במשטרה היו בטוחים שהפעם זה הצליח להם. לפני חודש, ברחוב החרמון בעכו, רוכב אופנוע ירה לעבר צעיר בן 20 ופצע אותו קל ברגליו. הרוכב נמלט מהמקום, אבל כשהמשטרה בדקה על שם מי רשום האופנוע, הופיע על המסך שם מוכר. מיכאל מור.
השוטרים הגיעו למסקנה המתבקשת: אחד מאנשיו של מור ניסה לבצע חיסול, נכשל, ולא היה זהיר מספיק בטשטוש העקבות. הם מיהרו לעצור את מור בחשד לניסיון רצח וקשירת קשר לביצוע פשע. סוף סוף, אחרי שמונה שנים שבהן מנסה המשטרה להפליל את "הכריש מהגעתון" בשורה של מקרי רצח, סחיטה והלבנת הון, הוא עשה טעות גורלית. כזו שעשויה לעלות לו בהרבה שנים בכלא.
רק שאז, לפני שבועיים, מור הובא להארכת מעצר בבית משפט השלום בעכו. בעוד המשטרה טענה שהראיות שבידיה מוצקות, סנגוריו של מור השיבו שאין שום הוכחה שמרשם מעורב במקרה, שהוא לא היה באזור בזמן ניסיון החיסול, ושהאליבי שלו כלל לא נבדק. "איך יכול להיות שהחשוד, שהמשטרה סבורה שהוא ארכי-עבריין, חכם ופיקח, יבצע פשע עם אופנוע שרשום על שמו?", תהו עורכי הדין יהלי שפרלינג ודורון נוי, והאשימו את השוטרים ברדיפה ובמעצר סרק.
בית המשפט השתכנע, לפחות חלקית. הוא שחרר את מור למעצר בית של שמונה ימים, והוציא נגדו צו הרחקה של 20 יום מעכו ונהריה. מור שוב צחק אחרון, והחוקרים המובכים הלכו לעשות שיעורי בית. ההערכה היא שגם התיק הזה יעלה אבק בארונות של ימ"ר חוף.
הופעות, אגרוף תאילנדי ומלחמת כנופיות
אם שואלים את מיכאל מור, הוא בסך הכל איש עסקים מצליח שהניח מאחוריו את ימיו בעולם הפשע, וגם את פרשת "השוטרים הנוקמים" שבה שוטרים במשטרת נהריה ניסו לחסל אותו. הוא עובד קשה, מגדל את שלושת ילדיו, ובזמנו הפנוי מתאמן באגרוף תאילנדי או הולך להופעות של ליאור נרקיס ועומר אדם. בשנים האחרונות מור גם התחזק מאוד מבחינה דתית: הוא משתטח על קברי הרשב"י והבבא סאלי, מניח פתקים בכותל ונוסע לאומן בראש השנה.
במשטרה מספרים סיפור אחר לגמרי. גורמים ששוחחנו איתם העריכו כי מור בן ה-39, שבעבר הסתפק בלהטיל אימה על נהריה והצפון, הוא כיום העבריין המסוכן ביותר בישראל. היו אף כאלה שהשוו אותו לעבריינים המסוכנים שפעלו בארץ אי פעם, איציק אברג'ל וזאב רוזנשטיין, כשאלה היו בשיאם. "הוא חמק לנו מתחת לידיים", אומר קצין מודיעין לשעבר, שבין היתר טיפל במור וארגונו. "פספסנו אותו, זלזלנו בו. אף אחד לא האמין שעבריין רכוש ונשק, דג רקק מנהריה, יהפוך לבעיה כזאת". גורם משטרתי אחר הוסיף כי "העובדה שמרבית העבריינים הבכירים בישראל עצורים הופכת את מור לעוצמתי יותר. הוא יוצר שותפויות עם עבריינים צעירים וותיקים שמחזיקים ממנו מאוד".
