הלילה ירד על אור יהודה ובית העסק עמד להיסגר. נמרוד (שם בדוי), המנהל והבעלים של המקום, התכוון לנעול וללכת הביתה כשחמישה גברים חמושים ברובי קלצ'ניקוב, גרזנים, אלות וחרבות נכנסו פנימה בסערה. לפני שנמרוד הבין מה קורה פנה אליו אחד מהם ואמר לו: "מהיום אנחנו שותפים שלך. חצי מהכסף שאתה עושה הולך אלינו. ברור?".
ראשיהם של החמישה היו עטופים כאפיות שחורות ואדומות, רק עיניהם מבצבצות החוצה, אבל נמרוד ניחש במי מדובר. עסקים בשפלה ובמישור החוף התרגלו בשנה האחרונה לנוכחות גוברת של עבריינים מהפזורה הבדואית בנגב, שלפי ההערכות במשטרה מעדיפים להתרחק מהדרום, שם מכירים אותם היטב, ולפעול במרכז הארץ. על פי החשד, עבריינים מהפזורה היו מעורבים לאחרונה בשלל פעילויות פליליות באזור המרכז: גביית חובות, שוד כספומטים וכלי רכב, פריצה לדירות, סחר באמצעי לחימה וחיסולים – וגם גביית דמי חסות, כפי שנמרוד למד על בשרו באותו לילה לפני מספר שבועות.
העובדים המעטים שנכחו במקום נמלטו כשראו את החמישייה נכנסת. נמרוד ניסה לפנות אל הגבר רעול הפנים שדיבר אליו, אבל הצליח רק לגמגם. הטלפון הנייד, שהיה בידו כשהאירוע החל, נפל ונסדק כשהגבר בכאפייה התקרב אליו ואמר: "או שאתה משלם או שאנחנו שורפים את המקום ואחר כך חותכים אותך בחרבות".
בשלב הזה הבטיח נמרוד, חיוור ומבועת, לשלם את הכסף. הגברים מצדם הודיעו שיחזרו למחרת בבוקר כדי לגבות את התשלום, אלא שבעל העסק לא התכוון להיכנע בלי קרב, או לפחות שיחת טלפון: במשך השנים טיפח נמרוד קשרים ענפים עם מספר עבריינים מארגוני פשיעה באזור המרכז. עכשיו, ביום פקודה, הוא פנה אליהם וביקש שיסייעו לו.
קצין מודיעין לשעבר: "העבריינים מהפזורה אף פעם לא נגעו באלה שהתלוננו עליהם במשטרה, כי הם הבינו שהם לא פחדנים. דווקא אלה שחששו להתלונן עדיין משלמים דמי חסות"
הקשרים של נמרוד הוכיחו את עצמם. למחרת בבוקר התייצבו בבית העסק שלו כמה עבריינים מוכרים היטב למשטרה, חלקם יעדים מודיעיניים בכירים של היחידה המרכזית במחוז תל אביב במשטרת ישראל ויאחב"ל שבלהב 433. דרישת הפרוטקשן הפריעה להם כאנשי שלומו של נמרוד, ולא פחות מזה, כמי שאמורים להיות הנציגים של העולם התחתון בטריטוריה הזו. אלא שהחברים של נמרוד כשלו בהערכת הסיטואציה: העבריינים מהפזורה חזרו למקום חמושים לקרב, וכשנתקלו בעבריינים היהודים העמידו בפניהם שתי אפשרויות: לעזוב את המקום מיד או למות.
"עשר שנים אני בעולם הפשע, מקורב לעבריינים הכי בכירים בארץ, ולא נתקלתי בטיפוסים כאלה מפחידים", מספר ש', חבר בארגון פשע ממרכז הארץ שהיה שם באותו בוקר נפיץ. "ניסינו לדבר איתם כדי שלא יפגעו בעסק ולא ייקחו ממנו פרוטקשן, כי זה השטח שלנו, ושניים מהם ישר הוציאו חרבות ארוכות. אחד אחר דרך את הקלצ'ניקוב, והמנהיג אמר שיש לנו בדיוק דקה לעזוב את המקום ושלא כדאי לנו להתעסק איתם. אני טיפוס קשוח, גובה בעצמי חובות ופרוטקשן מעסקים בסביבה, והאמת – רעדתי מפחד. לא היה עם מי לדבר, לא היה על מה להתווכח".
מה עשיתם?
"עזבנו את המקום. הבנו שהם משוגעים על כל הראש, שאסור להתעסק איתם".
