יאן אנדרייב ידע שהוא חייב לפעול, ומהר. כל יום של שהות בארמניה הגדיל את הסיכון שידו הארוכה של ולדימיר פוטין תתפוס אותו והוא יוסגר לרוסיה, תרחיש שסופו ידוע מראש: משפט ראווה. השלב הבא: במקרה הטוב מאסר ממושך, ובמקרה הרע – מוות בתנאים הידועים לשמצה של מערכת הענישה הרוסית.
"הבנתי שכל שנייה נוספת בארמניה מסכנת את חיי", אומר השבוע אנדרייב, ישראלי שבעבר היה ראש עיר ברוסיה עד שסומן כאויב המשטר. מאז, כמו רבים שהעזו להתייצב נגד נשיא רוסיה, הוא נרדף על ידי אנשיו. "ממשלת ארמניה היא בת ברית של פוטין, שמוכן להפוך עולמות כדי שיסגירו אותי. הבנתי שאני לא יכול לסמוך על אנשי משרד החוץ הישראלי שהבטיחו להבריח אותי ברכב דיפלומטי אבל קיבלו רגליים קרות ונעלמו, אז החלטתי לקחת את הגורל שלי בידיי".
אנדרייב נעצר ב-25 בנובמבר לאחר שרשויות האכיפה ברוסיה הכריזו עליו כעל מבוקש, סטטוס שמחייב גם את השלטונות הארמניים במסגרת ההסכמים בין המדינות. הוא היה עצור במשך חמישה חודשים לפני שנשלח למעצר בית בעיר ירוואן, בירת ארמניה. לפני שבועיים, ביום שלישי, 7.6, יצא עם תיק גב קטן מהבניין שנאסר עליו לעזוב ונבלע בתוך תא מטען של משאית גדולה. לנהג הוא שילם מראש 10,000 דולר בתמורה להסעה אל תחנת הגבול הקרובה.
בביקורת הדרכונים בארמניה התבקש אנדרייב לעבור תשאול משטרתי. "חשבתי שזו סתם בדיקה, אבל הם טענו שעומד נגדי צו מעצר. אמרתי שזו טעות, אבל הם לא רצו לשמוע כלום. זרקו אותי לבית המעצר"
"הנהג חייך אליי כשנכנסתי פנימה, אבל מיד צעק עליי להיכנס מהר, שלא יראו אותי", מספר אנדרייב. "שילמתי לו כמו שצריך כדי להבריח אותי ולהציל את החיים שלי, אבל בתוכי פחדתי שהוא ימכור אותי ויסגיר אותי למשטרה הארמנית. זה היה להיכנס אל הלא נודע".
15 שעות הסתתר אנדרייב בגב המשאית. מים לא חסרו לו – המטען שהוביל הנהג היה מארזי בקבוקים של מים מינרליים, מסודרים על משטחים – אבל אוכל לא היה, גם אוויר לא, ומדי פעם הוא חש על סף התמוטטות. המחשבה על בנותיו ואשתו שמחכות בישראל, הוא אומר, חיזקה אותו ועזרה לו ברגעי המשבר.
הנסיעה הייתה רצופת עצירות. אנדרייב חשש שהשוטרים במחסומים ובמעברים יגלו אותו והוא יישלח לשמונה שנות מאסר – העונש המקובל בארמניה על בריחה ממעצר בית – נוסף על החשבון הפתוח עם הרוסים.
"הנהג נסע לאט מאוד, אולי כדי לא לעורר חשד. להתחבא 15 שעות בין ערמות של בקבוקי מים היה סיוט, גיהינום", מספר אנדרייב. "היה רגע ששמעתי דפיקות ומכות על הגג של המשאית ושל תא המטען, חשבתי שעוד רגע השוטרים נכנסים פנימה ועוצרים אותי. הדופק שלי עלה לשמיים, אבל אז הבנתי שזה ענפים של עצים שפגעו במשאית. ככה זה נמשך, כל מכה הכי קטנה או עצירה הכניסו אותי לפחדים שאני עלול להיתפס וזהו, החיים שלי ייגמרו. זאת הייתה הנסיעה הכי ארוכה בחיי".