מור מחלק כיום את זמנו בין נהריה, שם גרים אשתו והילדים, לפנטהאוז מפואר ברמת גן – לא הרחק מבית חברו, עמיר מולנר, שנחשב לראש ארגון הפשיעה הבכיר בישראל. הונו מוערך ב-50 מיליון שקל לפחות, ואולי אף כפול מכך. את הכסף הזה הוא מרוויח מהפעלת מועדוני קזינו בישראל וברומניה, עסקי הלוואות בשוק האפור וניכיון צ'קים, וגם צ'יינג'ים ומיזמי נדל"ן.
אבל אנשי החוק לא מודאגים רק מהעסקים של מור, אלא מהסכסוך שלו עם שמואל הרוש, מי שהיה חברו הקרוב ביותר והפך לאויבו המושבע. לכל מקום שאליו הולך מור מלווים אותו מאבטחים חמושים באקדחים, סכינים ואלות, וזאת לא סתם פראנויה. אחיו בדרי, עבריין סמים לשעבר, חוסל לפני שנתיים בנהריה בידי אופנוען שירה בו מטווח אפס. חודש לאחר מכן נרצח בחוף אכזיב חברו הטוב ביותר, דניאל וקסמן. במקרה אחר ירה עבריין מארגונו של הרוש לעבר ביתו של מור בנהריה. "המטרה שלו, מעבר להתעצמות כלכלית, היא לנקום. הוא לא שוכח ולא סולח", מעריכים במשטרה.
רפ"ק בדימוס שלמה בלישה, לשעבר מפקד בית הספר למודיעין של המשטרה, טוען שהתחזקותו של מור היא לא פחות ממחדל. "לא טיפלו בו כשהוא היה עבריין קטן ובעייתי, והוא הפך לפושע שלא בוחל בכלום להשיג את המטרות שלו", אומר בלישה, "לא ייתכן שעבריין וחייליו יורים טילי לאו וזורקים רימונים על תחנת משטרה, ובמקום לתת את הטיפול בו ליחידה מרכזית שתצליח להפליל אותו – משאירים את הטיפול בו לשישה בלשים בתחנת נהריה. זה הזוי לגמרי. זה נראה לך הגיוני? רק אחרי שהוא הפך להיות ראש ארגון גדול ומסוכן התחילו להתעורר".
טיפוס כריזמטי שתמיד שנא שוטרים
מור נולד בנהריה תחת השם מיכאל מודזגרישוילי, וגר בשכונת רגום שבפאתי העיר – לא בדיוק שכונה סימפטית. "מיכאל תמיד היה עוצמתי, ילד גדול", מספר גדי (שם בדוי), תושב נהריה. "ילדים בשכונה התחברו אליו, נוצרה סביבו חבורה שעשתה כל מה שהוא אמר לה. ילדים גדולים ממנו פחדו להתעסק איתו כי ידעו שהם יחטפו. הוא לא דפק חשבון לאף אחד".
בנעוריו מור התחיל לעסוק בחלפנות דולרים, בהלוואות בשוק האפור, בהימורים – וגם במעשים חמורים יותר. "הוא היה טיפוס כריזמטי, אחד שכל הזמן היה יוזם ומתכנן דברים", אומר תושב העיר שהכיר אותו, "הוא התעסק בפריצות ושודים קטנים, ואחר כך עבר לסחר בנשק. בשוטרים הוא ראה מטרד, מנאייק, והם פחדו להתעסק איתו. הוא הצליח להשיג כלי נשק מכל הסוגים: מטולים, רובים, רימונים, לבנות חבלה".
שמו של מור צץ פה ושם במקומונים בעיר, אבל לא יותר מזה, ואפילו בלשי תחנת נהריה לא התייחסו למי שקוטלג כעוד עבריין זוטר. ואז, כשהיה בן 22, הוא זרק נפצים לעבר שוטרת במהלך קרנבל פורים בעיר. היא לא נפגעה בנס, והוא נעצר, נחקר, שוחרר לביתו כעבור כמה שעות – והחליט לנקום. רימון הושלך לעבר דירת הבלש שעצר אותו, וכמה ימים לאחר מכן נזרקו שני רימונים לעבר חצר תחנת משטרת נהריה, שאליהם התווסף טיל לאו. אחד השוטרים נפצע קל, ומור נמלט לביתו של שמואל הרוש במגדל העמק.
