עד לפני כמה שבועות מצב רוחו של אסי אבוטבול (42), אחד העבריינים הכבדים בישראל, היה רע, אבל שפיר. הוא היה בעיצומה של תקופת מאסר אחרי שהורשע בעמידה בראש ארגון פשיעה, בסחיטה באיומים, ובעבירות הון. בהתחלה נגזרו עליו 13 שנות מאסר בפועל, וארבע שנים אחר כך, ב-2011, גדל העונש ל-18 שנה, בעקבות ערעור שהוא עצמו הגיש. מזל רע מבחינתו. אבל לאבוטבול נשארו פחות משמונה שנים להשלמת תקופת המאסר, והוא ספר את הימים. אפילו הכין טבלת ייאוש קטנה בתא.
הסצינה המוכרת מסרטים וסדרות, של בכיר בארגון פשע שנכנס ויוצא משערי הכלא בלי שזה גורע ממידת השפעתו, מרגישה דמיונית. הכלא, אפשר לומר בזהירות, חיסל את מעמדו של אבוטבול. הוא עבר ניסיונות התאבדות, הושם בהשגחה והזהיר שעבריינים הציבו גזר דין מוות מעל ראשו. גם בחוץ הוא כבר לא גורם דומיננטי בעולם הפשיעה. עם הזמן השאיפות של אבוטבול הצטמצמו, ובשנים האחרונות מה שעניין אותו זה להשתחרר ולבלות עם קארין אשתו ושני ילדיו.
אלא שלמציאות ולחוקרי יחידת להב 433 היו תוכניות אחרות. זה התחיל בהתפוצצות פרשת 512 לפני שנתיים, בעקבות שורת עסקאות שחתמה הפרקליטות עם בכירים בארגוני פשיעה שישמשו עדי מדינה. המהלך הדרמטי הוביל לכתבי אישום נגד ריקו שירזי, אבי רוחן, איציק אברג'ל, ורבים מחייליהם. אבוטבול שמע, וקיווה שהבשורה תפסח עליו. אבל אז הוא התבשר שהוא חשוד בשלושה מקרי רצח.
המרעיש מביניהם היה תיק רציחתו של עורך הדין לשעבר של אבוטבול, יורם חכם, שנהרג ממטען חבלה שפוצץ את הג'יפ שלו – אליו נכנס אליו לאחר שסיים לאכול עם משפחת אבוטבול בבית האם אסתר. שני תיקי הרצח הנוספים בהם נחשד אבוטבול היו של משה הדס, בשנת 2000, בחולות נתניה; ושל ארתור רוזן בשנת 1999, בכביש החוף, סמוך לאור עקיבא.
מי שהפליל את אבוטבול הוא עד המדינה המכונה בשם הקוד "בואינג", שחלק איתו עבר בעולם הפשיעה הנתנייתי. "בואינג" תיאר באוזניי החוקרים איך אבוטבול רצח לכאורה את הדס זמן קצר אחרי שהאחרון השתחרר מהכלא, משום שהבין שהדס מגבש סביבו חיילים והעריך שהוא מתכוון להתנקש בו. אבוטבול, לדברי עד המדינה, קבע עם הדס מפגש חברי, אפילו קנה עבורו בגדים בכיכר המדינה בניסיון לסמן לו שהוא חלק מהארגון שלו, ואז רצח אותו באכזריות. "פירקתי אותו (את הדס) אתמול, הבן זונה הזה", מסר עד המדינה את הדברים שאבוטבול אמר לו לכאורה בשיחת טלפון. על פי כתב האישום, תוך כדי הרצח אבוטבול עקר את עיניו של הדס.
עד המדינה תיאר גם כיצד אבוטבול לכאורה חטף, ביחד עם אחיו פרנסואה, את העבריין אבי ימין, שסייע להם בהעברת גופתו של הדס לאזור שומם בנתניה. שם, באמצע השממה, אסי לכאורה דקר אותו, פרנסואה היכה אותו במוט ברזל במשך דקות ארוכות, עד שהשניים שחררו את ימין, רק לאחר שהתחייב לתת להם 100 אלף שקל.