ואז הגיע פוטין
אנדרייב (57), נשוי ואב לשתי בנות, היה במשך שמונה שנים ראש עיריית טוטייב שבמחוז ירוסלבל ברוסיה. הוא שירת בצבא הסובייטי, סיים לימודי מסחר וכלכלה, למד תואר ראשון ושני בהנדסה ובמרוצת השנים מונה למהנדס הראשי במפעל לייצור מוצרי גומי שהעסיק יותר מ-1,000 עובדים. באותן שנים שימש גם מרצה בתחום מדעי הכלכלה והמתמטיקה, ולאחר מכן עשה מעבר חד לפוליטיקה ונבחר לחבר פרלמנט. בשנת 2004 זכה במרוץ לראשות עיריית טוטייב. "הייתי ראש עיר פופולרי מאוד", הוא אומר. "הייתי נגיש לכולם, היה לי חשוב לדאוג לאיכות החיים של האזרחים. הכל היה טוב עד שמסע הבחירות של פוטין הגיע למחוז".
"בחודשי המעצר הייתי כמה פעמים על סף מוות. סבלתי מקשיי נשימה וכאבים בריאות, בגב וברגליים. רופאים המליצו לשחרר אותי למעצר בית בטענה שאחרת אני עלול למות"
ב-2008, זמן קצר לאחר שאנדרייב נבחר מחדש, נערכו ברוסיה בחירות לנשיאות המדינה. נציג מפלגתו של ולדימיר פוטין, "רוסיה המאוחדת", היה דמיטרי מדבדב; כשהתקרב מועד הבחירות ביקש פוטין מאנדרייב "לתמוך בו", קרי לפנות לאזרחים בעירו ובמחוז שלו ולבקש מהם להצביע למדבדב. אנדרייב מצדו סירב בתוקף – ומצא את עצמו ברשימת האויבים של האיש החזק במדינה (בהקשר זה ראוי לציין שפוטין היה נשיא רוסיה לפני מדבדב ונאלץ לפנות את מקומו בשל הגבלות החוק הרוסי על משך הכהונה; כשמדבדב נבחר לנשיאות הוא העניק לפוטין את ראשות הממשלה, ובתום קדנציה אחת ויתר על הכיסא – ותמך בחזרתו של פוטין לנשיאות. על הרקע הזה, גורמים ברוסיה ובמערב ראו במדבדב "נשיא בובה").
"פוטין ידע שיש לי השפעה גדולה במחוז שבו מתגוררים כ-2 מיליון איש. אמרתי לו שאני לא מתכוון לתמוך ברשימה שלו או להמליץ לתושבים להצביע לנציג שלו", מספר אנדרייב. "היה ברור שהוא לא יסלח לי ושאני אשלם על זה, אבל הייתי מוכן להתמודד עם ההשלכות. אגב, עד היום רוב התושבים באזור לא מצביעים למפלגה של פוטין. המטרה שלו היא להראות להם מה עושים לאדם כמוני שיצא נגדו בפומבי".
זמן קצר לאחר סירובו של אנדרייב לתמוך ב"רוסיה המאוחדת" הוא מצא את עצמו נאשם בעבירות של שימוש לרעה בסמכותו, שימוש לרעה בכספים ופגיעה בפעילות יזמית-כלכלית. בית המשפט זיכה אותו בכל הסעיפים והוא חזר לתפקידו כשהתקשורת החופשית ברוסיה – אז עוד הייתה כזו – מדברת על כך שהאישומים נגדו פוברקו משיקולים פוליטיים.
אבל פוטין לא ויתר. בדצמבר 2011, בעת שאנדרייב שהה בחופשה בישראל, נודע לו שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו ניצול שלא כחוק של מעמדו, ובין השאר ניסיון לקבלת שוחד בסך 5 מיליון רובל מיזם שביקש להקים מרכז מסחרי בעיר. רשויות החוק ברוסיה לא הסתפקו הפעם בכתב אישום, ובתחילת 2012 הועבר שמו של אנדרייב לאינטרפול כחלק מרשימה של נתינים רוסים מבוקשים שנמצאים מחוץ לגבולות המדינה.
