בכל שנה אני מקפידה לעשות תשליך על הדברים שמפריעים לי או מעכבים אותי. האמת היא שהשנה הכי הייתי רוצה להשליך מחיי את שלל הרשתות החברתיות, אבל אין מה לעשות, עשיתי מזה קריירה, לכן אסתפק בחיסול גורף של כל מיני טיפוסים, גברים ונשים, ללא הבדל מין ומגדר.
גברים עם הפתעה: הוא מתחיל לחזר אחריך ולנהל איתך שיחות ארוכות ונהדרות. את אומרת לעצמך: "וואלה, הוא חמוד זה", אבל אז באה ההפתעה. את פתאום מגלה, בדרך כלל רגע לפני שאת מסכימה שתיפגשו, שבת הזוג שלו בדיוק ילדה. מזל טוב, אבא'לה!
המתקשרים: מי אמר שזה לגיטימי ליצור קשר ראשוני באמצעות שיחת וידאו במסנג'ר?
"מאיפה אני מכיר אותך?": הוא לא באמת מכיר אותך. הוא נתקל בפרופיל שלך וכתב לך את השאלה הזו בפרטי בשלוש בלילה. לא טרחת לענות, אז הוא מתקשר דרך המסנג'ר (ראו ערך "המתקשרים"). חמוד, אין לי מושג. אני באמת לא יודעת, זו שאלה שאתה צריך להתמודד איתה בכוחות עצמך.
הפמיניסטיות המקצועיות: הן תמיד מסתובבת עם תמונה קטנה של סימון דה-בובואר בארנק וסרט מדידה בכיס, כדי לדעת בכל רגע איפה כל אחת נמצאת על הסולם הפמיניסטי או, במילים אחרות, כמה הדעות שלך נמצאת בסטייה מ-"קו המפלגה". פמיניסטיות מקצועיות יודעות בוודאות שאם יש לך בן, את מגדלת אנס בפוטנציה, שאם את לא תומכת בנשים רק כי הן נשים, את משתפת פעולה עם פטריארכיה והן יקפידו להטיח בך את זה בכל הכוח והאגרסיה האפשריים כי כל הנשים שוות - אבל יש נשים שהן שוות יותר.
הפמיניסטים הנאורים: הם אוהבים לשתף את מה שכתבו או אמרו הפמיניסטיות המקצועיות. חוץ מלקעקע לעצמם על המצח "אני פמיניסט" הם יהיו מוכנים לעשות הכל כדי שיקטלגו אותם ככאלה. הם מקפידים להזכיר באופן קבוע כמה קשה להם לחיות בעולם הפטריארכיה והדרת נשים, אבל אז את נתקלת בדיון בקבוצה סגורה בו כמה נשים שונות מאשימות את אותו פמיניסט בניסיון לסמם ולאנוס אותן, אחרי שנדלקו על האג'נדה שלו.
הצדקנים: אלה שבטוחים שהם הכי מוסריים, הכי חומלים, הכי מתחשבים וזה נותן להם, כנראה, גושפנקא רשמית לתקוף את כל אלה שלא חושבים כמוהם, לא משנה באיזה נושא.
המזדעזעים: הם קמים כל בוקר במטרה להזדעזע. בין אם מדובר ביערות הגשם, רמת זיהום האוויר, משהו שאמרו אתמול בחדשות או כתבו בפייסבוק. בדרך כלל הם משתפים את מקור הזעזוע וכותבים את דעתם. חבל שהם לא מבינים שמדובר בפרסום חינם לאותו זעזוע והם עושים אותו נהדר. אם תפיצו את הפרסומת הפוגענית ברבים, רק תפרסמו אותה עוד יותר, ולגמרי בחינם.
הקובעים על מה מותר ועל מה אסור לצחוק: כי זה פוגע ברגשות של מישהו שברוב המקרים זה לא הם: ניצולי שואה, אתיופים, אוטיסטים וכו', ואז הם יבואו להעיר לך על כך גם אם אתה בעצמך ניצול שואה, אתיופי או אוטיסט.
אלה שיודעים יותר טוב: הם יודעים שלא היית צריכה להתגרש, שאת אוכלת לא נכון, שאת מגזימה עם האימונים ואם את לא מסכימה איתם, אומרים שאת תוקפנית.
הטסים המכריזים: "חברים, אני טסה לברלין, אשמח לטיפים". את לא רוצה טיפים, את הטיפים אפשר למצוא בגוגל. את כותבת את הסטטוס כדי שכולנו נדע שאת טסה לחו"ל ואנחנו נשארים כאן.
אלה שקובעים לך איך צריך להרגיש: הם מקדימים כמעט כל פוסט שלהם במשפט "זה הפוסט הכי מצחיק/מרגש/חושפני/עצוב שכתבתי". תודה שקבעת לי איך אני אמורה להרגיש, כי כנראה לא הייתי מצליחה לבד.
אנשי שלוש הנקודות: אם יש דבר שמייגע בטקסטים ברשת אלה ה-"..." המפוזרות בתוך הטקסט וכנראה נועדו להמחיש את ההרהורים של הכותב. מה אני אגיד לכם... לשלוש נקודות פשוט אין זכות קיום... זה מרגיז... מפריע לעין... נכון שבמקום להרגיש מהורהרים אתם מרגישים עצבניים עכשיו?
שוטרי המחשבות: אלה שעוברים שם שם כדי לראות מי הגיב או נתן לייק לפוסטים שנויים במחלוקת או אם אתם סתם חברים עם מישהו שנוגד את האג'נדה שלהם ואז באים אליך בטענות: "איך העזת לתת לה לייק-לב, את לא מתביישת, היא אישה רעה!". בסדר, זה לא שנתתי לייק-לב להיטלר וגם אם כן, תתמודדו. לא חייבת להסביר את המניעים שלי.
המאנפרנדים כאג'נדה: מחמירים יותר משוטרי המחשבות. הם גם ינזפו בך וגם יעיפו אותך מרשימת החברים שלהם, כעונש. סבבה, אין בעיה, יש פתגם ברוסית שאומר: "אעשה דווקא לנהג אוטובוס, אקנה כרטיס ואלך ברגל".
כותבי המכתבים הפתוחים: בעיני הזן הכי חסר מודעות. אל תקחו דוגמא מיאיר לפיד שנזף בלנה דל ריי או מאביב גפן שבירך את בוב דילן לכבוד פרס נובל. תפסיקו לכתוב מכתבים פתוחים בפרופיל שלכם למנהיגי העולם או אומנים סוררים, כי א. הם לא קוראים עברית. ב. הם לא יושבים ומחכים לקרוא מה דעתו של משה מבת ים על השלום העולמי/ ביטול הופעה/התמונה בסטורי שהם העלו לפני יומיים.
אל-הוריים בהגזמה: תשמעו, מבינה אתכם. גם לי בא להפוך להיות אל-הורית אחרי סיבוב בעזריאלי בסוף אוגוסט, אבל לעשות לאנשים שיימינג על כך שהם הביאו ילדים לעולם רק כי הם קצת מתמרמרים עליהם? לפעמים חבל שההורים שלכם לא היו אל-הוריים.
שנה טובה וזה...
>> יש לכם משהו להגיד למרינה? בבקשה, תכתבו לה מייל