עדים לירי מסרו תחילה גרסה כללית, אבל לאחר מכן שתקו. אחד מהם, שברח לאוסטרליה, הובא לישראל – אבל בבית המשפט טען שאינו זוכר דבר. התסריט הזה יחזור על עצמו גם בהמשך דרכו של העבריין הנהרייני. "החיילים שלו מור הם כמו נזירים במנזר השתקנים", אומר קצין המודיעין, "לא מדברים בחקירות, חזקים מאוד מבחינה מנטלית, פוחדים ממנו מאוד. הם לעולם לא יסכימו להפוך לעדי מדינה נגדו, וכל הניסיונות להחדיר להם מדובבים מקצועיים נכשלו".
בשנות ה-20 שלו הקים מור עשרות מועדוני הימורים בנהריה, שאותם ניהלו "קופים" (אנשי קש) מטעמו, ואלה הזרימו לכיסו מיליוני שקלים שבהם השתמש כדי לרכוש נדל"ן בעיר הצפונית ומחוצה לה. פה ושם הוא ישב כמה חודשים בכלא על עבירות רכוש, איומים והחזקת נשק, ניהל את הארגון בשלט רחוק ויצר קשרים עם חברים לתא, ובכל פעם שיצא מבין הסורגים רק התחזק. הוא דחק החוצה בכוח את העבריינים הוותיקים שלא שיתפו איתו פעולה, והחל לגבות דמי חסות ממאות בעלי עסקים בצפון, כמו מסעדות, פאבים ומועדוני לילה.
במרוצת השנים קיבל מור את הכינויים "הכריש מהגעתון" ו"הצ'צ'ני". "קראו לו ככה כי הוא היה אכזרי מאוד, כמו הצ'צ'נים, והיה לו מבט מפחיד כשהוא הסתכל עליך", מספר דוד (שם בדוי), תושב נהריה, "בעלי עסקים בעיר פחדו להתלונן נגדו על הפרוטקשן, כי הם ידעו שזה יהיה הסוף שלהם ושל הילדים שלהם. הוא היה קינג בעיר, השתלט על כולה. אם השוטרים רעדו ממנו, אז למה שבעלי העסקים יעשו משהו?".
"האמת היא שנרדמנו בשמירה", אומר חוקר לשעבר, "במשך שנים השם שלו לא הופיע כיעד שצריך לעקוב אחריו. חוץ מזה, היו רכזי מודיעין ובלשים שפחדו לאסוף עליו חומרים מחשש שיפגע במשפחות שלהם. כשהוא הפך למפלצת פשע זה כבר היה מאוחר מאוד. הוא צבר נכסים רבים, והייתה לאנשים שלו גישה לכל סוגי אמצעי הלחימה. הם אילצו חיילים בבסיסים בצפון למכור להם רובים ולהצהיר בצבא שגנבו אותם".
רק במרץ 2006 שמו של מור עלה לראשונה במסופי המטה הארצי כיעד שמחייב מעקב: יעקב אלפרון, העבריין הבכיר ביותר באותם ימים, הטריח עצמו לצד פושעים אחרים לנסוע לנהריה ולהיפגש עם מור באחד מבתי הקפה בעיר. מבחינתו זו הייתה הצהרת כוונות ברורה על מעמדו, שהובילה צוותי חקירה מיוחדים של בלשים, חוקרים ואנשי מודיעין לנסות ולהפליל אותו – ללא הצלחה. בחודשים הבאים נקם מור על הניסיונות האלה: אנשיו זרקו רימונים לעבר ביתו של ראש עיריית נהריה, ג'קי סבג. השוטרים שניסו לעקוב אחריו קיבלו טיפול דומה, לצד מטעני צינור מתחת לדלתות ולחלונות בתיהם. זאת הייתה חציית קו אדום, אפילו בסטנדרטים של עולם הפשע, שהובילה לחציית קו אדום נגדית. כך החלה פרשת "השוטרים הנוקמים".