בבחירות ברוסיה ב-2008 ביקש ולדימיר פוטין מאנדרייב לתמוך בנציג מפלגתו. אנדרייב סרב, ומצא את עצמו מול כתב אישום. הוא זוכה ובתקשורת החופשית ברוסיה דווח שהאישומים פוברקו
עוד לפני ההסתבכות הזו הבין אנדרייב שמוטב למשפחתו לשמור מרחק מרוסיה, ואשתו ובנותיו עלו לישראל. כשהאינטרפול הוציא נגדו צו מעצר בין-לאומי הוא ויתר על ראשות העיר ועל ביתו, ונשאר בארץ. "הבנתי שאם אני חוזר לרוסיה, אין לי סיכוי לזכות למשפט צדק", הוא אומר. "פוטין רצה לנקום בי ולהכניס אותי לכלא. הרי לא רק שסירבתי לתמוך בו, אלא גם יצאתי זכאי".
בכלא הגעתי לסף מוות
בישראל החל אנדרייב לעבוד במפעל לייצור מזרנים בכפר סבא. בתחילה סירבה המדינה להעניק לו אזרחות ישראלית כמי שעומד נגדו צו מעצר בין-לאומי, אבל הדברים השתנו בשנת 2018, כשהאינטרפול קבע שהתיק שהתנהל נגדו ברוסיה הוא תוצאה של רדיפה פוליטית. כשהארגון הבין שמדובר במתנגד משטר ולא בפושע נמלט ("יצרתי קשר עם נציגי הארגון והוכחתי להם שכל התיקים נגדי תפורים, שאין שום ראיות, שהכל שקר"), בוטל צו המעצר נגדו והוא קיבל אזרחות ישראלית.
עם הדרכון הכחול וללא חשש אינטרפול, אנדרייב יצא מעת לעת לטיולים בעולם. "טסתי לקובה, הייתי בערים באירופה, ואף פעם לא היו לי בעיות במעברי הגבול או בשדות התעופה", הוא מספר. אלא שהרשויות ברוסיה חיכו לו בפינה עם הרבה מאוד סבלנות.
לפני כשבעה חודשים טס אנדרייב לטיול בארמניה. דקות לאחר נחיתתו בנמל התעופה בירוואן, כשהגיע לביקורת הדרכונים, הוא התבקש לעבור תשאול משטרתי. "חשבתי שזו סתם בדיקה, שאולי יש בעיה בדרכון או איזה עניין טכני, אבל הם טענו שעומד נגדי צו מעצר ושרוסיה ביקשה להסגיר אותי אליה", מספר אנדרייב. "הסברתי להם שזו טעות, הראיתי להם שביטלו את צו המעצר הבין-לאומי, אבל הם לא רצו לשמוע כלום וזרקו אותי לבית המעצר המרכזי בעיר".
בבית המעצר שאליו נשלח אנדרייב יושבים חשודים בעבירות סמים, רצח, מעשי שוד ואונס. "הדקות הראשונות שם היו בשבילי שוק שילך איתי לכל החיים. אסירים הסתכלו עליי מכל הכיוונים, בחנו אותי, חיכו לראות איך אגיב על הפרובוקציות שלהם כדי לקבוע את המעמד שלי".
מה אתה יכול לספר על התנאים שם?
"תת-אנושיים. לא ראויים אפילו לבעלי חיים".
איך התנהלה האינטראקציה עם האסירים?
"התגרו בי כל הזמן, תקפו אותי. הבנתי שאם לא אגיב הם יסמנו אותי כחלש, אז החזרתי להם. הראיתי שאני לא מפחד מהם והם שמרו ממני מרחק. היו שם אסירים סורים, עיראקים, אפגנים, פקיסטנים, איראנים".