אבוטבול הכחיש מכל וכל את החשדות נגדו וטוען שעד המדינה הוא "שקרן פתולוגי", אבל במאי הוגש נגדו כתב אישום ברציחתו של הדס ובחטיפה של ימין. בשלב מסוים גם אשתו נעצרה, בחשד לשיתוף פעולה ברצח הדס, אך שוחררה. אבוטבול טען שהמשטרה ניסתה ללחוץ עליו באמצעות מעצר אשתו כדי שיישבר ויודה בפשעים שלא ביצע. המשטרה טוענת מצדה שאבוטבול התרברב באחרונה בפני מדובב שהוכנס לתאו בנוגע לפרטים מוכמנים לכאורה בתיקי הרצח של הדס ושל עו"ד חכם. בפרקליטות אמורים בימים הקרובים להחליט האם יש ראיות להגשת כתבי אישום נגד אבוטבול גם בתיקי הרצח של חכם ורוזן. עבור אסי אבוטבול זה נראה רע, רע מאוד.
הוציאו עליו פולסא דנורא
המצב של אבוטבול בכלא לא היה מזהיר גם לפני כתבי האישום החדשים. מאחר שהוא מוגדר על ידי שב"ס כאחד האסירים המסוכנים בארץ, הוא גם אחד השמורים שבהם. אבוטבול מוחזק מאז 2007 באגף הפרדה. הוא יושב שם בבידוד 23 שעות ביממה, ולמשך שעה אחת מורשה לטייל בחצר. לבד כמובן. הוא עורך במהלכה ריצות ותרגילי כושר גופני.
מעבר לזה, מדי חצי שנה שב"ס מעביר אותו מתקן, כדי שלא ייצור קשרים עם אסירים אחרים או עם הסוהרים. ההעברות – בדרך כלל בין בתי הכלא "רימונים", "רמון", "איילון" ו"השרון" – נעשות בהתאם לדוחות מודיעיניים שמכינים עליו קציני שב"ס שעוקבים מקרוב אחרי פעילותו. מצלמות אבטחה עוקבות אחרי כל צעד שלו ומאזינים לשיחות הטלפון שהוא מנהל עם חבריו ועם אשתו (ואף מפסיקים אותן במקרה שהוא נחשד בהעברת מסרים עברייניים). בשיחות הללו אבוטבול מבקש מדי מחברים עזרה כספית. בשיחות אחרות הוא איים על שופטים – מה שזיכה אותם באבטחה צמודה. עם אשתו השב"ס גם אסר עליו להיפגש במשך תקופה, בעקבות החשד שסייעה לו.
גורמי בריאות הנפש של שירות בתי הסוהר עוקבים אחרי אבוטבול לא פחות באדיקות. אבוטבול ניסה להתאבד מספר פעמים, באחת מהן באמצעות חיתוך ורידים ובליעת שברי סכיני גילוח. לפני כשנתיים וחצי הוא אפילו השאיר בפעם ההיא מכתב התאבדות לאשתו. בעקבות המקרה הועבר לכלא 'רמון' שבנגב, שם הוחזק תא שמכונה "החללית" משום שאין בו חלונות והקירות והרצפה מרופדים בספוגים, על מנת שהאסיר לא יוכל לדפוק בהם את ראשו.
לפני כשמונה שנים, בראשית מאסרו, כתב אבוטבול מכתב מאיים למפקד כלא 'גלבוע': "אלוהים ישלם לך באוכל, כמו שאתה מתעלל בנו באוכל. אנחנו נמחק אותך. אתה אדם רע. את ההמשך אתה יודע". אבוטבול נחקר, אבל הכחיש שהתכוון לאיים.
לפני שלוש שנים וחצי שיגר אבוטבול מכתב לוועדת הפנים של הכנסת ובו קבל כי הופץ מידע שלפיו הוא כביכול "מלשן" – טענה שמשמעותה גזר דין מוות. אבוטבול גם ציין במכתב שהוא מטופל בכדורים פסיכיאטריים, שהוא נמצא על סף אובדן שפיות וסובל מבעיות ראייה. "כל עולמי חרב עליי", כתב, "אני לא חושב שאני צריך להסביר לכבוד הוועדה מה קורה לאסיר שמוגדר כראש ארגון פשע כשמזכר כזה מתגלגל לכל בתי הסוהר".
