בטור שלי השבוע אני רוצה להמשיך ולדבר על הדמויות שנקלעו לתכנית בעל כורחם: הצבים בסיישל; הסופגניות של החבדניקים; גוגל אסיסטנט של עומרי; וכמובן האלבום העזוב של מנור ובן. כן, הגיע זמן להכריז שהעונה הזו של "חתונמי" היא לגמרי ניסוי חברתי. ניסוי שלא תמיד שומר על מלוא האסתטיקה, ועדיין – הוא מרתק. כל כך מרתק שזה שמדביק אותנו אל המסך פעמיים בשבוע.
העונה הזו שונה עד כה מהעונות הקודמות, הן בסגנון העריכה (שדרוג רציני, שאפו) והן בכל הקשור ליצירת הצמדים. הרבה פעמים אנחנו מחפשים אנשים שדומים לנו או שאנחנו חושבים שדומים לנו באופי, בגישה, בבחירת צד במפה הפוליטית ועוד כל מיני דברים אחרים. לכל אחד מאיתנו יש בראש את רשימת המכלת המקוללת הזו של הדברים שאנחנו רוצים ומצפים מבן או בת הזוג.
עכשיו זה נפלא, אבל סטטיסטית, כמה אנשים מצאו לעצמם מישהו שהתאים בול לכל הסעיפים או לפחות לרוב? מעטי מעט, כי בסופו של דבר האהבה מכה בנו בצורה מאד מפתיעה ואז אנחנו מוצאים את עצמנו מוכנים להבליג על כל הדברים שרשמנו, למחוק אותם סעי -סעיף, כי אז אנחנו פשוט רואים מולנו מישהו באור אחר לגמרי.
אבל ב"חתונמי", אחרי שכל אחד מהמשתתפים והמשתתפות עברו את כל המיונים וכל הדינמיקות הקבוצתיות האפשריות, וסיפרו פעם, פעמיים ועשר לאיזה תכונות הוא או היא מצפים מבן או מבת הזוג, ואפילו קיבלו את מבוקשם עם סימון "וי" על לפחות 80% מהסעיפים, במקום להיות מאושרים - הם בהלם.
למה? כי המציאות (בדמות המומחים של התוכנית) מתנפצת להם בפנים, וכל אחד מצליח להגיב לפי רמת המסוגלות האישית שלו או שלה. חלקם חדורי מטרה ולכן מסתערים על ביצוע "משימת 42 יום" כמו שי או מנור או עומרי - וחלקם חוטפים את שוק חייהם כמו הדס, מעיין או בן.
אפרופו בן. הפגישה המרובעת שלו עם מנור ועם הפסיכולוגים מוכיחה פעם נוספת: מדובר בבן אדם שחי באשליות. וגם פרסונה לא ממש נעימה שמתנער מהחסרונות שלו, אבל יודע יפה מאד להצביע על החסרונות של הסובבים אותו. אני באמת מקווה שהוא סבלני יותר כלפי ילדים בני שנתיים.
נכון, עברו חודשיים מאז הפרידה והוא פחות תוקפני, אבל הוא עדיין לא מוכן להסתכל על עצמו בצורה אובייקטיבית. להבדיל ממנור, שדווקא הפעם הצליחה לעקוץ אותו פה ושם בצורה מאד אלגנטית. "הבאנו לכם סכו"ם", תכלס, זה המשפט הגאוני ביותר שנאמר בפרק האחרון. אגבי אבל מושלם. כי אני באמת מקווה שאלבום החתונה הזה חתך קצת את בן איפה שכואב - אבל רוב הסיכויים שבסופו של דבר קרה בדיוק ההפך וזה לא ממש הזיז לו.
כן, העונה הזו היא ניסוי חברתי, שפותח צוהר על התפיסה האנושית בכל הקשור לזוגיות. לבררנות שלנו בעיקר, כי אם נחליק מספיק פעמים באפליקציה, נגיע לשלמות. לאכזבות שפוקדות כל אחד מאיתנו ומשתיקות את הקולות שאולי היו יכולים לשאת תקווה, אבל בסופו של דבר, בסוף אנחנו פשוט נפעל כמו שפועלים כולם.
ויותר מכל, העונה וגם התוכנית עצמה כולה, מוכיחות שאין דבר כזה "נוסחת האהבה", ולא משנה אם זו נוסחה שאנחנו פיתחנו או נוסחה שפיתחו עבורנו המומחים המובילים בתחום. ואם התובנה הזו תגרום למישהו מהצופות או מהצופים לזרוק לפח את רשימת המכולת הזו של דרישות - נוכל לפתוח את הלב לאהבה.
וכדי שהטור הזה לא ייצא רוחני מדי, ואני אהרוס את התדמית הסרקסטית שלי – עומרי, תניח לגוגל אסיסטנט, הוא לא אשם. ואל תחשוב אפילו להידלק על נועה פילטר במקום מעיין. וניצן, זה כולה שפשוף ברגל, אבל תודי שזה כיף לשחק אותה עלמה במצוקה עם ג'נטלמן כמו מנו. שבת שלום, הלכתי לכתוב במחברת התודות שלי.