כתב האישום שהוגש נגד ולדיסלב ויקטורסון ובת זוגו בחשד לריגול בשירות איראן עשה כותרות ראשיות ב-14 באוקטובר. כשהידיעה פתחה מהדורות נברו עיתונאים בעברו של ויקטורסון, תושב רמת גן בן 30, וגילו עד מהרה כי היה לו שם משפחה קודם, קוקלין – וכי ולדיסלב קוקלין היה "האנס מהסנטר", כינוי שקיבל לאחר שהורשע לפני כעשור בעבירות מין חמורות בבנות 12 עד 16 בחניונים של קניון דיזנגוף סנטר. ברגע שנעשה הקישור בין הפרשות, סודות קשים מהעבר צפו אל פני השטח.
בתל אביב קוראים להם "ילדי סנטר", צעירים וצעירות שהקניון הוותיק הוא ביתם השני. רבים מהם מגיעים משולי החברה, נוער בסיכון במונחים של שירותי הרווחה; אחרים לא מוצאים את מקומם בתרבות המיינסטרים ומחפשים שייכות בקבוצות אלטרנטיביות. כולם מוצאים מקלט בקניון, מבלים במקום עד השעות הקטנות - ונחשפים לאנשים שיודעים לנצל את מצבם הפגיע. כך עולה מהודעות ועדויות שהציפו החודש קבוצת פייסבוק שבה חברים כ-2,000 ילדי סנטר לשעבר, קבוצה שהייתה רדומה עד למעצרו של ויקטורסון/ קוקלין.
"כולנו ידענו שוולאד (קוקלין) תקף מינית קטינות, אבל הוא ממש לא היה היחיד", מספרת השבוע מאיה (שם בדוי), בעברה ילדת סנטר. "הייתה שם תרבות אונס מטורפת, ילדי הסנטר הבגירים ניצלו את הילדות הצעירות".
גם את זה כולכם ידעתם?
"כולנו. הם שכנעו אותנו שזה מגניב".
ולדיסלב ויקטורסון, הנאשם בריגול בשירות איראן, נקרא בעבר ולדיסלב קוקלין - והורשע בעבירות מין בבנות 16-12 בדיזנגוף סנטר. כשנעשה הקישור בין הפרשות, סודות צפו אל פני השטח
בשבועיים האחרונים שוחחנו עם כעשרה ילדי סנטר לשעבר שנמצאים כיום בעשור השלישי והרביעי לחייהם. כולם מספרים על סביבה שהתאפיינה במקרי פגיעה עצמית עד כדי ניסיונות אובדניים, שטיפחה שימוש באלכוהול ובסמים מסוכנים, ושניצול מיני היה בה פרקטיקה יום-יומית. המקרים המתוארים התרחשו בין השנים 2008 ו-2019; ככל הידוע למגזין mako לא היו בחמש השנים האחרונות אירועים דומים בקניון, שעשה התאמות ושינה נהלים כדי להבטיח את שלומם של הילדים.
את עילי (21, שם המשפחה שמור במערכת) אני פוגשת לריאיון בחניון הגג של הסנטר, מקום מפגש קבוע של ילדי הקניון. על הספסל לידינו יושבים חמישה בני נוער; הם צופים בסרטונים בטלפון וצוחקים. עילי, שהיה כאן מדי יום בין השנים 2018-2017, מזהה אותם ומסב את תשומת לבי: אלה ילדי הסנטר החדשים, שפיקוח של עמותת עלם לנוער בסיכון אמור להבטיח את שלומם ולמנוע מקרים מהסוג שהוא חווה. "הילדים האלה נראים שמחים, וככה גם אני נראיתי מהצד", אומר עילי. "אני רק מקווה שהם באמת לא עוברים את מה שאני עברתי בתקופת הסנטר שלי. מבחוץ אי אפשר לדעת כלום".
מתי הייתה הפעם האחרונה שביקרת כאן?
