזיה הודיעו שהן לא מעוניינות לקיים את הראיון - או לפחות לא לכתוב את הצ'ק. עד שמישהו ימצמץ וישנה את דעתו, או ג'יי ייאלץ להסתפק בכספי הפנסיה שלו מליגת הפוטבול כיוון שכל סכום כסף אחר שנכנס לו לעובר ושב נשאב מידית למען החובות שלו למשפחות הנרצחים.
מי שלמרות הכול מעניק לו קצת חסד של תשומת לב, הם הצהובונים שממשיכים לפרסם עליו אנקדוטות הזויות שמניחות את היסודות ללידתו המחודשת כאייקון טראש, אישיות ויראלית שלא ברור אם צוחקים איתה או עליה. לפני שנה למשל אתרי הבידור דיווחו שאו ג'יי חווה אפיזודה של איבוד שליטה על הסוגרים בכלא, מה שהעניק לו את הכינוי "מסריחוני". "הוא לא שולט יותר בצרכים שלו", סיפר בזמנו שותפו לתא ורנון נלסון. "הוא משתין על עצמו והייתי עד בעצמי לכמה אירועים כאלה כשהייתי במחיצתו". הדיווח הדוחה לא אומת (טוב, מי יאמת דבר כזה?) ונשכח. בימים האחרונים האתרים מתקתקים עדכונים על חזרתו לחיים עצמם: מספר הקילוגרמים שהשיל במעצר (45 קילו), איזה דרינק הוא הזמין בבר בזמן שהמתין לטייק אווי (בלאדי מרי), איזה סמארטפון חדש הוא רכש (אייפון) ואיך הוא מעביר את זמנו כאדם חופשי (סלפי עם מעריצים וגולף). בדיווחים הפופיים האלה ניקול בראון היא פרט טרוויה, לא קורבן רצח.
הדרמה החברתית מאחורי הזיכוי המפוקפק
גופתה של ניקול בראון נמצאה בבוקר 13 ביוני 1994, בתנוחת עובר למרגלות מדרגות הכניסה לביתה. כמה מטרים ממנה, צמוד לגדר הבית, נמצאה גופתו של מלצר בן 25 בשם רון גולדמן. שניהם שוספו באופן מחריד, מתבוססים בדמם. השוטרים מצאו כפפה שמאלית מגואלת בדם, טביעת כף רגל בזירת הרצח ושביל דם קטן שרמז שהרוצח נפגע בצידו השמאלי.
צוות קטן של שוטרים נשלח לספר לאו ג'יי על מות אשתו לשעבר, שמעולם לא הצליח להתגבר על פרידתם. כשהשוטרים הגיעו לביתו הם מצאו כתם דם קטן על דלת מכונית הברונקאו הלבנה שלו. כשעברו את השער מצאו מחוץ לבית כפפה ימנית חומה נוספת, זהה לזו שמצאו בזירת הפשע. או ג'יי לא היה בבית, הוא בדיוק נחת בשיקגו מטיסת לילה.
על פני הדברים, הראיות נגד או ג'יי היו מוצקות להחריד. הכפפה, הדם, המניע, וכשסימפסון חזר משיקגו לתחקור משטרתי, היה לו אפילו חתך על אחת מאצבעות ידו השמאלית. אבל למרות כל אלה או ג'יי עדיין נהנה מיחס של אליל פוטבול וכוכב קולנוע נערץ: החקירה הראשונית הייתה קלילה להפליא והחשוד ברצח אף שוחרר לביתו עם סיומה. סימפסון החל לארגן צוות הגנה נרחב שכלל לבסוף עשרה עורכי דין בעלי שם עולמי, בהם עורך הדין של הסלבס בן שפירו וחברו הקרוב של או ג'יי, רוברט קרדשיאן. כן, אבא של קים, קורטני וקלואי.
כשהמשפט נגדו החל כל העיניים נישאו לבית המשפט של לוס אנג'לס, אך קבוצה אחת התעניינה יותר מכולם: הקהילה האפרו-אמריקאית. אחרי שנים של חנופה לאליטה הלבנה וניסיונות להתנער מעברו ומקורותיו, היו אלה דווקא השחורים שהתייצבו לצידו והאמינו בחפותו. אלה עוד לא שכחו את המהומות שפרצו שנתיים לפני בלוס אנג'לס, וגם באותם ימים העיר עדיין הייתה חבית נפץ של מתיחות גזעית. אז נכון, היו שחקנים שחורים וראפרים מפורסמים ועשירים, אבל בעיני לבנים רבים, וגרוע מכך בעיני המשטרה, אפרו-אמריקאים הם עדיין נתפסו כפושעים אלימים בפוטנציה.