אם אצטרך לרצוח, זה מה שאעשה
ב-22 באוקטובר, ב-7:30 בבוקר, התפוצץ מטען חבלה בבית בבעלותו של מור בתל אביב. לבית, שבו גר אחיינו רפי בן שלום, נגרם נזק קל. מור, שחשש שעבריינים מתחרים מנסים להתנכל לו, בדק מה מסתתר מתחת ג'יפ הב.מ.וו שלו. הוא גילה שם מטען נוסף, וחבלן משטרתי פירק אותו והציל את חייו. הפרשה נשכחה, עד ששנה לאחר מכן נחקר חיים משה, רכז מודיעין בתחנת עכו, בחשד שביצע עבירות פליליות.
משה חשף שמאחורי ניסיון החיסול לא עומדת משפחת פשע, אלא חמישה שוטרים - יניב אשור, אלדד חדד, רמי מוסא, יוסי לוי ושוטר נוסף שהפך לעד מדינה. לחמישה נמאס ממור, שהוא ואנשיו הילכו עליהם אימים וניסו לפגוע בחלקם. במח"ש הגדירו את הפרשה "אחת החמורות בתולדות הארגון", ומפכ"ל המשטרה דאז דודי כהן מתח על השוטרים ביקורת קשה. "במבט לאחור קל לשפוט אותם, כי הם עברו גבול שאסור לחצות כשוטרים, אבל כשהמשפחה שלך בסכנת חיים והמערכת לא מגנה עליך, אתה פשוט מתייאש", אומר שוטר לשעבר מנהריה.
על השוטרים נגזרו עונשים קלים יחסית: שנת מאסר בפועל ושנה על תנאי. במשך זמן רב הם ביקשו שלא לחשוף את שמותיהם מחשש לחייהם. זה לא עזר להם: לפי החשד חייליו של מור הפיצו ברחבי נהריה מודעת אבל פיקטיבית, שבה השמות נחשפו. "מור ספר את הימים עד לשחרורם כדי לנקום", מספר רכז מודיעין במשטרה, "היה לנו מידע שהחיילים שלו השיגו רימונים, אקדחים ומטענים".
אלא שגם מור עצמו נכנס ויצא באותה תקופה מהכלא. בסוף 2006 הוא נעצר, לאחר ששיחת טלפון שניהל יורטה בידי השוטרים והפלילה אותו במעורבות בהחזקת נשק. הוא נשפט ונגזרו עליו 22 חודשי מאסר בפועל בכלא שאטה. אז הוא עשה טעות נוספת, וניסה להמשיך ולנהל משם את ארגונו. הבלשים יירטו עשרות שיחות לאנשיו, שבהן הוא נשמע מאיים על חיי שופטים ושוטרים ומעורב במקרי סחיטה. כתב האישום שהוגש נגדו התפרס על פני 100 עמודים. "זה לא סוד שאני שונא אותם (את השוטרים)", הגיב מור בהתבטאות נדירה.
באחת השיחות שהמשטרה יירטה נשמע מור משוחח עם אשתו ליטל כל כך שמקשים עליה לקבל רישיון עסק. "ברור שהמשפחה שלי לא יישארו בלי פרנסה", הוא אמר, "אם אני אצטרך לרצוח, לשדוד, לגנוב, לקחת פרוטקשן, זה מה שאעשה. הרבה אנשים יבכו. הילדים שלי בעזרת השם לא יחסר להם כלום, גם אם אצטרך למות, אם אני אצטרך להרוג. אם יתחילו (איתי) כל אנשי החוק, שיידעו שהילד שלהם הולך לבית הספר ויש סיכוי גדול שלא יחזור".
מכל כתב האישום החמור הזה לא נשאר כמעט דבר, ובמקום שנים ארוכות בכלא מור קיבל עונש קטן משל השוטרים הנוקמים. 35 מתוך 37 האישומים נגדו נמחקו עקב קשיים ראייתיים, ובית המשפט גזר עליו ב-2008 רק 11 חודשי מאסר והרחקה של שנה מהעיר נהריה. שפרלינג ונוי הצהירו שמרשם רוצה לפתוח בחיים נורמטיביים ולצאת לדרך חדשה בחייו.