"בגיל 15, כשהייתי בנקודת שפל. עליתי כרגיל לחניון הגג ופגשתי שם חברים שהיו קצת יותר גדולים ממני. הם הציעו לי הרואין, ואני זוכר שהתלבטתי. רציתי, אבל פחדתי. הייתי כל כך קרוב לקחת מנה, ובנס סירבתי, אבל כל מה שקרה אז בחיים שלי נהיה לי יותר מדי. כשהגעתי הביתה ניסיתי להתאבד, ומאז ועד היום לא ביקרתי בסנטר. הטראומה הייתה גדולה מדי".
חשבתי שפגיעה עצמית זה מגניב
נעמה (שם בדוי) החלה לפקוד את הסנטר ב-2012, כשהייתה בכיתה ו'. "אני מגיעה מרקע משפחתי מורכב, לא הרגשתי שייכת לסביבה שגדלתי בה, וכך גם רוב החברים שלי מהסנטר", היא מספרת. "הרגשתי שם שיש עוד אנשים שמבינים את הבעיות שלי, זה היה כמו טיפול קבוצתי שה'מדריכים' בו היו החבר'ה הבוגרים - חלקם תלמידי תיכון וחלקם מבוגרים יותר. הרבה שיקרו לגבי הגיל שלהם, ככה שאני לא בטוחה עד היום בני כמה הם היו באותה תקופה".
נעמה (שם בדוי): "שאפתי להכיר את הבנים הבוגרים, והם ניצלו את זה. הייתי ילדה בת 12 שלא יודעת מה זה מין, מה זו הסכמה. הבגירים הכתיבו מה נכון, ואף אחד לא אמר לי אחרת"
כמעט מדי שבוע הייתה נעמה מגיעה לקניון. "לפעמים הייתי מבריזה מבית הספר והיינו מסתובבים, מדברים, אוכלים במקדונלד'ס או בפיצה 'עגבנייה' ועולים לחניון הגג לעשן ולצייר על הקירות. הרגשתי שאני נמצאת בקהילה שמקבלת ומכילה את כולם על כל הצדדים, מהטובים ביותר ועד לאפלים ביותר".
מה זה אומר?
"שימוש חופשי באלכוהול ובסמים - גז מזגנים, נייס גאי, קטמין. היה הרבה שיח על מין ועל פגיעות עצמיות. חלק מאיתנו, כמוני למשל, חשבו אז שזה מגניב. זה דרבן את הרצון שלי לפגוע בעצמי, ועשיתי לעצמי נזק".
איזה יחסים היו לך עם הילדים הגדולים?
"שאפתי להכיר אותם והם ניצלו את זה, איתי ועם ילדות אחרות. הייתי תמימה ומתלהבת, ילדה בת 12 שלא יודעת מה זה מין, מה זו הסכמה, מה מותר ומה אסור. הבגירים הכתיבו מה נכון, ואף אחד לא אמר לי אחרת".
שיתפת בזה את החברות שלך?
"זה לא היה סוד. כולם ידעו שיש מפגשים מיניים בחניון התחתון, התת-קרקעי. החברות שלי היו עיוורות כמוני, ואם זה קרה עם מישהו שהן העריצו, הן היו אומרות, 'איזה כיף לך'. חלקן גם נפגעו בעצמן. היינו תמימות, בכלל לא הבנו שנפגענו ולא היה מי שיעצור את זה. חוויתי טראומות שילכו איתי כל החיים".
יצא לך להתעמת עם הפוגעים?
"קצת יותר מאוחר יצא לי לדבר עם בחור שפגע בי ובעוד כמה בנות. הוא קיבל צו הרחקה מהסנטר בגלל המעשים שלו, וכשדיברנו הוא התנצל. הוא אמר שהוא היה מושפע מהאחרים, ושבדיעבד הוא מבין כמה נזק הוא עשה".
