אין ספק שלאינטנסיביות של החודש האחרון יהיו השלכות: בין אם תורים ארוכים ברבנות או חדרי לידה מפוצצים בעקבות הבייבי-בום העולמי, ועוד לא דברנו על המצב הנפשי של ההורים והילדים שפתאום נאלצים להכיר אחד את השני מחדש בלי שום יכולת להימלט.
אני חושבת שדווקא אנחנו, הגרושות והגרושים (כן, אני כזאת, נעים מאוד), שבחרנו בזמנו לפרק את התא המשפחתי, חייבים להכיר בכך ולהוקיר תודה על איי השפיות הזמניים האלה שאנחנו זוכים לקבל כל שבוע במהלך החודש האחרון למשך כמה ימים (או לפחות ליום יומיים).
לא משנה אם אנחנו בוחרים להעביר את הימים האלה לבד בבהייה בסדרות, בעבודה, בשינה או בשתיית אלכוהול מופרזת - יש לנו את זה. פריווילגיה בימי קורונה, וכל זה קורה בזמן שבתקשורת מדווחים על חולי קורונה שכבר החלימו אבל מסרבים לעבור את הבדיקות כדי להשתחרר מהמלון זה דבר לא של מה בכך.
אגב, זה לא שהנשואים לא קינאו בנו עוד לפני שהתחיל כל הבלגן. לצאת לשתות באמצע השבוע, להרשות לעצמך לא לקפל כביסה או להקריא סיפור לפני שינה, לא לקום מוקדם כדי לפזר לגן או בית הספר – התענוגות הקטנים האלה, שלא זמינים באופן קבוע למישהו שנמצא בזוגיות עם ילדים ומבלי לעשות חישובים לוגיסטיים מורכבים.
"הסדרי ראיה זה החיים" כתבה לי השבוע חברה. ובכן כן, סוף סוף לגרושים ולגרושות יש יתרון בולט: מרווח נשימה של להיות לגמרי לבד, בלי הילדים שצריך לבדר 18/7, להאכיל ולדאוג ללמידה שלהם מרחוק.
תחשבו על זה נשואים יקרים: כמה פעמים (רק היום) הילד עלה לכם על העצבים, ובמקום להתפוצץ עליו לקחתם עוד כמה קליפות בצל בשקית ניילון ויצאתם לזרוק זבל כדי להחניק צעקה חרישית לתוך אגרוף דרך המסכה - והכל בשביל לשחרר קצת? לא מעט אה?
כמה פעמים קיללתם בלב כשקיבלתם הודעת וואטסאפ עם עוד משימה לימודית מרחוק, כמו למשל להכין דגם ריאות אדם בתלת מימד או לצלם תמונה עם 10 חפצים באות ו'? כמה פעמים הרגשתם שאם עוד פעם תשמעו "אני רעב/ה" או תתפסו מישהו עומד מול המקרר הפתוח ובוהה לתוכו במשך דקות ארוכות תעשו משהו לעצמכם - אבל בפועל רק הוצאתם עוד חתיכת מצה ומרחתם עליה נוטלה כי פתאום זו ארוחה לגיטימית? חוסן נפשי הוא מצרך יקר בימי המגפה, אין ספק - והמצברים שלנו מלאים יותר.
אני בטוחה, אגב, שהקורונה אף גרמה לשיפור במערכת היחסים עם הגרוש או הגרושה. פתאום ישנה נדיבות לא רגילה מבחינת שעות וימי הביקור. כולם הפכו למתחשבים ומבינים יותר. מנומסים עם "תודה" ו"בבקשה".
אגב, נכון כל ה"גורוז" הטריים בפייסבוק אוהבים לכתוב פוסטים בסגנון "מה הקורונה לימדה אותנו"? ובכן, היא עוד לא התחילה אפילו ללמד את השיעור שלה, שיהיה, בסופו של דבר, די אכזרי וחד משמעי לרוב האנושות. אבל מצד שני, אולי הקורונה כאן כדי ללמד אותנו לקח: כשמתגרשים, צריך לזכור שהילדים במרכז ולא שום דבר אחר. כשמתגרשים, לא שורפים גשרים. כמו שצריך שניים לטנגו, צריך שניים גם לגירושים.
כן, להיות גרושים בימי המגפה זה נחמד. להיות שפויים – גם. אבל שזו לא תהיה הסיבה בגללה תרוצו לרבנות ברגע שהסגר ייפתח. וגם אם תרוצו, גם אם תחליטו לפרק את החבילה, תזכרו טוב טוב איך להתנהג. כאילו כל רגע יכולה לפרוץ עוד מגפה עולמית. בהצלחה עם זה.