ש' מספר שעבריינים אחרים החליטו שלא לשתוק אלא להתעמת עם הפולשים. לדבריו, הם כמעט שילמו בחייהם, והוא עצמו הסיק את המסקנות. "בשבועיים האחרונים אני כמעט לא יוצא מהבית, לא רוצה לקחת סיכונים מיותרים. צריך להבין את הסיטואציה שהייתה אצל נמרוד: הם באו לעסק שעושה ארגזים של כסף והחליטו שהוא שלהם. הם ידעו שבעל המקום מקושר אליי, ובוא, אני עבריין בכיר שמחובר לראש ארגון מהמסוכנים בארץ. זה לא הזיז להם. בחיים לא חשבתי שאני אפחד בכלל מעבריין אחר, אבל אחי, הם ליגה אחרת".
איך אתה מתמודד עם הנוכחות שלהם בטריטוריה שלך?
"לפני כמה ימים התחלתי לשלם להם פרוטקשן. אתה מבין? אני לוקח פרוטקשן, משתלט על עסקים, ובסוף משלם לעבריינים בדואים. וואלה, רק ככה יכולתי להוריד אותם מהגב שלי. בינתיים".
הם נכנסים לכל ואקום אפשרי
מה שקרה באור יהודה הוא התפתחות בלתי נמנעת בתוך תהליך שנמשך חודשים. קשה לדעת מי היו העבריינים הראשונים מהפזורה בנגב שהחליטו לפנות צפונה, אבל ברור מה הם ראו לנגד עיניהם: את הכסף הגדול של גוש דן והסביבה. לצד האטרקטיביות של היעד החדש הם ידעו היטב שבנגב רובם "שרופים", קרי מוכרים למשטרה ובסיכון קבוע להיעצר, להיחקר ולהיכלא. לא היה צורך בסיבות נוספות כדי להניע את הנדידה צפונה.
עבריין מתל אביב: "קשה מאוד להילחם בעבריינים שמגיעים ממנטליות אחרת, שלא פוחדים מכלום. הם באים בקבוצות גדולות ובשנייה אחת מפרקים אותך לחתיכות"
עם העבריינים שעסקיהם עברו מהמדבר לחוף נמנים יעדים מודיעיניים של מחוז הדרום במשטרה, ובכלל זה היחידה המרכזית במרחב הנגב. כלומר, לא רק שהמרכז מוצף לפתע בתיירי עבריינות, אלא שרבים מהם מגיעים עם מוניטין ומעמד שגורמים ליריביהם המקומיים לחשוב פעמיים לפני שיפעלו נגדם – אם בכלל.
"בנגב אין הרבה כסף מבחינת האנשים האלה והארגונים שלהם", אומר קצין משטרה בכיר. "יותר נכון, כדי לעשות כסף רציני הם צריכים להתאמץ ולסכן את עצמם במעצרים, כי הם מלכתחילה על הרדאר המשטרתי. בהתחלה הם שימשו מין קבלני ביצוע של משפחת ג'רושי – הציתו משאיות ובתי עסק, ירו לעבר מרכזי ספא, עקרו כספומטים מפוצצים במזומנים, תקפו את מי שלא שילם דמי חסות. רק שהמילה פחד לא קיימת בלקסיקון שלהם, ובזמן האחרון הם למדו שהם יכולים לעשות את הכסף לבד, בלי להתחלק עם אף אחד. הם הפסיקו להיות פראיירים".
ועדיין, יש הבדל בין עסק שמשלם פרוטקשן לארגון פשיעה שמשלם פרוטקשן. אתה מצליח להבין למה זה קורה, מה משכנע עבריינים לשלם?
"לפני הכל צריך להבין שהעבריינים מהנגב הפכו להיות בעלי בית. הם לא מאורגנים באיזה ארגון מסודר, אלא באים בקבוצות של חמושים, אבל בצורה הזאת הם משתלטים על טריטוריות שעבריינים ותיקים החזיקו שנים. אף אחד לא יכול לדבר איתם. ככה זה הגיע למצב האבסורדי שבו עבריינים שמזוהים עם ארגוני פשע מהמסוכנים בארץ משלמים להם דמי חסות, או קנסות של עשרות אלפי שקלים בחודש כדי שלא ייכנסו לשטחי המחיה שלהם. אגב, החבר'ה שהגיעו מהנגב מנצלים לא פעם את העובדה שעבריינים בכירים ברחו מהארץ כדי להשתלט על מה שהשאירו. הם נכנסים לכל ואקום אפשרי כדי לעשות כסף".