עילי (שם המשפחה שמור במערכת): "בגיל 15 עליתי לחניון הגג של הסנטר וחברים יותר גדולים הציעו לי הרואין. סירבתי, אבל כל מה שקרה אז בחיים שלי נהיה לי יותר מדי, ובבית ניסיתי להתאבד"
זוהר (שם בדוי) הגיעה לראשונה לסנטר בגיל 14. "לא היו לי הרבה חברים באותה תקופה, ואחד הבחורים שם היה נחמד אליי במיוחד", היא מספרת. "הוא סיפר לי שהוא בן 17, אבל לא ראיתי אותו בקטע רומנטי והמשכתי לדבר איתו. באחת הפעמים הוא הציע שנשב בחניון הגג ופתאום התחיל לשאול אותי שאלות מיניות - אם אני בתולה, אם אני חושבת על סקס. ניסיתי לסרב, הרגשתי לא נעים, אבל הוא לחץ עליי לענות ואז שאל אותי אם אני רוצה להתנשק. אמרתי שלא, אבל זה לא שינה לו. הוא נישק אותי בכוח. בדיוק לפני כמה חודשים גיליתי שהוא מדבר עם חברה טובה שלי ומנסה להזרים אותה, ואז הבנתי גם שהוא שיקר לי לגבי הגיל שלו. הוא היה בן 20 כשהוא פגע בי. אגב, הוא עדיין קורא לעצמו ילד סנטר".
>> יש לכם מידע נוסף או סיפורים נוספים? לחצו כאן כדי לפנות ישירות במייל לליאור שלו >>
מור (שם בדוי) העבירה את חופשת הקיץ שבין כיתה ה' ל-ו' מול המחשב. "הוסיפו אותי לקבוצת פייסבוק שהיו בה עשרות ילדי סנטר, והרגשתי סוף-סוף שיש לי עם מי לדבר", היא נזכרת. "עם הזמן נוצרה גם קבוצת וואטסאפ שילדי סנטר ותיקים יותר הנהיגו את כל מה שהלך בה. היה שם ניצול מטורף, נערים שלא הכרתי היו פונים אליי בפרטי ומדברים איתי על מין. הם ניצלו את חוסר ההבנה שלי במושגים של סקס וגרמו לי לעשות דברים שלא הבנתי את ההשלכות שלהם".
כמו מה?
"היו מבקשים ממני תמונות מיניות. בדיעבד אני מבינה כמה זה דפוק, אבל הייתי בת 11, לא הבנתי מה אני עושה. הסיפור הזה התפוצץ כשהמשטרה דפקה על הדלת של הבית שלי והודיעה להורים שלי על התמונות. עד היום אני לא יודעת מה נסגר עם זה, ניסיתי לשים את הכל מאחוריי".
עילי: "אם אתה רוצה להיות מקובל, אתה צריך לעשות את מה שהמקובלים עושים - אלכוהול, סמים, סקס. התפיסה הייתה שככל שאתה שוכב עם יותר בנות, וככל שהן יותר קטינות, ככה אתה יותר מגניב. הם התגאו בזה, ואם שכבת עם מישהי, אז כולם ידעו. אצל ילדי הסנטר כל מתיחת גבולות הייתה מקור לגאווה".
הרגשתי מדהים כשהם החמיאו לי
זה התחיל בשנות ה-90. בנות ובני נוער, חובבי פאנק ורוק, היו מגיעים לתל אביב מכל הארץ ומתאספים בקניון שהיה אז מלא בחנויות מוזיקה ואופנה אלטרנטיבית. רבים מהם השתייכו לסצנת הדארק, תרבות של מוזיקה אפלה ואופנה קודרת; פעם קראו להם "פאנקיסטים", אחר כך כינו אותם "בלאקרים" או "אימואים" (מלשון "אימו", תת-תרבות של הסצנה האפלה). דורות באו והלכו, הנערים והנערות התחלפו, אבל מקום המפגש בקניון נשאר. היום חלקם עדיין לבושים בשחור ומקושטים בפירסינג ובתספורות קוצניות; אחרים אימצו מאפיינים של התרבות היפנית. כולם מקבלים את כולם ואת הכל, מתחומי עניין ועד להעדפות מיניות. אלא שתחושת הקהילה של ילדי הסנטר הייתה גם מה שהעמיד אותם בסכנה.