"מיכאל החליט שלא להגיש תביעה אזרחית נגד השוטרים, מבחינתו הוא ניצח את השוטרים בזה שהם עפו מהמשטרה, הפרנסה שלהם נפגעה והם ישבו בכלא על מעשיהם", אומר מקורב אליו, "בעיני העבריינים הוא יצא גיבור, כי הוא ניצח את השוטרים, מה שמעט מאוד מהם הצליחו לעשות אם בכלל. זה העלה אותו לליגה הבכירה של העבריינים בישראל".
עד כה, זה היה מאסרו האחרון של מור. מיד עם שחרורו, במסגרת שנת הגלות שנגזרה עליו מהעיר נהריה, הוא עבר להתגורר ביקנעם עלית, ולמרות חששות השכנים הקפיד לשמור על שקט תעשייתי. אחר כך הוא התגורר באילת והקים גם בה אימפריית הימורים שגלגלה עשרות מיליוני שקלים בשנה. הארגון שלו סיפק אמצעי לחימה לעבריינים בדרום, ועסק גם במתן הלוואות ובגביית חובות מבעלי עסקים ומהמרים מופסדים.
בסוף אותה שנה הוא חזר לנהריה, והקים שלוחות לארגונו במגדל העמק ובחיפה. זמן קצר לאחר מכן נורה ברגלו אחיו של השוטר אלדד חדד, וכמה שבועות אלמונים ניסו להתנקש בחדד לעצמו. השמירה סביב בתיהם של השוטרים תוגברה, אך גם התיק הזה לא פוענח. הם נאלצו לראות את מור ממשיך לנסוע בב.מ.וו שלו, לבלות במסעדות ולחיות בשלווה.
"מיכאל הוא עבריין מאוד חכם, שיודע ליצור חיבורים מדהימים עם ארגוני פשיעה גדולים אחרים", אומר קצין משטרה, "להערכתי, לאורך השנים, היו לו מקורות בתוך המשטרה שהדליפו לו מידע על כוונות לעצור אותו או על חקירות שהתנהלו נגדו. זה היה מוזר שתמיד הוא הקדים אותנו בכמה צעדים".
אמצעי לחימה שיכולים לחמש פלוגה
במשך שלוש שנים וחצי היה לשוטרי ישראל שקט ממור. במרץ 2011 נודע לו על חקירה גדולה שמתגבשת נגדו, והוא נמלט מהארץ. התחנה הראשונה הייתה מערב אירופה, ומשם המשיך לדרום אפריקה ולתאילנד, שם התמקצע באגרוף תאילנדי והכיר את מולנר, שהיה באותה תקופה במסע הימלטות משלו. הכימיה ביניהם הייתה מיידית, והחברות ביניהם – למרות כל שאר התהפוכות בחייהם של השניים – שורדת עד היום. משם המשיך מור לרומניה, הפך לשותף בכמה מועדונים ובתי קזינו והשקיע בבתי מלון.
אלא שבזמן שמור נדד בעולם, בארץ התחוללה דרמה. שמואל הרוש, יחד עם כמה מבכירי ארגון הפשע שהקים מור, החליטו לייסד ארגון מתחרה. נמאס להם לעשות עבור הבוס את העבודות השחורות ולא להיות מתוגמלים בהתאם. "הם היו המוציאים לפועל של מור, אלה שלכלכו את הידיים שלהם וסיכנו את חייהם עבורו, והם הרגישו שהוא לא מצ'פר אותם כמו שצריך", אומר עבריין מנהריה שביקש להישאר בעילום שם.
"מיכאל הוא אדם שמתחבר עם כל אחד, ולא היו לו כמעט שונאים", אומר מקורב למור, "הבעיה היא שהריחוק שלו מישראל החליש את הארגון שלו בצורה משמעותית. עבריינים מהצפון החלו להשתלט שטחי הטריטוריה שלו, והחיילים שלו התקשו להתמודד איתם", הסביר מקורב למור, "העריקה של שמואל והאחרים הפתיעה מאוד את מיכאל, הוא ראה בזה בגידה".