לא מדובר רק בהעתקה של פעילות עבריינית צפונה אלא בהגירה של ממש: עבריינים מהפזורה שוכרים דירות במרכז הארץ, נטמעים בשטח. התחושה היא של איום שלא הולך לשום מקום
עבריינים מהפזורה הבדואית בנגב פעלו במשך שנים רבות בבאר שבע. הם ביצעו מעשי שוד בחנויות נוחות בתחנות דלק ובפיצוציות שפתוחות 24 שעות ביממה, ועם הזמן מצאו שיטה נוחה לייצר רווח בלי למשוך תשומת לב מהמשטרה: גביית דמי חסות מאזורי תעשייה, מפעלים, מוסכים, אולמות אירועים, עסקים בעיר העתיקה, מועדונים, ברים ואתרי בנייה.
"הם לא רק גבו פרוטקשן אלא גם מצאו שיטה מעניינת להכניס אנשים מהחמולות שלהם לתוך המפעלים שנסחטו", מספר קצין מודיעין לשעבר במחוז הדרום. "בהתחלה בעלי העסקים היו נאלצים לסדר לצעירים מהחמולות עבודה כמאבטחים או כשומרים בשכר. אחרי חצי שנה עד שנה בעלי המפעלים היו מקבלים מהעבריינים דרישה לפטר את השומרים מטעמם, והם היו ניגשים ללשכת העבודה ומקבלים דמי אבטלה. העבריינים היו מכניסים במקומם אנשים אחרים שלהם וכן הלאה".
היו בעלי עסקים שניסו להתנגד?
"בעלי מועדונים או מסעדות שלא עשו מה שאמרו להם היו מגיעים לעסקים שלהם ומגלים שהפכו אותם למנגל. הם שרפו חנויות, הרסו ציוד יקר באתרי בנייה, שפכו זפת רותחת לתוך בתים שהיו בשלבי בנייה וגרמו נזק של מיליוני שקלים. אגב, האירוניה היא שאף פעם לא נגעו דווקא באלה שהתלוננו במשטרה על העבריינים מהפזורה".
למה?
"כי הבינו שהם לא פחדנים. אבל זה ממילא מיעוט, ואלה שחששו להתלונן שילמו ועדיין משלמים דמי חסות להם ולאחרים".
לא מעניין אותם מי אתה
יחידות שונות במחוז הדרום, בסיוע כוחות של משמר הגבול, התבייתו בשנה האחרונה על עבריינים מהפזורה שהיו בעיצומו של תהליך רילוקיישן. אחדים נעצרו, אבל רבים פשוט התאדו מאזור הנגב והתמקמו בשפלה, בגוש דן, ולאחרונה גם באזור השרון. ההגירה הפנימית הזאת יוצרת איום חדש ברחובות, כאב ראש חדש למשטרה – ותחרות חדשה לעבריינים מהמרכז שלא יודעים איך לאכול אותם.
"קשה מאוד להילחם בעבריינים שמגיעים ממנטליות אחרת, שלא פוחדים מכלום, שחיי אדם בשבילם זה כמו חתיכת נייר או נמלה", טוען ראובן (שם בדוי), עבריין מתל אביב שמזוהה עם ארגון פשע בכיר. "הם באים בקבוצות גדולות ואי אפשר להתמודד איתם, הם בשנייה אחת מפרקים אותך לחתיכות. זה סוג של עבריינים שלא נתקלתי בו אף פעם בחיים, לא מעניין אותם אפילו מי אתה ולאיזה ארגון אתה שייך. אני מכיר כמה בעלי עסקים בתחום המזון שסגרו את הבסטה בגללם, שלא היו מוכנים לשלם פרוטקשן וגם הבינו בדיוק את המשמעות. אחד מהם ברח לחו"ל כי איימו על החיים שלו ושל הילדים שלו רק בגלל שהוא סירב לשלם".
שיתוף הפעולה בין עבריינים מהפזורה למשפחת ג'רושי עדיין קיים, אבל במינון נמוך. עבריין מהשפלה: "אפילו הג'רושים פוחדים מהם, כי הם לא צפויים ובאים בכמויות, כמו נמלים"
ד', תושב תל אביב, ראה במו עיניו מה קורה למי שמסרב להיסחט ונשאר בסביבה. "היה מקרה שפוצצו במכות בעל חנות בגדים שלא רצה לשלם פרוטקשן. אחרי שהם סיימו איתו, העבריינים האלה עברו בחנות, לקחו מלא בגדים ונעליים, הכניסו לשקיות גדולות והלכו. ההוא העדיף שייקחו הכל, רק שלא יהרגו אותו. הם חמומי מוח, מטורפים. בקלות יערפו לך את הראש בחרב, מעניין אותם רק כסף וכסף".