ב-2014 נגזרו שמונה וחצי שנות מאסר על ולדימיר ספוז'ניקוב בגין שורת מעשי אונס שביצע במספר קטינות. ספוז'ניקוב פגש את הקורבנות בסנטר, ואת חלקן הדיח לשימוש בסמים
נויה (שם בדוי), ילידת 2001 וקוראת מושבעת, קראה בפייסבוק על מפגשים ספרותיים בסנטר והחליטה להצטרף. "הגעתי מבית שלא היה לי טוב בו וזה היה עבורי מקום מפלט", היא מספרת. "בהתחלה הגעתי רק בחגים, אחר כך בסופי שבוע, ואז כמעט בכל יום. כשהמצב הנפשי שלי הידרדר הייתי יושבת שם כמה ימים ברצף ועושה לילות לבנים בגן מאיר הסמוך".
עם מי היית מסתובבת בסנטר?
"בהתחלה עם בנות גילי, אבל מהר מאוד הקבוצות התערבבו. בנות 12 ישבו לילות שלמים עם גברים בני 20".
הבנת שזה לא בסדר?
"אני מגיעה מרקע של פגיעות מיניות, והיום אני יודעת שקשה היה לי לזהות שהסיטואציות האלה לא תקינות. באותה תקופה התלהבתי מזה שאותם גברים מתייחסים אליי ואל החברות שלי, כי הגברים האלה היו מי שהכתיבו את הטון. הם היו המקובלים, אלה שכולם רוצים להיות כמוהם. הייתי ילדה מתבגרת עם ביטחון עצמי ברצפה, רציתי להרגיש יפה ולהיראות טוב, והרגשתי מדהים כשהם החמיאו לי. היו הערות מיניות, אבל לא הבנתי שזה לא בסדר. הרגשתי שסוף-סוף רואים אותי, אבל הדרך ממחמאות לניצול מיני קצרה מאוד. הקווים מיטשטשים ואת הופכת לטרף קל".
ניסית לצאת מזה, לברוח מהם?
"עד שהרגשתי שייכת לחברה הזו, פחדתי להרוס את זה. ובאמת, כשסיפרתי לחברים מה עבר עליי מצאתי את עצמי מנודה. כולם התרחקו ממני, לקחו את הצד של הבחורים שפגעו בי".
האבטחה של הסנטר ידעה מה קורה?
"המאבטחים ידעו ולא עשו כלום. הרבה מהפגיעות התרחשו ליד השירותים, בחניון או במסדרון. המאבטחים לא התייחסו אלינו כאל צעירים שאולי צריכים עזרה, מבחינתם היינו נערים שנראים מוזר ועושים רעש וצריך להזיז אותם הצדה. זה כל מה שהם עשו".
היחסים בין ילדי הסנטר למאבטחי הקניון באותו שנים נחשפו בעבר בתקשורת. ב-2009 פורסם ב"הארץ" כי מאבטח בכניסה לקניון מנע את כניסתם של מספר בני 15 כי "קיבל הנחיה שלא להכניס פריקים, פאנקיסטים ובני נוער, אלו עם פירסינג ושמירסינג"; באותה שנה פורסם ב"זמן תל אביב" כי "'חבורת האימו' גורשה מהסנטר" וכי הנהלת הקניון הציבה אנשי ביטחון שמנעו את עלייתם לקומות העליונות של הקניון. בכתבה שפורסמה ב"טיים אאוט תל אביב" לפני כשנתיים תואר מקרה שבו חבורת נערים תקפה קבוצה של ילדי סנטר לנגד עיניו של מאבטח שלא עשה דבר; אחד הילדים סיפר: "מישהו הוציא עליי סכין ורק אז הגיעה האבטחה [...] המאבטחים נשארים פה רק כדי לומר לנו לשמור על השקט, גם כשאין צורך". הנהלת דיזנגוף סנטר מסרה אז בתגובה בין השאר: "אנו מגנים בתוקף כל סוג של אלימות […] בכל מקרה שבו נדרשת התערבות אנו מטפלים מיד, בשיתוף פעולה עם גורמים ביטחוניים פנימיים וחיצוניים. הביטחון האישי של מבקרינו הוא ערך עליון, וילדי הסנטר אינם חריגים גם בתחום זה".
