סבלנות היא מילה שכולנו מכירים היטב כבר מגיל קטן; כשאנחנו ממש רוצים שאבא ואמא ישחקו איתנו אבל הם עסוקים במחשב או מדברים בטלפון או כשנוסעים לבקר את סבא וסבתא, ספרת מלא מכוניות אדומות - אבל עדיין לא הגענו.
כשגדלנו, למילה "סבלנות" נוספה מילה נוספת וקצת יותר רצינית: תהליך. "זה תהליך", הסבירו לנו כשרצינו לעבור מגמה בתיכון; "זה תהליך" שמענו מהמפקדים בצבא, מהבוסים בעבודה וגם מאיזה פקיד יבש במשרד אפרורי. עכשיו די. שבענו. באמת די. לא בא לנו יותר סבלנות או תהליך. אנחנו, כולנו רוצים הכל כאן ועכשיו. למה בכלל צריך לחכות?
"תשתחררי", זרק מאור למור פחות מיממה אחרי שהכירו מתחת לחופה. "את מרובעת". עכשיו אין דבר יותר מעצבן מזה, אני מבינה אותו לגמרי. כבר כמעט 24 שעות שהוא מקדיש לה תשומת לב, מדבר איתה והיא עדיין משחקת אותה מלכת הקרח.
"תשתחררי", שומעת מור, אחרי לילה ללא שינה, כשהיא יושבת מותשת על מדרגות המלון, מחכה שהחדר יהיה מוכן. היא עייפה, על סף דמעות כמעט, כי היא פתאום קולטת את הסיטואציה בה היא נמצאת לצד גבר זר איתו היא הולכת לבלות כמעט חודש וחצי.
מור לפני החתונה ומור אחרי החתונה הן שתי נשים שונות. פתאום כל הרגישות והשבריריות שלה בולטות החוצה כמו נמשים אחרי שמורידים מייק אפ. היא לא מסתירה שקשה לה, והיא אפילו מנסה להסביר למאור - אבל הוא לא מקשיב וממשיך להקניט אותה. "זה תהליך" היא מסבירה לו. "אני לא יודעת כרגע אם יש לי מה להעניק לך". אבל מאור כבר התחמש בעלבון ולא מקשיב לה.
אגב, אם למישהו יש סבלנות ומודעות לתהליך זה לגמרי ניר. ללכת מוקדם בבוקר לבייקרי כדי להביא מקרון טרי ובראוניז, לקנות פרחים ולהחמיא – הוא עושה הכל לפי הספר. גם כשהגר מבקשת ממנו פעם אחר פעם להפסיק עם המחוות האלה. אבל הוא ממשיך, גם כשהיא ממש עצבנית. ניר נחוש, ניר סבלני, ניר מבין שזה תהליך, ניר קסם של בחור וחלום של כל רווקה באשר היא. הדבר היחיד שהוא לא עושה זה להקשיב להגר.
גם אריק מתנהג לפי הספר, כלומר לפי מה שייעץ לו ד"ר דני. הוא עדיין לא בדיוק מבין למה הוא עושה את זה, אבל הוא השקיע מאמצים והכין לעצמו רשימה של שאלות. אבל לדובי כבר אין סבלנות. הוא רוצה לדבר - היא רוצה לרקוד. הוא רוצה להראות שהוא מתעניין, היא יותר מתעניינת בשחקני בית"ר שרצים על החוף - בדיוק כמו הגר שמתעניינת בשחקני כדורשת חטובים כשהיא נמצאת בטיילת עם ניר.
אבל הסבלנות משתלמת, וגם ההבנה שמדובר בתהליך, זאת במידה ואתה פועל נכון, לוקח דברים בפרופורציה ומקשיב לצד השני. אה, וכמובן אם אתה מקסים את אמא שלה, זה קודם כל.
דניס שבהתחלה היה נראה שמדובר במקרה אבוד, דווקא הוא, מכל השאר, מוצא את דרכו לליבה של הדר. גם אם מדובר בדרך ארוכה, פתלתלה שלעתים נראית כמו מבוי סתם. רוצים לדעת איך הוא הצליח? הוא פשוט הקשיב, וברגע הנכון אמר את שעל ליבו: "אל תפסיקי להיות קשה להשגה, אחרת לא אוכל להתאהב בך". משם הדרך לנשיקה הייתה קצרה, ובזכות ההקשבה, גם הסבלנות השתלמה לו וגם התגלתה פריצת דרך בתהליך.