באוקטובר 2014 חזר מור לישראל, במטרה להחזיר לעצמו את השליטה בארגון, ומיד נעצר ונחקר בחשד לשורת פרשות חמורות: חשד שהפעיל צ'יינג ששימש להלבנת הון, סחיטה באיומים של בעל מועדון כדורגל שסירב לשחרר שחקן, וסחר לא-חוקי בביצים שבאמצעותו גרף מיליונים. גם הפעם הדברים לא הבשילו לכדי כתב אישום: מור ישב במעצר יומיים, שוחרר, ואז התפנה לטפל ביריבו הרוש.
בשנתיים וחצי האחרונות, אומרים במשטרה, פרצה בין השניים מלחמה עקובה מדם. היא כוללת בין היתר מטענים מתחת לכלי רכב, זריקת רימונים וירי לעבר אנשי שני הארגונים, שחלקם נפצעו. בין היתר הוצתה מכוניתו של ליטל מור, אשתו של מיכאל, ומכוניתה של אסתר הרוש, אשתו של שמואל. לשיא הגיעו הדברים בחיסולם של בדרי מור ודניאל וקסמן. "שתי הרציחות האלה שברו את מור, והוא החליט לצאת למסע נקמה", אומר קצין משטרה, "הוא לא יהיה שקט עד שהרוש, ויד ימינו זיו אלוש, ישלמו על מעשיהם".
השוטרים מנסים למנוע ממור ואנשי ארגונו להשתולל. לפני כשנה נעצרו שבעה מהם בבת ים, בחשד שהיו בדרכם לחיסול, אבל שוחררו. לפני כמה חודשים שוטרים עצרו את מור עצמו ברמת גן, בחשד שהחזיק במכוניתו אלה ומוט. הוא הובא להארכת מעצר ושוחרר, אף על פי שסירב לבקשת המשטרה לא להגיע במשך חודש למרכז הארץ. בתחילת החודש אחד מאנשיו של הרוש זיהה ברכבו מטען חבלה שיועד לו, והוא נוטרל.
בינתיים דווקא אנשיו של הרוש הם שגובים מחיר דמים בסכסוך הזה, ופוגעים גם במי שכלל אינם מעורבים בעולם הפשע. ב-13 במאי נרצח חיים אסבן, נהג מונית ממגדל העמק, בפיצוץ מטען. כל חטאו של אסבן בן ה-52, אב לשישה שלא מוכר כעבריין, הוא שמדובר באחיו של ערן אסבן המקורב למיכאל מור. עשרה ימים לאחר מכן, בקריית אתא, אופנוען רצח את אסי ארליך בן ה-41 – אחיינם של האסבנים, שלא משויך לשום משפחת פשע. המחסל ירה למוות גם בכלב שלו.
במשטרה מעריכים שיש קשר ישיר בין שני החיסולים, ושאנשיו של הרוש שמו להם למטרה לחסל כל דבר שקשור למור. "אני מעריך שגם ילדים ונשים עלולים לשלם מחיר דמים בסכסוך הזה", אומר קצין המשטרה, "הרבה דם עוד יישפך בין שני הארגונים. יש להם אמצעי לחימה שיכולים לחמש פלוגה בצבא".
מעורכי דינו של מיכאל מור, יהלי שפרלינג ודורון נוי, נמסר בתגובה לכתבה: "משטרת ישראל לא מפסיקה להתבסס על שמועות ומידעים שקריים בנוגע למרשנו. הראייה לכך שאין יד ורגל לטענות שהמשטרה העלתה נגדו היא שבעשור האחרון לא הוגש נגדו כתב אישום, וכל המעצרים שלו התבררו כמעצרי שווא והוא שוחרר כעבור ימים ספורים. אנחנו מקווים שהמשטרה תניח לו לנפשו ותיתן לו להתנהל כאזרח מן השורה".
