זוכרים את העלילה של "גברתי הנאווה"? שני בני אצולה מתערבים ביניהם שאפילו את מוכרת הפרחים הגסה מהרחוב אפשר להפוך לליידי, וזה שלוקח על עצמו את המשימה אכן מצליח בה ובסופו של דבר מתאהב ב"יצירה שלו".
הסיפור של אלייזה דוליטל מהמחזמר שנכתב ב-1956 הוא דווקא לא חדש ומבוסס על "פיגמליון", המחזה של ג'ורג' ברנרד שו שנכתב בתחילת המאה העשרים. אבל נחשו מה? הסיפור על פיגמליון בכלל מגיע מהמיתולוגיה היוונית ותועד על ידי אויבידיוס. פיגמליון, פסל מפורסם, התאהב בפסל שהוא עצמו יצר כל כך חזק שהפסל התעורר לחיים.
ועכשיו, אחרי המבוא הקצרצר לתרבות העולם הגדול, בואו נדבר על קארין ואיתמר. למרות שהם מדגמנים זוגיות חמודה ופוטוגנית בדירת המגדלים הצפופה מעל הסנטר, מתחת לפני השטח יש לא מעט פרטים קטנים שכדאי לשים אליהם לב, ובראשם העובדה שאיתמר, עם כל האדיבות והג'נטלמניות שלו, פשוט לא מקשיב למה שקארין משדרת.
זה מתחיל מההתעקשות "לראות אותה בלי איפור". ממשיך להקנטות פה ושם (נכון, גם לקארין לא חסר, אבל תיכף נתייחס לזה גם). הוא לוקח אותה לאימון כושר יחד איתו, מביא אותה לחברים, ושם גם מקניט אותה בלי שום סיבה נראית לעין. הוא מביא אותה לדייט רומנטי בשקיעה אבל על הדרך גם מפציר בה להסכים לנסוע איתו ל"מידברן" או סתם טיול קמפינג לא ממותג.
בפרק של האחרון הוא גם זרק לה "תראי לי קצת חום, מה יש?" כשהוא מחבק אותה ונראה לעין שהיא מרגישה לא בנוח, בעיקר כי זה קרה רגע אחרי שנכנסה הביתה כשהיא מסתבכת עם התיק והמטריה. הוא מכין לה שקשוקה, לבקשתה, או שאולי הוא פשוט יודע להכין רק מנות שהמרכיב העיקרי בהן רוטב עגבניות ותיבול חריף. היא מזכירה לו "לא פיקנטי". האם הוא מקשיב? לא.
"אפקט פיגמליון" אם כך, תופעה שמתוארת בלא מעט ספרי פסיכולוגיה, מדבר על זה שאחד מבני הזוג מוכן לעשות הכל כדי לשנות את השני. "לפסל" אותו מחדש כדי שיתאים לזוגיות. אגב, בלי שהוא עצמו עושה איזשהו צעד בכיוון. אגב 2, בדיוק כמו שבן ציפה ממנור להשתנות בשבילו (וגם כל הרשת בערך, כי מה אכפת לך, תראי איזה בחור חמוד ואת רועשת מדי ותזזיתית. מזל שמנור לא זרמה עם הרעיון).
איתמר מנסה ל"פסל" מקארין את בת הזוג המושלמת מבחינתו, הוא קיבל חומר גלם ועכשיו עובד קשה כדי להפוך אותו למשהו שמשתלב בצורה מושלמת במשבצת שהכינו לו. בדיוק כמו שהמזוודה של קארין אמורה להיכנס למחסן כי שם זה המקום שלה. אבל מה לעשות ש"חומר הגלם" שהוא קיבל לא ממש שש להשתנות. קארין מרגישה לא בנוח, וככל שמצדו של איתמר ממשיכה ההתעלמות המוחלטת מהרצונות שלה, היא חוטפת קריזה, או כפי שהיא קוראת לה במילים שלה "הסלמה" (מושג שמתאים יותר לדיווחי חדשות, האמת, רגש אין שם, רק עלבון ופגיעה).
ל"גברתי הנאווה" אגב יש סוף טוב, הגיבורים מתאהבים וכנראה ממשיכים לחיות יחד באושר ובעושר, מה שלא נראה שהולך לקרות עם קארין ואיתמר. ואם כבר התחלנו עם דימוי, אז כדאי גם לסיים עם אחד;לפעמים זה נראה כאילו איתמר קיבל משימת הפתעה ב"מאסטר שף" עם מצרכים שאפשר להכין מהם עוגה או סלט - אבל הוא מתעקש שוב ושוב להכין מהם שקשוקה. פיקנטית כמובן, כי למה שיקשיב?
אגב, תהליך דומה אפשר לזהות גם אצל "סלע" ו"נחל", הלא הם דני ושני. אבל להבדיל מאיתמר, שני לא עושה שום פעולה אקטיבית כדי לנסות לשנות את דני, ורק זורקת לו דימויים שהוא לא מבין ומבטים מלאי משמעות. אני באמת כבר לא יודעת מה טוב יותר. בכל מקרה, כרגע בשני המקרים אני צופה מבוי סתום, והלוואי שאני טועה.
עכשיו, כדי שהזוגות האחרים לא ירגישו מוזנחים, הנה כמה נקודות:
ניצן, הבנו שלמנו יש "דירה של בן". את, לעומת זאת, לא בת שמונה ומנו לא מבין רמזים. אז או שתגידי לו הכל בפנים ולא אחרי משחק פנטומימה של מבטי אימה על התקרה המתקלפת או שפשוט תניחי לזה. אבל אני מאמינה שכשתגיעו לסופ"ש הזוגות, בוודאות תביני שהכל יחסי בחיים ולפחות את לא צריכה לישון על מיטת ילדים כמו לירון או שי (הכניסו כאן ציטוט של מנטור-גורו-מפורסם להשראה, אני הותשתי, כמו הדס).