איך הסתדרת איתם?
"האיראנים קיללו את מדינת ישראל ואיימו עליי, אבל הצעתי להם שלא יתעסקו איתי. בטיולים בחצר הכלא היו חיכוכים, דחיפות, קצת מכות. היו מצבים שלא ישנתי בכלל בלילות כי פחדתי שיפגעו בי. זה היה ג'ונגל".
אשתו ובנותיו של אנדרייב עלו לישראל לפניו. המדינה סירבה להעניק לו אזרחות כמי שעמד נגדו צו מעצר, אבל ב-2018 קבע האינטרפול שהתיק נגדו הוא רדיפה פוליטית, והוא קיבל אזרחות ישראלית
התביעה בארמניה הגישה נגד אנדרייב בקשת הסגרה לרוסיה, והוא מצדו שכר עורכי דין מקומיים שייצגו אותו בדיונים. בבית המשפט הוצגו מסמכים רשמיים מהאינטרפול שתמכו בגרסתו של אנדרייב, אלא שהשופטים לדבריו "לא התייחסו בכלל למסמכים. הם ידעו שאני צודק, אבל הם חייבים ליישר קו עם השלטונות, אז הם החליטו להסגיר אותי על סמך הבקשה של רוסיה ללא נימוק. הם היו נעולים מראש על ההחלטה, בעיקר בגלל היחסים הטובים של רוסיה עם ארמניה. הם עושים כל מה שפוטין מבקש".
השהייה בבית המעצר גבתה את מחירה מאנדרייב, שנזקק מספר פעמים לטיפולים רפואיים. "כמה פעמים הייתי על סף מוות. רופאים שבדקו אותי המליצו לבית המשפט לשחרר אותי למעצר בית בטענה שאחרת אני עלול למות. סבלתי מקשיי נשימה וכאבים בריאות, בגב וברגליים".
בגיבוי חוות הדעת הרפואיות פנו עורכי דינו של אנדרייב לבית המשפט בבקשה לשחררו למעצר בית. השופטים הגיעו לסיור בבית המעצר, התרשמו שמצבו הבריאותי רעוע והחליטו להיענות לבקשה עד שייקבע מועד להסגרתו לרוסיה. אבל אנדרייב לא התכוון לחכות.
כיווצתי את עצמי כדי שהשוטרים לא יראו אותי
במשך כחודשיים וחצי שהה אנדרייב במעצר בית ותכנן את הבריחה מארמניה. לדבריו היה בקשר עם אנשי משרד החוץ, שהבטיחו לסייע לו בהוצאתו מארמניה.
"ממשלת ישראל והעומדים בראשה, שנרתמו לסייע כשהיה צריך להוציא את נעמה יששכר מהכלא ברוסיה, הפקירו אותי. זרקו אותי לכלבים", אומר אנדרייב. "אני והבנות שלי פנינו בבקשת עזרה לשר החוץ, לראש הממשלה, לנשיא המדינה ולשרים, אבל התעלמו ממני. אפילו לא ענו לי. גורמים בשגרירות הבטיחו להבריח אותי מארמניה במכונית דיפלומטית, אבל כשפניתי אליהם אחרי שהשתחררתי למעצר בית, כולם נעלמו. אני אזרח ישראלי חף מפשע שנשיא רוסיה רודף אחריו, והם לא עזרו לי בשום דבר. אני מאוכזב מכל היחס. מה, רק בגלל שאני רוסי אני סוג ב'? המשפחה שלי הוציאה יותר מ-150 אלף שקל כדי לעזור לי, כי המדינה פשוט סירבה לעשות את זה. ידעו שאני נרדף פוליטית ולא נקפו אצבע".