"מה שהפיל אותו היה הפה הגדול שלו"
המהפך הזה דרמטי במיוחד כשמבינים מי היה אסי אבוטבול עד לפני עשור. היה לו כמעט הכול: בית מפואר ברמת פולג בשכונת נתניה, כמאה חיילים שסרים למרותו (עם ארסנל נשק שכלל גם טילי לאו), 20 מאבטחים, גי'פ ב.מ.וו X5 ממוגן, כמה עשרות מיליוני שקלים נזילים, נכסי נדל"ן, מסעדות, בתי קפה, מאפיות, בתי קזינו, מועדוני קלפים, וכמובן שליטה כלכלית-עבריינית באזור השרון, כולל גביית דמי חסות וסחיטה באיומים של קבלנים ובעלי עסקים. בין לבין ניצל מ-15 ניסיונות התנקשות – באחד מהם ירה על פי החשד של המשטרה, העבריין אבנר הררי טיל לאו לכיוון רכב שבו אבוטבול נסע, והחטיא.
"באותה תקופה אסי היה אחד משני העבריינים הכי חזקים בנתניה, ראש בראש עם יריבו, ריקו שירזי", אומר רכז המודיעין לשעבר בתחנת נתניה, ראובן סומך. "הוא היה עבריין אכזרי שאנשים פחדו להתעסק איתו. מספיק שהוא הסתכל למישהו בעיניים כדי שהוא יבין את הרמז ויעשה מה שצריך. וגם היה לו הרבה מזל. חוץ מזה גם היו שוטרים וקצינים שהיו מדליפים לו מידע על החקירות. אבל מה שהפיל אותו בסוף של דבר זה הפה שלו. בתחילת הדרך הוא היה שתקן, חכם, נקט באמצעי זהירות, אבל משהו קרה לו בשנים האחרונות. הוא נהיה רברבן, שאנן, ודיבר יותר מדי בטלפון וזה הספיק למשטרה להפליל אותו".
ככה למעשה אבוטבול נפל לראשונה: האזנות סתר שביצעה המשטרה הובילו למעצרו בפרשת סחיטה באיומים של בעלי עסקים יהודים בצרפת. הוא הורשע, בין השאר גם בעמידה בראש ארגון פשיעה, ונידון ל-18 שנה. אגב באותן שיחות להן האזינו החוקרים, הם גילו על קשר בין אבוטבול לישיבת "שובו בנים" של הרב אליעזר ברלנד, ישיבה שהעבריין תרם לה מאות אלפי שקלים והעריץ את העומד בראשה. חסידיו של הרב, כך עלה מהשיחות, נהגו לכנות את אבוטבול "הילד", כנראה בשל הבייבי פייס שלו.
הכניסה שלו לכלא בעקבות הפרשה ההיא, למתקן "רימונים", הייתה רחוקה מלהיות חלקה. "בימים הראשונים הוא היה בפאניקה, בפרנויה", מספר סוהר לשעבר בבית הכלא. "סירב לאכול, טען שיש אנשים שמנסים להרעיל לו את האוכל. הוא לא רצה לגעת באוכל. היה עצבני מאוד וחשדן". אגב, עד היום אבוטבול מסרב לאכול ארוחות שמגישים הסוהרים ומתעקש לקנות את כל האוכל שלו לעצמו, בקנטינה. ובמידה לא קטנה, גם החשדנות שלו נשארה כשהייתה. הוא מסתפק בקופסאות שימורים ובאוכל סגור שהוא רוכש מכספו בקנטינת הכלא.
"לגלעד שליט התייחסו בחמאס יותר יפה"
אבוטבול חשדן ביותר כלפי השב"ס ואף טען יותר מפעם אחת שהארגון מנהל נגדו לוחמה פסיכולוגית כדי לשבור את רוחו. תחילה, הוא טוען, לא אפשרו לו להתייחד עם אשתו, על אף שהיתה לו זכות לכך, ורק לאחר כמה עתירות שהגיש לבית המשפט, קיבלו בני הזוג את מבוקשם. בהמשך הגיש עוד מספר עתירות, בשלל נושאים. כך למשל לפני שנה וחצי דרש מבית המשפט להורות לשב"ס להחזיר לו גיליונות של המגזין "בלייזר" שהוחרמו מתאו, כמו גם תכשירי קוסמטיקה, שעון קסיו, טיפות שמן אקליפטוס, קרמים וסבונים – כולם נלקחו על ידי הסוהרים ולא הוחזרו לו. באותה עתירה אף דרש אבוטבול שכל חיפוש בתאו יתועד ויועבר לבית המשפט. חלק מהפריטים אכן הוחזרו לו לבסוף. הדרישה שהחיפושים יתועדו, סורבה כן.