מור (שם בדוי): "בקבוצת וואטסאפ של ילדי סנטר היו מבקשים ממני תמונות מיניות כשהייתי בת 11. הסיפור התפוצץ כשהמשטרה דפקה בדלת של הבית שלי והודיעה להורים שלי על התמונות"
דן פילץ, מנכ"ל דיזנגוף סנטר, מחדד השבוע את המסר: "המדיניות שלנו היא יצירת מרחב בטוח לכולם, לאפשר לצעירים למצוא מקום שבו הם מרגישים שלא רודפים אותם, לא מתנכלים להם, שמותר להם להיות מי שהם עם פחות שיפוטיות וביקורתיות על היותם שונים ואחרים. יש בסנטר יותר ממאה עסקים ייחודיים שנותנים במה גם לתרבויות שוליים, ובני נוער וצעירים שמגיעים אליהם מכל גוש דן. הצלחנו ליצור סביבה בטוחה לאנשים שרואים את עצמם אחרת".
אלא שיצירת סביבה בטוחה בסנטר היא אתגר. הקניון כולו עובד עד לסגירת החנויות בסביבות 22:00-21:00, אבל חדר הכושר ובית הקולנוע ממשיכים לעבוד עד סביבות 1 בלילה, כך שחלק מהשערים נשארים פתוחים. במבנה המפותל שהפך לסימן ההיכר של הקניון לא חסרות פינות נסתרות, ופילץ מוסיף: "החניון התת-קרקעי פתוח כל הלילה, הסנטר לא נועל את השערים באופן הרמטי אף פעם".
אם אני רוצה, אני יכולה לבלות כאן עד הלילה?
"הגג פתוח כל הזמן, אבל מקום המפגש של בני הנוער ננעל עם קודן אחרי 21:00".
הגעתי למקום הכי נמוך שהייתי בו
עילי הגיע לראשונה לסנטר כשהיה בן 13. עד אז הוא היה נער מתבודד בלי מעגל חברים. "בהתחלה הרגשתי בשמיים, את פוגשת אנשים שנחמדים אלייך בלי סיבה והגדולים יותר לוקחים את הקטנים תחת חסותם, אבל עם הזמן התברר שכל החברותיות הזאת היא בולשיט. החבר'ה הבוגרים ניהלו את כל מה שקרה, ואם הם היו צריכים משהו ממישהו, הם היו הופכים אותו למקובל. אם הם לא אהבו מישהו, זה היה הסוף שלו. היו שם ניצול ניצול מיני וניצול כלכלי, הם היו מזהים את החלשים וגורמים להם לשלם בשבילם על אלכוהול וסמים. היינו נערים צמאים ליחס ולאהבה, והבוגרים ידעו להפעיל את כל המניפולציות כדי להשתמש בנו".
דן פילץ, מנכ"ל הסנטר: "אם אותם נערים יסתובבו בגינות ציבוריות, הם לא יפסיקו להיות סקרנים ולחפש את הזהות שלהם. פה בסנטר אנחנו מנסים להבטיח להם סביבה כמה שיותר בטוחה"
כשהיה בן 15 ניהל עילי מערכת יחסים קצרה עם נערת סנטר ותיקה. היא הייתה מבוגרת ממנו בשנתיים. לדבריו, החבר'ה הבגירים לא התלהבו ממערכת היחסים - ואותה נערה בחרה לסיים אותה באופן שריסק אותו. "היא הפיצה שמועה שאנסתי אותה", הוא מספר. "זה הגיע אליי מכל מקום, חברים שהיו לי התנתקו ממני. הגעתי למקום הכי נמוך שהייתי בו. זה מה שדחף אותי לניסיון ההתאבדות".
ניסית להסביר את הצד שלך?