זה לא היה מקרה מבודד. עבריינים מהפזורה החלו לדרוש באחרונה פרוטקשן מבעלי עסקים תל-אביביים בתחום ההלבשה והמזון, וגורמים בשני הענפים מספרים שחלקם החליטו לשלם – ואחרים פנו לעבריינים מקומיים בתקווה שיסייעו להם בתמורה לכמה אלפי שקלים. כצפוי, רבים מהם סירבו להתערב. גם מבחינתם מדובר במקרה מובהק של שומר נפשו ירחק.
בחודשים האחרונים השתלטו עבריינים מהפזורה גם על סצנת הדירות והצימרים לפי שעה באזור המרכז, השפלה והדרום. בעל דירה המושכרת לפי שעה מספר שצעירים מהפזורה דרשו ממנו לשלם פרוטקשן או מחצית מהרווחים, וכשסירב שלפו מהמיטות בני זוג שהיו בעיצומו של אקט מיני. "הם הרסו לי את העסק, עכשיו לא רוצים לבוא אליי זוגות לדירה", אומר אלי (שם בדוי). "עירבתי עבריינים יהודים שאני מכיר, וגם זה לא עזר".
שיתוף הפעולה בין העבריינים מהפזורה לבכירים במשפחת הפשע ג'רושי עדיין קיים בשטח, אבל במינון נמוך בהרבה משהיה לפני כשנה. "אפילו הג'רושים פוחדים מהם, כי הם לא צפויים ובאים בכמויות, כמו נמלים", אומר עבריין מהשפלה. "ארגונים של ערבים מצפון הארץ ומהמשולש משתדלים לא לצאת נגדם, מוכנים להעלים עין, ורק במקרים ממש בעייתיים להילחם בהם. אם הגענו למצב שארגוני פשע משלמים פרוטקשן לבדואים רק כדי שהם לא ייכנסו לטריטוריות שלהם, זה בעצם אומר הכל. גם הם הרימו ידיים כמו המשטרה, גם הם לא מסוגלים להתמודד עם העוצמות שלהם".
ש', חבר בארגון פשע: "בשבועיים האחרונים אני כמעט לא יוצא מהבית, לא רוצה לקחת סיכונים מיותרים. בחיים לא חשבתי שאני אפחד מעבריין אחר, אבל אחי, הם ליגה אחרת"
לפני מספר שבועות הגיעו עבריינים מהפזורה לעסק משגשג בתחום המזון באחד מיישובי השפלה. "הם באו קבוצה של עשרה חבר'ה, נכנסו לעסק, שאלו מי בעל הבית. ניגשתי אליהם", מספר ר', שבעבר שירת ביחידה מובחרת. "הם אמרו שמעכשיו כל האזור הזה – לא רק העסק שלי, אלא גם שאר העסקים – שייכים להם, ושאני צריך לשלם להם על 'שמירה'. אמרתי להם שזה לא יקרה, שאני לא משלם ושלא יתעסקו איתי. למחרת שרפו את הכניסה של העסק. הבנתי את הרמז, שילמתי להם".
לא מדובר רק בהעתקה של פעילות עבריינית צפונה אלא גם בהגירה של ממש: עבריינים מהפזורה שמגיעים למרכז הארץ שוכרים דירות באזור, נטמעים בשטח. התחושה היא של איום שלא הולך לשום מקום, מה שיוצר דריכות ביחידות המרכזיות של המשטרה – ומלחיץ עבריינים בכירים שיודעים עד כמה הם מסוכנים.
"אם עד היום התעסקנו עם ארגוני פשיעה סטנדרטיים שהכרנו במשך שנים, אז פתאום משום מקום הגיעו העבריינים מהפזורה ושינו את המצב לרעה", אומר גורם במשטרה. "הם זורעים פחד, אימה ממש, ולא מדובר ביעדים שהכרנו קודם או שיש לנו איזה רקע מודיעיני עליהם כדי לאתר אותם ולבצע מעצרים. כל יום הם פועלים במקום אחר, קשה לעקוב אחריהם. בעלי עסקים לא מעזים להתלונן עליהם, שלא לדבר על עבריינים שבטח לא יפתחו עליהם".
ההערכות במשטרה מדברות על עשרות עבריינים מהפזורה שפועלים באזור תל אביב, אור יהודה, פתח תקווה, השפלה והשרון. "אנחנו עוקבים אחר הפעילות שלהם. היו מעצרים של כמה מהם, בעיקר בעבירות של אלימות, גניבת כספומטים ומעשי שוד", אומר גורם משטרתי ומתחייב: "נעשה הכל כדי שהם לא ירימו ראש ויבעירו את השטח".