בעתירה אחרת ציין שהחל בדיאטה ודרש להורות לשב"ס לנפק לו שתי כיכרות לחם קל מדי יום, ובנוסף, לאפשר לו הכנסת רופא שיניים, נעליים אורתופדיות, מכשיר כושר גופני, מברשת ומשחת שיניים, ויטמינים ואנטיביוטיקה. עוד ביקש להכניס אסיר נוסף לתאו ואפילו נקב בשני שמות של מועדפים פוטנציאליים, אחד מהם אסיר עולם מסוכן. השופטת שדנה בעתירה זו דחתה את רובה. בעתירה אחרת, לפני ארבע שנים, תבע שיאפשרו לו לשוחח עם בנו (היום בן 22), שעבר אז טירונות. חוץ מהבן, שמאז השתחרר מהצבא, לאבוטבול גם ילדה בת 20.
"אני מוכנה לחתום לך שחמאס התנהג לגלעד שליט יותר טוב ממה ששב"ס מתנהג עם אסי", אמרה אשתו של אבוטבול, קארין אודיה, בראיון לעיתונאית אתי אברמוב במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות. "אסי נמצא בתנאים קשים... אם לא היה לו עמוד שדרה הוא היה נופל. אסי צריך להגיש עתירה כדי לאכול קוטג'". יצוין שלאבוטבול יש בתא ההפרדה טלוויזיה ודי.וי.די, והוא צופה בסרטי מתח, חדשות וערוצי ספורט. כל הסרטים שמוכנסים אליו לתא או כל פריט עובדים בדיקה מדוקדקת.
"היום הוא רבע עוף"
היום העתירות והדרישות הללו של אבוטבול נראות כמו היסטוריה רחוקה, שכן מזה 85 ימים שהוא מוחזק בתנאי מעצר: פחות שיחות טלפון אם בכלל כדי שלא ישבש חקירה, וללא ביקורים. אלא שאבוטבול מצדו, חושש דווקא מרצח. "אני מפחד שירעילו אותי ומבקש שישמעו אותי", כתב בעתירה. "אם לא ישמעו אותי, זה רק עניין של זמן. בגללי רצחו את אחי (פרנסואה), את גיסי (נתי), בגללי רצחו את איציק (גפן, חברו הטוב ומי שנחשב כיד ימינו)". לדבריו, אין לו שום קשר לעולם הפשע שכן הארגון שלו נמחק ורוסק.
בשנים האחרונות פקדה את אבוטבול שורה של טרגדיות פרטיות: החתן הטרי של אחותו שירלי, נתי אוחיון, חוסל בשנת 2007. אחיו פרנסואה נרצח בתחנת דלק בנתניה ב-2011 על ידי מתנקש שירה בו. אביו פליקס חוסל בדצמבר 2002 בפתח הקזינו שלו בפראג מטווח אפס על ידי מתנקש (חיסול שבעקבות השתלט אסי על העסק המשפחתי). דודו צ'רלי התאבד ב-2014 לאחר שנקלע למצוקה כלכלית ונפשית, ב-2014 מכן חוסל בחולון חברו הטוב והנאמן אליו ביותר, איציק גפן, שנחשב לגזבר ארגון הפשיעה שניהל, כשנפגש עם חיילים בכירים מארגונו של איציק אברג'יל. ובשנת 2015 אמו אסתר נפטרה ממחלת הסרטן.
המשפחה, שעלתה בשנת 84' מצרפת לנתניה והתמקמה בבניין יוקרתי בשדרות ניצה בנתניה, התפוררה. ארגון הפשיעה שהקים האב פליקס שכונה 'בייזה' (הקצב) וששני בניו פרנסואה ואסי (להם גם אחות נוספת, שירלי) ירשו, ושבשיא פעילותו שלט בנתניה ובשרון וניהל בתי קזינו במזרח אירופה, קרס. "גם אם נניח שמחר בבוקר אסי משתחרר מהכלא וחוזר לנתניה", אומר עבריין נתנייתי, "אתה חושב שהוא יכול להסתובב חופשי ולעשות מה שהוא רוצה? הוא היום לא שווה שקל. הוא רבע עוף. הוא יחטוף כדור בראש. או מטען שיפוצץ אותו. לעבריינים השולטים היום בעיר אין כבוד ורגש כלפיו, הוא גמר מזמן את הקריירה שלו, החיילים שלו התפזרו. כללי המשחק השתנו מאז שהוא נכנס לכלא".