"לא היה עם מי לדבר, הבחורה הזו הייתה הרבה יותר חזקה ממני. היא גם התלוננה עליי במשטרה, ואני נלקחתי לחקירה ועברתי פוליגרף. יצאתי דובר אמת והתיק הזה נסגר, אבל השם שלי כבר הוכתם. אף אחד לא היה מוכן להקשיב".
תלונות אחרות במשטרה הביאו לתוצאות שונות מאוד. בינואר 2014 נגזרו שמונה וחצי שנות מאסר על ולדימיר ספוז'ניקוב, אז בן 23 מקריית מלאכי, בגין שורת מעשי אונס שביצע במספר קטינות. ספוז'ניקוב פגש את הקורבנות בסנטר, ואת חלקן הדיח לשימוש בסמים. בכתב האישום נגדו תואר בין השאר מפגש עם אחת הנערות בקניון: "הנאשם הורה לקטינה להתלוות אליו והוביל אותה לחניון בקומה מינוס 4. שם טען כי היא הלשינה למשטרה שהוא מספק סמים לקטינים ולכן עליו לערוך חיפוש בתיקה ולבדוק אם נמצאים בו מכשירי הקלטה […] בתא השירותים ביקש מהנערה להוריד את בגדיה לצורך חיפוש, והיא עשתה זאת מתוך פחד. אז אנס אותה ספוז'ניקוב למרות תחנוניה. 'מה שקורה במינוס 4 נשאר במינוס 4. אם תתלונני עליי אני אמצא אותך ואתנקם בך', איים עליה".
שנה לאחר הרשעתו של ספוז'ניקוב, בינואר 2015, נאשם ולדיסלב קוקלין - אז בן 20 ודמות מוכרת בסנטר - בבעילת קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, בביצוע מעשה סדום בקטינה ובעבירות מין נוספות. בחקירתו הודה שקיים יחסי מין עם הקטינות וצילם אותן בעירום, אולם הכחיש כי אנס אותן.
"נתקלתי בוולאד הרבה פעמים", סיפרה דנה (שם בדוי), המתלוננת המרכזית נגד ויקטורסון, בריאיון ל-mako בחודש שעבר. "היינו שוכבים בקומה מינוס 4, זה קרה בסביבות פעמיים-שלוש, אולי ארבע. הכל היה בהסכמה חוץ מפעם אחת שהוא היה מאוד אלים, ניסה לתפוס אותי בכוח ולהכריח אותי לעשות מין אנאלי. כשביקשתי ממנו להפסיק הוא אמר, 'אני יודע שאת אוהבת את זה'. הוא היה מנצל בנות מהשוליים של החברה, מציע להן אוזן קשבת ובפועל עושה עליהן מניפולציות והורס להן את הנפש. יש עוד עשרות שלא באו להעיד, הן פחדו לבוא ולהגיד משהו".
ויקטורסון ריצה מאסר של שנתיים, ובשנת 2019 הוצא נגדו צו מעצר לאחר שהתכתב עם נערות ברשתות החברתיות בניגוד לצו הפיקוח שהוטל עליו. למרות שהורשע בעבירות, למרות שישב במאסר ולמרות שהפר את תנאי שחרורו, בחורף 2021 פרסם ויקטורסון פוסט בפייסבוק ובו טען כי רודפים אותו, שהמתלוננות נגדו משקרות, ושהפרקליטות התבלבלה בינו ובין ולדימיר ספוז'ניקוב ו"הדביקה לו אישומים" של ספוז'ניקוב. "גברים שהכרתי מהסנטר הגיבו לפוסט וכתבו שהם מאמינים לו", מספרת מאיה. "זה חרא, אבל זה גם לא הפתיע אותי. עברו כמה שנים מאז שהיינו ילדי סנטר, והם עדיין מעריצים אותו".