כדי לתכנן את הבריחה יצר אנדרייב קשר עם עבריינים שהכיר בבית המעצר, אנשים שמכירים את כל מי ומה שצריך כדי להוציא אדם אל מחוץ לגבולות המדינה. הישראלי לא באמת ידע אם הוא יכול לבטוח בהם, אבל לא הייתה לו ברירה. "העבריינים האלה חיברו אותי לאנשי קשר בירוואן, ואלה דאגו לכל סידורי הבריחה. שילמתי להם 10,000 דולר והייתי חייב לסמוך עליהם שיעמדו במילה שלהם להבריח אותי ולא לקחת את הכסף שלי ולברוח. זו לא הייתה בריחה פשוטה, הייתי צריך לתכנן הכל לבד ולהתפלל שלא יהיו תקלות".
"הבריחה במשאית הייתה מבצע מורכב ומפחיד, אבל עכשיו אני נמצא במקום בטוח. פוטין בטח יודע שברחתי, אולי הוא גם יחפש אחריי, אבל אני זהיר מאוד ויודע לשמור על עצמי"
למרות החששות מהמתווכים ומהנהג, לאחר כעשר שעות נסיעה הגיעה משאית המים למעבר הגבול. "פשוט עמדנו שם חמש שעות", מספר אנדרייב. "אני בלחץ אטומי, עוברת דקה אחרי דקה, והמשאית לא זזה. שמעתי צעקות של שוטרים, חריקות של דלתות, אנשים צועקים אחד על השני. פתאום נפתחה הדלת של תא המטען וכמה שוטרים הסתכלו פנימה על המשטחים של בקבוקי המים. אני כיווצתי את עצמי ככה שלא יהיה להם סיכוי לראות אותי. אחרי דקה או שתיים הם טרקו את הדלת, הלכו לשאול את הנהג כמה שאלות ואישרו לו לנסוע. תוך בערך חמש דקות כבר היינו במדינה השכנה".
כשעתיים לאחר מכן נעצרה המשאית באחת הסמטאות של עיר בירה גדולה (שמות העיר והמדינה שמורים במערכת כדי להימנע מסיכון המעורבים בפרשה). הנהג פתח את דלת תא המטען ואנדרייב יצא לחופשי, עייף ומלוכלך, אבל מאושר. הנהג אפילו לא הספיק להיפרד ממנו כשבשארית כוחותיו רץ לכיוון הרחוב הראשי. "הדבר הראשון שרציתי לעשות זה למצוא מלון, להתקלח ולאכול. הייתי מותש לגמרי, אבל סוף סוף הבנתי שפוטין לא יגשים את החלום שלו לזרוק אותי לכלא הרוסי. אפשר לעשות סרט על הפרשה שלי, זה היה מבצע מורכב וברגעים מסוימים גם מפחיד, אבל הייתי חייב לקחת את הסיכון. העיקר לא לתת לפוטין את התענוג שבלעשות לי משפט ראווה".
כל זה היה נחסך ממך אם היית משתף איתו פעולה ב-2008.
"אני לא מצטער לרגע שהחלטתי לצאת נגדו, אני שלם עם זה לגמרי. פוטין הוא אדם מושחת והאנשים שסביבו דואגים רק לעצמם, אזרחי רוסיה לא מעניינים אותם בכלל. על מה שעשיתי הייתי חוזר גם היום".
לאנשים שמסתבכים עם נשיא רוסיה קורים לפעמים דברים מוזרים, לפעמים שנים לאחר מעשה. זה לא מדאיג אותך?
"ברור לי שהוא רוצה לנקום בי בכל דרך, אבל בינתיים לא הולך לו".
אתה לא חושש שגורמים ברוסיה יגיעו גם למדינה שבה אתה נמצא כרגע או ישלחו אנשים בעקבותיך?
"אני נמצא במקום בטוח. פוטין בטח יודע שברחתי, אולי הוא גם יחפש אחריי, אבל אני זהיר מאוד ויודע לשמור על עצמי. עכשיו אני מתרגל מחדש לחירות בלי פחדים וחששות, ומעדיף ליהנות קצת מהחופש כאן עד שאחליט לחזור לארץ. כלומר, אם אחליט לחזור".
נכון לשעה זו לא נתקבלה תגובת משרד החוץ. התגובה תפורסם אם וכאשר תתקבל