צוות עורכי הדין של סימפסון, שכונה "צוות החלומות", קרא היטב את המפה החברתית ובנה בנו קו הגנה שמתחנף לרגש השחור. הם בטח לא האמינו למזלם הטוב כשגילו שלשוטר מצא את הכפפה השנייה בביתו של או ג'יי יש היסטוריה של אלימות משטרתית נגד שחורים. מעבר לכך, אוזלת היד של משטרת לוס אנג'לס הובילה לאיסוף וטיפול לקוי בראיות וחקירה מחופפת למדי. הסנגורים המנוסים טענו שאו ג'יי סימפסון הופלל על ידי המשטרה הגזענית. אז למי אתם אמורים להאמין, למערכת שרק לפני שנתיים שחררה ארבע שוטרים שצולמו מכים באלימות בלתי נסבלת את הצעיר השחור רודני קינג, או לגיבור האמריקאי השחור? עבור חברי הקהילה השחורה זה הספיק. הם גיבו את סימפסון באופן כמעט עיוור, ראו בו קורבן של המערכת המושחתת ותפסו אותו באופן הפוך מהדברים שאמר בעברו – הוא לא או ג'יי, הוא שחור.
וזה עבד. לראשונה הצליח אדם שחור לנצל את הפגמים של מערכת המשפט האמריקאית לטובתו. או ג'יי חמק מעונש. אך למרות שמאותו רגע היה אדם חופשי, הוא מעולם לא שב לחייו הקודמים. משפחות שני הקורבנות תבעו את סימפסון בבית משפט אזרחי – כזה שמסתמך על שופט, לא מושבעים – וזכו בדמי פיצויים בסך 33.5 מיליון דולר. או ג'יי שילם רק חלק קטן מהסכום ושקע בחובות. הוא פשט רגל ונאלץ להחביא חלק מחפציו כדי למנוע עיקולם. הוא מכר מזכרות ספורט, חולצות חתומות למעריצים ולפנות להתבזויות של סלב סוג ג' כדי להתפרנס.
לכלא בסופו של דבר נכנס בגלל סיבה מטופשת להפליא. בספטמבר 2007 הגיעו לאוזניו שמועות שישנו סוחר מזכרות ספורט שמוכר כמה פריטים שלטענתו נגנבו מביתו לאחר המשפט. או ג'יי הזועם הלך לפגוש את סוחר המזכרות בחדר מלון בלאס ווגאס רק כדי להשיב את הפריטים באיומי אקדח. הוא נעצר והורשע בשוד מזויין וניסיון חטיפה, ונשלח בדצמבר 2008 לכלא עד שחרורו לפני כשבוע וחצי. עורך דינו אמר לאחר צאתו מהכלא שאו ג'יי "רק רוצה לאכול סטייק טוב, קצת פירות-ים ולחזור לגור בפלורידה".
דייט עם גל גדות, פגישה עם רוס מחברים
סיפור עלייתו ונפילתו של או ג'יי סימפסון הוצגו בפירוט ובהרחבה בשתי סדרות מצליחות ששודרו לפני כשנה. "סיפור פשע אמריקאי: המדינה נגד או.ג'יי סימפסון" העלילתית שחזרה בנימה קצת טראשית את האירועים בעזרת תקציב גדול ושורת שחקנים כמו קובה גודינג ג'וניור, ג'ון טרבולטה ודיוויד שווימר. הסדרה לא הציגה את סימפסון כגיבור או נבל, אלא אדם מלא סתירות שיודע לעטות על פניו מסיכה בכל רגע נתון. הסדרה זכתה בפרסים בטקס האמי ובגלובוס הזהב.
לעומתה, המיני-סדרה הדוקומנטרית "או ג'יי סימפסון: תוצרת אמריקה" התמקדה בתחקיר ואיסוף עדויות מחברי ילדות, חבריו העשירים ואף מהשוטר הראשון שניסה לעצור אותו על הכאת אישתו. היא לא זיכתה אותו או ניקתה אותו מאחריות, אבל סיפקה תמונת מצב חברתית שעזרה להבין איך גיבור אמריקאי כמוהו נולד. שתי היצירות הצליחו להחזיר בשאלה גם את מי שתמך והגן על סימפסון לאורך השנים, אבל ייתכן שהן גם אלו שהפכו אותו מבן אדם – לדמות, ואת פרשת הרצח כולה לדרמה משפטית, ולא לפשע וטרגדיה.
בתכנית המערכונים הוותיקה "סאטרדיי נייט לייב" (SNL) בה התארחה גל גדות הוצג מערכון בו גדות, המגלמת אישה זרה שלא בקיאה בתרבות האמריקאית, יוצאת לדייט עם או ג'יי אחרי שהכירו בטינדר. המערכון לועג לשימוש הציני של סימפסון בסוגיית הגזע וכולל כמה פאנצ'ים נחמדים על הלא-תעלומה של פרשת הרצח, אבל בסופו של דבר או ג'יי מצטייר בה כברנש משעשע שכולם רוצים ללכוד בעדשת הסמארטפון. אם הדבר היה תלוי בסימפסון הוא ודאי היה מחבק את המציאות האלטרנטיבית הזאת תוך רגע. להתחיל מחדש את חייו בגיל שבעים, ולזכות באהבתם של מי שאינם זוכרים את עברו וחטאיו, או שפשוט לא אכפת להם יותר.