לא נתתי לו להתקרב אליי
אחד מהגולשים שהביעו תמיכה בפוסט של ויקטורסון הוא ר', גבר מבוגר שהיה מגיע לסנטר מדי ערב, מחלק שוקולדים לנערים ולנערות, ונכנס איתם לשיחות עד השעות הקטנות. "הוא אמר שהוא הומו ושהוא רק מחפש אנשים להתיידד איתם", מספר דן (שם בדוי). "לי זה נראה הזוי, מה יש לגבר שיכול להיות סבא שלי לעשות עם נער בן 12? החבר'ה בני ה-16 היו מסתלבטים עליו, קוראים לו פדופיל ומבקשים ממנו לנשק את הבנים הקטנים. הוא עשה את זה בשמחה. זה נראה לי דפוק ולא נתתי לו להתקרב אליי, אבל מבחינתם זה היה צחוקים, והוא כמובן זרם".
מתן (שם בדוי) התביית בקניון סביב שנת 2008, ילד הסנטר הוותיק ביותר שהתראיין לכתבה זו. היום, בעקבות עברו כנער בסיכון וחוויותיו בסנטר, הוא בעצמו מדריך נוער בסיכון. בין השאר הוא מלווה את ילדי הסנטר החדשים. "הם עדיין נערים שמגיעים משולי החברה", הוא אומר, "אבל היום הם מתעניינים יותר ב'אנימה' ובאופנה יפנית. הנוער השתנה, אבל עדיין אפשר לזהות אותם בחניון הגג. הם עדיין שם, עדיין קוראים להם 'ילדי סנטר'. אגב, בטיקטוק זה נהיה שם גנאי לאנשים שמתלבשים בצורה מסוימת".
מה עושים ילדי הסנטר של היום?
"מעשנים וויד, שותים אלכוהול. יש גם ניצול מצד אנשים שעושים שאכטות עם הצעירים, נגיעות, הכל".
על אף העדות של מתן, לא ידוע על אירועים פליליים שהתרחשו בסנטר בשנים האחרונות. על פי המנכ"ל פילץ, זו תוצאה של שינויים באבטחה ובעיקר בתודעה: "ביטחון אישי, אלכוהול, סמים, פגיעות עצמיות, פגיעות מיניות - הערנות לדברים האלה גדלה מאוד לאורך השנים. מעבר לזה, בשנים האחרונות השקענו המון במצלמות, במוקד סיירים שפועל 24/7 ובשיתוף פעולה עם העירייה, המשטרה, מד"א ועמותת עלם. אנחנו גם מציעים פעילויות לנוער ולצעירים. אני לא מאמין שאם אותם נערים יסתובבו בגינות ציבוריות, הם יפסיקו להיות סקרנים ולחפש את הזהות שלהם. אני מאמין שאם הם כבר פה בסנטר, אז אנחנו ננסה להבטיח להם סביבה כמה שיותר בטוחה. אי אפשר להבטיח את זה במאת האחוזים, אבל זו השאיפה".
בקרב ילדי הסנטר נוצרה קהילה שבה כולם מקבלים את כולם ואת הכל, מתחומי עניין ועד להעדפות מיניות. אלא שתחושת הקהילה הייתה גם מה שהעמיד אותם בסכנה
אוריה גרינולד, מנהל פרויקטים במטה עלם ומי שהקים את מרחב עלם בסנטר ב-2022: "המתנדבים שלנו מגיעים לגג הסנטר פעמיים בשבוע ונותנים לבני הנוער אוזן קשבת מגורם שמקבל אותם ורואה אותם כפי שהם. אחד הדברים המעניינים הוא שאף נער בסנטר לא מגדיר את עצמו יותר ילד סנטר, תמיד הקבוצה השנייה היא ילדי הסנטר. זה כינוי עם קונוטציה שלילית שבני הנוער לא רוצים לייחס לעצמם".
ילדי סנטר לשעבר מספרים לנו על ניצול מיני, פגיעות עצמיות, שימוש בסמים. זה משהו שאתם רואים גם היום?
"מה שאת מתארת לא קורה כמובן מול המתנדבים שלנו, ומהמידע שיש לנו אני לא רואה שיש פגיעות בסנטר. אבל הרבה מהנערים שאנחנו פוגשים הם בני נוער שבאים ממצבי סיכון, וככל שהם מגיעים ממקום חלש יותר, ככה הם פגיעים יותר. זה נכון בסנטר וזה נכון בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו".